נישואים חד-מיניים בגרמניה הפכו לחוקיים ב-1 באוקטובר 2017, לאחר שהבונדסטאג העביר חקיקה שמעניקה לזוגות חד-מיניים זכויות מלאות עבור גישה לנישואים ואימוץ ילדים במשותף ב-30 ביוני 2017.[2] לפני כן, הכרה משפטית בזוגיות חד-מינית הייתה חוקית באמצעות הכרה מוגבלת יותר בשותפויות רשומות, לאחר שעברו הכשרה בשנת 2001. שותפויות אלו סיפקו לרוב (אם לא את כולן) את אותן הזכויות כמו לזוגות נשואים. אימוץ ילד חורג בקרב זוגות חד-מיניים הפך לחוקי לראשונה בשנת 2005 והורחב בשנת 2013 כדי לאפשר למי שנמצא במערכת יחסים חד-מינית לאמץ את הילד שכבר אומץ על ידי בן זוגו.[3]
הגנה משפטית רחבה יותר מפני אפליה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית משתנה ממדינה למדינה ברחבי גרמניה, אבל אפליה בתעסוקה, מתן סחורות ושירותים, חינוך ובריאות על רקע העילות אסורה באופן מפורש בפריסה ארצית. טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית החלו להיות רשאים לשנות את המגדר המשפטי שלהם מאז 1980. בשנת 2011 בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה פסק שהדרישה מטרנסג'נדרים על פי החוק לעבור ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור כדי לשנות את מגדרם המשפטי במסכמי זהות רשמיים עד לאותה עת הוא בלתי חוקתי ובכך, הדרישה בוטלה.[4] בשנת 2020 גרמניה הפכה למדינה ה-5 בעולם שאסרה על ביצוע של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה בחוק.[5]
גרמניה ידועה לעיתים קרובות כאחת המדינות בעלות תנאי מחיה הטובים ביותר עבור להט"ב בעולם.[6][7] סקר שנערך על ידי מרכז המחקר פיו בשנת 2013 חשף שרוב של 87% מהנסקרים הגרמנים הצהירו שהומוסקסואליות אמורה להתקבל על ידי החברה, נתון שהיה השני בגובהו ב-39 המדינות שנשאלו, אחרי ספרד עם 88%.[8] בשנת 2008 ברלין כונתה על ידי העיתון הבריטי אינדפנדנט כאחת הערים הטובות ביותר עבור להט"ב בעולם.[9]ראש עיריית ברלין ונשיא הבונדסראט לשעבר, קלאוס ווברייט, ידוע כאחד הגברים ההומוסקסואלים המפורסמים ביותר בגרמניה,[10] לצד ראש עיריית המבורג לשעבר אולה פון בויסט, שר הבריאות לשעבר ינס שפאן,[11] שר החוץ וסגן הקנצלר לשעבר גידו וסטרוולה,[12] שרת המשרד לאיכות הסביבה, שמירת הטבע ובטיחות גרעינית לשעבר ברברה הנדריקס (אנ'),[13]מנחה הטלוויזיההאפה קרקלינג, הקומיקאית הלה וון סינן (אנ'),[14][15] והעיתונאית אן וויל (אנ').[16] בשנת 1981 נוסדה האקדמיה "Akademie Waldschlösschen" (אנ') כמרכז כנסים לחינוך מבוגרים ליד העיר גטינגן שבמשך השנים הפכה למרכז רשת לאומי עבור התכנסות של מורים ועורכי דין שמוגדרים כלהט"ב, אבות הומוסקסואלים וקבוצות סטודנטים הומוסקסואליות ולסביות מרחבי אוניברסיטאות בגרמניה. פעילי זכויות להט"ב גרמניים ידועים כוללים את במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ') שהסרט שלו "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" משנת 1971 (אנ'), ידוע כמי שעורר את תנועת שחרור זכויות ההומוסקסואלים המודרנית במדינה.[17]
על קיום פעילות הומוסקסואלית בשטחה של גרמניה המודרנית הוטל עונש מוות בתקופת אימפריה הרומית הקדושה משנת 1532 עד פירוקה ב-1806 ומשנת 1620 עד 1794 בפרוסיה. ההשפעה של קוד נפוליאון בתחילת המאה ה-19 עוררה העברות של אי-הפללה כלפי פעילות הומוסקסואלית ברוב שטחי גרמניה מחוץ לפרוסיה. עם זאת, בשנת 1871, השנה שבה הוקמה הקיסרות הגרמנית, סעיף 175 של חוק העונשין החדש הפליל מחדש פעילות הומוסקסואלית גברית. התנועה הראשונה למען זכויות הומוסקסואלים באותה תקופה פעלה ללא הצלחה לביטול הסעיף הן תחת הקיסרות הגרמנית והן תחת רפובליקת ויימאר שירשה את הקיסרות אחרי נפילתה בשנת 1918 עד 1933.
תחת הנאציזם, הרדיפה של הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית הביאה להכפלת ההרשעות על פי סעיף 175 בשיעור של 10 מקרים עד 8,000–9,500 בשנה. העונשים למורשעים על רקע הסעיף הורחבו תחת השלטון הנאצי שבעקבותיהם כ-5,000–15,000 חשודים שפעילות הומוסקסואלית נכלאו במחנות ריכוז, שם רובם המוחלט נפטרו.
ההרחבות הנאציות לעונשים של מורשעים על פעילות הומוסקסואלית בוטלו בגרמניה המזרחית בשנת 1950, אבל פעילות הומוסקסואלית גברית בהסכמה נותרה פשע עד 1968. בניגוד לגרמניה המזרחית, גרמניה המערבית שמרה על הגרסה המדכאת יותר של הסעיף, ועקבה אחרי מזרח גרמניה בהכשרה של פעילות הומוסקסואלית גברית במועד מאוחר יותר של שנה ב-1969. גיל ההסכמה בין זוגות הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד הושווה בגרמניה המזרחית לגיל של 14 שנים ב-1989,[18] ובגרמניה המערבית ב-1994 בפריסה ארצית 4 שנים לאחר שאיחוד גרמניה התרחש ב-1990.
גרף שמציג את ציר הזמן וכמות ההרשעות לאורך השנים בגרמניה על רקע סעיף 175. עם עליית הנאצים לשלטון, הגרף מציג את תקופת השיא של כמות ההרשעות שנעשו תחת הסעיף
גרמניה המזרחית שהתקיימה בין השנים 1949–1990 לאחר סוף מלחמת העולם השנייה והייתה נתונה לשליטת ברית המועצות, ירשה בשטחה את סעיף 175 בחוק העונשין. פעיל זכויות ההומוסקסואלים הקומוניסט רודולף קלימר (אנ') שהציג את עצמו כממשיך דרכו של מגנוס הירשפלד עם הוועדה המדעית-הומניטרית שלו, פעל בשנת 1954 לביטול החוק, אך לא הצליח. עם זאת, האקטיביזם שלו מנע הרשעות נוספות בגין קיום פעילות הומוסקסואלית גברית לאחר שנת 1957 במדינה. בחמש השנים שלאחר המרד המזרח-גרמני של 1953, ממשלת המדינה הנהיגה תוכנית של "רפורמה מוסרית" כדי לבנות בסיס לרפובליקה סוציאליסטית (אנ') חדשה שבה "גבריות והמשפחה המסורתית" עמדה במרכז, בעוד שהומוסקסואליות נראתה כמנוגדת למדיניות. "מנהגים בריאים של העם העובד" המשיכו להעמיד לדין אזרחים חשודים במסגרת סעיף 175, בעוד שפעילות הומוסקסואלית נתפסה כ-"שריד של דקדנסבורגני, סימן לחולשה מוסרית ואיום על הבריאות החברתית והפוליטית של האומה".[19]
משנת 1957, סעיף 175 הפסיק להיות נאכף דה פקטו בגרמניה המזרחית, אך נשאר קיים דה יורה עד שנת 1968 שבה פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הוכשרה באופן רשמי במדינה.[20] לדברי ההיסטוריונית היידי מנינג, ניסיונות של פעילים הומוסקסואלים ולסביות להקים קהילה גלויה ללא הסתרה של נטייתם המינית, "נצפו בכל צעד על ידי ממשלת גרמניה המזרחית ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה". מנינג הצהירה בנוסף כי "נעשה שימוש בכוח משטרתי בהזדמנויות רבות כדי לפרק ולמנוע אירועים פומביים של הומוסקסואלים ולסביות. צנזורה ריכוזית מנעה הצגות של מערכות יחסים חד-מיניות במדיה המודפסת והאלקטרונית".[21] בניגוד למדיניות הממשלה, הכנסייה הפרוטסטנטית הגרמנית סיפקה תמיכה עבור לסביות והומוסקסואלים מקומיים, ואפשרה לפעילים לקיים מפגשים ולהשתמש במתקני הדפסה.[22]
לקראת סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, רגע לפני נפילת חומת ברלין בשנת 1989, פתחה ממשלת גרמניה המזרחית מועדון דיסקו הומוסקסואלי בבעלות המדינה בעיר. ב-11 באוגוסט 1987 בית המשפט העליון של גרמניה המזרחית (אנ') הצהיר כי "הומוסקסואליות, בדיוק כמו הטרוסקסואליות, מייצגת גרסה של התנהגות מינית. לכן, אנשים הומוסקסואלים אינם עומדים מחוץ לחברה הסוציאליסטית, וזכויות האזרח מוצדקות להם בדיוק כמו לכל שאר האזרחים". בשנת 1988 הזמין מוזיאון ההיגיינה הגרמני (אנ') בדרזדן את חברת הסרטים בבעלות גרמניה המזרחית "DEFA" (אנ') ליצור את הסרט התיעודי "Die andere Liebe" (בעברית: האהבה האחרת) (אנ'). זה היה הסרט הראשון של "DEFA" שעסק בהומוסקסואליות ומטרתו העיקרית הייתה לשדר את ההסכמה רשמית של המדינה להצגה שלו.[23] בשנת 1989 המוזיאון הזמין את "DEFA" ליצור את הסרט התיעודי היחיד שנוצר בתקופת גרמניה המזרחית למאבק במחלת ה-HIV/איידס, "Liebe ohne Angst" (בעברית: אהבה ללא פחד) (אנ'). אף על פי שהסרט לא התמקד באופן ישיר בהומוסקסואליות, הוא הצהיר באופן ישיר ש-HIV/איידס "אינן מחלות של הומוסקסואלים".[24]
בשנת 1989 "DEFA" הפיקה את הסרט "Coming Out" (אנ') בבימויו של היינר קארו (אנ'), שמספר את סיפור הקבלה האישי של גבר מזרח גרמני את נטייתו המינית ההומוסקסואלית שלו, שחלק גדול ממנו צולם בברים הומוסקסואלים בברלין המזרחית, והיה לסרט העלילתי היחיד בגרמניה המזרחית על הנושא של תשוקה חד-מינית שהופק אי פעם במדינה. במשך השנים לאחר מכן הוא זכה במגוון פרסים בהם פרס דוב הכסף ופרס טדי במהדורה ה-40 של פסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין, ומספר פרסים בפסטיבל הסרטים העלילתיים הלאומי של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.[25] יורגן למקה נחשב לאחד מפעילי זכויות ההומוסקסואלים הבולטים בגרמניה המזרחית שפרסם את הספר שלו בנושא "קולות הומוסקסואלים מגרמניה המזרחית", מהדורה בשפה האנגלית שיצאה לאור ב-1991 בו טען שהקהילה ההומוסקסואלית "מאוחדת ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית) הרבה יותר מאשר ברפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית)".[26]
גרמניה המערבית (1949–1990)
בדומה לגרמניה המזרחית, גרמניה המערבית שהתקיימה בין השנים 1949–1990 ירשה את סעיף 175 גם כן לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שנשאר נוכח בחוק העונשין של המדינה דה יורה עד 1969. עם זאת, בניגוד לאזור המזרחי, השפעת הכנסיות באזור המערבי שהתנגדו נחרצות להכשרה של פעילות הומוסקסואלית גברית בין מבוגרים בהסכמה הייתה חזקה מאוד, התנגדות שהובילה בין היתר לתאריך ההכשרה של הומוסקסואליות באזור המערבי שנה לאחר מכן מהאזור המזרחי.[27]
המשפטים ההומוסקסואלים בפרנקפורט (אנ') בשנים 1950–1951 שכללו סדרה של מעל 200 הליכים פליליים שהוגשו נגד חשודים בהומוסקסואליות, סימנו נקודת שיא מוקדמת ברדיפת גברים הומוסקסואלים בגרמניה המערבית, שהראתה המשכיות של מדיניות גרמניה הנאצית כלפי הומוסקסואליות, אף על פי שהתרחשה תחת כהונת הקנצלר קונראד אדנאואר שהיה ידוע ממתנגדי שלטון גרמניה הנאצית.
בתקופת המלחמה הקרה (1947–1991) התמיכה בזכויות הומוסקסואלים בגרמניה הוגבלה בדרך כלל בין חברי המפלגה הדמוקרטית החופשית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומאוחר יותר בשנות ה-80, למפלגת הירוקים. ברמה הלאומית, התקדמות בזכויות הומוסקסואלים לא החלה להתרחש עד סוף המלחמה הקרה וההצלחה האלקטורלית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בבחירות שהובילה לכך שבשנת 1990 שונה החוק כך שהומוסקסואליות וביסקסואליות לא היו עוד מוגדרות כעילות לאפליה לרעה של חיילים בבונדסוור (צבא גרמניה).
הנשיקה הראשונה בין זוג גברים בטלוויזיה הגרמנית הוצגה בשנת 1971 בסרט של במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ') "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" (אנ'). הסרט מאוחר יותר סימן את תחילתה של התנועה המודרנית לשחרור הומוסקסואלים בגרמניה. בשנת 1986 אופרת הסבון הפופולרית לינדנשטראסה (אנ') הציגה את הנשיקה החד-מינית הראשונה בתוכנית טלוויזיה גרמנית. מאז, נראו תוכניות טלוויזיה רבות אחרות שהלכו בעקבות היוזמה. היווסדותן של תחנות טלוויזיה פרטיות בשנת 1984 הביאו לנוכחות להט"ב חזקה יותר בתקשורת הגרמנית עד סוף העשור, בהן התחנה "RTL" (אנ') במיוחד, שהובילו למגמה של כוכבי טלוויזיה פופולריים שהצהירו לראשונה בפומבי על נטייתם המינית או זהותם המגדרית.
ביטול הרשעות פליליות ופיצויים
בשנת 2002 הקבינט של גרמניה הצהיר על תוכנית לבטל את כל ההרשעות שרשומות במרשם הפלילי על רקע קיום פעילות הומוסקסואלית אצל גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים מתקופת מלחמת העולם השנייה.[28] עם זאת, התוכנית לא כללה ביטול של ההרשעות הפליליות שרשומות אצל גברים שהורשעו בפעילות הומוסקסואלית לאחר עידן המלחמה בתקופת גרמניה המזרחית והמערבית. במאי 2016 שר המשפטים הגרמני הייקו מאס הודיע שההרשעות שנרשמו על רקע הומוסקסואליות אצל גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה יבוטלו, באומרו:
"לעולם לא נוכל לסלק לחלוטין את השערוריות האלו שנעשו על ידי המדינה. אבל אנחנו רוצים לשקם את הקורבנות. הגברים ההומוסקסואלים שהורשעו כבר לא צריכים לחיות עוד עם כתם של הרשעה".
באוקטובר 2016 הודיע הקבינט של גרמניה שיציג טיוטה של הצעת חוק לחנינה של כ-50,000 גברים שהורשעו בגין הומוסקסואליות.[29] ב-22 במרץ 2017 הקבינט של גרמניה אישר רשמית את הצעת החוק.[30] הצעת החוק, שכללה בנוסף פיצוי כספי של 3,000 אירו עבור כל הרשעה, בתוספת 1,500 אירו עבור כל שנת מאסר, הייתה צריכה לקבל את אישור הפרלמנט.[31] ב-22 ביוני העביר הבונדסטאג (הבית התחתון) פה אחד את הצעת החוק.[32] בהמשך ההצעה הגיעה לבונדסראט (הבית העליון) לאישור סופי ולאחר שהועברה, נחתמה על ידי הנשיא פרנק-ואלטר שטיינמאייר כחוק ב-17 ביולי 2017.[33] בספטמבר 2021 הקבינט של גרמניה הציג תוכנית פיצויים לאלפי קורבנות שהורשעו על רקע סעיף 175 שנשאר במקומו בגרמניה המערבית בגרסה המורחבת שהוצגה בתקופת גרמניה הנאצית עד 1969.[34][35]
למרות שרוב המפלגות הפוליטיות בבונדסטאג תמכו בהכשרה של נישואים חד-מיניים לאורך השנים, ניסיונות לממש את ההצעה נחסמו שוב ושוב על ידי מפלגת הברית "CDU/CSU" (אנ') שמהווה ברית פוליטית של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית והמפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה, ששלטה בקואליציות הממשלתיות של הקבינט של גרמניה מאז שנת 2005. עם זאת, המדיניות של המפלגה השתנתה ביום הישיבה האחרון של הבונדסטאג לפני חופשת הקיץ 2017, כאשר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שנחשבה כמפלגה זוטרה בקואליציה הגישה הצעת חוק להכשרת נישואים ואימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים, הצעה שבעבר בבספטמבר 2015 כבר עברה בבונדסראט.[37]קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, מיתנה את עמדתה בנושא בכך שאפשרה לחברי "CDU/CSU" להצביע לפי מצפונם האישי ולא לפי הקו המפלגתי, שהוביל חברים מטעם המפלגה שהיו בעד הכשרה של נישואים חד-מיניים במשך זמן רב להצביע בעד הצעת החוק.[38] ב-30 ביוני 2017 המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, די לינקה ומפלגת הירוקים וכן 75 חברי "CDU/CSU" יצרו רוב בבונדסטאג כדי להעביר את הצעת החוק ב-393 קולות בעד מול 226 מתנגדים. הצעת החוק נכנסה לתוקף 3 חודשים לאחר פרסום, ב-1 באוקטובר 2017.[39] קרל קריילה ובודו מנדה, זוג חד-מיני שנמצא במערכת יחסים במשך 38 שנים, היו הזוג החד-מיני הראשון שנישא בגרמניה לאחר כניסת החוק לתוקף בבית העירייה של שנברג, ברלין.[40] ב-2020, לאחר שבעבר עמדת המפלגה הרשמית הייתה מנוגדת בנושא, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית פרסמה סרטון פוליטי שתומך בחקיקת נישואים חד-מיניים.[41] ב-2023 המפלגה השנייה במפלגת הברית "CDU/CSU", המפלגה הנוצרית-סוציאלית בבוואריה, שבאופן רשמי התנגדה בעבר לנושא, פרסמה מצע מפלגתי שתמך לראשונה בחקיקת נישואים חד-מיניים.[42][43]
מספר קבוצות וארגונים דתיים בגרמניה מברכים רשמית על נישואים חד-מיניים בהם כל 20 הכנסיות הלותרניות, המאוחדות (אנ') והקלוויניזיות בכנסייה האוונגליסטית של גרמניה (אנ'). במרץ 2023 דווח כי החל משנת 2026, הכנסייה הקתולית הגרמנית בפרנקפורט תתחיל לברך זוגות חד-מיניים, בניגוד למדיניות קריית הוותיקן בנושא.[44] לאחר תחילת הדרך הסינודלית בדצמבר 2019 (אנ') (סדרה של כנסים של הכנסייה הקתולית הגרמנית עבור דיון במגוון שאלות תאולוגיות וארגוניות הנוגעות לכנסייה, הומוסקסואליות, תפקידי נשים, כמורה ותגובות לאירועים של התעללות מינית בכנסייה הקתולית במדינה) שהסתיימה במרץ 2023, החלו הדיוקסיות הגרמניות הראשונות של הכנסייה הקתולית במדינה לבצע טקסי ברכה לזוגות חד-מיניים באפריל 2023 בהן הדיוקסיה הרומית-קתולית של אוסנבריק (אנ') והדיוקסיה הרומית-קתולית של אסן (אנ').[45][46]
הורות ואימוץ
בשנת 2004 תוקן חוק השותפות הרשומה בגרמניה (שהתקבל במקור בשנת 2001) ונכנס לתוקף החל מ-1 בינואר 2005 כדי להעניק לזוגות חד-מיניים בשותפות רשומה זכויות אימוץ חלקיות (אימוץ חורג בלבד) ולבצע רפורמה בהליכים שהיו מסורבלים בעבר בכל הנוגע לחלוקת רכוש ומזונות. בשנת 2013 קבע בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה כי אם אחד מבני הזוג במערכת יחסים חד-מינית אימץ ילד, לבן הזוג השני יש את הזכות להפוך לאב המאמץ או לאם המאמצת של אותו ילד גם כן.[47] חוק הנישואים החד-מיניים, שעבר בבונדסטאג ביוני 2017, העניק לזוגות חד-מיניים זכויות אימוץ מלאות שכללו מאתה ואילך גישה לאימוץ משותף.[48][49] ב-10 באוקטובר 2017 אישר בית משפט במחוז קרויצברג (רובע במערב ברלין) את הבקשה הראשונה לאימוץ משותף של ילד על ידי זוג חד-מיני במדינה.[50]
לא קיימת אסדרה חוקית בגרמניה להליכי רבייה בסיוע בקרב זוגות לסביות, כגון הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, אך גם שיטות כאלה אינן אסורות במפורש. לפיכך, בנקי זרע ורופאים עשויים לעבוד עם לקוחות לסביות אם ירצו. מדיניות זו מקשה על זוגות לסביות להביא ילדים לעולם בגרמניה בניגוד למדינות אחרות. עם זאת, ההליכים הפכו לפופולריים ומוקבלים יותר ויותר בעשורים האחרונים במדינה. אם זוג לסבי נשוי נכנס להריון באמצעות תרומת זרע, האם הלא ביולוגית אינה מוכרת אוטומטית כהורה בתעודת הלידה של הילד ועליה לעבור הליך אימוץ לשם כך. עם זאת, כאשר מדובר על הנושא בקרב זוגות הטרוסקסואלים נשואים, האב הלא ביולוגי מוכר אוטומטית כהורה חוקי. הצעת חוק שהוצגה ביוני 2018 לתיקון אי השוויון תלויה ועומדת מאז בבונדסטאג.[51][52][53] באוקטובר 2018 בית המשפט הפדרלי לצדק של גרמניה (בית המשפט העליון של המדינה) שממוקם בקרלסרוהה קבע כי בניגוד לזוגות הטרוסקסואלים, בת זוגה של אימו החוקית של הילד אינה הופכת להורה שני באופן אוטומטי ועלייה לעבור הליך אימוץ לשם כך. המקרה הספציפי הזה כלל זוג לסביות מסקסוניה, שהמירו את מעמד הזוגיות החד-מינית שלהן משותפות אזרחית לנישואים חד-מיניים באמצע אוקטובר 2017. בתחילת נובמבר נולד הילד שלהן באמצעות הזרעה מלאכותית של אחת מבנות הזוג. בניסיון לרשום את הלידה, רק היולדת הביולוגית הורשה להירשם כאם החוקית של הילד ללא בת זוגה. לאחר מכן פנו בנות הזוג ללא הצלחה ללשכת הרישום בבקשה לתקן את רישום הלידה כך שגם האם הלא ביולוגית תוכל להירשם כאימו החוקית של הילד. המשרד דחה את הבקשה, ולאחר מכן הגישה בת הזוג תביעה לבית המשפט בנושא. בית המשפט המחוזי בקמניץ פסק תחילה עבור בנות הזוג, אך בית המשפט האזורי בדרזדן ביטל את ההחלטה הזו באפריל 2018. בסופו של דבר, לאחר הגשת ערעור נוסף, בית המשפט הפדרלי לצדק פסק נגד בת הזוג.[54][55] בפסק דינו התייחס בית המשפט לסעיף 1592 של הקוד האזרחי שקובע כי "אבי הילד הוא הגבר שברגע הלידה נשוי לאימו של הילד" ובכך, מכיר בזכות להורות אוטומטית במקרים דומים רק לזוגות הטרוסקסואלים מהמין השני. לאחר הפסיקה הסופית של בית המשפט הפדרלי, משרד המשפטים הגרמני החל לבחון רפורמות משפטיות להענקת הכרה אוטומטית של הורות לזוגות לסביות.
בתחומי תעסוקה, מתן סחורות ושירותים, חינוך ובריאות, אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית מוגדרת כעבירה פלילית ברחבי גרמניה. כמדינה שחתמה על אמנת אמסטרדם, גרמניה נדרשה לתקן את החוקים הלאומיים שלה נגד אפליה כך שיכללו בין היתר נטייה מינית כעילה מוגנת מאפליה. עם זאת, היא לא הצליחה לעשות זאת במשך 6 שנים בגלל דיונים על היקף החוקים המוצעים.[58] לבסוף הבונדסטאג הגרמני העביר את החוק הכללי על יחס שוויוני ב-29 ביוני 2006. הבונדסרט הצביע על העברת הצעת החוק ללא דיון ב-7 ביולי 2006. לאחר שנכנסה לתוקף ב-18 באוגוסט 2006, הצעת החוק החלה לאסור על כל אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בתעסוקה, חינוך, שירותי בריאות ומתן סחורות ושירותים בפריסה ארצית.[59]
במספר חוקות של מדינות גרמניה נכללים סעיפים לאיסור אפליה שכוללים נטייה מינית וזהות מגדרית כעילות מוגנות חוקתית בהן בחוקת הבירה ברלין (מאז 1995), ברנדנבורג (מאז 1992), ברמן (מאז 2001), חבל הסאר (מאז 2011) ותורינגיה (מאז 1993). בסקסוניה-אנהלט אפליה על רקע נטייה מינית אסור באופן חוקתי במגזר הציבורי מאז 1997.[60][61]
"אין להטות דעות קדומות או להעדיף אדם בגלל מין, לידה, גזע, שפה, מוצא לאומי או חברתי, אמונה, דעות דתיות או פוליטיות או נטייה מינית".
דברי שטנה על בסיס נטייה מינית וזהות מגדרית אסורים גם כן בגרמניה. החוק הגרמני אוסר על הסתה לשנאה על בסיס "חברות בקבוצה חברתית או אתנית מסוימת". עם זאת, לדברי נתוני משרד הפנים הגרמני, כ-245 מקרים של התקפות הומופוביות וטרנספוביות התרחשו במחצית הראשונה של 2019 במדינה, לעומת 351 שנרשמו בכל שנת 2018.[63]
תיקון חוקתי
ב-1994 למרות שרוב בוועדה החוקתית המשותפת של הבונדסטאג והבונדסרט הצביע בעד הכללת איסור אפליה על רקע "זהות מינית" בחוק היסוד של גרמניה (חוקת גרמניה), הרוב הנדרש של שני שלישים לא הושג. ביוני 2018 הגישו מדינות ברלין, ברנדנבורג, ברמן, המבורג, ריינלנד-פפאלץ ותורינגיה טיוטת הצעת חוק לבונדסראט לתיקון סעיף 3 לחוקת גרמניה להוספת הקטגוריות "זהות מינית ומגדרית" כעילות מוגנות מאפליה ברמה חוקתית במדינה. עם זאת, ביולי נכשלה טיוטת ההצעה לאחר שמדינת ברלין ביקשה לדחות אותה לאחר שהתברר כי רוב של שני שלישים לא יושג.[64][65]
מאז 1980 החוק להחלפת שמות פרטיים וקביעת מין במקרים מיוחדים קבע כי טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית בגרמניה רשאים לשנות את המגדר המשפטי שלהם בעקבות העברה של ניתוח להתאמה מגדרית ועיקור.[67] עם זאת, בינואר 2011, בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה קבע ששתי הדרישות אינן חוקתיות ובכך ביטל את החובה על טרנסג'נדרים לעבור אותם עבור שינוי המגדר שלהם במסמכי זהות רשמיים.[68][69] במאי 2019 הציגו משרד המשפטים ומשרד הפנים טיוטת הצעת חוק חדשה לרפורמה בחוק. עם זאת, הצעת החוק זכתה לביקורות שלילות מצד קבוצות למען זכויות להט"ב על כך שעדיין דרשה מטרנסג'נדרים לקבל פסק דין שיפוטי מבית משפט לפני שינוי המגדר שלהם במסמכי זהות ועל המושג "וטו בן זוג" שנכלל בתוכן ההצעה שדורש תקופת המתנה של 3 שנים לפני שהאדם יוכל להגיש בקשה נוספת לשינוי מגדר אם יוטל וטו על ידי בן או בת הזוג שלו בנושא או לאחר קבלת פסיקת בית משפט שלילית.[70]
מאז 2013, החוק הגרמני מתיר לילדים שנולדו עם אנטומיה מינית לא טיפוסית (אינטרסקסואלים) להשאיר את סמן המגדר שלהם ריק במסמכי זהות רשמיים במקום להיות מסווג כזכר או נקבה. בנובמבר 2017, בית המשפט החוקתי הפדרלי קבע שחוק המעמד האזרחי חייב לכלול אפשרות של סמן מגדר שלישי,[71] בשביל שלאנשים אינטרסקסואלים תהיה אפשרות נוספת מלבד בחירה במגדר "נקבה", "זכר" או השארת הסמן המגדרי כריק.[72] הצעת ממשלה בנושא הוצגה באוגוסט 2018.[73] לפי ההצעה, אינטרסקסואלים יוכלו לרשום את מגדרם עם סמן מגדרי "אינטרסקס" במסמכי זהות רשמיים. הצעת החוק שכונתה חוק המגדר השלישי (אנ') אושרה על ידי הבונדסטאג בדצמבר 2018,[74] ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2019.[75] אפשרות ה-"אינטרסקס" זמינה עבור מסמכים כגון תעודות לידה, דרכונים ורישיונות נהיגה. עם זאת, כדי להיות זכאים להשתמש באפשרות הסמן המגדרי, אנשים אינטרסקסואלים נדרשים לקבל הצהרת רופא או אישור רפואי שמאשר את מעמדם כאינטרסקסואלים. בנוסף, על פי הצעת החוק, הורים יכולים להשתמש בקטגוריית "אינטרסקס" עבור ילודים עם מאפייני מין לא ברורים. באפריל 2019 משרד הפנים הבהיר שאפשרות ה-"אינטרסקס" חלה על אנשים אינטרסקסואלים בלבד ולא על טרנסג'נדרים.[76]
שירות צבאי
לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בגלוי בבונדסוור. בעבר, הבונדסוור שמר על מדיניות של "תקרת זכוכית" שאסרה דה פקטו על הומוסקסואלים להיות קצינים עד שנת 2000. ווינפריד סטכר, קצין צבא שהורד בדרגה בגלל ההומוסקסואליות שלו שהתגלתה במועד מאוחר יותר בקריירה הצבאית שלו, הגיש תביעה נגד שר ההגנה לשעבר רודולף שרפינג (אנ'). שרפינג נשבע "להילחם בתביעה בבית המשפט" וטען כי הומוסקסואליות "מעוררת ספקות רציניים לגבי התאמה לתפקיד ואינה יכולה לכלול העסקה בכל התפקידים הנוגעים למנהיגות". אולם, לפני שהמקרה עלה לדיון בבית המשפט, משרד ההגנה הגרמני הפך את המדיניות שהייתה קיימת עד לאותה העת כלפי שירות של הומוסקסואלים בצבא הגרמני, בעוד שהקבינט של גרמניה סירב לפרסם הסבר רשמי למהפך. כיום, על פי פקודות צבאיות כלליות שניתנו בשנת 2000, סובלנות כלפי נטיות מיניות נחשבת כחלק מחובתם של אנשי צבא, בעוד שיחסים וקיום מעשים מיניים בין חיילים מחוץ לזמני השירות, ללא קשר לנטייתם המינית, מגדרם או תפקידם הצבאי נחשבים כ-"לא רלוונטיים".[77]
בספטמבר 2020 הקבינט של גרמניה פרסם התנצלות רשמית על האפליה שהייתה נוכחת נגד חיילים הומוסקסואלים בעבר בצבא הגרמני.[78][79] בנובמבר 2020 הקבינט אישר חקיקה שמעניקה פיצוי כספי לאנשי צבא גרמניים שמוגדרים כלהט"ב שהופלו לרעה במהלך שירותם הצבאי בעבר. במרץ 2021 הצעת החוק נידונה בבונדסטאג שם היא נתמכה ברוב של מצביעים בעד לאחר כמה תיקונים קלים.[80] ב-20 במאי 2021 הצעת החוק הועברה בבונדסטאג.[81][82][83]
בפברואר 2019 שר הבריאות ינס שפאן הצהיר על התמיכה שלו לאיסור בחוק על ביצוע טיפול המרה בקטינים ומבוגרים וכינה את הפרקטיקה כ-"סוג של תקיפה". שפאן הצהיר שהוא מקווה לעבוד יחד עם שרת המשפטים קתרינה ברלי (אנ') להכנת הצעת חוק בנושא שתאושר עד סתיו 2019.[86][87] באפריל 2019 לאחר שעצומה מקוונת בנושא שהשיק ארגון זכויות הלהט"ב "All Out" (אנ') אספה כ-110,000 חתימות, שפאן קרא לוועדה בנושא לנסח הצעות לאיסור הפרקטיקה. הוועדה התכנסה בחודשים מאי ויוני לשני כנסים במשך יום כדי לדון בנושא. כמו כן, משרד הבריאות הגרמני הזמין פוליטיקאים, מדענים ונפגעים מהפרקטיקה וכן מוסדות מחו"ל שצברו ניסיון עם הליכי האיסורים החוקיים בשטחם כלפי הפרקטיקה להשתתף בחילופי הדברים. בחודש יוני שפאן הציג במסיבת עיתונאים את התוצאות של שני דוחות מדעיים בנושא שהוקיעו את ביצועו של טיפול המרה וקראו לאסור את ביצועו בחוק.[88] בתחילת נובמבר 2019, הגיש שפאן טיוטת הצעת חוק שתאסור את השימוש בטיפול המרה בקטינים ותעניש את אלו שכופים, מרמים ומאיימים על מישהו בכל גיל להיכנס לתרגול הפרקטיקה.[89][90] ב-18 בדצמבר הממשלה נתנה את אישורה להעברה של טיוטת הצעת החוק. בתוכן ההצעה, גם טיפול המרה במבוגרים ייאסר, בתנאי שיהיה מבוצע ב-"חוסר כוח רצון" כגון כפייה, איומים, הונאה או הבנה מוטעית. האיסור יהיה תקף גם לשיחות פסיכותרפיות ופסטורליות (אנ') בתנאי אם "המטפל מנסה בכוונה להשפיע על נטייתו המינית של המטופל". העונש למי שיורשעו בביצוע האיסורים בהצעת החוק עלולים לשאת עד שנת מאסר. הצעה וקידום של ביצוע טיפול המרה בקטינים תיחשב גם היא כעבירה פלילית ותישא בקנס של 30,000 אירו בעוד שבנוסף למי שיבצעו את הפרקטיקות גם האפוטרופוסים החוקיים של הקטינים עשויים להיות מואשמים גם כן.[91] הצעת החוק אושרה על ידי הבונדסטאג ב-7 במאי 2020 בתמיכת כלל המפלגות במפה הפוליטית מלבד אלטרנטיבה לגרמניה.[92][93]
לפני חקיקת האיסור הפדרלי הייתה יוזמה משותפת של מספר מדינות גרמניה לחוקק איסור על ביצוע טיפול המרה בפריסה ארצית. המדינות: הסן, ברלין, ברמן, חבל הסאר ושלזוויג-הולשטיין הגישו הצעה משותפת בנושא בבונדסראט שהוצגה במליאה ב-12 באפריל 2019.[94][95][96]סקסוניה, סקסוניה-אנהלט ותורינגיה תמכו בהצעה, בעוד שבוואריה הביעה תמיכה בהצעה בתנאי של מספר שינויים בתוכן שלה. ההצעה הייתה אמורה לעבור סבב הצבעה במליאת הבונדסראט בחודש מאי, אבל נדחתה מאוחר יותר.[97] הצעה נוספת לאיסור בחוק על טיפול המרה בקטינים והצעת חוק שכללה אמצעים לחינוך ותמיכה בקורבנות של הפרקטיקה הוצגו על ידי מפלגת הירוקים בבונדסטאג במרץ 2019.[98][99]
תרומת דם
בדומה למדינות רבות אחרות, גרמניה הטילה בעבר איסור ללא הגבלת זמן על תרומות דם מאת גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (MSM). בסיום הוועידה ה-89 של 16 שרי הבריאות של מדינות גרמניה ביוני 2016, השרים הצהירו פה אחד שהאיסור ללא הגבלת זמן על תרומות דם מאת "MSM" יבוטל, ויוחלף בתקופת דחייה של שנה במקום. את ההצעה לבטל את האיסור הציעה שרת הבריאות של מדינת חבל הסאר, מוניקה בכמן.[100]
בקיץ 2017 תקופת הדחייה החדשה נכנסה לתוקף.[101] ביוני 2021 סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה שגרמניה מתכננת ליישם "הערכת סיכונים פרטנית" במתכונת דומה למדיניות תרומות הדם שקיימת בממלכה המאוחדת, איטליה וספרד כלפי תורמים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים כאחד, שתחליף את מדיניות תקופת הדחייה הנוכחית של שנה מאז 2017.[102] ב-1 באפריל 2023 המדיניות נכנסה לתוקף ברחבי גרמניה.[103]
מאז דצמבר 2014 האיסור על תרומות מח עצם מאת "MSM" בוטל בגרמניה.
תנאי מחיה
האנדרטה לתנועת האמנציפציה ההומוסקסואלית הראשונה בגרמניה (אנ'), ברלין, 2018
הארגון הראשון שהוקם למען זכויות הומוסקסואלים בעולם היה הוועדה המדעית-הומניטרית שנוסדה ב-1897 בברלין על ידי הרופא-סקסולוג היהודי-גרמנימגנוס הירשפלד כדי לסייע לביטול סעיף 175. כתב העת הראשון בעולם שפורסם עבור הומוסקסואלים היה "Der Eigene" (בעברית: הייחודי) הגרמני שפורסם לראשונה ב-1896. כתב העת המשיך בפרסום שלו עם תרומות בין היתר מאת האישים בנדיקט פרידלנדר, הנס היינץ אוורס (אנ'), אריך מיזאם ועוד עד שנת 1932. במהלך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 קמו שני ארגוני זכויות להט"ב, הליגה לזכויות אדם ואגודת הידידות הגרמנית, שהובילו לעשרות כתבי עת שהתפרסמו במספרים עצומים וכללו דיון גלוי על סוגיות של מעמד הזכויות של אזרחי להט"ב בגרמניה, ביניהם כתבי העת הלסביים הראשונים בעולם: "Die Freundin", (אנ') "Garçonne" (אנ') ו-"Die BIF" (אנ') והמגזין הטרנסקסואלי הראשון בעולם "Das 3. Geschlecht" (אנ') (בעברית: המגדר השלישי). באותם עשורים, מאות מועדונים וברים הומוסקסואלים נפתחו בברלין. עם עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית, פקידים ממשלתיים סגרו את מקומות הבילוי, צנזרו ואסרו פרסומים על הומוסקסואליות ואילצו את כל ארגוני התנועה למען זכויות הומוסקסואלים שנוסדו בעשורים האחרונים להתפרק. בעידן הנאציזם, לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים נרדפו על ידי הרשויות באופן פעיל ונכלאו במחנות ריכוז עד למותם.
מיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945, פעילי זכויות להט"ב גרמניים ניסו להקים תנועה חדשה שהמשיכה להיאבק עבור ביטול סעיף 175 שהמשיך להפליל הומוסקסואליות גברית ונותר במקומו עם פיצול גרמניה. הפרסום ההומוסקסואלי הראשון במדינה לאחר סיום המלחמה, "Amicus-Briefbund" (אנ'), נוסד בגרמניה המערבית ב-1948 שמשך אחריו יצירות מגזינים נוספים עם תוכן להט"ב שהופצו בתחילת שנות ה-50. בהמשך, פעילים בברלין, המבורג ופרנקפורט הקימו ארגוני זכויות להט"ב חדשים כדי לעקוב אחר התנועה החזקה בנושא שהתקיימה בשנות ה-20. אולם, מחלוקות פנימיות בין הפעילים והאקלים הדיכאוני מצד השלטון בצד המזרחי והמערבי של המדינה, מנעו התפתחות בסדר גודל כמו זה שהיה קיים במהלך רפובליקת ויימאר, ובסוף שנות ה-50 התנועה חוותה כישלון והגיעה לסיומה. רק עם ההכשרה בחוק של פעילות הומוסקסואלית בשני הצדדים של גרמניה המפוצלת במחצית השנייה של שנות ה-60, ארגונים הומופילים בנושא החלו בדרך חדשה לתחיית התנועה אבל הם נדחקו במהרה לשוליים עם עלייתן של התנועות למען זכויות להט"ב המודרניות שהחלו להופיע לאחר התרחשות מהומות סטונוול בניו יורק ב-1969 שהיוו נקודת מפנה היסטורית במאבק למען זכויות להט"ב בעולם.
ארגון הפעילות ההומוסקסואלית בברלין המערבית נוסד ב-15 באוגוסט 1971. הקבוצה הוקמה בעקבות ההוצאה לאור של הסרט "זה לא ההומוסקסואל הוא מי שסוטה, אלא החברה בה הוא חי" משנת 1971 (אנ') של במאי הקולנוע רוזה פון פראונהיים (אנ'). משנת 1973 ואילך, הקבוצה ארגנה מפגשים שנתיים עם מספר קבוצות הומוסקסואליות אחרות, בהן פעולה הומוסקסואלית גטינגן (HAG), שנוסדה בשנת 1972 בעיר גטינגן וקבוצת הנשים ההומוסקסואליות מינסטר (HAW) שהובילו למחאה הראשונה של הומוסקסואלים ולסביות במערב גרמניה שאורגנה במינסטר ב-29 באפריל 1972. המטרות העיקריות של הקבוצות היו ביטול סעיף 175 וקבלה חברתית של להט"ב גרמניים. ב-1975, מספר מהחברות הפעילות ב-"HAW" נפרדו מהקבוצה כדי להקים ארגון משלהן תחת השם מרכז הפעולה הלסבית במערב ברלין. "HAW" החלה לאבד מההשפעה שלה בסוף שנות ה-70 לאחר שתוך כדי הקבוצה הקימה את מועדון ההומוסקסואלים "SchwuZ" ותמכה בו כלכלית עד שנאלץ להיסגר בסוף שנות ה-90. בשנת 1986 הוקמה האגודה הפדרלית להומוסקסואליות בקלן והתפרקה ב-1997. בשנת 1990 נוסדה בברלין הפדרציה הלסבית-הומוסקסואלית בגרמניה (אנ') (LSVD). כיום, ה-"LSVD" מוגדר כארגון הגדול ביותר למען זכויות להט"ב בגרמניה. קבוצות נוספות למען זכויות להט"ב הוקמו לאורך השנים לאחר מכן בהן: לסבנרינג (אנ') ב-1982, איגוד העיתונאים ההומוסקסואלים והלסביות בקלן ב-1997, קבוצת העבודה האקומנית להומוסקסואלים והכנסייה ב-1977, התאחדות השוטרים ההומוסקסואלים והלסביות והאגודה הפדרלית טרנס* בין רבות אחרות.
מצעד הגאווה בברלין (אנ') שמשך בשיאו מעל מיליון משתתפים בשנת 2019
ציון יום רחוב כריסטופר (אנ') הראשון בגרמניה (הפגנה אירופאית שנתית שנערכת לזכר מהומות סטונוול שהתרחשו ברחוב כריסטופר (אנ') בניו יורק בשכונת הגריניץ' וילג' ב-28 ביוני 1969) התקיים בברלין בשנת 1979 עם 400 משתתפים לבושים במסכות. הנוכחות באירוע עלתה בעקביות במשך השנים לאחר מכן עם 15,000 איש ב-1990 והגיעה ל-100,000 איש בסוף שנות ה-90. בשנת 2005 האירוע משך כ-400,000 משתתפים.[104]מצעד הגאווה בברלין (אנ') מוגדר כיום בין האירועים הגדולים ביותר של העיר, שמשך מעל למיליון מפגינים בשנת 2019.[105] מחוץ לברלין, נערכים מצעדי גאווה בערים רבות נוספות בהן: ברמן וקלן שקיימו את מצעדי הגאווה הראשונים בשטחן ב-1979, המבורג ומינכן ב-1980, פרייבורג ב-1985, פרנקפורט ב-1993, דרזדן ב-1994, דורטמונד ב-1996, קיל ב-1998 ושטוטגרט ב-1999. אירועי גאווה שנתיים מתקיימים גם בבון, לייפציג, קרלסרוהה, הנובר, נירנברג, דרמשטאדט, בילפלד, דיסלדורף, אסן, דיסבורג, היידלברג, וופרטל, מנהיים, זארבריקן וליבק.[106] מחקר שנערך במאי 2019 גילה כי 6.9% מהאוכלוסייה הגרמנית מזוהה כלהט"ב או כאינטרסקסואלים. המחקר גם הראה כי 10.6% מאוכלוסיית קלן בין הגילאים 18–75 הזדהו כלסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, אינטרסקסואלים או קווירים.[107]
פוליטיקה
לאורך השנים פוליטיקאים רבים שהוגדרו כלהט"ב מרחבי כלל המפה הפוליטית של גרמניה נבחרו ברשויות המקומיות והארציות של המדינה לתפקידים שונים, בהם: ראש עיריית ברלין (2001–2014) ונשיא הבונדסראט (2001–2002) קלאוס ווברייט, ראש עיריית המבורג (2001–2010) ונשיא הבונדסראט (2007–2008) אולה פון בויסט, ראש עיריית מיינץ (2012–2022) מייקל אבלינג (אנ'), חבר הבונדסראט (1998–2020) יוהנס קאהרס (אנ'), שר החוץ (2013–2021) מייקל רוט (אנ'), חברת הסנאט של ברלין המערבית לשעבר (1989) אן קליין (אנ'), חבר בית הנבחרים של ברלין (אנ') (2003–2017, 2021–הווה) קלאוס לדרר (אנ'), שרת החינוך של הסן (1999–2008) קארין וולף (אנ'), השרה לאיכות הסביבה (2013–2018) ברברה הנדריקס (אנ'), ראש עיריית ויסבאדן (2013–הווה) סוון גריך (אנ'), חברת בית הנבחרים של ברלין (1991–2006) סיביל-אנקה קלוץ (אנ'), חבר בית הנבחרים של ברלין (2013–הווה) קרסטן שצ'אטס (אנ'), חבר הפרלמנט הממלכתי של ברנדנבורג (אנ') (1990–1999) וחבר הבונדסטאג (2013–הווה) הראלד פצולד (אנ'), יושבת ראש מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (2022–הווה), ראש האופוזיציה (אנ') (2017–2021) וחברת הבונדסטאג (2017–הווה) אליס ויידל, ראש עיריית אסן (2015–הווה) תומאס קופן (אנ'), סגן יושב ראש מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה (2017–2019) וחבר הבונדסטאג (2017–הווה) קיי גוטשלק (אנ'), שר הבריאות (2018–2021), סגן יושב ראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (2021–2022) וחבר הבונדסטאג (2002–הווה) ינס שפאן, סגן הקנצלר (2009–2011), שר החוץ (2009–2013), יושב ראש המפלגה הדמוקרטית החופשית (2001–2011) וחבר הבונדסטאג (1996–2003) גידו וסטרוולה וחברי הבונדסטאג במשך השנים (בעבר ובהווה): לארס קסטלוצ'י (אנ') (2013–הווה), פאלקו דרוסמן (אנ') (2021–הווה), טימון גרמלס (אנ') (2017–הווה), קווין קוהנרט (אנ') (2021–הווה), דורותי מרטין (אנ') (2020–הווה), מתיאס מירש (אנ') (2005–הווה), הלגה שוכרדט (אנ') (1972–1983), פולקר בק (1994–2017), בירגיט בנדר (אנ') (2002–הווה), קאי גהרינג (אנ') (2005–הווה), ג'וטה אוסטרל-שוורין (אנ') (1987–1990), אול שאוס (אנ') (2013–הווה), גרהרד שיק (אנ') (2005–2019), אנג'ה היידוק (אנ') (2002–2008, 2013–2021), הרברט רושה (אנ') (1985–1987), וולפגנג וצל (אנ') (2020–2021), קארין בינדר (אנ') (2005–2017), אכים קסלר (אנ') (2017–2021), מתיאס הוהן (אנ') (2017–2021), סבין ג'ינגר (אנ') (1998–2002), קרל היינץ ברונר (אנ') (2013–2021), אוה שומר (אנ') (2002–2021), סטיבן קאופמן (אנ') (2009–2021), ברנד פבריוס (אנ') (2013–2017, 2021), מיכאל קאוץ' (אנ') (2003–2013), ינס ברנדנבורג (אנ') (2017–הווה), יורג ואן אסן (אנ') (1990–2013), קונסטנטין קוהלה (אנ') (2017–הווה), תומאס סטלברגר (אנ') (2017–2022) ונציב המשרד הפדרלי לקבלה של גיוון מיני ומגדרי (אנ') (2021–הווה) וחבר הבונדסטאג (2017–הווה) סוון להמן (אנ').
Kisah Haftvad Dan Cacing, yaitu sebuah kisah Syahnamah yang dibuat oleh Dust Muhammad pada sekitaran tahun 1540, yang kemudian dipajang pada museum Aga Khan. Potret lukisan Dust Muhammad, dibuat oleh Shah Abu'l Ma‘ali pada sekitaran tahun 1556. Dust Muhammad (atau Doust Muhammad) adalah seorang seniman berkebangsaan persia yang melakukan seni miniatur, kaligrafi, dan sebagai sejarahwan seni, yang aktif dari tahun 1510 hingga tahun 1564. Setelahnya, Dust Muhammad bekerja di India. Referensi ...
American politician (born 1931) This biography of a living person needs additional citations for verification. Please help by adding reliable sources. Contentious material about living persons that is unsourced or poorly sourced must be removed immediately from the article and its talk page, especially if potentially libelous.Find sources: Mack Mattingly – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (September 2010) (Learn how and when to remove this t...
Graph of triangles with a shared vertex Friendship graphThe friendship graph F8.Vertices2n + 1Edges3nRadius1Diameter2Girth3Chromatic number3Chromatic index2nProperties Unit distance Planar Eulerian Factor-critical Locally linear NotationFnTable of graphs and parameters The friendship graphs F2, F3 and F4. In the mathematical field of graph theory, the friendship graph (or Dutch windmill graph or n-fan) Fn is a planar, undirected graph with 2n + 1 vertices and 3n edges.[1] The friendsh...
Anne Dallas DudleyDudley, c. 1900LahirAnnie Willis Dallas(1876-11-13)13 November 1876Nashville, Tennessee, A.S.Meninggal13 September 1955(1955-09-13) (umur 78)Belle Meade, Tennessee, A.S.MakamMount Olivet Cemetery, Nashville, Tennessee, U.S.Dikenal atasAktivis hak asasi perempuan Anne Dallas Dudley (nee Annie Willis Dallas; 13 November 1876 – 13 September 1955) adalah seorang aktivis gerakan hak pilih perempuan. Dia adalah pemimpin nasional dan negara bagian d...
Artikel ini tidak memiliki referensi atau sumber tepercaya sehingga isinya tidak bisa dipastikan. Tolong bantu perbaiki artikel ini dengan menambahkan referensi yang layak. Tulisan tanpa sumber dapat dipertanyakan dan dihapus sewaktu-waktu.Cari sumber: Eyjafjörður – berita · surat kabar · buku · cendekiawan · JSTOR Eyjafjörður berwarna biru Eyjafjörður pada musim panas Melihat ke tenggara melintasi Eyjafjörður dari pintu keluar barat celah Öxn...
Local English tabloid newspaper Coventry TelegraphTypeDaily newspaperFormatTabloidOwner(s)Reach plcEditorAdam MossFounded1891Political alignmentNeutral, PopulistHeadquartersCoventry, EnglandCirculation3,213 (as of 2023)[1]Websitecoventrytelegraph.net The Coventry Telegraph is a local English tabloid newspaper. It was founded as The Midland Daily Telegraph in 1891 by William Isaac Iliffe, and was Coventry's first daily newspaper. Sold for half a penny, it was a four-page broadsheet...
American baseball player Baseball player Tod DavisDavis, circa 1948InfielderBorn: (1924-07-24)July 24, 1924Los AngelesDied: December 31, 1978(1978-12-31) (aged 54)West Covina, CaliforniaBatted: RightThrew: RightMLB debutApril 27, 1949, for the Philadelphia AthleticsLast MLB appearanceMay 15, 1951, for the Philadelphia AthleticsMLB statisticsBatting average.233Home runs1Runs batted in6 Teams Philadelphia Athletics (1949, 1951) Thomas Oscar Tod Davis (July 24,...
شاشليكمعلومات عامةالمنشأ آسيا الوسطى بلد المطبخ مطبخ قوقازي المبتكر رحل النوع طعام — طبق لحم المكونات الرئيسية لحم تعديل - تعديل مصدري - تعديل ويكي بيانات Şaşlığın . شاشليك (بالإنجليزية: Shashlik) هو طعام مكون من اللحم وخضروات مختلفة، وتشبك مع بعضها في عود خشب أو سلك طولة 20 - 25 س...
Further information: Multiracialism Biracial and multiracial identity development is described as a process across the life span that is based on internal and external forces such as individual family structure, cultural knowledge, physical appearance, geographic location, peer culture, opportunities for exploration, socio-historical context, etc.[1] Biracial identity development includes self-identification. A multiracial or biracial person is someone whose parents or ancestors are f...
American college basketball season 2014–15 Elon Phoenix men's basketballConferenceColonial Athletic AssociationRecord15–18 (6–12 CAA)Head coachMatt Matheny (6th season)Assistant coaches Jack Wooten Monty Sanders Chris Long Home arenaAlumni GymSeasons← 2013–142015–16 → 2014–15 CAA men's basketball standings vte Conf Overall Team W L PCT W L PCT William & Mary 12 – 6 .667 20 – 13 .606 UNC Wilmi...
Japanese baseball player Baseball player Kazunari AbeAbe with the Chiba Lotte MarinesPitcherBorn: (1989-05-19) May 19, 1989 (age 35)Bats: RightThrows: RightNPB debutSeptember 17, 2011, for the Chiba Lotte MarinesNPB statistics (through 2019 season)Win–loss record3–6ERA4.92Strikeouts38 Teams Chiba Lotte Marines (2011–2013, 2015–2019) Kazunari Abe (阿部 和成, Abe Kazunari, born May 19, 1989) is a Japanese former professional baseball pitcher in Japan's Ni...
Play written by David Mamet OleannaView of Broadway Theaters on 45th Street at night with Oleanna Marquee visibleWritten byDavid MametDate premieredMay 1992Place premieredAmerican Repertory Theater, Cambridge, Massachusetts, United StatesOriginal languageEnglishGenreDrama Oleanna is a 1992 two-character play by David Mamet, about the power struggle between a university professor and one of his female students, who accuses him of sexual harassment and, by doing so, spoils his chances of being ...
Total eclipse Solar eclipse of November 22, 1984Partial from Gisborne, New ZealandMapType of eclipseNatureTotalGamma−0.3132Magnitude1.0237Maximum eclipseDuration120 s (2 min 0 s)Coordinates37°48′S 173°36′W / 37.8°S 173.6°W / -37.8; -173.6Max. width of band85 km (53 mi)Times (UTC)Greatest eclipse22:54:17ReferencesSaros142 (21 of 72)Catalog # (SE5000)9475 A total solar eclipse occurred on Thursday, November 22, 1984. A solar e...
Расстрел в Палеохуни[1]:71) — расстрел свыше 200 человек греческого мирного населения, совершённый солдатами Вермахта 24 февраля 1944 года, в Палеохуни, Аркадия, во время тройной, германо-итало-болгарской, оккупации Греции, в годы Второй мировой войны. Одно из многочисле...
Archives Main talk page July 2007-July 2008 August 2008-July 2009 August 2009-July 2010 August 2010-July 2011 August 2011-June 2012 July 2012-June 2013 July 2013-June 2014 July 2014-August 2015 September 2015-December 2016 January 2017-January 2018 February 2018-December 2018 2019 2020 2021 2022 2023 The Center Line: Summer 2015 Volume 8, Issue 3 • Summer 2015 • About the Newsletter Departments Assessment roundup Portal selected articles and pictures Features Road to the past: Some t...
.jpg)
