האלף ה-3 לפנה"ס הוא פרק הזמן שבין שנת 3,000 לפנה"ס עד סוף שנת 2,001 לפנה"ס (תחילת המאה ה-30 לפנה"ס עד סוף המאה ה-21 לפנה"ס).

תרבויות בעלות ממשל שצמחו בתקופה זו, והקימו ערים, כללו את התרבויות הבאות:

• ערי המדינה של שומר במסופוטמיה -בשטח שנמצא כיום בדרום עיראק, כמו לאורך הנהרות הפרת והחידקל צמחו תרבויות נוספות. ערים אלה כוללות את לגש, אור, כיש וניפור. תרבות זו החלה עוד בשנת 3500 לפני הספירה ולה מיוחסות כל ההתחלות של ציוויליזציה מתקדמת שעתידות היו לשמש כבסיס לתרבות המערב: המצאת הגלגל, כתב היתדות, מדע, בתי משפט ועוד. תרבות זאת זוהתה לראשונה בשנת 1869 על ידי הצרפתי ז'יל אופרט שחקר לוחות בכתב יתדות. הוא קרא לתרבות שומר. בסביבות שנת 3000 לפני הספירה פיתחו השומרים את כתב היתדות - אחת מצורות הכתב הקדומות ביותר בתולדות האנושות. ככל הנראה הכתב פותח מכתב ציורים של עם קדום אשר התגורר בדרום מסופוטמיה. הכתב שימש במשך כ-3,000 שנה, שימש עמים שונים, ובמשך זמן זה חלה בו התפתחות והוא עבר מספר שלבים. הכתב היה בשימוש עד המאה הראשונה לספירה ואז הוחלף לחלוטין באלפבית. העותק הקדום ביותר מהיצירה "הוראות שורופק" מתוערך לתקופה של 2500 לפנה"ס, זו ספרות שומרית הכוללת הוראות ועצות חכמה לחיים. הוא נחשב בין היצירות הספרותיות העתיקות ביותר ששרדו עד לימנו. יצירה שומרית מפורסמת יותר היא עלילות גילגמש מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, מתקופת אור השלישית, בערך 2100 לפנה"ס, והיא עוסקת בגילגמש, מלך העיר אור, שחי מאות שנים קודם לכן. יצירה זו כוללת שנים עשר שירים, ואורך כל שיר הוא כשלוש מאות שורות. חוקי אור-נמו הם קובץ החוקים הקדום ביותר שנמצא בחפירות ארכאולוגיות. הקובץ נכתב בתקופת השושלת השלישית של אור, במאה ה-21-20 לפנה"ס. חוקים אלה קדמו ב-300 שנה לחוקי חמורבי.

• 
  לוח בכתב שומרי מהמאה ה-26 לפנה"ס
• 
  "הוראות שורופק" מהמאה ה-25 לפנה"ס
• 
  חוקי אור-נמו מהמאה ה-21 לפנה"ס
• 
  הזיקורת הגדול של אור, נבנה בסביבות המאה ה-21 לפנה"ס

• האימפריה האכדית בשטח שהיום נמצא בעיראק מצפון מערבית לשומר.
• ראשיתן של ערי מדינה באשור באזור החידקל העליון, בעיראק של ימינו.
• ערי מדינה צפוניות יותר – כולל מָרִי, אֶבּלה, שנמצאות כיום בשטח סוריה. ככל הנראה הייתה באזור אימפריה שמית שחלשה על השטח שבין הים האדום לאנטוליה בין השנים 2500 ל-2400 לפני הספירה. חוקרים מאמינים ששפתם של בני אבלה היא השפה השמית הקדומה בעולם.
• ממלכת עילם בדרום-מערב פרס. כללה בתקופה זו את הערים שושן ואנשאן
• מצרים העתיקה (התקופה השושלתית הקדומה ותקופת הביניים הראשונה). החוק המצרי הקדום קיים ככל הנראה מאזור שנת 3000 לפני הספירה והוא מבוססת על דמותה של ה-מאע'ת.
• התרבות המינואית (באי כרתים).
• תרבות עמק האינדוס בשטח שהיום שייך לפקיסטן ומערב הודו. יישובים של תרבות זו כללו את האראפה ומואנג'ודארו, וכן דולאבירה, גאנגווריוואלה, קליבנגה, לות'ל ורחיגרי.
• ציוויליזציית נורטה צ'יקו בדרום אמריקה, בשטח שכיום שייך לפרו.

• 
  קיר עם נחשי קוברה בפירמידה של ג'וסר, שנבנה בשנים 2611 - 2630 לפנה"ס במצרים. זהו המבנה הראשון המזכיר בצורתו פירמידה
• 
  מואנג'ודארו, אחת מערי תרבות עמק האינדוס, נבנתה במאה ה-26 לפנה"ס
• 
  חותם מעמק האינדוס של אדם הנלחם בשני אריות, עם הכיתוב גילגמש, דבר המצביע על קשרים בין תרבות זו לבין התרבות השומרית
• 
  פסל אביך השני, מגבס ולפיס לזולי, שהיה במקדש אשתר בעיר מרי ליד נהר הפרת, מסביבות 2400 לפנה"ס
• 
  האסטלה של נרם-סין, ממלכי אכד במסופוטמיה, בסביבות שנת 2230 לפנה"ס
• 
  הדמיה של האופן בו נראתה אחת מהפירמידות בציוויליזציית נורטה צ'יקו, שכללה את הערים הראשונות ביבשת אמריקה

• 
  חומות טרויה העתיקה
• 
  שער אישתר המשוחזר שהיה השער הראשי של בבל
• 
  שרידי תדמור

• פרעה ח'ופו, שליט מצרים, בונה את הפירמידה הגדולה של גיזה.
• פרעה ג'וסר, שליט מצרים במחצית הראשונה של המאה ה-27 לפנה"ס
• אורוקָגינַה, מלך לגש. יוצר קודקס החוקים הידוע הראשון. (המאה ה-24 לפנה"ס)
• סרגון מאכד, מקים האימפריה האכדית ומייסד העיר אכד. (המאה ה-24 לפנה"ס - המאה ה-23 לפנה"ס)
• אור-נמו, מייסד השושלת האכדית השלישית. (2095-2112 לפנה"ס)
• אמחותפ (2600-2650 לפסה"נ), איש אשכולות במצרים העתיקה בתקופת שלטונו של פרעה ג'וסר
• גילגמש, מלכהּ החמישי של העיר ארך.

• 
  פרעה ח'ופו
• 
  פרעה ג'וסר
• 
  אור-נמו
• 
  אמחותפ
• 
  גילגמש

• יסוד העיר מארי בסוריה. (המאה ה-29 לפנה"ס)
• נבט העץ "מתושלח" - האורגניזם הזקן ביותר בעולם החי עד היום.
• יסוד ממלכת עילם בעיראק.
• השושלת הלאגאשית בשומר.
• הפירמידות של גיזה הוקמו בסביבות השנים 2620 עד 2500 לפנה"ס
• עידן הזהב של אור במסופוטמיה (2474 - 2398 לפנה"ס)
• תרבות עמק האינדוס (החלה ב-2800 לפנה"ס)
• חדירה אינדו-אירופאית ליוון. (המאה ה-23 לפנה"ס)
• הגירה הלנית ליוון.
• עפרות מעורבות של נחושת ושל בדיל נצרפות באזור ארם־נהריים על־מנת לייצר ארד (ברונזה).
• השושלת השלישית והרביעית במצרים העתיקה.
• מבדיקות תיארוך פחמן-14 עולה שהאבנים העומדות באתר סטונהנג' הוצבו שם לכאורה במהלך המאה ה-22 לפנה"ס

• 
  הפירמידות של גיזה הוקמו בסביבות השנים 2620 עד 2500 לפנה"ס
• 
  הנקרופוליס של סקארה.
• 
  מבדיקות תיארוך פחמן-14 עולה שהאבנים העומדות באתר סטונהנג' הוצבו שם לכאורה במהלך המאה ה-22 לפנה"ס

• התפתחות השימוש בחרס ביבשת אמריקה.
• תיעוד סיני של נפילת שביט.
• בניית הפירמידה הגדולה של גיזה. (המאה ה-26 לפנה"ס)
• לדעת רוב החוקרים, בניית הספינקס הגדול של גיזה. (המאה ה-26 לפנה"ס)
• שימוש במפרשים בספינות (המאה ה-20 לפנה"ס)
• מבנה הזיקורת הראשון נבנה בשומר.
• תקופת הברונזה בתרבויות המזרח הקרוב. (3000 לפנה"ס)

ערך מורחב – ארץ ישראל בעת העתיקה

בתקופת הברונזה הקדומה, בשנים 3300 לפנה"ס - 2400 לפנה"ס, קמו והתפתחו בישראל ערים קטנות ומבוצרות, בגדול שנע בין 2 דונם ל 200 דונם ויותר באזורי ההר, השפלה והעמקים. על פי הממצאים הארכאולוגיים בערים אלו התקיימה חברה מרובדת. בניגוד לערי המזרח הקדום, בישראל לא התפתח כתב ונראה כי טרם הגיע אליה. סביב לערים היו כפרים וחוות אשר קיימו קשר עם העיר שסיפקה להם שוק למכירת תוצרתם החקלאית, צרכים חומרים ורוחניים והגנה. תושבי הכפרים והחוות שסביב הערים התפרנסו מחקלאות דגנים, עצי פרי, זיתים וגפן. תושבי הערים היו מומחים מקצועית ובהם חרשי נחושת וקדרים.

יריחו הייתה ככל הנראה מבוצרת עוד בתקופה הנאוליתית. העיר הגיעה לשיאה באזור שנת 2600 לפני הספירה, וזמן מה לאחר מכן נבנה בעיר ארמון. בתקופת הברונזה הקדומה הייתה ליריחו חשיבות כלכלית וצבאית. יתרונה הגדול היה בהיותה שוכנת על מעברות הירדן - סוחרים שעברו דרך מעברות הירדן נכנסו גם ליריחו. מלבד יריחו נתגלו ביצורים מרשימים בערים כמו תענך, מגידו, ערד, תל שרוחן (בנגב הצפוני) ועוד. הביצורים עבים מאוד (עד 8 מטרים) באופן יחסי לאמצעי הפריצה שהיו אז בהישג ידם של כובשים פוטנציאליים. נראה כי לרוב לא נבנו הביצורים כיחידה אחת, אלא קטעים קטעים ושכבות שכבות. במקורות מצרים קיימת עדות על ישוב בשם חוטם האיילה^[1] שמיקומו המשוער בהר הכרמל.

בתקופת הברונזה הבינימית, לקראת סוף האלף השלישי לפנה"ס, ערים אלו ננטשו מסיבה שלא הובהרה עד כה.^[2] יש סברות שונות לסיבת תהליך זה - שינויי אקלים, שינוי דמוגרפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה. בתקופה זו אוכלוסיית ישראל הייתה נוודית. רועי צאן שהשקיעו מעט בבתים והרבה בקברים רבים שנמצאו מתקופה זו, אם כי תרבותם איננה ידועה.

מדיה וקבצים בנושא האלף ה-3 לפנה"ס בוויקישיתוף