תושבים להט"בים במונטנגרו מתמודדים עם אתגרים משפטיים שלא חווים תושבים שאינם להט"בים. פעילויות מיניות חד-מיניות הן חוקיות במונטנגרו מאז 1977, אבל זוגות מאותו המין ומשקי בית שבראשם זוגות חד-מיניים אינם זכאים לאותן הגנות משפטיות העומדות לרשות הזוגות שאינם חד-מיניים. אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית אסורה בעבודה, אספקת סחורות ושירותים, שירותי חינוך ובריאות. מונטנגרו מחזיקה גם בחוקי פשעי שנאה ודיבורי שנאה הכוללים נטייה מינית וזהות מגדרית כעילה לאי-אפליה. למרות זאת, החברה המונטנגרית טרם הגיעה לרמה גבוהה של הסכמה, ואפליה כלפי אנשים להט"בים, לעיתים קרובות, לא מדווחת.[1]
ב-2019 דירג הארגון ILGA-Europe את מונטנגרו במקום ה-11 מתוך 49 ממדינות אירופה מבחינת חקיקת זכויות להט"ב.[2]
חוקיות של פעילות מינית מאותו המין
מונטנגרו ביטלה את האיסור על פעילות מינית מאותו המין ב-1977. גם גיל ההסכמה (14) הושווה בשנה זו.[1]
הכרה בזוגות חד-מיניים
אין הכרה חוקית של זוגות חד-מיניים. חוקת מונטנגרו (אנ') אוסרת על נישואים חד מיניים במדינה.[3]
ב-13 בנובמבר 2012, הצהיר סגן ראש הממשלה, דושקו מרקוביץ' כי הממשלה המונטנגרית תכין הצעת חוק שתעניק איזושהי הכרה משפטית לזוגות חד-מיניים.[4] משרד זכויות האדם והמיעוט ערך הצעת חוק שיאופשר זוגיות רשומה, שתעניק חלק מהזכויות, היתרונות והאחריות של הנישואים אך לא תכלול אימוץ או טיפוח זכויות. הכנסייה האורתודוקסית הסרבית והחזית הדמוקרטית (אנ') יצאו בניגוד להצעה וטענו שהיא ”תהרוס” את הערכים הנוצריים ואת חיי המשפחה במונטנגרו.[5] ב-27 בדצמבר 2018, ממשלת מונטנגרו (אנ') קיבלה את הטיוטה. אם הטיוטה הייתה נחקקה, הזוגיות הרשומה הייתה נכנסת לתוקף שנה לאחר מכן.[6][7][8] הצעת החוק הוגשה בפרלמנט ב-24 בינואר.[9] ב-27 בפברואר 2019, גובתה על ידי הוועדה הפרלמנטרית לזכויות אדם.[10][11] עם זאת, ב-31 ביולי 2019 הצעת החוק נחסמה על ידי מספר חברי פרלמנט שבראשם עומדת החזית הדמוקרטית[12] המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים של מונטנגרו (אנ'), הסוציאל-דמוקרטים של מונטנגרו (אנ') והמפלגה הליברלית של מונטנגרו (אנ') תמכו בצעד הזה.[13] ההצעה נחסמה על ידי חברי הפרלמנט, בהצבעה של 38–4 עם 39 נמנעים. הרוב הדרוש של 41 קולות לא הושג.[14]
ב-12 בדצמבר 2019, הממשלה אישרה את הטיוטה השנייה שהייתה דומה להצעת החוק.[15][16][17] הוא הוצג בפני הפרלמנט ב-14 בינואר 2020.[18] ב-18 ביוני 2020, הצעת החוק גובתה על ידי הוועדה הפרלמנטרית לזכויות אדם.[19] ב-1 ביולי 2020, הצבעת החוק אושרה על ידי הפרלמנט, ברוב של 42 תומכים לעומת 5 מתנגדים ו-34 נמנעים. הצעת החוק נתמכה על ידי המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים, הסוציאל-דמוקרטים, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (למעט סגן אחד), המפלגה הליברלית וסגנית אחת מ-DEMOS.[20][21][22][23] האופוזיציה התנגדה לה, וכן שלוש מפלגות המייצגות קהילות מיעוט אתניות (קרואטים, בוסנים ואלבנים).[23] הצעת החוק אושרה כחוק ב-3 ביולי 2020 על ידי נשיא מונטנגרו מילו ג'וקאנוביץ'. החוק פורסם ב-7 ביולי 2020 בעיתון הרשמי של מונטנגרו. החוק נכנס לתוקף ביום השמיני מיום פרסומו וחל שנה לאחר מכן.[24]
ראש הממשלה דושקו מרקוביץ' בירך על מעבר החוק וצייץ כי הוא "צעד גדול בכיוון הנכון לחברה המונטנגרית, לבגרותה הדמוקרטית ולתהליכי האינטגרציה שלה. שוויון ואותן זכויות לכולם הם אבן הפינה של הערכים האנושיים והאירופיים. אני רוצה להודות לקהילת הלהט"ב על הדיאלוג והתרומה. לא יכול להיות מקום לאפליה על רקע נטייה מינית במונטנגרו האירופית". החקיקה קובעת "שותפויות חיים" לזוגות חד מיניים ומבטיחה זכויות וחובות משפטיות רבות, כולל ירושה, אפוטרופסות, רכוש, ביקורים בבית חולים ובכלא, הגנה מפני אלימות במשפחה וכו'.[25] עם זאת, החוק אינו מכיר בזכויות אימוץ מלאות, אך מאפשר לשותף בשותפות חיים לקבל החלטות הנוגעות לילדיו הביולוגיים של בן הזוג השני במצבי חירום, ומעניק לשותפי חיים אותן זכויות כמו לזוגות נשואים בכל הנוגע לסכסוכים על הגנתם זכויות הילדים.
הגנה מפני אפליה
ב-27 ביולי 2010, פרלמנט מונטנגרו (אנ') חוקק את חוק האי-אפליה שכוללים בו, בין היתר, גם נטייה מינית וזהות מגדרית כעילה אסורה של אפליה. זו הייתה אחת מהדרישות שעל המדינה לעמוד בחברות באיחוד האירופי.[26] החוק לאיסור אפליה (במונטנגרית: Zakon o zabrani diskriminacije), מגדיר את ”[ה]אפליה” באופן הבא:[27]
אפליה היא כל הבחנה בלתי מוצדקת, חוקית או ממשית, ישירה או עקיפה או יחס לא-שוויוני, או אי טיפול באדם או בקבוצת אנשים בהשוואה לאנשים אחרים, כמו גם הדרה, הגבלה או יחס מועדף לאדם בהשוואה לאנשים אחרים, על בסיס גזע, צבע עור, שיוך לאומי, מוצא חברתי או אתני, שיוך לאומה המיעוטית או קהילה לאומית של מיעוטים, שפה, דת או אמונה, דעה פוליטית או אחרת, מין, זהות מגדרית, נטייה מינית, תנאי בריאות, נכות, גיל, מעמד מהותי, מצב אישי או משפחתי, חברות בקבוצה או נטלו חברות בקבוצה, מפלגה או ארגון אחר וכן מאפיינים אישיים אחרים.
ב-2013, תוקן החוק הפלילי לאיסור דיבור שנאה על בסיס נטייה מינית ועל בסיס זהות מגדרית, וכדי לספק שיפורי עונשין אם מבצעים עבירה על בסיס המעמד הלהט"בי של הקורבן. שינויים אלו נכנסו לתוקף ב-3 ביוני 2014.[2]
שירות צבאי
הומוסקסואלים, לסביות וביסקסואלים מורשים לשרת בצבא.
זהות מגדרית וביטוי
טרנסג'נדרים במונטנגרו מורשים לשנות מגדר חוקי, אך דורשים לעבור ניתוח לשינוי מין, עיקור, גירושים (אם הם היו נשואים לפני שינוי המגדר) ומקבלים אבחנה רפואית לשם כך.[2]
תנאים חברתיים
הומואים ולסביות עלולים להתמודד עם אפליה והטרדה במונטנגרו. עמדות נגד הומואים טבועות עמוק בחברה וישנה התנגדות רחבה לזכויות להט"ב במדינה.[1]
אקטיביות להט"בית
ערך מורחב – מצעד הגאווה במונטנגרו
הנוף הגאה במדינה קטן מאוד. אירוע הגאווה הראשון במונטנגרו נערך ב-24 ביולי 2013 בעיירת החוף בודווה, שאורגנה על ידי העמותה "LGBT Forum Progres", ובהמשך עורר תגובות שונות בציבור.[28] ב-20 באוקטובר 2013, התרחש אירוע גאווה בעיר הבירה פודגוריצה, שם נעצרו מפגינים אלימים נגד הומואים על ידי המשטרה.[29]
בספטמבר 2017, התקיים המצעד השנתי החמישי בפודגוריצה בגאווה ללא שום אירוע חריג. האירוע אורגן על ידי העמותה "Queer Montenegro" (אנ'), והשתתפו בה כ-200 איש.[30]
טבלת סיכום
הערות שוליים
.svg)
