זכויותיהם של לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים (להט"ב) באיסלנד מוגדרות מהמתקדמות ביותר בעולם. איסלנד מכונה לעיתים קרובות כאחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם, בעוד לזוגות חד מיניים ישנה גישה שווה לאימוץ משותף ולהפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות מאז 2006.
ארגון הלהט"ב האיסלנדי הוותיק ביותר הקיים הוא "Samtökin '78", שהוקם בשנת 1978, אשר חבריו ארגנו את ההפגנות הפומביות הראשונות מטעמו ברחבי המדינה בשנת 1982, בתמיכת אגודות ממדינות שכנות.
בפברואר 2009 נכנסה לתפקידה ממשלה בראשות יוהנה סיגורדרדוטיר, ראש הממשלה הלסבית הגלויה הראשונה בעולם בעת החדשה. הפרלמנט האיסלנדי שינה את חוק הנישואין של המדינה ב-11 ביוני 2010 בהצבעת פה אחד כדי להגדיר נישואים בין שני אנשים נייטרלים מבחינה מגדרית, ובכך, הפכו נישואים חד מיניים לחוקיים. החוק נכנס לתוקף ב-27 ביוני 2010.
מעמד בחוק
פעילות הומוסקסואלית בין גברים או נשים בהסכמה הפכה לחוקית בשטחי איסלנד בשנת 1940.[1]
בשנת 1992 נקבע גיל ההסכמה לשווה עבור זוגות הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד - 14 שנים,[2] ובשנת 2007 הועלה ל-15, ללא קשר למגדר או נטייה מינית.[3]
הכרה בשותפויות רשומות לזוגות חד מיניים הפכו לחוקיות ב-1996.[4][5] החקיקה, המכונה חוק שותפויות רשומות, הוחלף בחוק נישואים המוגדר כנייטרלי מבחינה מגדרית ב-27 ביוני 2010. עם רישום שותפויותיהם הוענקו לזוגות חד מיניים רבות מאותן זכויות, אחריות והטבות כמו נישואים, כולל היכולת לאימוץ חורג אך לא משותף מה שהפך את איסלנד למדינה הרביעית בעולם המעניקה הכרה משפטית לזוגות חד מיניים (לאחר דנמרק, נורווגיה ושוודיה).
סקר משנת 2004 הראה כי 87% מהאיסלנדים תמכו בנישואים חד מיניים, מהגבוהים בעולם. ב-23 במרץ 2010, ממשלת איסלנד הציגה הצעת חוק שתאפשר לזוגות חד מיניים להינשא.[6][7] ב-11 ביוני 2010, הפרלמנט אישר פה אחד את הצעת החוק עם 49 קולות בעד מול 0 מתנגדים.[8] החוק נכנס לתוקף ב-27 ביוני. באותו יום נישאה ראש הממשלה, יוהנה סיגורדרדוטיר, לבת זוגה ג'ונינה לאוסת'דור, אשר הפכו לאחד הזוגות החד-מיניים הראשונים שהתחתנו במדינה.[9] עם העברת החוק, איסלנד הפכה למדינה התשיעית שמכשירה נישואים חד מיניים בעולם בעודה הצטרפה להולנד, בלגיה, ספרד, קנדה, דרום אפריקה, נורווגיה, שוודיה ופורטוגל.
באוקטובר 2015 הצביעה כנסיית איסלנד בעוד כשני שלישים מהאיסלנדים המוגדרים כחברים בה, לאפשר לזוגות חד מיניים להינשא בכנסיותיה.[10]
הורות ואימוץ
ב-27 ביוני 2006, זוגות חד-מיניים באיסלנד הפכו זכאים למגוון חוקים, כולל גישה עבור הפריה חוץ-גופית בקרב זוגות לסביות ואימוץ משותף של ילדים.[5]אימוץ ילד חורג (כאשר אדם יכול לאמץ את הילד הביולוגי של בן זוגו) הותר מאז שנת 2000.[11]
בשנת 1996, העביר בית המשפט תיקונים לחוק העונשין האיסלנדי, שהוסיף נטייה מינית לחוק אי-ההפליה במדינה. התיקון הפך את זה לבלתי חוקי לסרב לאנשים מוצרים או שירותים בשל נטייתם המינית, או לתקוף אדם או קבוצת אנשים בפומבי בלעג, לשון הרע, התעללות או איומים בגלל נטייתם המינית.[12] בשנת 2014 אישר הפרלמנט תיקון לחוק העונשין, המוסיף זהות מגדרית לרשימת העילות נגד אפליה.
מאז 2008, נכלל איסור להפליית אנשים על בסיס נטייתם המינית בחינוך.[13]
עד 2018, לאיסלנד לא היו חוקים האוסרים אפליה בעבודה מכל סיבה שהיא.[14] ועדה שהקימה שרת הרווחה איגלו הרדרדת ב-2014 את מסקנותיה בנובמבר 2016, שייעצה לפרלמנט להעביר חוק אפליה כללי בתעסוקה אשר יכלול בין היתר הגנות על בסיס נטייה מינית, זהות מגדרית ומאפייני מין.[15] ב-11 ביוני 2018 אישר הפרלמנט חוק האוסר על אפליה בעבודה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית, ביטוי מגדרי ומאפייני מין, בין היתר. החוק, המכונה חוק שוויון במקומות עבודה, נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2018.[16][17]
זהות מגדרית ואינטסקס
ב-11 ביוני 2012, הפרלמנט האיסלנדי הצביע בעד חוק חדש המקל את הכללים סביב הגדרת זהות מגדרית ומאפשר הכרה מקיפה בכל הנוגע להכרה במגדר וחוקק הגנות על רקע זהות מגדרית.[18] חוקים אלו נחקקו ב-27 ביוני 2012 בעודם קובעים כי בית החולים האוניברסיטאי הלאומי של איסלנד מחויב ליצור מחלקה המוקדשת לאבחון דיספוריה מגדרית, וכן לביצע ניתוח להתאמה מגדרית (SRS). לאחר סיום תהליך של 18 חודשים בהצלחה, כולל חיים של 12 חודשים בהתאם למינם, המועמדים מתייצבים בפני ועדה של אנשי מקצוע. אם הוועדה קובעת כי יש מקום לאבחון של דיספוריה מגדרית, היא מודיעה על כך למרשם הלאומי והמבקש בוחר שם חדש שישקף את זהותו המגדרית המועדפת ויונפק לו מספר תעודת זהות ותעודת זהות. "SRS" אינו נדרש עבור שינוי שם רשמי והכרה בשינוי מגדר.
ביוני 2019, הצביע הפרלמנט פה אחד 45 על הצעת חוק ליישום מודל של הגדרה עצמית של שינוי מגדר, בדומה למדינות רבות באירופה ובדרום אמריקה.[19] החוק החדש מאפשר לטרנסג'נדרים לשנות את מינם החוקי ללא צורך באבחון הפרעה רפואית ונפשית, העברת ניתוח להתאמה מגדרית או עיקור. קטינים עשויים גם לשנות את מינם החוקי בהסכמת הוריהם. החוק מאפשר בנוסף לאנשים לבחור אפשרות מגדר שלישי המסומן ב-"X" במסמכים רשמיים.[20][21][22] החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020, ויושם לבסוף בינואר 2021.[23] הצעת החוק המקורית כללה איסור על התערבויות רפואיות בין-מיניות המבוצעות בילדים אינטרסקסים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד) על מנת לקבוע את מינם, אך הסעיף הושמט כדי להגדיל את סיכוי ההצעה לעבור בפרלמנט.[24] במקום זאת, הוקמה ועדה לדיון בנושא ולדיווח תוך שנה.[25][26]
חינוך מיני
מאז 2016, העיירה הפנרפיורדור כוללת הצגת מידע על מערכות יחסים חד מיניות בשיעורי חינוך מיני בכיתות ח'.[27]אוניברסיטת איסלנד מארגנת מספר פעילויות חברתיות, כגון טיולי שטח, בהם התלמידים יכולים לדון וללמוד על נושאי להט"ב.[28]
באוקטובר 2015 הכריז שר הבריאות על תמיכתו בשינויים רגולטוריים כדי לאפשר ל-"MSM" לתרום דם,[31] בעוד הוכרז כי בעתיד הקרוב, איסלנד תאפשר לגברים הומוסקסואלים וביסקסואלים לתרום דם.[32]
לאחר שנים רבות של עיכובים, הוכרז רשמית בספטמבר 2021 כי הומוסקסואלים וביסקסואלים יכולים לתרום דם באופן חוקי לאחר דחיית 4 חודשים החל מ-1 בינואר 2022.[33]
תנאי מחיה
איסלנד מכונה לעיתים קרובות כאחת המדינות הידידותיות ביותר ללהט"ב בעולם. למרות האנטיפתיה הציבורית נגד להט"ב שהייתה גבוה עד שנות ה-80, הקבלה עלתה בצורה משמעותית מאז. מספר תושבי הלהט"ב האיסלנדים המוקדמים ביותר אשר הכריזו על נטייתם החד-מינית בפומבי כוללים את הורדור טורפאסון ואנה קריסטיג'אנסדוטיג, אשר התמודדו בתחילה עם אפליה ולעג ציבוריים. למרות אוכלוסייתה המצומצמת, לאיסלנד ישנה סצנת להט"ב גלויה, במיוחד בבירה רייקיאוויק, בה ישנם ברים הומוסקסואלים ובתי קפה, ומספר מקומות עם קהל מעורב של הומוסקסואלים והטרוסקסואלים.
מצעד הגאווה בבירה רייקיאוויק אשר משך מעל 100,000 משתתפים בציונו בשנת 2015 המהווים כ-30% מכלל תושבי המדינה
מצעדי גאווה באיסלנד מתקיימים בדרך כלל בחודשי אוגוסט והם בין האירועים השנתיים הגדולים ביותר של המדינה.[34] בשנת 2015, כ-100,000 השתתפו בציון המצעד של רייקיאוויק, המהווים כ-30% מאוכלוסיית איסלנד.[35] בשנת 2016, נשיא איסלנד, גודני יוהאנסון השתתף במצעד רייקיאוויק, מה שהפך אותו לנשיא הראשון אשר משתתף במצעד גאווה ברחבי העולם.[36]
ארגון הלהט"ב האיסלנדי הוותיק ביותר הקיים הוא "Samtökin '78", שהוקם בשנת 1978. חבריו ארגנו את ההפגנות הפומביות הראשונות מטעמו בשנת 1982, בתמיכת אגודות אחיות בדנמרק, שוודיה ונורווגיה. במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20 נקלעה איסלנד ללחץ ניכר מצד מדינות נורדיות אחרות לשפר את תנאי החיים של תושבי להט"ב באזורה ולהעביר חקיקה נגד אפליה. בשנת 1984, המועצה הנורדית דחקה במדינות החברות בה לשים קץ לאפליה נגד הומואים ולסביות. במהלך השנים הבאות, החלו קבוצות ופעילים להט"ב להיכנס לעיני הציבור ולהעלות את המודעות למטרה ולתנועתם. עם נראות רבה יותר, הגישות החברתיות החלו להתפתח ולהיות יותר מקבלות וסובלניות.
איסלנד מוגדרת לאורך השנים כמקום בטוח מאוד לאזרחי ותיירי להט"ב, בעוד המדינה רשומה ב-"עשרת היעדים המובילים לחתונה הומוסקסואלית" מאת לונלי פלאנט.[37]
.jpg)
