PROFILPELAJAR.COM

אנגליה (ארץ)
**England**
סמל אנגליה סמל אנגליה	דגל אנגליה דגל אנגליה
מדינה	הממלכה המאוחדת
מושל	קיר סטארמר
בירת הארץ	לונדון
שפה רשמית	אנגלית
על שם	האנגלים, יבשה
שטח	130,395 קמ"ר
‑ הנקודה הגבוהה	סקייפל פייק
‑ הנקודה הנמוכה	The Fens (−4 מטר)
דת	(2021); נצרות 46.3% ; חסרי דת 36.7% ; אסלאם 6.7%; הינדואיזם 1.8%; סיקיזם 0.9%; יהדות 0.5%
אוכלוסייה	‏
‑ בארץ	57,106,398 (2022)
‑ צפיפות	407 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	53°N 1°W / 53°N 1°W
אזור זמן	UTC
	visitengland.com
	מפת מיקום; מפה מפורטת; לחצו כדי להקטין חזרה (למפת אנגליה רגילה) לונדון ברמינגהאם לידס ברדפורד מנצ'סטר ליברפול בריסטול לסטר פורטסמות' פלימות' ניוקאסל סקוטלנד צרפת ויילס צ.; אירלנד; איר. תעלת למאנש הים; הצפוני; הים; האירי; אנגליה

אנגליה (באנגלית: England; "אִינְגְלַנְד") היא הגדולה בארצות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. אוכלוסיית אנגליה מהווה יותר מ-83% מאוכלוסיית הממלכה, ושטחה הוא כשני שלישים משטח האי הבריטי. ביבשה, אנגליה גובלת בוויילס בדרום-מערב ובסקוטלנד בצפון, ובים, בתעלת למאנש, בים הצפוני ובים האירי.

מקור שם הארץ הוא באנגלים, אחד השבטים הגרמאניים שהתנחלו בבריטניה במאה החמישית והשישית. ממלכת אנגליה שהתגבשה במאה התשיעית הייתה המדינה החזקה באיים הבריטיים במשך קרוב לאלף שנים. ב-1707 התאחדה עם ממלכת סקוטלנד ונוסדה הממלכה המאוחדת. אנגליה נבדלת משלוש הארצות האחרות בכך שאין לה כל אוטונומיה פוליטית, והיא נשלטת ישירות על ידי הממשלה והפרלמנט הבריטיים, השוכנים בלונדון, שהיא בירת הארץ והממלכה גם יחד. מבחינה משפטית, אנגליה וויילס מהוות יחידה אחת הכפופה למערכת חוקים זהה, הנבדלת מזו של סקוטלנד וצפון אירלנד. בשל הדומיננטיות שלה, בעבר ובהווה, "אנגליה" משמשת לעיתים כמילה נרדפת לכלל הממלכה או לאי הבריטי.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אנגליה

אנגליה הייתה מיושבת לפחות 60,000 שנים, הגם שעידני קרח חוזרים ונשנים גרמו לה לתקופות מספר שבהן רוב שטחה לא התאים להתיישבות אדם. תקופות אלו נפסקו לפני כ-20,000 שנים. הציידים והמלקטים של תקופת האבן פינו את הדרך לחקלאים ויישובי קבע. תרבות מגלית מתקדמת נוצרה במערב אנגליה לפני כ-4,000 שנה. לאחר 1,500 שנים ירשו אותה שבטים קלטים שהיגרו ממערב אירופה, בעיקר מגאליה. שבטים אלו כמכלול נודעו בשם בריטונים, השם שניתן להם על ידי סוחרים פיניקים - עדות לאופן בו גם בימים מוקדמים אלו האי היה חלק מתרבות הסחר באירופה ובמזרח התיכון.

הפלישה הרומית הראשונה לאי התרחשה בשנת 55 לפנה"ס כשיוליוס קיסר החליט להוסיף את האי לכיבושיו ביבשת. הפלישה לא צלחה והאי נכבש מאוחר יותר בהוראתו של הקיסר קלאודיוס באמצע המאה הראשונה לספירה. כל החלק הדרומי של האי (שגבולותיו זהים בערך לאלו של האזורים המזוהים כיום כאנגליה וויילס), הפך למושבה רומאית משגשגת. המושבה ננטשה על ידי הרומאים במאה ה-5, כאשר האימפריה הנחלשת משכה את לגיונותיה כדי להגן על גבולותיה.

ללא עזרת הצבא הרומאי, לא הצליחה בריטניה הרומאית להתנגד לאורך זמן לפלישות השבטים הגרמאניים במאות ה-5 וה-6. השבטים הביאו לאזור אנגליה המודרנית תרבות חדשה ושפה חדשה ובכך דחפו את שלטון הבריטים-רומאים לעבר ויילס של ימינו והאזורים המערביים ביותר של אנגליה (בעיקר קורנוול וקאמבריה). חלק מהבריטונים חצו את תעלת למאנש לעבר צרפת, לאזור בריטאני של ימינו, ובכך נתנו לו את שמו ושפתו (בריטונית). אבל רבים מהבריטים-רומים נותרו באנגליה ונטמעו בקרב הפולשים.

הפולשים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: יוטים, סקסונים ואנגלים. עם התפתחות תרבותם נוצרו מדינות אשר החלו להתאחד ביניהן. מעת לעת במשך תקופה זו אחד ממלכי הסקסונים הצליח להשתלט על כל או רוב תושבי אנגליה, על כן קשה לזהות את הזמן המדויק בו אוחד האזור לממלכת אנגליה. במובן מסוים, אחדות אמיתית הושגה בתגובה לפלישות הוויקינגים מדנמרק אשר כבשו את החלק המזרחי של אנגליה במאה ה-8. אגברט, מלך וסקס מוזכר לרוב כמלך הראשון של כל האנגלים, אם כי התואר "מלך אנגליה" אומץ לראשונה רק שני דורות לאחר מכן, על ידי אלפרד הגדול, שמלך בין השנים 871–879.

המורשת העיקרית שנותרה מהאזורים בהם שפת הבריטונים שלטה, היא שמות המקומות. רבים משמות אלו באנגליה (ובאופן פחות בולט - גם בסקוטלנד) באו למעשה משמות בריטים-קלטים, כולל לונדון, דאמברטון, יורק, דורצ'סטר, דובר וקולצ'סטר.

בשנת 1066 ויליאם הכובש והנורמנים כבשו את הממלכה הקיימת של אנגליה והקימו מערכת שלטונית ומערכת אצולה אנגלו-נורמנית. הם שלטו כמושלים ובעלי האדמות של פשוטי העם האנגלים. אצולה זו שימרה שימוש בשפה צרפתית מוקדמת, אך במהרה הבדלי התרבויות והשפה נמחקו במהלך ימי הביניים.

בזמן שהאנגלית הישנה נותרה כשפה המדוברת על ידי פשוטי העם, האצילים הנורמנים השפיעו עליהם מאוד בעזרת מילים צרפתיות ומנהגים צרפתיים.

אנגליה נכנסה לעימותים חוזרים ונשנים עם ויילס, שהייתה באותה עת נסיכות עצמאית, ועם סקוטלנד, שהייתה אז ממלכה עצמאית. שליטיה של אנגליה שאפו להרחיב את ההשפעה הנורמנית על כל האי הבריטי. כיבוש ויילס הושלם במאה ה-13, כשהאזור סופח לאנגליה והפך בהדרגה להיות חלק מהממלכה ברוב המובנים, אם כי בתקופה המודרנית נהוג לחשוב על בני האזור כעל אומה נפרדת (המיוצגת באופן נפרד באירועי תרבות, כגון ספורט). הכוח הנורמני בסקוטלנד עבר עליות ומורדות במהלך השנים והסקוטים הצליחו להשאיר בידם מידה כלשהי של עצמאות, למרות מלחמות חוזרות עם האנגלים. על אף שבסופו של דבר אנגליה הייתה מעצמה צבאית בינונית בלבד, היא הפכה לאחת המדינות העשירות ביותר באירופה של ימי הביניים, בעיקר עקב שליטתה בשוק הצמר, וכן בזכות תחילת התפתחות כוחה הימי.

כישלונה בהשגת שאיפותיה הטריטוריאליות ביבשת אירופה גרם לשליטי אנגליה להתבונן הרחק יותר ולבנות את הבסיס לאימפריית מסחר ומושבות. זה היה המסד עליו הושתתה האימפריה הבריטית. הרפורמציה הפרוטסטנטית סיבכה את אנגליה במלחמות דת עם המעצמות הקתוליות באירופה, בעיקר ספרד, אך הממלכה שמרה על עצמאותה בזכות מזל - וכישורי מלכים כריזמטיים (כמו אליזבת הראשונה). יורשה של אליזבת, ג'יימס הראשון, מלך תחילה בסקוטלנד (כג'יימס השישי) כשהוכתר גם למלך אנגליה. המצב שנוצר מכונה במשפט הבינלאומי "אוניה פרסונלית" (איחוד אישי של שני תארים ומעלה לאותה אישיות): "מלך בריטניה הגדולה". זה היה היסוד לחוק האיחוד של 1707 שאיחד באופן רשמי את אנגליה, סקוטלנד וויילס ל"ממלכת בריטניה הגדולה"; בהמשך, זו הפכה ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד" (1801 עד 1927) ולבסוף ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד" (מ-1927 ועד זמננו).

פוליטיקה

דיוקן של המלכה אליזבת הראשונה. — אליזבת הראשונה הנחשבת לאחת מגדולי מלכי אנגליה הודות למסירותה לארצה

ערך מורחב – פוליטיקה של אנגליה

בעקבות חקיקה בשנים 1284 ו-1535–1542, ויילס חלקה את מעמדה החוקי עם זה של אנגליה כ"אנגליה וויילס". חוק האיחוד של הממלכה עם סקוטלנד ב-1707 יצר את "ממלכת בריטניה הגדולה", אשר מיזגה את אנגליה, ויילס וסקוטלנד לישות פוליטית אחת. סקוטלנד, יחד עם צפון אירלנד, שמרה על מערכת משפטית נפרדת. דוכסות קורנוול ודוכסות לנקסטר שמרו גם הן מספר זכויות ייחודיות.

כל בריטניה הגדולה נשלטת על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת החל משנת האיחוד. בשנת 1999 נערכו לראשונה בחירות לפרלמנט האזורי בסקוטלנד ולאספת נבחרים האזורית בוויילס, כך שאנגליה נותרה היחידה מבין המדינות באי שלא הקימה לעצמה בית מחוקקים משל עצמה. מכיוון שכל החקיקה עבור אנגליה מועברת בפרלמנט של הממלכה המאוחדת בווסטמינסטר, ישנן מספר תלונות לגבי יכולתם של לא-אנגלים להשפיע רבות על חקיקה שנוגעת אך ורק לאנגליה. בעיה זו הוצגה על ידי פוליטיקאים אנגלים ולא-אנגלים, במיוחד אלו המתנגדים להעברת סמכויות, וזכתה לכינוי "שאלת וסט לות'יאן" (על שם מחוז בסקוטלנד).

מבחינת שלטון, אנגליה היא תופעה חריגה בממלכה המאוחדת. שלא כמו שלוש האומות האחרות, אין לה פרלמנט מקומי או ממשלה וענייני השלטון הקשורים אליה מטופלים על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת, פרלמנט הממלכה המאוחדת ומספר ארגונים קטנים ואוטונומיים, הדואגים לנושאים ספציפיים, כמו המורשת האנגלית. בימים אלו מתרבות הקריאות לפירוק הממלכה המאוחדת וליצירת אנגליה עצמאית.

הממשל הנוכחי מעדיף הקמת רשויות מקומיות בטיעון לפיו אנגליה גדולה מדי מכדי להיות מדינה ריבונית בתוך הממלכה המאוחדת.

בירת אנגליה היא לונדון. וינצ'סטר הייתה הבירה המקורית של אנגליה עד המאה ה-11. עם הזמן הפכה לונדון לבירה המסחרית של האומה בזמן שווסטמינסטר (בה נמצאת חצר המלוכה) הפכה לבירה הפוליטית. תפקידים אלו, במובן רחב יותר, השתמרו עד היום.

שלטון מקומי

ערך מורחב – מחוזות אנגליה

מבחינה היסטורית, צורת השלטון המקומי הגבוהה ביותר באנגליה הייתה מחוז. חלוקה זו נוצרה מיחידות רבות של ממלכות באנגליה של לפני האיחוד, כמו אסקס וסאסקס וערים שונות. רוב גבולות המחוזות נוצרו לפני המהפכה התעשייתית והעיור המואץ שהיה תוצאה של המהפכה התעשייתית.

הפתרון למצב זה היה יצירת מחוזות עירוניים. אלו פוזרו לאחר מכן, יחד עם מספר מחוזות אחרים, לשלטון אזורי, אשר איחד את המחוז והשלטון העירוני. לונדון היא יוצאת דופן. העיר היא האזור היחיד בו יש בית נבחרים וראש עיר אשר נבחר בבחירות ישירות. 32 רשויות הרבעים בלונדון והאיגוד של לונדון נותרו צורת השלטון המקומי בעיר.

מלבד לונדון רבתי, האזורים הרשמיים הם:

מלבד לונדון, לאזורים אין כוח רב ועליהם לתת דין וחשבון לפרלמנט, לא לנציגים נבחרים מקומיים. סמכות אזורית נמצאת בידיהם של ועדות מקומיות שנבחרו על ידי הממשלה הבריטית.

גאוגרפיה

אנגליה מהווה שני שלישים מהאי הבריטי וממוקמת במרכזו ובדרומו. בנוסף, ישנם מספר איים קטנים השייכים לאנגליה, הגדול בהם הוא האי וייט. אנגליה גובלת בסקוטלנד בצפון ובוויילס, במערב. מרחקה מאירופה היבשתית הוא 38 ק"מ.

הנוף באנגליה מתאפיין בעיקר בגבעות, אבל אלה הופכות בהדרגה להרים של ממש בצפון. ישנו גם אזור מישורי ונמוך המורכב בעיקר מביצות במזרח. רוב הביצות יובשו לצורכי חקלאות.

מנהרת התעלה מחברת את אנגליה ליבשת האירופית. הגבול הצרפתי-אנגלי עובר באמצע המנהרה. הנמל הגדול ביותר באנגליה הוא פול, במרכזו של החוף הדרומי. נמל זה נחשב כנמל השני בגודלו בעולם, על אף שיש חולקים על קביעה זו.

הטמפרטורה הגבוהה ביותר שאי פעם תועדה באנגליה היא 38.5 מעלות צלזיוס ב-10 באוגוסט 2003 בקנט. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה היא 26.1- מעלות צלזיוס ב-10 בינואר 1982 ליד ניופורט.

נהרות גדולים

הערים הגדולות

רשימת הערים הגדולות באנגליה נתונה לוויכוח עקב ההגדרה הבריטית-אנגלית לעיר (אזור אורבני שמתפתח תדיר). לפי הגדרה זו, לונדון היא העיר הגדולה ביותר באנגליה ובהפרש ניכר. מנצ'סטר וברמינגהאם צמודות במקום השני. מספר ערים נוספות, בעיקר בצפון אנגליה, הן בעלות גודל והשפעה ניכרים, כמו ליברפול, לידס, ניוקאסל, נוטינגהאם, בריסטול ושפילד.

אם משתמשים בהגדרה האמריקאית (ארצות הברית) לגבולות העיר, שש הערים הגדולות באנגליה הן ברמינגהאם, לידס, שפילד, ברדפורד, ליברפול ומנצ'סטר. לפי הגדרה זו, לונדון איננה ברשימה (כיוון שהעיר עצמה היא זעירה ורק חלק מאזור לונדון-רבתי). עקב ההבדלים בתוצאות הדירוג, יש המשתמשים בשיטת דירוג זו או אחרת לפי טעמיהם.

כלכלה

בעבר, בזמן ימי הביניים, אנגליה הייתה מיצרניות הצמר החשובות בעולם. המדינה ייצאה את הצמר לאירופה וערי מסחר ונמלים רבים קמו בעקבות תעשייה זו. תשתית בעייתית הקשתה על התפתחות המרכזים התעשייתיים לגודל משמעותי, אך כאשר החלו להיבנות תעלות ומסילות רכבת (במאות ה-18 וה-19), החלה התקדמות בפיתוחם.

אנגליה הייתה מחלוצות המהפכה התעשייתית במאה ה-18. באותה תקופה האימפריה הבריטית שלטה על מספר רב של מושבות באוסטרליה, אמריקה וקנדה, למשל. כלכלת אנגליה נתמכה על ידי המושבות האלה, אשר סיפקו לה משאבים שונים כגון כותנה וטבק. המפעלים האנגלים עיבדו את המוצרים האלו ומכרו אותם הן לשוק המקומי ולשוק הבינלאומי.

כיום אנגליה היא אחת מהמדינות המתועשות ביותר בעולם. היא מייצרת מספר מוצרים, החל ממחטי תפירה ועד לציוד מכרות. המדינה מובילה בבניית ספינות ויצרנית חשובה של טקסטיל ומוצרים כימיים. מכוניות, רכבות ומטוסים הם גם מוצרי תעשייה חשובים באנגליה.

העיר לונדון הפכה במהלך העשורים האחרונים במאה ה-20 לאחד המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם, יחד עם טוקיו וניו יורק.

תעשיות כבדות, כגון כריית פחם, תעשיות פלדה ועוד, צנחו באמצע המאה ה-20 והוחלפו עם הזמן בתעשיות היי-טק וכדומה.

דמוגרפיה

עולם דוברי האנגלית: בכחול יש רוב לדוברי השפה כשפת אם, בתכלת האנגלית היא שפה רשמית אך אינה מדוברת כשפת אם בפי רוב התושבים

אנגליה היא גם המדינה המאוכלסת ביותר בממלכה המאוחדת וגם בעלת הגיוון האתני הרב ביותר. תושביה מונים כ-56 מיליון, מתוכם כ-10% בני מיעוטים. אנגליה היא המדינה השנייה בצפיפות האוכלוסין באירופה.

ישנו ויכוח לגבי מוצאה של האוכלוסייה האנגלית - האם מוצאה מהשבטים המקוריים ששרדו והתערבבו, או שמא עיקרה מהתיישבויות והגירות של עמים אחרים לתוך האי. הדעה המסורתית קובעת כי האוכלוסייה היא ברובה צאצאים של גלי הגירה, אך עדויות DNA מראות שייתכן כי אבות האוכלוסייה גרו באי עוד בתקופה הפרה-היסטורית.

גלי ההגירה העיקריים הם: הקלטים בסביבות 600 לפני הספירה, התקופה הרומית, השבטים הגרמניים (350–550), ויקינגים ודנים (800–900), נורמנים (1066), פליטים מאירופה (1650–1750), אירים (1840–1850), אירים ויהודים (1880–1940), אירים, קריביים, אפריקאיים ודרום-אסייתים (1955 ואילך), אירים, מזרח-אירופאים, איראנים, כורדים ופליטים רבים (1985 ואילך).

בשנת 2018 המיעוטים הגדולים ביותר באנגליה היו ממוצא: הודי (832,000), פולני (832,000), פאקיסטני (535,000), אירי (369,000), גרמני (309,000), קריבי (255,000) ואמריקאי מארצות הברית (155,000). בנוסף, ישנה הגירה פנים-בריטית מסקוטלנד, מוויילס ומצפון אירלנד.

ההתפלגות האתנית היא: 85.4% לבנים, 7.8% אסייתים, 3.5% שחורים, 2.5% מעורבים, 0.4% ערבים.
ההתפלגות הדתית היא: 59.4% נוצרים, 24.7% ללא השתייכות דתית, 5% מוסלמים, 1.5% הינדואיסטים, 0.5% יהודים, 0.5% בודהיסטים.
שיעור הפריון עומד על 1.66 צאצאים לאישה (נכון לשנת 2019).

שפות

ערך מורחב – אנגלית בריטית

לאנגליה אין שפה רשמית מבחינה חוקית, אך השפה האנגלית שמקורה בארץ משמשת ככזו בפועל. הלשון האנגלית המדוברת מכילה מגוון של מבטאים אזוריים, דיאלקטים מובהקים (באזורי הכפר המסורתיים, לרוב בקרב מבוגרים) וסוציולקטים. קו הגבול הלשוני המוכר והבולט ביותר הוא זה שבין הצפון לדרום, הנבדלים זה מזה בהגייה המקובלת של תנועות שונות.

באנגליה גופא שרדה רק לשון לא-אנגלית אחת, הקורנית של קורנוול. היא נכחדה במהלך המאה ה-19 אך לאחרונה הוחייתה, והיא מדוברת בדרגות שונות על ידי כ-3,500 אנשים.

עקב היותה של אנגליה עתירה במהגרים, מדוברות בערים הגדולות שפות זרות רבות לאינספור, כשהבולטות הן אלו של המדינות מהן מגיעים רוב המהגרים: פונג'אבי, הינדית, אורדו, בנגלית, פולנית וסינית.

תרבות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הספרות הבריטית הפכה לחלק חשוב מהספרות העולמית הודות למחזותיו של ויליאם שייקספיר הנחשבים בעיני רבים למחזות הגדולים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית ובתרבות המערב, מחזאים אנגלים נודעים הם כריסטופר מרלו וסומרסט מואהם. ג'ורג' ברנארד שו, מגדולי המחזאים אמנם נולד באירלנד אך חי ופעל שנים בלונדון ובאנגליה.

הרומן האנגלי כבש את מקומו הודות לדניאל דפו שנחשב, יחד עם סמיואל ריצ'רדסון, לאבי הרומן האנגלי ("רובינזון קרוזו" הוא ספרו הידוע ביותר). גם הנרי פילדינג היה אחד ממייסדי הרומן האנגלי. מרי שלי וצ'ארלס דיקנס. כמו כן בתחום סיפורי המסתורין והבלשים תופסים האנגלים מקום של כבוד, ואגאתה כריסטי ואף ארתור קונאן דויל נחשבים לגדולי סופרי הבלשים בכל הזמנים.

אנגליה ידועה במשורריה המהוללים, עליהם נמנים: ג'ון מילטון, ויליאם שייקספיר, אדמונד ספנסר, ויליאם וורדסוורת', ג'פרי צ'וסר, פיליפ סידני, פרסי ביש שלי, לורד ביירון, ויליאם בלייק, ג'ון קיטס, אלפרד טניסון, ואחרים.

בתחום המדעים אנגליה תרמה לעולם את אייזק ניוטון ואת צ'ארלס דרווין.

ליגת הכדורגל האנגלית, הפרמייר ליג, היא אחת מליגות הכדורגל המצליחות בעולם, ומדורגת נכון לעונת 2024/2025 במקום הראשון בדירוג אופ"א. יחד עם הפריימר ליג נמצאות הליגה השנייה "פוטבול ליג צ'מפיונשיפ", השלישית "הפוטבול ליג הראשונה" והרביעית "הפוטבול ליג השנייה".

יהודים באנגליה

ערך מורחב – יהדות בריטניה

יהודים הגיעו לאנגליה לראשונה עם ויליאם הכובש ב-1066, אך גורשו על ידי אדוארד הראשון ב-1290 וישיבתם נאסרה במשך כשלוש מאות וחמישים שנה. באמצע המאה ה-17 התיר אוליבר קרומוול את שיבת היהודים. בתחילה הגיעו ספרדים מארצות השפלה, ולאחריהם אשכנזים ממרכז אירופה. גל הגירה עצום מרוסיה ופולין חימש את האוכלוסייה היהודית, מ-60,000 ל-300,000, סביב ראשית המאה העשרים. ערב מלחמת העולם השנייה נמלטו למדינה רבבות פליטים יהודים מהשטחים בשלטון הנאצים.

באנגליה יושב רוב מכריע של יהודי הממלכה המאוחדת, המונים קרוב לרבע מיליון נפש. הריכוז הגדול ביותר הוא בלונדון, עם כ-200 אלף יהודים, רובם בשכונות הצפון מערביות של העיר ובראשן הנדון וגולדרס גרין, אך גם בהמפסטד ובסטמפורד היל. הריכוז השני בגודלו הוא במנצ'סטר, עם כ-40,000 יהודים, בעיקר בצפון העיר.

ראו גם

האיים הבריטיים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל הממלכה המאוחדת

לקריאה נוספת

א.ל. מורטון, דברי ימי אנגליה, תרגם מאנגלית: א. אמיר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ו, 1955
ס.א. קרינגטון-ה. ג'קסון, דברי ימי אנגליה, תרגם מאנגלית: י. שנברג, מו"ל: מצפה, תרצ"ד-תרצ"ה (1934–1935)