בדירוג שלה לשנת 2017, "The Human Truth Foundation" דירגה את נאורו עבור מעמד זכויות להט"ב בשטחה במיקום ה-87. מיקומה היה דומה למדינות אחרות באוקיינוס השקט, בהן: פלאו (86), איי מרשל (88) ומיקרונזיה (90).[1]
בינואר 2011 מתיאו בטסיואה (אנ'), שר הבריאות, המשפטים והספורט של נאורו הצהיר שהעברת חקיקה להכשרה של פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה נמצאת תחת "שיקול פעיל". באוקטובר 2011 ממשלת נאורו התחייבה לבטל את ההפללה הקיימת דה יורה של פעילות הומוסקסואלית.[3] לדברי מחלקת המדינה של ארצות הברית בשנת 2012, לא היו דיווחים על העמדות לדין שהופנו נגד אזרחי להט"ב בנאורו על רקע החוק דה פקטו.[4]
במאי 2016 הפרלמנט של נאורו (אנ') העביר את חוק הפשעים 2016 שביטל את הקוד הפלילי משנת 1899 והכשיר את קיומה של פעילות הומוסקסואלית בין מבוגרים בהסכמה בנאורו.[5][6][7]
הכרה במערכות יחסים חד-מיניות
נאורו אינה מכירה בנישואים חד-מיניים, וגם לא בכל צורה מוגבלת יותר של זוגיות חד-מינית (איחוד אזרחי, נישואי חוזה, מעמד ידועים בציבור). סעיף 49 בחוק רישום לידות, מוות ונישואים 2017 של נאורו מכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד בין זוגות מהמין השני, ומצהיר באופן מפורש כי נישואים חד-מיניים בין זוגות מהמין השני לא יהיו בעלי הכרה משפטית במדינה באומרו כי "נישואים ברפובליקה יהיו איחוד מרצון של גבר אחד ואישה אחת". סעיף 70 בחוק קובע כי "נישואים שנערכו במדינה זרה לא יוכרו כנישואים ברפובליקה אם הנישואים הם (א) בין זכר לזכר אחר (ב) בין נקבה לנקבה אחרת".[8]
הגנה מפני אפליה
לא קיימים חוקים שמעניקים הגנה משפטית מפני אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית בנאורו. עם זאת, חוק קוד המנהיגות 2016, שהתקבל ביוני 2016, קובע כי חל איסור על "מנהיג" (נשיא, יו"ר וסגן יו"ר הפרלמנט, שר בקבינט, חבר פרלמנט, פקידים משפטיים, שגרירים, נציבי בחירות, נציב המשטרה, שופט ראשי וכו'):
"להפלות בין אנשים המשתתפים בממשלה או שמבקשים להשתתף בה בשל גיל, גזע, מוצא אתני, מגדר, מוגבלות, נטייה מינית, אמונות דתיות, מקום מוצא, אמונות או דעות פוליטיות".[9]
תיקון לחוק ההפרעות הנפשיות משנת 2016 קובע כי "אין לראות באדם בעל הפרעה נפשית רק מסיבות שאדם זה מביע או מציג או מסרב או לא מצליח להביע או הביע או שסירב או לא הביע העדפה מינית מסוימת או נטייה מינית".[10]
