לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בפיג'י מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שתושבים הטרוסקסואלים בעלי תחושת התאמה לזהותם המגדרית אינם חווים. בשנת 1997 פיג'י הפכה למדינה השנייה בעולם אחרי דרום אפריקה שאוסרת באופן מפורש על אפליה על רקע נטייה מינית בחוקה שלה, אף על פי שפעילות הומוסקסואלית נותרה עבירה פלילית על פי חוק (שלאורך השנים דווח כלא נאכף בפועל) באותה עת.[1][2] עם זאת, בשנת 2009 בוטלה החוקה על ידי הנשיא בעקבות משבר חוקתי שהתחולל בפיג'י.[3] בשנת 2010 פעילות הומוסקסואלית הפכה לחוקית באופן רשמי.
חוקת המדינה החדשה, שהוכרזה בספטמבר 2013, כוללת בתוכן שלה איסור מפורש על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי. עם זאת, מערכות יחסים בין זוגות חד-מיניים אינן מחזיקות באותן הכרות משפטיות שזמינות לזוגות הטרוסקסואלים מהמין השני שכן נישואים חד-מיניים או כל הכרה מוגבלת יותר בזוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, ידועים בציבור) אינם מוכרים בחוק. כמו כן, לא ידועים נתונים אם קיימת הכרה משפטית בשינוי מגדר עבור טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית. בין קבוצות הארגונים העיקרים שפועלים למען קידום זכויות להט"ב בפיג'י נמנים: "Diverse Voices and Action for Equality" (נוסד ב-2011), "Rainbow Pride Foundation" (נוסד ב-2008), "Amithi Fiji Project" וקבוצת הסטודנטים "Drodrolagi Movement".
היסטוריה
בפיג'י, בדומה לפיאפיפיאן בניואה, הפאפאפין בסמואה, הלאילאי באיי קוק והפקאלייטי בטונגה, קיימת אוכלוסייה מסורתית-תרבותית שמזדהה בתור מגדר שלישי. אנשים אלו ידועים בשם "ווקה סה לווה" (אנ') (באנגלית: Vakasalewalewa) שמוגדרים בתור זכרים בלידה אך מתלבשים, מתנהגים ונראים כנשים. אנשים אלה התקבלו על ידי החברה הפיג'ית לאורך ההיסטוריה ומילאו תפקיד ביתי חשוב בחיים הקהילתיים.[4]
מעמד בחוק
בשנת 2005 במהלך ביקורו במדינה, תייר אוסטרלי בשם תומאס מקוסקר קיים יחסים הומוסקסואלים בהסכמה עם אזרח הומוסקסואל פיג'יאני. הגברים נשפטו ונכלאו על פי חוק איסור "מעשה הסדום" של המדינה בתיק תומאס מקוסקר נגד המדינה (אנ'), אם כי ההרשעה בוטלה לאחר מכן באוגוסט 2005 על ידי בית המשפט העליון של פיג'י (אנ') בנימוק של "הפרת חוקת המדינה".[5] באותה תקופה, ראש הממשלה המכהן לייסניה קראסה (אנ') הגן על הסעיפים הקיימים שמפלילים פעילות הומוסקסואלית בנימוק של עמדת הביבליה כלפי הנושא שמציגה הומוסקסואליות כ-"חטא".[6][7] לעומת זאת, סגן הנשיא ג'וני מדריוויווי (אנ') הצהיר כי "זכותם לפרטיות של הומוסקסואלים צריכה להיות מוגנת".
בשנת 2006, הנציב העליון של פיג'י בניו זילנד אישר כי מעתה והלאה קיימת "מדיניות של אי מעצר הומוסקסואלים בגין קיום פעילות הומוסקסואלית בהסכמה" בפיג'י.[8]
ב-1 בפברואר 2010 הועברה פעילות הומוסקסואלית של גברים ונשים אי-הפללה והפכה לחוקית באופן רשמי על פי צו הפשעים 2009 שנכנס לתוקף שנה לאחר מכן.[9] כמו כן גיל ההסכמה בין זוגות הומוסקסואלים הושווה לזה של זוגות הטרוסקסואלים והועמד על 16 שנים.
ב-26 במרץ 2013 ראש הממשלה פרנק ביינימרמה (אנ') הביע התנגדות להכשרתם של נישואים חד-מיניים בפיג'י. בתשובה לשאלה שהעלה מתקשר בתוכנית טוקבק ברדיו, ביינימרמה הצהיר כי נישואים חד-מיניים "לא יתאפשרו בפיג'י כי הם נוגדים אמונות דתיות".[11][12] באפריל 2013 קבוצת תמיכה שמייצגת סטודנטים שמזדהים כלהט"ב, "Drodrolagi Movement", קראה לדיון בנושא. בינואר 2016 חזר ביינימרמה על התנגדותו להכשרת נישואים חד-מיניים באומרו כי "לא יהיו נישואים חד-מיניים בפיג'י" והציע לזוגות לסביות שמבקשות להינשא במדינה "לעבור לאיסלנד".[13]
בשנת 2019 לאחר השערות שמספר כנסיות מקומיות תומכות בהכשרתם של נישואים חד-מיניים בחוק, חזר ראש הממשלה ביינימרמה על התנגדותו להכשרת נישואים חד-מיניים באומרו "כל עוד אנחנו בממשלה פיג'י לא תאפשר נישואים חד-מיניים כי פיג'י היא ארץ יראת אלוהים".[14] פעילי ארגון קואליציית פיג'י לזכויות אדם הצהירו כי הם "מאוכזבים ומוטרדים" מעמדתו של ראש הממשלה בטענה כי דבריו "נוגדים את הבסיס של חוקי פיג'י" ו-"סותרים את מחויבות המדינה למועצת זכויות האדם של האו"ם". הקואליציה קראה לרשויות המקומיות להתכנס ולדון בהתקדמות בנושא.[15]
הגנה מפני אפליה
אפליה בתעסוקה על בסיס נטייה מינית אסורה בפיג'י על רקע תוכן הצהרת יחסי התעסוקה 2007.[16]
בשנת 1997 כללה חוקת פיג'י הוראה שאסרה במפורש על גילויי אפליה ממשלתית על רקע נטייה מינית. עם זאת, בשנת 2009, חוקת פיג'י בוטלה (אנ') על ידי הנשיא ג'וספה אילואילו.
באפריל 2013 הצהיר היועץ המשפטי לממשלה עיאז סייד-חיום (אנ') כי חוקה חדשה שאמורה הייתה להיות מוכנה באופן סופי בשנת 2013 תאסור על אפליה על רקע נטייה מינית בסעיפים שלה.[17] החוקה החדשה (אנ') פורסמה בספטמבר 2013 וכללה איסור על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית או ביטוי מגדרי בין יתר העילות.[18][19] סעיף 26(3) לחוקה מצהיר באומרו כי:
"אין להפלות אדם שלא כדין, במישרין או בעקיפין על הרקע שלו, (א) מאפיינים או נסיבות אישיות ממשיות או כביכול, לרבות גזע, תרבות, מוצא אתני או חברתי, צבע, מקום מוצא, מין, מגדר, נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי, לידה, שפת אם, מצב כלכלי או חברתי או בריאותי, נכות, גיל, דת, מצפון, מצב משפחתי או הריון; אוֹ (ב) דעות או אמונות, למעט אם אותן דעות או אמונות כרוכות בפגיעה באחרים או בצמצום הזכויות או החירויות של אחרים, או מכל עילה אחרת האסורה על פי חוקה זו".[20]
בשנת 2013 דווח שהממשלה הכלילה את העילות נטייה מינית וזהות מגדרית כמוגנות מפני דברי שטנה וכן בחוק העוסק באפליה בעסקים מסוימים.
טיפול המרה
לצד ביטולה של הומוסקסואליות כהפרעה נפשית בפיג'י, צו בריאות הנפש 2010 קובע כי "אין לראות באנשים חולי נפש אם הם מסרבים או אינם מצליחים להביע נטייה מינית מסוימת" האוסר על כל קיום של הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה עבור שינוי נטייה מינית הומוסקסואלית להטרוסקסואלית על ידי אנשי מקצוע רשומים בתחום בריאות הנפש.
רוב אזרחי פיג'י קשורים לעדות מתודיסטיות או קתוליות אשר רואות באופן מסורתי הומוסקסואליות וזהויות טרנסג'נדריות באופן שלילי. בעוד שמסורות דתיות אחרות, בדרך כלל סובלניות יותר, קיימות בפיג'י, הן נוכחות בקרב אוכלוסיות קטנות יותר. המידות הדתיות הרווחות נוטות להשפיע על מעמדם של אזרחי להט"ב בחברה.
דיווחים על פשעי שנאה נגד להט"ב בפיג'י הם נדירים, אם כי היה מקרה יחיד, אפשרי, בעל פרופיל גבוה של זוג הומוסקסואלים שהיו קורבנות של פשע שנאה על רקע הסתה שהתרחש ב-1 ביולי 2001 בו מנהיג הצלב האדום בפיג'י ג'ון מוריס סקוט (אנ') ובן זוגו גרגורי סקריוונר נרצחו באכזריות בבירה סובה בהתקפה הומופובית עם מניע פוליטי אפשרי. סיפורם של סקוט וסקריוונר הפך לנושא של הסרט התיעודי משנת 2008 בניו זילנד "An Island Calling".[23] לצד אירועם של סקוט וסקריוונר, בספטמבר 2017 סטודנט הומוסקסואל נמצא ללא רוח חיים בנאסינו (אנ') ובמאי 2018 אישה טרנסג'נדרית צעירה נרצחה בסובה.[24] חוסר אמון במשטרה עקב הטרדה אפשרית מצד שוטרים מרתיע לעיתים קרובות אזרחי להט"ב פיג'ים מלדווח על מקרי אלימות.[25]
בעוד שפעילי זכויות אדם ארגנו פעילות צנועה בנושא מעמד זכויות להט"ב בפיג'י לאורך השנים, הממשלה ביטלה בעבר התרות לקיומם של מצעדי גאווה במדינה. עם זאת, ב-17 במאי 2013 בציון היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה ארגנו פעילי זכויות להט"ב אירועים לקידום שוויון זכויות משפטיות בין אזרחים הטרוסקסואלים ולהט"ב אשר הועברו בהצלחה. בשנת 2017 נערך אירוע לציון היום בסובה בו השתתפו פעילי להט"ב רבים לצד דמויות בעלות השפעה בקרב האוכלוסייה. מצעד הגאווה הראשון של פיג'י נערך ב-17 במאי 2018 במקביל ליום הבינלאומי באותה שנה. המצעד התקיים בלוטוקה, העיר השנייה בגודלה בפיג'י, והיה למצעד הראשון מסוג זה במדינת אי באוקיינוס השקט (למעט אוסטרליה, ניו זילנד ומספר טריטוריות תלויות כגון הוואי). המשטרה המקומית סיפקה ליווי למפגינים.[26]נשיא פיג'י לשעבר, אפלי נאלאטיקאו (אנ') בין השנים 2009–2015, נאם במהלך המצעד.[27]
_(Polynesia_centered).svg)
