קיימת הגנה מפני אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה ב-27 מדינות הארגון, הגנות רחבות יותר משתנות ממדינה למדינה
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית
ישנה הכרה (או הוכרה בעבר עד להכשרה של נישואים חד-מיניים) באמצעות שותפויות רשומות ב-22 מתוך 27 מדינות הארגון ובנישואים חד-מיניים ב-16 מתוך 27. קיימת הגבלה בחוקה של 7 מתוך 27 מדינות הארגון שמכירה בנישואים כהטרוסקסואלים בלבד
אמנת האיחוד האירופי (אנ') בגרסתה האחרונה כפי שעודכנה על ידי אמנת ליסבון ב-2007 ונכנסה לתוקף ב-2009, הופכת את מגילת זכויות היסוד של האיחוד האירופי למחייבת משפטית עבור כל מדינה חברה באיחוד האירופי ועבור הארגון עצמו. סעיף 21 של מגילת זכויות היסוד כולל הוראה לאיסור אפליה שקובעת באומרה כי "תיאסר כל אפליה המבוססת על כל עילה כגון [...] נטייה מינית".[1][2]
האמנה על תפקודו של האיחוד האירופי (אנ'), אחת משתי האמנות שמהוות את הבסיס החוקתי של הארגון יחד עם אמנת האיחוד האירופי, קובעת בסעיף 10 כי לאיחוד האירופי מוטלת חובה להילחם באפליה (בין היתר) על רקע נטייה מינית, והיא מפרטת בסעיף 19 לאמנה דרכים עבור מועצת האיחוד האירופי והפרלמנט האירופי כיצד באופן אקטיבי להעביר חקיקה שתעשה זאת. ההוראות הללו נחקקו על ידי אמנת אמסטרדם בשנת 1999.[3]
חקיקה ושפיטה
הגנה מפני אפליה
תעסוקה
לאחר הכללת ההוראות בסעיפים 21, 10 ו-19 באמנת האיחוד האירופי ותפקודו של הארגון, נחקקה בשנת 2000 הוראת 2000/78/EC (אנ') עבור "הנחיה להקמת מסגרת כללית ליחס שווה בתעסוקה ובעיסוק". ההוראה מחייבת משפטית את כל מדינות האיחוד האירופי לאמץ חוקים נגד אפליה בתחום התעסוקה שיכללו הוראות בין היתר להגנה על אזרחי המדינות מפני אפליה על רקע נטייה מינית. ההוראה מגנה על אזרחי מדינות האיחוד האירופי מפני דחייה מקבלה לעבודה ופיטורים בגלל הנטייה המינית של האדם או מפני הטרדה על ידי עמית לעבודה בשל הנטייה המינית של העובד.
מתן סחורות ושירותים
הוראת 2000/78/EC אינה מכסה נטייה מינית כעילה מוגנת מפני אפליה במתן סחורות ושירותים כגון סירוב גישה לשירותים רפואיים או טיפולים, סירוב לקבל חדר זוגי בבית מלון, הגנה מפני בריונות בבית ספר ועוד. הגנה מפני אפליה בחוקי הארגון בנסיבות אלה קיימת על רקע גזע או מין בלבד. בעקבות זאת, בשנת 2008, הוצעה הוראה להכללה רחבה יותר של הגנה מפני אפליה שתפליל אפליה בתחומי הגנה חברתית, יתרונות סוציאליים, חינוך, גישה ומתן סחורות על בסיס נטייה מינית בין עילות נוספות.[4] עם זאת, למרות תמיכה חזקה מהפרלמנט האירופי, חקיקת ההוראה נעצרה מאז במועצת האיחוד האירופי.[5]
זהות מגדרית
טרנסקסואלים
משפט האיחוד האירופי נוקט בגישה שונה בנוגע לסוגיות של אנשים טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית. למרות שהפרלמנט האירופי אימץ החלטה בנושא זכויות טרנסג'נדרים עוד בשנת 1989, זהות מגדרית אינה נכללת באף חוק או אמנה של האיחוד האירופי ולא הוזכרה בחוק להקמת המכון האירופי לשוויון מגדרי (אנ') (EIGE) שהוקם בשנת 2006 בניגוד לנטייה מינית. עם זאת, בית הדין האירופי לצדק מספק הגנה מסוימת על ידי פרשנות של אפליה על בסיס העילה של "מין" כך שהיא מתייחסת גם לאנשים שעברו "שינוי מין". לפיכך, כל חוקי איסור האפליה על רקע מין של האיחוד האירופי חלים גם על טרנסג'נדרים דה פקטו. עם זאת, לאורך השנים הושמעו ביקורות כלפי עמימות העילה בנוגע להגנה של טרנסג'נדרים מפני אפליה, לצד קריאות לחקיקת הגנה של טרנסג'נדרים מפני אפליה על סמך עילה מפורשת של זהות מגדרית במקום מין.
בשנת 2002 תוקנה ההוראה 76/207/EEC (אנ') ליחס שוויוני משנת 1976 כך שתכלול זהות מגדרית כעילה מוגנת מפני אפליה.[6] ההוראה הייתה תקפה עד שנת 2009 ולאחר מכן חזרה על עצמה תחת הכותרת של הוראת יחס שוויוני 2006/54/EC (אנ') משנת 2006 שאיחדה הוראות קודמות בנושא בהן 76/207/EEC שתוקנה על ידי ההוראה 2002/73/EC במשך השנים.
אינטרסקסואלים
בפברואר 2019, הפרלמנט האירופי אימץ החלטה לראשונה על זכויותיהם של אנשים אינטרסקסואלים (בעלי סימני מין זכריים ונקביים כאחד). ההחלטה קראה למדינות החברות באיחוד האירופי "לחוקק מדיניות טובה יותר שתגן על אנשים אינטרסקסואלים", במיוחד מפני ניתוחים לקביעת מינם (אנ') של תינוקות אינטרסקסואלים ללא הסכמתם ומאבק באפליה. ההחלטה קבעה כי הפרלמנט "מגנה בחריפות טיפולים וניתוחים לנרמול של מין, מברך על חוקים שאוסרים ניתוחים כאלו כמו במלטה ופורטוגל, ומעודד מדינות חברות נוספות לאמץ חקיקה דומה בהקדם האפשרי". ההחלטה קראה בנוסף להעברת חקיקה של הכרה משפטית במגדר של אינטרסקסואלים שמבוססת על ידי הגדרה עצמית של האדם, אישרה שאינטרסקסואלים "נחשפים למקרים רבים של אלימות ואפליה באיחוד האירופי" וקראה לנציבות האירופית ולמדינות החברות להציע חקיקה לטיפול בבעיות הללו בנושא.[7][8][9]
הכרה במערכות יחסים חד-מיניות
נישואים חד-מיניים הוכשרו במשך השנים במדינות הארגון: הולנד (2001), בלגיה (2003), ספרד (2005), שוודיה (2009), פורטוגל (2010), דנמרק (2012), צרפת (2013), לוקסמבורג (2015), אירלנד (2015), פינלנד (2017), מלטה (2017), גרמניה (2017), אוסטריה (2019), סלובניה (2022) אסטוניה ויוון (2024). איחודים אזרחיים בקרב זוגות חד-מיניים הוכשרו באותן מדינות קודם לכן ובקרואטיה, לטביה, קפריסין, צ'כיה, הונגריה, איטליה. בדנמרק, שוודיה, פינלנד ואירלנד, שותפויות אזרחיות היו חוקיות בין 1989 ל-2012, בין 1995 ל-2009, בין 2002 ל-2017 ובין 2011 ל-2015 בהתאמה. בגרמניה, שותפויות חיים רשומות היו חוקיות בין 2001 ל-2017. עם זאת, איחודים אזרחיים קיימים או שותפויות חיים רשומות עדיין מוכרות בכלל המדינות הללו עבור זוגות שלא המירו את מעמד הזוגיות שלהם לנישואים.
בניגוד לשאר מדינות הארגון, במשך השנים בולגריה (1991), ליטא (1992), פולין (1997), לטביה (2006), הונגריה (2012), קרואטיה (2013) וסלובקיה (2014) הגדירו בחוקות שלהן שנישואים מוכרים בין זוגות הטרוסקסואלים שמורכבים מזכר ונקבה בלבד ובכך, הטילו מגבלה חוקתית להכרה בנישואים בקרב זוגות הומוסקסואלים מאותו המין בשטחן. בדצמבר 2020, הונגריה אסרה בנוסף באופן מפורש על אימוץ ילדים בקרב זוגות חד-מיניים בחוקה שלה עם תיקון לחוקה שהגדיר משפחה כ-"מבוססת על נישואים ויחסי הורה-ילד. האם היא אישה, האב גבר".[10][11]
משפט האיחוד האירופי (הוראת זכויות האזרח 2004/38/EC (אנ') משנת 2004) מחייב את המדינות החברות שהכשירו שותפויות חד-מיניות בחוק בשטחן להכיר בשותפויות בקרב זוגות חד-מיניים זו של זו לצורך חופש התנועה.[12] עם זאת, הפרלמנט האירופי אישר דו"ח בשנת 2010 שקורא להכרה הדדית בין מדינות בשותפויות חד-מיניות ללא תנאי של הכרה משפטית במעמד השותפויות בין שתי המדינות אם זוג חד-מיני שנמצא במעמד שותפות מבקר באחת מהן בה שותפויות אזרחיות חד-מיניות לא מוכרות משפטית לצורך הבטחת חופש התנועה של הזוג.[13]
על פי פסיקת בית הדין האירופי לצדק המבוססת על הוראת מסגרת השוויון בתעסוקה (אנ'), עובד שנמצא בשותפות אזרחית עם בן זוג מאותו המין חייב לקבל את אותן ההטבות כמו אלו המוענקות לעמיתיהם ההטרוסקסואלים על רקע הנישואים שלהם, כאשר גישה לנישואים אינה מוכרת באותה מדינה עבור זוגות חד-מיניים. בית הדין קבע את העיקרון הזה בשנת 2008 בתיק "טדאו מרוקו נגד מוסד האספקה של התאטרונות הגרמניים" לגבי שותפות חיים רשומה בגרמניה. בדצמבר 2013 בית הדין אישר את הפסיקה גם בתיק של "פרדריק היי נגד אשראי חקלאי הדדי" ביחס להסכם סולידריות אזרחית (אנ'), שנחקק בשנת 1999 בצרפת ומקנה מעמד משפטי מסוים למערכת יחסים חד-מינית, אבל מוגדר כנחות משמעותית מאשר מעמד שותפות חיים רשומה בגרמניה בנוגע לזכויות נישואים.[14][15] כמו כן, על פי פסיקת בית הדין בתיק "קומן ואחרים נגד הפיקוח הכללי על ההגירה ומשרד הפנים" (אנ') מ-5 ביוני 2018, "בן זוג" (או שותף אזרחי או כל בן משפחה אחר) בהוראת זכויות האזרח (אנ') (2004/38/EC) כולל בן זוג (זר) חד-מיני, ולפיכך, המדינות החברות מחויבות להקנות זכות מגורים לבן זוג חד-מיני (זר) של אזרח האיחוד האירופי.[16][17]
הורות
נכון לשנת 2024, כ-10 מדינות חברות באיחוד האירופי לא מכירות בזוגות חד-מיניים כתא משפחתי עבור ילדים. המעמד הזה מוביל למצבים שבהם זוגות חד-מיניים שמוכרים כהורים במדינה אחת, יאלצו להיפרד באופן חוקי מהקשרים המשפחתיים שלהם לאחר חציית גבול למדינה שבה הורות חד-מינית אינה מוכרת בחוק. בעיה שמדווחת לעיתים קרובות היא שתעודות לידה של ילדים שהונפקו במדינה חברה אחת ומפרטות בתוכן זוג מאותו מין כהורים שלהם אינן מוכרות במדינה אחרת וכתוצאה מכך, אותם ילדים לא זכאים לדרכונים.[18] תיק שהובא בפני בית הדין האירופי לצדק בנושא כלל ילדה שלא יכלה לטעון לאזרחות בולגרית מכיוון שההורים שלה היו זוג נשים לסביות, בעוד שבולגריה אינה מכירה באימוץ על ידי זוגות חד-מיניים.[19] תסקיר מדיניות שהוזמן על ידי ועדת הפרלמנט האירופי לעתירות (אנ') בעקבות המקרה המליץ לנציבות האירופית או לבית הדין להבהיר שהנחיה 2004/38 בנושא חופש התנועה שאוסרת על אפליה לרעה במימוש זכויות חופש התנועה של האיחוד האירופי חלה גם על משפחות חד-מיניות. התיק הוכרע ב-14 בדצמבר 2021 לאחר שבית הדין קיבל את עמדת ועדת הפרלמנט האירופי לעתירות, ופסק שבולגריה מפרה את חוקי האיחוד האירופי בעקבות אי הנפקת מסמכי אזרחות לילדה בעלת זוג הורים מאותו המין. הפסיקה ציינה בנוסף כי זו עדיין זכותה של מדינה חברה בארגון להחליט אם להכשיר זכויות אימוץ ילדים עבור אזרחי להט"ב בשטחה, אך הבחירה אינה יכולה לבוא על חשבון הילדה שנכללה במערכת היחסים של אחד ההורים, תוך כדי מימוש זכותה לחופש התנועה בתוך האיחוד האירופי.[20][21]
נושאים נוספים
בין השנים 2001–2006, תוכנית פעולה קהילתית למאבק באפליה של האיחוד האירופי כללה הוצאה של 100 מיליון אירו למאבק באפליה במספר תחומים, כולל נטייה מינית.
ביוני 2010, מועצת האיחוד האירופי אימצה ערכת כלים לקידום זכויות אדם של אזרחי להט"ב.[22] ביוני 2013, המועצה "שדרגה" את הערכה למדיניות מחייבת עבור דיפלומטים של הארגון ברחבי העולם להגן על זכויות אדם של אזרחי להט"ב ואינטרסקסואלים.[23]
טיפול המרה
במרץ 2018, הפרלמנט האירופי העביר החלטה בהצבעה של 435 בעד ו-109 נגד שמגנה את הטכניקות הפסאודו-מדעיות של טיפול המרה וקוראת למדינות הארגון לחוקק איסור משפטי על ביצוע של התרגול בשטחן.[24][25][26] מאז שנת 2016 שבה מלטה הפכה למדינה הראשונה באיחוד האירופי (וביבשת אירופה בכלל) שהנהיגה איסור משפטי על ביצוע של טיפול המרה בשטחה,[27][28] מדינות נוספות אסרו בחוק על התרגול, בהן: גרמניה (2020), צרפת (2022), יוון (2022), ספרד (בקהילות אוטונומיות מסוימות משנת 2016, בפריסה ארצית משנת 2023), קפריסין (2023) בלגיה ופורטוגל (2023). באיטליה, ביצוע של טיפול המרה לא נאסר דה יורה. עם זאת, האגודה הפסיכולוגית הלאומית הצהירה רשמית בשנת 2013 כי ביצוע של טיפול המרה "נוגד בהחלט את הקוד האתי של האגודה ולכן אסור לביצוע" ובכך, קבעה איסור דה פקטו על ביצוע התרגול. דיווחים ב-10 בינואר 2019 העלו שמספר פסיכולוגים בפורטוגל מבצעים טיפול המרה עבור המרת נטייתם המינית של הומוסקסואלים להטרוסקסואליות.[29] מספר ימים לאחר מכן, כ-250 פסיכולוגים מאזורים שונים במדינה הגישו מכתב גלוי לארגון מסדר הפסיכולוגים הרגולטורי בדרישה לחקור את השימוש בפרקטיקות הפסאודו-מדעיות. הגוף אישר באומרו כי תרגול של טיפול המרה הוא "רשלנות לא ניתנת להצדקה",[30] וב-2023 אספת הרפובליקה (הפרלמנט הפורטוגלי) הפליל בחקיקה באופן רשמי את תרגול הפרקטיקות.[31] איסורים משפטיים הוצעו במשך השנים גם בפולין, אירלנד, פינלנד, אוסטריה והולנד ונמצאים בתהליכי חקיקה מאז.[32][33][34][35][36]
טבלת סיכום
מדינה
מעמד בחוק של פעילות הומוסקסואלית
הכרה בזוגיות חד-מינית
נישואים חד-מיניים
אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים
התרת שירות צבאי של לסביות, הומוסקסואלים וביסקסואלים
/ בשנת 2018 קבע בית המשפט העליון של איטליה כי נישואים חד-מיניים שמתבצעים מחוץ למדינה חייבים להיות מוכרים כאיחוד אזרחי. נישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
/ אימוץ חורג חוקי תחת נסיבות מוגבלות בפסיקה של בתי משפט מקומיים, אימוץ משותף חוקי רק אם נעשה מחוץ למדינה מאז 2021.
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית. איסור מוחלט קיים במספר מחוזות. טיפולי המרה אסורים משנת 2013 דה פקטו.
ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1982, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2015.
/ קיים איסור חוקתי משנת 1991 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית, ביטוי מגדרי ומאפייני מין. איסור האפליה מעוגן בחוקתהמדינות: ברנדנבורג (1992), תורינגיה (1993), ברלין (1995), ברמן (2001), סארלנד (2011), וסקסוניה-אנהלט במגזר הציבורי (1997). טיפולי המרה אסורים משנת 2020.
ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1980, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2011.
/ קיים איסור חוקתי משנת 2012 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
קיים איסור חוקתי משנת 2020 שמכיר באימוץ על ידי זוגות הטרוסקסואלים בלבד.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
אין הכרה בשינוי מגדר דה פקטו מאז 2018, דה יורה מאז 2020.
/ קיים איסור חוקתי משנת 2006 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.
ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש כולל עיקור ואישור רפואי או בית משפט.
/ קיים איסור חוקתי משנת 1992 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
על זוגות להיות נשואים כדי לאמץ בליטא. בעקבות זאת, זוגות חד-מיניים אינם רשאים לאמץ כתוצאה מאי ההכרה בנישואים חד-מיניים.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית.
ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 2003, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2022.
/ קיים איסור חוקתי משנת 2014 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו מחוץ למדינה במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית.
ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1995, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש כולל עיקור.
חוקי (מעולם לא היו קיימים חוקים נגד נטייה חד-מינית במדינה). חתומה על הצהרת האו"ם.
/ הכרה מוגבלת בזכויות תושבות מאז 2018.
/ קיים איסור חוקתי משנת 1997 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
איסור חלקי על אפליה על רקע נטייה מינית.
הכרה בשינוי מגדר בפולין תועדה מאז שנות ה-60 של המאה ה-20. טרנסג'נדרים שמבקשים לשנות את מגדרם החוקי נדרשים לקבל אבחנה רפואית. רק לאחר שינוי המגדר החוקי, האדם זכאי לעבור ניתוח להתאמה מגדרית.
קוהביטציה לא רשומה מאז 2003, שותפויות לחיים משנת 2014.
/ קיים איסור חוקתי משנת 2013 שמכיר בנישואים הטרוסקסואלים בלבד. נישואים חד-מיניים שנערכו במדינות האיחוד האירופי מוכרים לצורך קבלת תושבות מאז 2018 בעקבות פסיקת בית הדין האירופי לצדק.
אימוץ חורג חוקי משנת 2014, אימוץ משותף מאז 2022.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית, זהות מגדרית וביטוי מגדרי.
ישנה הכרה בשינוי מגדר, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2013.
איסור מוחלט על אפליה על רקע נטייה מינית (בחוקה), זהות מגדרית וביטוי מגדרי.
ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1972, ניתוח להתאמה מגדרית לא נדרש מאז 2013.
אזורים במחלוקת
עקב הסכסוך הקפריסאי שממקם את צפון קפריסין מחוץ לשליטת קפריסין, חוקי האיחוד האירופי מושעים באזור הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין שהצהירה על עצמאות בשנת 1983 מהרפובליקה של קפריסין היוונית (שהייתה מוגדרת כמדינה מאוחדת עד שנת 1974) אולם, לא הוכרה על ידי אף מדינה אחרת בעולם כמדינה עצמאית למעט טורקיה.
