מפת העולם בשנת 1897, האימפריה הבריטית מסומנת באדוםמהפכת יולי 1830
המאה ה־19 היא תקופה שהחלה בשנת 1801 והסתיימה בשנת 1900.
התופעות הבולטות במאה ה־19 הן התפשטותה והתעצמותה של המהפכה התעשייתית, שגררה שינויים מרחיקי לכת בכלכלה ובחברה; תהליך של עיור רב היקף, ועליית הלאומיות בקרב עמי אירופה. התעוררות לאומית הביאה להקמתן של מדינות לאום אחדות, הן על ידי איחוד מסגרות קטנות (גרמניה, איטליה) והן על ידי מרד נגד שלטון זר (יוון, סרביה ועוד). מתח לאומי התעורר גם בקרב קבוצות אחרות שלא זכו לעצמאות מדינית. תופעה חשובה אחרת הייתה ביטול העבדות במדינות רבות כגון בריטניה, ארצות הברית וברזיל.
המהפכה התעשייתית הגיעה במקביל להבשלתן של מגמות במדע, שיצרו שינוי משמעותי במשקל שנתנו חוקרים לבדיקה אמפירית של המציאות על חשבון תפיסות מקובלות מימי קדם. התפתחות המחקר המדעי הובילה להתפתחותם של תחומי מחקר שלמים ולפיתוחן של המצאות ותגליות רבות[1]. במאה ה־19 החל לראשונה שימוש בחשמל, וייצור החשמל בגנרטורים ותחנות כוח, ושימוש במנועים, שהובילו לפיתוחים פורצי דרך בכלי תחבורה (ספינת הקיטור, הרכבת, המכונית, האופנוע וספינת האוויר), ומיכון (טרקטור, מכונת התפירה, מקרר ועוד). בנוסף, התגבשה הרפואה המודרנית והתפתחה ההבנה האנושית את הגורמים למחלות[2], פותחו המצאות חשובות בתחום התקשורת (הטלגרף, הטלפון ומכונת הכתיבה) ובסוף המאה גם ראשית הראינוע.
מבחינת היחסים הבין-לאומיים, התקופה שלאחר נפוליאון ועד 1914 התאפיינה במערכת בין-לאומית יציבה יחסית עם מעט מלחמות גדולות. הממלכה המאוחדת, תחת שלטונה הממושך של המלכה ויקטוריה, נעשתה לכוח העולמי החשוב ביותר, כשהיא הראשונה שנהנית מפירות המהפכה התעשייתית אך גם נושאת במחירה. בריטניה, בעלת הכלכלה החזקה ביותר במאה זו, נהנתה משיעורי צמיחה חסרי תקדים[3], אולם גם מעצמות נוספות במידה פחותה יותר. במהלך המאה התפשטות האימפריה הרוסית הובילה לתחרות ישירה בין המעצמות על השליטה וההשפעה על אסיה, תחרות שכונתה "המשחק הגדול"[4]. במקביל, גם ארצות הברית נעשתה בהדרגה למעצמה עולמית בולטת[3]. המרוץ הקולוניאליסטי הואץ ברחבי אסיה ואפריקה, אך לצד זה השתחררו עמי דרום ומרכז אמריקה משלטונן של ספרד ופורטוגל. הקולוניאליזם האירופאי הביא גם להתפשטות ערכים אירופאים כמו הנצרות או תפיסות ליברליות[5][6][7].
נהוג לומר שבמאה ה־19 הייתה המחשבה האירופית באופן כללי אופטימית, ולצד נביאי זעם דוגמת קרל מרקס, רווחה האמונה שהקידמה תביא איתה בסופו של דבר שגשוג ויציבות כלל עולמיים. אמונה זו התערערה, אם לא התרסקה והוחרבה, בעקבות אסונות המאה ה־20, החל במלחמת העולם הראשונה. גם לאורך מאה זו אירעו מלחמות נודעות כמו: מלחמות נפוליאון, מלחמת קרים, מלחמת האזרחים האמריקנית, מלחמת הבורים ועוד. מבחינה היסטורית נודעה המאה כתקופה בה התחוללו שינויים גדולים בתחומי חיים נרחבים.
הדומיננטיות המשמעותית של המעצמות האירופאיות גרמה לכך שהתרבות האירופאית השפיעה גם על תחומי אמנות שונים באזורים רבים ברחבי העולם, והאמנות המערבית הפכה למשמעותית יותר מבחינה עולמית. באמנות התפתחו במאה זו האסכולות הנאו-קלאסיציזם, הרומנטיקה, הריאליזם, אימפרסיוניזם ופוסט-אימפרסיוניזם[8]. זרמים ערכיים דוגמת הרומנטיקה, הלאומיות והליברליזם השפיעו על תחומים רבים של אמנות[9]. שינויים חברתיים וטכנולוגיים שינו את תחום המוזיקה ויצרה תעשייה שלמה של מופעי "סלון", והמוזיקה הקלאסית התפתחה עם כלי נגינה דרמטיים יותר, יתר שבירת מוסכמות ויתר נגישות לקהל הציבור הרחב[10]. אל המזרח הרחוק והמזרח התיכון חדרו האופרות שהפכו לפופולריות[6][11]. בספרות התפתחו מגוון סוגות במאה זו, ביניהן רומנים מקומיים ושירה במשלב דיבורי, כאשר חלק מהסוגות המשמעותיות יותר התפתחו בעיקר בבריטניה[9]. עלייה בשיעור האוריינות באוכלוסייה הובילה לנגישותו של הציבור הרחב לספרים באופן חסר תקדים[9]. באדריכלות התבטאה מאה זו בגל התחייה הגותית בה שופצו ונבנו קתדרלות בסגנון גותי[12]. שינויים חברתיים גרמו בסוף המאה להיווצרותו הראשונית של ספורט מאורגן[13], ושל פנאי ספורטיבי קהילתי שהתרגם בין היתר להקמתם של פארקים עירוניים[14].
המהפכה החדירה שכלולים ומיכון בייצור החקלאי והתעשייתי והובילה לעיור חלק ניכר מן האוכלוסייה, גידול ניכר במספר התושבים והעלאת רמת חייהם ותוחלת חייהם של אוכלוסיות רבות.
המהפכה התעשייתית היא הגורם המרכזי לשינוי מסיבי בשיטות התחבורה והייצור, עקב התפתחות מנוע הקיטור במאה ה־18 שאיפשרה לאורך המאה המצאות דוגמת הרכבות, הרכב הפרטי, אוניית הקיטור, פס הייצור, הייצור ההמוני והולדת תרבות הצריכה. בנוסף השפיעה המהפכה התעשייתית על תחומי תעשייה רבים כמו אריגה והפקת כותנה, עקב ההתפתחות של תהליכי מיכון שהחלו בסופה.
המהפכה התעשייתית התאפיינה במיכון בעזרת מקור אנרגיה חיצוני – שריפת דלקי מאובנים שהמרכזי בהם הוא פחם. אותם דלקים הניעו מנועי בעירה חיצונית שהמרכזי בהם היה מנוע הקיטור. הדבר איפשר לראשונה בהיסטוריה לנצל אנרגיה שמקורה אינו במזון, בשרירים או בבעל חיים אחר (ניצול ישיר של ATP).
הגל הראשון של הדמוקרטיזציה
במרבית המאה ה־19, בקרב מרבית המעצמות העולמיות, הזכות לבחור ולהיבחר לא הוענקה לכלל האוכלוסייה אלא לקבוצות קטנות ביותר של בעלי רכוש או בעלי השכלה, אך לקראת סופה של המאה ה־19 הלך וגדל מספר הרשאים לבחור.
זכות הבחירה הייתה אבן יסוד בהתנהלותה של ארצות הברית עוד מהקמתה ב-1776, אם כי בזמן זה, היא ניתנה למספר קטן יחסית של גברים לבנים. בשנת 1828 תחת שלטון אנדרו ג'קסון הורחבה זכות הבחירה לכלל הגברים החופשיים, מהלך שיצר עניין באירופה[15][16]. בשנת 1870, לאחר שחרור העבדים בעקבות מלחמת האזרחים, נאסרה אפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי. אך בפועל, נקטו מדינות הדרום פעולות שונות, שהגבילו את הצבעתם של שחורים.
הממלכה המאוחדת החלה להרחיב ולהגדיל את זכות הבחירה לגברים על ידי החוקים שחוקקה בשנים 1832 ו־1884. בשנת 1871 העניקה צרפת זכות בחירה לכל הגברים. הענקת זכות הבחירה לקבוצות נוספות מלבד בעלי ההשכלה והרכוש נוספה בהדרגתיות לעוד מדינות – בעיקר באירופה – ביניהן בלגיה, שווייץ, ספרד, הולנד, ואוסטריה.
עקרון חופש הביטוי יצר דמוקרטיזה של אמצעי התקשורת. זאת, לצד עלייה באוריינות ההמון. הדבר הוביל להפצה והנגשה של עיתונים זולים. זו, הגבירה בתורה את השפעת דעת הקהל על הפוליטיקה המקומית, ויצרו דרישה לרפורמות פנים, שהובילו להאצה של תהליך הדמוקרטיזציה[17].
יישום רעיון זכות הבחירה לנשים נמצא עדיין בחיתוליו במאה זו. מדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית הכירה במהלך המאה ה־18 בזכות הבחירה של הנשים בעלות הרכוש (כלומר, שאינן נשואות). אך החוקה של 1807 שללה את זכות בחירה, בין היתר, מנשים, שחורים וזרים. בהמשך המאה מספר מושבות קולוניאליות הכירו בזכות הבחירה לנשים, כאשר המושבה בפיטקרן עשתה זאת בשנת 1838 מספר עשורים לפני שמצטרפות אליה מושבות נוספות. לזמן קצר הכריזה קולוניית פרנקסוויל (אנ') שבאוקיינוס השקטעצמאות, והפכה למדינה היחידה בעולם שהכירה בזכות הצבעה חופשית ללא הבדלי מין או גזע[18].
1856: חוזה פריז – הסדיר בין מעצמות אירופה כלים לקביעת מדיניות בנושאים בין-לאומיים[17].
1842–1860: הסכמים סינים–מערביים – לאחר מלחמת האופיום הראשונה והשנייה, סין נאלצת לחתום על סדרת חוזים, בהם קיבלו הסינים דרישות דיפלומטיות וכלכליות של מעצמות אירופה[17].
1864: הצלב האדום – הוקם המיזם הבין-לאומי במטרה להגן על חייהם ועל כבוד האדם של קורבנות סכסוך מזוין[2].
רעיון הלאומיות השפיע גם על יהודי אירופה, כאשר בשיח הפנים יהודי ניתנה תשומת לב רבה להגדרת הזהות היהודית כזהות לאומית, שאינה בהכרח מתבססת על הדת. התנועה הציונית, ששאפה להקים בית לאומי ליהודים במסגרת מדינת לאום, החלה להתפתח בוועידת קטוביץ (1884) והקונגרס הציוני (1897). זאת, לצד התפתחותן של תנועות אוטונומיסטיות, כגון הבונד, ששאפו לקבל ממדינות מושבם של היהודים הכרה מדינית ותרבותית בקהילה יהודית המקיימת שלטון עצמי.
1833: חוק ביטול העבדות – חקיקה של הפרלמנט הבריטי שאסרה על עצם העבדות במושבות האימפריה הבריטית (בעיקר נגע הדבר למטעי הסוכר באיים הקריביים)[21]. חקיקה זו דרבנה את בריטניה להפעיל לחצים על מדינות אחרות לבטל את העבדות גם בשטחן.
1840: מהו רכוש? – פייר-ז'וזף פרודון מפרסם את ספרו פורץ הדרך, והמושג "אנרכיזם" מאומץ לראשונה כהגדרה עצמית[23]. רבים מראשוני תנועות הפועלים האנרכיסטיות התערו מהמונח "אנרכיזם", והגדירו את עצמן "מוטואליסטים"(אנ') – בהשפעת רעיונותיו של פרודון בדבר ערבות הדדית, ואלה חברו לאינטרציונל הראשון בעת הקמתו ב-1864[22]
מבחינה צבאית, מאה זו התנהלה בסימן דומיננטיות ברורה לאימפריות האירופאיות, שהיו הראשונות (נוסף על ארצות הברית) לחוות בהדרגה את המהפכה התעשייתית. מדינות שהפכו מתועשות זכו לדומיננטיות משמעותית על פני אלו שנותרו עם טכנולוגיות קדומות יותר. לאחר המלחמות הנפוליאוניות בתחילת המאה התבססה האימפריה הבריטית ככוח העולמי הדומיננטי והשתלטה על שטחים רבים ברחבי העולם. כוחות משמעותיים מין המאות הקודמות כמו האימפריה העות'מאנית ושושלת צ'ינג, שהיו בעלות הגמוניה אזורית, איבדו אותן כעת למעצמות האירופאיות שזכו לאחיזה גם במזרח התיכון וגם במזרח הרחוק. עם זאת, אמריקה הלטינית התאפיינה במגמה הפוכה עם סדרה של מלחמות עצמאות שהצליחו להעביר את היבשת הדרומית מידיהן של האימפריות הנחלשות מספרד ופורטוגל לידיהן של מדינות לאום עצמאיות[24].
קולוניאליזם
הקולוניאליזם האירופי באסיה ובאפריקה צובר תאוצה במאה ה־19, ולעומת זאת, באמריקה מתחולל גל של דה-קולוניזציה ועצמאות. התפתחות הקולוניאליזם האירופאי הביאה גם להתפשטותם של ערכים אירופים שונים, החל בפעילותם של מיסיונרים נוצרים שהגבירו את תפוצת הנצרות בעולם, ועד להגעתן של תפיסות ליברליות שהשפיעו על תרבויות רבות בעולם[5][6][7].
בקריקטורה צרפתית מפורסמת זו, נראית חלוקתה של סין בין בריטניה, גרמניה, רוסיה, צרפת ויפן (1898)
לצד המושבות הקולוניאליות, האימפריה הבריטית תרגמה את העוצמה הצבאית והכלכלית שצברה כך שתתחזק השפעתה על המדינות המקומיות. האימפריה ביססה השפעה זו גם במספר מלחמות:
1824–1826: המלחמה האנגלו-בורמזית הראשונה – מעבר לתוצאות המלחמה הישירות, שכללו קנס כניעה לטובת הבריטים והסדרת שליטתם בטריטוריה חדשה, הקרנת העוצמה שהפגינו הבריטים במלחמה סייעה להם לחתום על הסכם ברני (אנ') מול סיאם המסדיר העברת ריבונות על שטחים באזור לטובת בריטניה[27].
1839–1842: מלחמת האופיום הראשונה – בין האימפריה הבריטית וסין, בסופה חויבה סין לאפשר לבריטים סחר חופשי בשטחם. האחיזה הבריטית שהתחזקה באזור הגבירה את תביעתם לסחר חופשי מול ממלכות נוספות, ואלו באו לידי ביטוי, למשל, בהסכם בורינג[27].
ארצות הברית הצעירה נאבקה לאורך המאה על חיזוק מעמדה הבין-לאומי וחיזוק הריבונות שלה על שטחי המדינות באמריקה הצפונית. כחלק מתהליך זה ניהלו האמריקאים לאורך המאה קרבות מתמשכים נגד העמים הילידים, מאבק המכונה "מלחמות האינדיאנים"[28]. במקביל ניהלה ארצות הברית בעשורים הראשונים של המאה מספר מלחמות בין-לאומיות שנועדו לבסס את מעמדה העולה בזירה הבין-לאומית. בין הבולטות של מלחמות אלו:
עת התגברות השפעתה של רוסיה על שטחים שקרובים להודו הבריטית, החלו הבריטים לחשוש מפניהם ולהפעיל את השפעתם האזורית לבלום את אחיזתה של רוסיה בשטחים נוספים במזרח הרחוק. תגובת הבריטים עוררה בתורה את חששם של הרוסים מפני הבריטים והחלה תקופה בה שתי המעצמות התחרו זו בזו על השליטה במרכז אסיה, תקופה המכונה "המשחק הגדול", שנמשכה בעיקר בשני השלישים האחרונים של המאה[31].
היחלשות האימפריה העות'מאנית
בראשית המאה שלטו העות'מאנים על שטח משמעותי מצפון אפריקה דרך מסופוטמיה ועד דרום מזרח אירופה, כולל רובו של חבל הבלקן[30]. במקביל לעלייתן של מעצמות בין-לאומיות אחרות מאירופה, נחלשה בהדרגה במהלך המאה הדומיננטיות העות'מאנית. עד סוף המאה מאבדת האימפריה שטחים בלחץ האימפריות האירופאיות, שמאלצות אותה לוותר על טריטוריות אירופאיות רבות לטובת מדינות עצמאיות[32][33], וכן משתלטות על חלקים משמעותיים מצפון אפריקה[34].
1830: הפלישה לאלג'יריה – האימפריה העות'מאנית מאבדת לראשונה טריטוריה צפון אפריקאית קבועה למעצמה אירופאית, כאשר צרפת משתלטת על רצועת החוף של אלג'יריה[34][35].
המהפכה התעשייתית משפיעה באופן דרמטי על הכלכלה כולה, בתחילה באנגליה, ובהמשך המאה במדינות נוספות.
השווקים של המדינות שעוברות תיעוש עוברים בהדרגה תהליך של שינוי והתאמה למציאות החדשה: מכלכלה המבוססת על ייצור חקלאי לצריכה פנימית, לכלכלה המבוססת על ייצור זעיר וסחר בין-לאומי. באנגליה, בה מתחילה המהפכה, עוברים האיכרים בעלי המשקים קטנים לעבודה בתעשייה זעירה, במיוחד בתחומים הקשורים לתעשיית הטקסטיל כמו אריגה וטווייה.
על פי ההערכות המקובלות לצמיחה ותמ"ג לנפש בהיסטוריה (בקיזוז שינויים בשווי המטבעות), המאה ה־19 היא נקודת מפנה בולטת בשיעור הצמיחה העולמית. לאחר מאות שנים של יציבות יחסית במדדי הצמיחה והתמ"ג לנפש, החל משנות ה־20 וה־30 של המאה מתחילה עליה חריגה ומתונה, שמתגברת במחצית השנייה של המאה. בשנים אלו בלטה בריטניה במידת הצמיחה שלה והייתה בעלת הכלכלה החזקה בעולם, והמטבע שלה, הלירה שטרלינג, הפך למטבע הדומיננטי בעולם[36].
בזכות הצמיחה, השיעור העולמי של העוני המוחלט (שמוגדר כהשתכרות של פחות מ־2 דולר ביום במונחים ריאלים, כלומר בשכלול כוח קנייה בקיזוז אינפלציה) ירד לאורך המאה, על פי ההערכות המקובלות, מסביבות 85% מהאוכלוסייה העולמית, לסביבות 70%[3].
השקעה חוזרת של ההון
תופעה נוספת שצוברת תאוצה לאורך המאה היא השקעה חוזרת של הון. בזכות העיסוק בגידול ובייצור לצורכי סחר, נהנים חקלאים מגדלי צאן ותעשיינים זעירים מרווחים גדולים יותר על עמלם, בהשוואה למצב לפני כן. רבים מהם מבכרים להשקיע את הכסף שנותר בידיהם לא רק בשיפור רמת חייהם, אלא גם בשיפור התיעוש והגידול החקלאי, שמביא בהדרגה לגידול בפריון הקרקע פר עובד.
ההון המושקע יוצר ביקוש לשורה של פיתוחים טכנולוגיים בתחום החקלאי. אלו, מצידם, מאפשרים לחקלאים תנובה גדולה עוד יותר מהקרקע ומגידול הצאן, ובזכות ההיצע הגדל דוחפים לייעול ושיפור גם בתעשייה הזעירה. בהדרגה, מובילה התפתחות זו לתהליך של שיפור מתמיד, המבוסס על השקעת הון חוזרת וייעול הייצור.
התייעלות הכלכלה העולמית
התפתחות היקף הסחר הבין-לאומי הביאה לפיתוח מנגנונים יעילים יותר לסוג זה של סחר, שבתורם הגבירו חזרה את היקף הסחר. במאה זו נכנס להילוך גבוה שימוש בשטרות חוב שהונפקו על ידי בנקים מקומיים והקלו על ביצוע קנייה בהיקף גדול יותר של סחורות בין מדינות. בנוסף, החלו בתקופה זו סוחרים להחליף בהדרגה את השימוש במטבעות מתכתיים באמצעי תשלום מבוססי נייר. בתחילת המאה ה־19 היקף השימוש בתשלום המבוסס נייר הוערך ביותר משליש[37].
מתחילת המאה ועד סופה התמ"ג של המעצמות שעברו תיעוש יותר מהכפיל אותו, ובמספר מדינות כמעט ושילש את עצמו. ההישג היה בולט במיוחד נוכח מדינות שנחשבו למפותחות יחסית טרם המהפכה התעשייתית, דוגמת הודו וסין, ולא עברו תיעוש, ונותרו ברמת תמ"ג דומה יחסית לאורך המאה. מצב זה יצר במהלך המאה פער כלכלי דרמטי בין המעצמות המתועשות לכל שאר המדינות. יפן הייתה דוגמה נדירה למדינה שהייתה עם כלכלה מסוגרת וחקלאית, ובעשורים האחרונים של המאה אימצה כמה ממאפייני הכלכלות המערביות והצליחה ליצור כלכלה עם צמיחה מהירה ותעשייה חזקה[39].
1875–1900: פרוטקציוניזם – לאחר עלייתה של הכלכלה החופשית, הגיעה תגובת נגד של כפיית מגבלות וחסמים על הסחר בין מדינות, שהתחילה אצל גרמניה וארצות הברית, ואומצה על ידי מדינות מערביות נוספות. על אף שינוי המגמה חזרה לפרוטקציונזם, מאפיינים שונים של סחר חופשי נותרים והכלכלה נותרת חופשית באופן בולט לעומת שיא תקופת המרקנטליזם במאה ה-15. יוצאת דופן היא בריטניה, שנותרת כל העת נאמנה לעקרונות הסחר החופשי[40].
מדינת הרווחה
באזורים מסוימים בצפון אירופה המשיכו מגמות מסוף המאה ה-18, בהן, בהשפעות קאלוויניסטיות, השתלבותן של נשים בשוק העבודה גורמת לעלייה ברמת החיים שבתורה מאפשרת מימון של מסגרת לחינוך ילדים בשעות העבודה, שמגבירה בחזרה את אפשרותן של נשים להשתלב בשוק העבודה. אלמנטים דומים מאמצות באיטיות במחצית השנייה של המאה גם חלק ממדינות מערב אירופה, כאשר הראשונה לנסות ליישם רעיונות דומים בקנה מידה גדול היא גרמניה של ביסמרק. אלו הם שורשי מדינת הרווחה[41]. במקביל, במחצית השנייה של המאה, מספר מדינות במערב מחוקקות חוקים פורצי הדרך המעגנים זכויות עובדים, וקובעים, למשל, תקרת שעות עבודה לנשים וילדים מתחת לגיל 12[42]. תחום ארגוני העובדים מתפתח אף הוא במערב, ולקראת סוף המאה מתפשט אל אזורים נוספים, דוגמת אמריקה הלטינית[43].
1808–1825: עצמאות אמריקה הלטינית – גל הלאומיות ביבשת אמריקה סיים שלוש מאות שנה של ניצול כלכלי אירופי של המקומיים לכרייתמשאבי טבע. המדינות העצמאיות החדשות מחליפות את המערכת הכלכלית הישנה במודלים של מיכון ותעסוקה בשכר[45]. עם זאת המדינות הצעירות עדיין מתבססות במידה רבה על משאבי הטבע שלהן, והעצמאות לא שמה קץ למוסדות הקולוניאליים, לפרקטיקות המשפטיות ולתנאי העבודה[45].
1821: תקן הזהב – מופעל לראשונה בבריטניה, אולם במרבית המאה ישנו שילוב בעולם בקביעת תקן לסחר בזהב ובכסף במקביל. החל משנות ה־70 של המאה, בעקבות גילוי מצבורי זהב רבים, מאמצות מדינות רבות את תקן הזהב בתור התקן היחיד[46].
1869: תעלת סואץ – המחברת בין מפרץ סואץ לים התיכון, ומאפשרת קיצור דרך ימי בין אירופה למגוון אזורים באסיה ואפריקה. אמנת קושטא בשנת 1888 מסדירה בין כל המעצמות האזוריות מעבר חופשי בנתיב המים של תעלת סואץ בעיתות שלום ומלחמה. האמנה קובעת הלכה למעשה את מעמדה של תעלת סואץ כנתיב מים בין-לאומי, אשר זכות המעבר החופשי בו צריכה להינתן לכל, ללא הבדל בהשתייכות לאומית של הספינה או מטענה.
סכסוכים פנימיים ותמורות פוליטיות
אירופה
רסטורציה לעומת ליברליזם ולאומיות
לאורך המאה מצויה אירופה בין שני כוחות שמתחרים ביניהם. האחד, השפעות שבסיסן במהפכה הצרפתית של סוף המאה ה־18, שמעוררת בקבוצות שונות במדינות אירופה השראה לקרוא ללאומיות מחד ולליברליזם מאידך. השני, החתירה לרסטורציה, היא השבת הכוח אל המלך, שמנהיגות המעצמות הבולטות של אירופה, שמנצחות את צרפת הנפולאונית בשנת 1815, ומנסות לוודא שמהפכה דומה לא תתרחש גם בשטחן[17].
למרות הניסיונות והמאמצים לחזק את הרסטואציה ולשמור על סטטוס קוו פוליטי, לאורך המאה עוברת אירופה מהפכה פוליטית-דיפלומטית, כאשר במדינות החשובות ביבשת עובר הכוח בהדרגה ממלכים לפרלמנטים, וזכות הבחירה גדלה אט-אט במדינות השונות[17].
נקודות ציון בתהליך זה:
1796–1815: המלחמות הנפוליאוניות – מספר מאבקים בין צרפת לבין מספר קואליציות אנטי-צרפתיות משתנות, המסתיימות בקונגרס וינה שמגדיר מחדש את מאזן הכוחות באירופה.
1815 ואילך: הקונצרט של אירופה – כינוי לתקופה בה מעצמות אירופה יוצרות "מאזן עוצמה" בניסיון להבטיח רסטורציה. המעצמות מנסות לקבל בהסכמה משותפת את ההחלטות החשובות ביותר לגורל אירופה.
1848–1849: אביב העמים – מהפכות של תנועות רפובליקאיותלאומיות כנגד המונרכיות של אירופה. המהפכות היו בעיקרן בעלות מטרה לאומית מדינית, אך בחלקן נשאו אופי של מהפכה חברתית בעלת אופי ליברלי. רוב ניסיונות המהפכה דוכאו תוך מספר חודשים, אך המאבק העממי הנרחב שידל את המלכים לקבל על עצמם עקרונות של חירות ושוויון כדי לרצות את התושבים, והמהפכות האיצו באופן זה תהליכי לאומיות וליברליזציה באירופה[47].
1856: חוזה פריז – לאחר הפסדה של רוסיה במלחמת קרים, החוזה מעדכן את יחסי הכוחות באירופה לטובתן של המנצחות במלחמה, ומסדיר בין מעצמות אירופה כלים לקביעת מדיניות בנושאים בין-לאומיים[17].
המזרח התיכון הושפע לאורך המאה ממגמות עולמיות ומערביות[51] שהובילו לרפורמות מודרניות נרחבות במרחבים שונים דוגמת מערכות החינוך ובתי המשפט. הרפורמות נתקלו בהתנגדות מצד האליטות הוותיקות, אולם לאורך המאה התקדמו בהדרגה, ושיאן בתקופת רפורמות הטנזימאט[52][53][54]. החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19 חדירת רעיון הלאומיות צבר גם הוא תאוצה בשלוש חזיתות עיקריות – לאומיות טורקית, לאומיות ערבית ולאומיות מצרית[55] (ובמידה מסוימת גם הלאומיות הארמנית[53]). במקרים רבים ההגדרות סביב קבוצות זהות אלו נותרו במחלוקת רבה, אולם חרף זאת החלו להחליף את הזהויות הישנות שהיו מבוססות בעיקר על דת האסלאם[55].
דעיכתה של האימפריה העות'מאנית מגדולתה הגדילה את העצמאות של חלק מהטריטוריות ובראשן ח'דווית מצרים שזכתה לאוטונומיה רבה[53]. לאורך המאה אף הפכה מצרים למרכז הדפוס והספרות של המזרח התיכון, והדפוס צבר תאוצה באזור לאחר כ־400 שנים של התנגדות שלטונית ותרבותית לתופעה[56].
המזרח הרחוק ואוקיאניה
1853: פתיחת יפן למערב – הצי של ארצות הברית כופה על יפן את פתיחתה להשפעה כלכלית זרה לאחר כ-200 שנים של בידוד מבחירה. לאחר שפותחת יפן את שעריה, מאמצת תוכנית מהירה של אימוץ רעיונות מודרניים, ונורמות מערביות של התנהגות פוליטית וכלכלית, כולל רעיונות אירופיים של ריבונות ופרקטיקה דיפלומטית[17]. בשלושת העשורים האחרונים, התחילה ביפן תקופת מייג'י, במהלכה הצליחה יפן לצמצם את ההטיה הדרמטית לטובת המערב בהסכמים הבין-לאומיים ולחזק את מעמדה העולמי[57].
1869: רצח העם הטסמני – לאחר עשרות שנים של דילול אוכלוסיית הילידים בטסמניה בידי הבריטים, נקבע מותו של הגבר האחרון שהיה בעל מוצא טסמני ילידי משני הוריו, וכך למעשה נמנעה האפשרות להיוולדם של ילידים טסמנים[58][59].
הודו הבריטית – בריטניה מכרסמת בהדרגה ביציבותן של אימפריות ונסיכויות באזור הודו, ועד סוף המאה כובשת שטחים נרחבים בדרום אסיה, ובהם כל תת-היבשת ולראשונה מאחדת אותה תחת שלטון אחד[17].
סחר העבדים ביבשת שהתפתח במאות השנים הקודמות השפיע מהותית על החברה באפריקה. במספר אזורים באפריקה הפך נפוץ שנשים שבויות עובדות בשדות ומכלכלות גברים לוחמים. באזורים שונים התערערו המבנים החברתיים המסורתיים. לקראת סוף המאה ניסו הבריטים למנוע את סחר העבדים, ואמנם בסופו של דבר פסק ייצוא העבדים מהיבשת, אולם מגמה זו בתורה הגבירה את השימוש בעבדים שימוש מקומי בלב יבשת אפריקה[38].
עליית סוקוטו וזולו
בתחילת המאה עלו ביבשת שני כוחות מקומיים משמעותיים.
במערב היבשת, נוצרה בשנת 1809 קונפדרציה של עמים מערב-אפריקאים תחת הנהגת ח'ליפות סוקוטו. האיחוד הפך את הקונפדרציה לגורם מסחרי חשוב ביבשת, ולכוח הדומיננטי במערב אפריקה[60]. הצלחת מלחמת פולאני שהובילה להקמת האיחוד, הכניסה מספר אזורים ביבשת לתקופה של מלחמות ג'יהאדאיסלאמיות המנסות לחקות את ההצלחה[61].
בדרום היבשת, כבר בתחילת המאה המעצמה המקומית זולו הייתה גורם משמעותי באזור. בשנת 1817 ירש אותה ראש השבט שאקה ואיחד תחתיו שבטים מקומיים רבים בדרום היבשת והפך למעצמה החשובה באזור. היריבות המרכזית של הזולו הייתה בני הסווזי, אולם שאקה הביס אותם בשנות ה־20. תבוסתם של הסווזי גרמה לרבים מהם לברוח צפונה, שם היו מעורבים בהקמת שורת ממלכות חדשות מקומיות.[62].
שמונת העשורים הראשונים של המאה המשיכו את המגמה מהמאות הקודמות, של התפתחות איטית של מאחזים קולוניאליים של מדינות אירופה לחופי היבשת. בשני העשורים האחרונים החלה תקופה המכונה "המרוץ לאפריקה", ובה השתלטו מעצמות אירופה על יותר ויותר שטחים ביבשת, כך שעד סוף המאה שלטו המעצמות – במיוחד בריטניה, צרפת, גרמניה ופורטוגל – על מרבית השטח מחוץ למדבר סהרה[34][63].
מדע וטכנולוגיה
שינוי תפיסה באוניברסיטאות
במאה ה־19 צברה תאוצה מגמה מן המאה הקודמת, ובה איבדה הדת בהדרגה את מקומה ככוח הדומיננטי בהשפעה על הלך הכוח של האוניברסיטאות, ואת מקומה תפסו רעיונות חדשניים של השכלה ומחקר אמפירי. מגמות אלה מזוהות במיוחד עם אוניברסיטת ברלין, שנוסדת בשנת 1809, ובה הניסויים במעבדות החליפו את ההשערות הפילוסופיות; תורות תאולוגיות, עקרונות פילוסופיים ודעות רווחות מימי קדם החלו נבדקות בקפדנות ובאובייקטיביות; סטנדרטים חלוציים של חופש אקדמי החלו להפוך לעקרונות מנחים. המודל הגרמני של האוניברסיטה כמכלול של בתי ספר לתארים מתקדמים, המבצעים מחקר מתקדם וניסויים אמפיריים, היה בעל השפעה עולמית ועיצב את דמותה של האוניברסיטה המודרנית[1].
השינוי התפיסתי הרחב של האוניברסיטאות שינה מהותית את תוכני הלימוד. מדעים כמו פיזיקה, כימיה, ביולוגיה והנדסה החליפו רעיונות פילוסופיים ותאולוגים בתוכנית הלימודים[1].
מיקרוביולוגיה – בשנים 1877–1897 חלו מספר תגליות אשר שיפרו דרמטית את הידע האנושי לגבי השפעתם של יצורים שנשאים של מחלות, דוגמת יתושים וטפילים. ב־24 במרץ 1882 הכריז רוברט קוך על גילוי חיידק השחפת, והראה שניתן לבודד חיידקים במעבדה[2].
צילום וראינוע – ראשית הצילום הבסיסי בשנת 1822 עם פיתוח טכניקת ההליוגרפיה, ועם הפצתה בתפוצה רחבה של טכניקת הדאגרוטיפ בשנת 1837. טכניקת הקולודיון משנת 1851 וטכניקת הצילום היבש (אנ') משנת 1878, אפשרו צילום מהיר פי 120 מהטכניקות המוקדמות, ואפשרה שימוש מעשי במצלמות ידניות שאינן מחוברות לחצובה[75]. משנות ה-70 החלו פיתוחים שונים המציגים סדרה של תמונות נעות עד שבשנת 1895 הציגו האחים לומייר את הראינוע ואיתו את הסינמטוגרף[76].
הקלטתקול – פיתוחים ראשונים של המצאות שיכלו להקליט ולהשמיע צלילים הוצגו בשליש האחרון של המאה. פותחו לקראת סוף המאה אבות טיפוס של הגרמופון[77].
המצאות נוספות
מכונת תפירה – השתכללה בהדרגה לאורך המאה החל מהדגם הראשון שיוצר בשנת 1830 (בָּרתֶלֶמי תימוֹניֶה הצרפתי)[78].
גפרור – פיתוח ושיווק לראשונה בין השנים 1827–1832. שיפור בטיחותם ואמינותם בין השנים 1845–1855[79].
שוקולד – אבקת הקקאו של קונרד ון האוטן ההולנדי פותחה בשנת 1828 ואפשרה הפקה זולה יותר של מוצרי שוקולד, ולראשונה הנגישה שוקולד לציבור הרחב ולא רק לעשירים ביותר. בשנת 1847 פיתח ג'וזף פריי האנגלי את חטיף השוקולד, ובסוף שנות ה-70 פותחו לראשונה מכשירים המאפשרים ייצור חטיפי שוקולד להפצה המונית[80].
מקרר תעשייתי – הומצא על ידי ג'יימס האריסון האוסטרלי בשנת 1856[81].
מקלע – מכונת הירייה האוטומטית השתדרגה לאורך המאה והפכה לכלי לחימה משמעותי לקראת סופה. ריצ'רד ג'ורדן גאטלינג פיתח בשנות ה־60 של המאה את מקלע גאטלינג, הראשון שהצליח לירות סדרת יריות באופן אמין[82], ובשנת 1884 הופיעה מכונת הירייה האוטומטית האמיתית הראשונה[83] – מקלע מקסים.
בנייה – המצאת המעלית (אלישע אוטיס, 1857) ופיתוח תהליך בסמר שסייע לבנות מבנים בעזרת פלדה, שהייתה קלה וחזרה יותר מברזל, מאפשרים את ראשית בניית גורדי השחקים בארצות הברית של שנות ה־80 של המאה. עם התגברות תופעת העיור, בסוף המאה, סגנון הבנייה התפשט בסוף המאה והחל לשנות את קו הנוף של ערים שונות[84].
תרבות פופולרית
התחזקותן הפוליטית והכלכלית של המעצמות האירופאיות, והתפשטות הקולוניאליזם האירופאי, הביאו איתם לאורך המאה גם השפעה רבה על תרבותם של אזורים רבים ברחבי העולם. מאפיינים של השפעות אלו ניכרו במגוון תחומי התרבות והאמנות וניכרו בין היתר באדריכלות, במוזיקה, בספרות ובציורים המקובלים. חלק מהאזורים קיבלו אימצו השפעות אלו בקלות יחסית ובאחרים רווחה גישה שמרנית יותר שבאה לידי ביטוי בניסיון לשמור על הבידול התרבותי והאומנותי.
אמנות
התפתחות האמנות המערבית
במהלך המאה התפתחו מספר זרמים שפעלו זה מול זה במקביל והתפתחו זה מזה[8]:
1840–1880: ריאליזם – זרם ששאף לייצג את המציאות כפי שהיא בפועל, כתגובה לנאו־קלאסיציזם ולרומנטיקה שהתייחסו למציאות כנקודת מוצא בלבד.
1874 ואילך: אימפרסיוניזם – התפתחות של תפיסת הריאליזם ששאפה לתפוס רגע קצר במציאות ולהציגו כפי שהוא, לעיתים תוך שימוש בתנועה. התנועה הושפעה מפיתוחים טכנולוגים של תקופתה ומהשפעות מין המזרח הרחוק.
1880 ואילך: פוסט אימפרסיוניזם – תופעה אמנותית שהגיעה כתגובה לאימפרסיונזם, ואיגדה בתוכה תת-זרמים שונים שאימצו חלק ממאפייני האימפרסיוניזם ודחו אחרים.
זרמי אמנות באזורים נוספים
המזרח הרחוק – בסין לאורך מרבית המאה נחשבו כאמנות גבוהה יצירות ציור בנייר או במשי על אלמנטים מסורתיים דוגמת מגילות תלויות או מתגלגלות, מניפות ועוד. לקראת סוף המאה חדרו יותר ויותר השפעות מערביות לאמנות הסינית וגרמו לפיצול של שני זרמי ציור מרכזיים – ציור לאומי (Guohua) וציור בסגנון מערבי (Yanghua)[85]. בסוף המאה החלה בסין אסכולת בית ספר שאנגחאי (אנ'), ששילבה השפעות של מספר זרמים יחד[6]. בהודו ובאזורים נוספים בדרום אסיה שהיו בשליטה והשפעה בריטית בחלק מהמאה – חדרו השפעות מערביות במהירות, והמצאות מערביות דוגמת צילום עשו את דרכן לאזור זה והשפיעו על האמנות המקומית[7].
התפתחות במוזיקה ובאמנות הבמה
העולם המערבי
השינויים החברתיים, הכלכליים והטכנולוגיים הדרמטיים שהתחוללו במערב לאורך המאה, השפיעו רבות על תחום המוזיקה. עד למאות הקודמות מוזיקאים היו בדרך כלל נגנים או מלחינים מטעם חצר או מטעם הכנסייה, והמוזיקה נוצרה עבור גורמים אלו. עליית מעמד הביניים במאה ה־19 גרמה לקהל רחב יותר לרצות גישה למופעי מוזיקה ולחינוך למוזיקה. תופעה זו גרמה מצד אחד לצמיחתה של תרבות מופעי-סלון באירועים והגדלת הזדמנויות כלכליות של מוזיקאים, ומצד שני הגדילה את מעמדם של "כוכבים" עולים בתחום המוזיקה הקלאסית, גם בקרב מלחינים וגם בקרב נגנים, כאשר הדוגמאות המפורסמות ביותר ל"כוכבים" הראשונים היו הכנרניקולו פאגאניני והפסנתרןפרנץ ליסט. עלייתם של נגנים וירטואוזים ופופולרים גרמה להתפתחותם של כלי נגינה חדשים שמתאימים לנגינה וירטואוזית או רמה יותר, וטכנולוגיות חדשות אפשרו פיתוחם, למשל, של כלי קשת ופסנתרים גדולים יותר שנשמעים למרחוק. כאשר גדלו הביקוש והחשיפה, הדבר עודד מלחינים לנסות ולהרחיב את הרף המקובל, וכך קמו תזמורות גדולות יותר, ואותגרו מוסכמות רבות שהיו נהוגות במשך שנים רבות[10].
השפעתה של המוזיקה המערבית ניכרה באזורים נרחבים גם מחוץ לאירופה, וגרמה להתפתחותם של זרמי ביניים שונים[86].
המזרח הרחוק
אופרת בייג'ינג (אנ'), סוגת האופרה שנותרה הפופולרית ביותר בסין גם אל תוך המאה ה־21, התגבשה וקיבלה את צורה הנוכחית באמצע המאה ה־19[6].
המזרח התיכון
לאחר שנים של בידול יחסי באמנויות אלו, במאה זו חדרו למדינות המוסלמיות סוגות הדרמה והאופרה ששגשגו באירופה[11]. בעקבות פתיחות וסובלנות יחסית באזור מצרים, הפכה בהדרגה מצרים לבירה התרבותית של ארצות הערב במחצית השנייה של המאה, בנוגע לאמנויות הבמה ותחומים נוספים[87].
ערכים – זרמים שונים של תפיסת עולם, שעלו בעיקר במערב – ביניהם הרומנטיקה, הלאומיות והליברליזם – השפיעו באופן עמוק על היצירות ועל המקובל בהן[9].
אוריינות – במהלך המאה עלה באופן משמעותי שיעור האוריינות במדינות המתועשות, וגרם לתפוצה רחבה יותר של ספרים[9].
ספרות אמריקאית – התגבשה בהדרגה בעשורים הראשונים של המאה, בסגנון נפרד מזו הבריטית[88].
השפעות אירופאיות – לאורך המאה התחזקה ההשפעה הספרותית של המעצמות האירופאיות על אזורים נרחבים בעולם[89].
ספורט
תהליכי התיעוש והעיור שהחלו בבריטניה הוויקטוריאנית והתפשטו למדינות רבות נוספות במחצית השנייה של המאה הביאו איתם שינויים חברתיים שהשפיעו גם על תחום הפנאי. בעיירות תעשייה ובערים נוצרה בהדרגה שכבה של אנשי מעמד הפועלים שרבים מהם סיימו לעבוד בשבת בשעה מוקדמת, ואלו חיפשו אחר צורות חדשות של פנאי קולקטיבי. אל משבצת פנאי זו נכנס בהדרגה ראשיתו של הספורט הממוסד, ובראשו הכדורגל[13].
עלייה בשיעור האוריינות בתקופה זו במקביל לעלייה בתפוצת הרכבות, אפשרו בפועל לכמות הולכת וגדלה של אנשים לעקוב בעיתונים אחר תוצאות ספורט ולהגיע בפועל למשחקי ספורט מרכזיים או מקומיים. בשני העשורים האחרונים של המאה זינקה הפופולריות של משחק הכדורגל, ואלפי צופים פקדו כל משחק ממוצע[13].
אדריכלות
אדריכלות מערבית הפכה משמעותית בתרבות העולמית, והשפיעה על אזורים נוספים מחוץ לאירופה. בארצות האסלאם סייעו מומחים אירופים להתאים לתרבות המקומית את החידושים האירופים[12].
זרמים בולטים באדריכלות המערבית
תחילת המאה: אדריכלות נאו-קלאסית – סגנון אדריכלי המבוסס על שאיפה למסורת האדריכלית ההיסטורית או לגישות אסתטיקה המבוטאות באמנות יוון ורומא בעת העתיקה[90].
סוף המאה: אדריכלות מודרנית – ניצניו של זרם זה מתחילים בסוף המאה. הגישה המודרנית שמה דגש על פונקציונליות, והשתמשה בטכנולוגיות חדשות ובהתאמה לצרכים החדשים של העולם המודרני[92].
במחצית המאה מגפת דבר שהכתה באירופה ואמריקה במאות שלפניה הגיעה למזרח הרחוק, ובמשך עשרות שנים גבתה המוני קורבנות. בסוף המאה המגפה תחילה להבלם בזכות התקדמות מדעית[93].
לאורך המאה החלו ניסיונות מסודרים לתיעוד התפרצויות של מגפות כולרה, ותועדו 6 התפרצויות, כולן מאזור הודו, שהתפשטו באופן נרחב בעולם, בדרך כלל במסלול דומה למדי שמתחיל מאסיה ועובר לאירופה ולאמריקה. בשיאן גבו מגפות אלו שיעורי תמותה שהגיעו למספר אחוזים מהאוכלוסייה[94].
שני העשורים הראשונים של המאה היו עשורים של סדרת בצורות קשות באפריקה (1803-1800, 1812, 1818-1816)[62].
.jpg)
_-_Portrait_of_Leo_Tolstoy_(1887).jpg)
