הומוסקסואליות חוקית כשלעצמה דה יורה, אם כי ניתנת לעונשים דה פקטו על רקע סעיפים 193 ו-262 לחוקים הנוגעים למעשים מגונים והגינות התואמים את "אורח החיים הסוציאליסטי" של האומה
לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) בקוריאה הצפונית מתמודדים עם אתגרים משפטיים שאינם נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים. הומוסקסואליות וטרנסג'נדריות גלויה הן חוקיות דה יורה בצפון קוריאה, אך אינן חוקיות דה פקטו באמצעות "חוקי גסות והגינות". על פי אתר "Smartraveller" מטעם ממשלת אוסטרליה, "יחסים חד מיניים הם חוקיים, אך הרשויות לא מוצאות אותם כמקובלים".[1]
מעמד בחוק
הומוסקסואליות וסוגיות טרנסג'נדריות אינן נאכפות רשמית בחוק העונשין. לעיתים נגבים סנקציות פליליות נגד הומוסקסואליות או ביטוי מגדרי שאינו תואם את עצמו ל-"אורח החיים הסוציאליסטי" הצפון קוריאני. שינויים בחוק העונשין הלאומי לשנת 2009 עשויים להכיל הוראות אשר יכולות להיות מפורשות כשימוש נגד אנשי להט"ב באופן מפלה, בהתאם לפרשניות.
סעיף 193 מוציא מחוץ לחוק יצירה, הפצה או החזקה של תרבות "דקדנטית", ואילו סעיף 194 מפליל מדיה מפורשת מינית העוסקת בהתנהגות "דקדנטית".
מהדורת השירות הקוריאני של רשת שידור הרדיו והטלוויזיה של ארצות הברית, קול אמריקה, הצהירה כי כל דיון ציבורי בנושא הומוסקסואליות בקוריאה הצפונית הוא טאבו ביותר, אם לא חוקי.[2]
הגנה מפני אפליה
חוקת קוריאה הצפונית, שתוקנה לאחרונה בשנים: 2012, 2013, 2016, ו-2019, אינה מתייחסת במפורש לאיסור אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית. החוקה אכן מבטיחה לאזרחיה זכויות אזרחיות, תרבותיות, כלכליות ופוליטיות רבות, כולל "הנאה משוויון זכויות בכל תחומי המדינה והפעילות הציבורית".[3]
שירות צבאי
החוק הצבאי מחייב את צליבט במהלך 10 שנות השירות הראשונות לכל המתגייסים. על פי הדיווחים, חיילים זכרים מפרים כלל זה באופן קבוע בכך שהם עוסקים בעניינים הטרוסקסואליים והומוסקסואליים מזדמנים, מערכות יחסים הומוסקסואליות אלה תוארו כ-"התנהגות מינית מצבית" ולא כנטייה מינית.
התעמולה הצפון קוריאנית, בדומה לתקשורת שבשליטת המדינה, מתארת כמעט תמיד את ההומוסקסואליות כמאפיין את "המוסר המערבי" ובמיוחד האמריקאי בעוד שיחסי ארצות הברית–קוריאה הצפונית מאופיינים בעוינות מאז ומעולם. בסיפור הקצר "סופת שלג בפיונגיאנג" (평양 에서 눈보라) אשר פורסם בשנת 2000, אנשי צוות שנתפסו בפרשת פואבלו (יום בו נלכדה אוניית ביון אמריקאית "פואבלו" ב-23 בינואר1968 בזמן המלחמה הקרה) הפצירו בשוביהם הצפון קוריאניים לאפשר להם לעסוק ביחסים הומוסקסואלים,
"קפטן, אדוני, הומוסקסואליות היא הדרך שבה אני מגשים את עצמי כאדם. מכיוון שזה לא פוגע בממשלתך המוערכת או באומה המוערכת, זה לא הוגן שמנעת ממני ומיונתן לעשות משהו שהוא חלק מהחיים הפרטיים שלנו".
[החייל הצפון קוריאני משיב] "זהו השטח של הרפובליקה שלנו, שבה אנשים נהנים מחיים המתאימים לבני אדם. על אדמה זו שום דבר מסוג זה לא יהיה נסבל".
בשנת 2014, לאחר שמועצת זכויות האדם של האו"ם פרסמה דו"ח בנושא זכויות אדם בצפון קוריאה ובו המליצה לפניה להעמדת המדינה בבית הדין הפלילי הבינלאומי על רקע הפרות נרחבות של זכויות אדם, סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית (סוכנות ידיעות ממשלתית, המנוהלת על ידי קוריאה הצפונית המייצגת ומבטאת את עמדות המדינה במגוון נושאים ומשמשת ככלי חשוב לצורכי תעמולה) הגיבה לאירוע במאמר שכלל עלבונות הומופוביים נגד כותב הדו"ח מייקל קירבי אשר הוא הומוסקסואל גלוי. מאמר התגובה של סוכנות הידיעות המשיך וקבע כי נישואים חד מיניים, "לעולם לא יכולים להיות במדינה הצפון-מזרחית המתפארת במנטליות נכונה ומוסר טוב". והוסיף כי, "למעשה, זה מגוחך עבור הומו כזה לתת חסות להתמודדות עם סוגיות של זכויות האדם של אחרים".[4][5]
תנאי מחיה
פליטים צפון קוריאנים העידו כי רוב הצפון קוריאנים אינם מודעים לכך שקיימת נטייה מינית מלבד הטרוסקסואלית. רוב ההומוסקסואלים העידו כי רק לאחר שנמלטו מהמדינה גילו כי נטייה הומוסקסואלית קיימת.[6][7]
ג'אנג יאונג-ג'ין מוכר כעריק הצפון קוריאני ההומוסקסואל המוצהר היחיד הידוע לאורך שנות ההיסטוריה.[8][9]
.svg)
