604 – נֻעמאן השלישי, מלך אל-חירה (ממלכה ערבית על הגבול שבין מסופוטמיה לחצי האי ערב) מודח על ידי האימפריה הסאסאנית, ובכך נפתחת הדרך למוסלמים לפלוש לסהר הפורה.
610 – הנביא האסלאמי מוחמד בן ה-40 מתחיל בחשאי להטיף לדת חדשה שתיקרא אסלאם. על פי תורת האסלאם, המלאך גבריאל התגלה בפני מוחמד במערה על הר חירה בפאתי מכה וקורא למוחמד "נביא אללה".
627 – קרב הח'נדק (השוחה): 10,000 מאנשי מכה צרים על העיר אל מדינה, אשר נשלטה על ידי המוסלמים בהנהגתו של הנביא מוחמד, אך נאלצים לסגת כתוצאה ממחסור באספקה.
629 – נערך קרב ח'ייבר בין מאמיניו של מוחמד לשבטים יהודים שהתגוררו בח'ייבר, שבחצי האי ערב. בקרב שהתחולל בין מוחמד ואנשיו לבין חקלאים יהודים שישבו בנווה המדבר ח'ייבר (خيبر) הרגו אנשי מוחמד 100 מאנשי ח'ייבר. הנותרים הסכימו להיכנע ולשלם באופן קבוע למוחמד ולאנשיו מחצית מיבוליהם כמס. קרב ח'ייבר שימש בעיני המוסלמים דגם ליחסים הרצויים בין יהודים ונוצרים לבין השלטון המוסלמי באימפריה המוסלמית. על-פי הדגם הזה, ליהודים, בהיותם אחד מ"עמי הספר" (أهل الكتاب) יש זכות לשבת בשלום בקרב המוסלמים, לקיים את מצוות דתם ואף לזכות בהגנת השלטון המוסלמי, ובלבד שהם מוכנים לקבל מעמד של "בני חסות" (أهل الذمّة) ולשלם מס גבוה.
אוגוסט636 – בקרב הירמוך בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות האסלאמיים של צבאות הראשידון, גברו המוסלמים. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה. בעקבות ההפסד בקרב הירמוך נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות.
636 – קרב אל-קאדסיה – ניצחון חשוב לכוחות האסלאמיים נגד הפרסים.
7 בנובמבר656 – קרב הגמל – מורדים ערבים תחת הנהגתה של עאישה (אלמנתו של מוחמד) מתחילים מרד נגד הח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב. הם מובסים בבצרה, ועאישה הוגלתה למדינה. במהלך הקרב נהרגים 10,000 בני אדם (כמות האבדות הייתה שווה בכל צד).
657 – עלי בן אבי טאלב מעביר את בירתו ממדינה לכופה.
657 – קרב צפין – כוחות מוסלמים תחת הנהגתו של הח'ליף עלי בן אבי טאלב נלחמים בצבאו של מושל סוריה מועאויה אבן אבו סופיאן באזור גדות הפרת בקרבת ראקה (סוריה). הקרב לא הוכרע.
659 – נערך קרב נארוואן, באזור נארוואן הנמצא כ-12 קילומטרים מבגדד, בין כוחותיו של הח'ליף עלי בן אבי טאלב לבין קבוצה קיצונית בשם הח'אריג'ים. הקרב הסתיים בתבוסה מוחלטת של הח'אריג'ים.
בתקופת שושלת צ'לוקייה בהודו נבנים מקדשים בסגנונות שעתידים להפוך לנפוצים ומזוהים עם אזורים נרחבים בדרום אסיה. בתקופה זו נבנו באזור טאמיל נאדו כמה מבנים שהפכו לימים לאייקונים[2].
תרבות המזרח התיכון בתקופת עליית האסלאם
במוזיקה במזרח התיכון בראשית המאה, בתקופה הקדם-אסלאמית, בלטו הסגנונות הביזנטים והסאסאנים. באימפריה הביזנטית היה נהוג זמר עממי שבוצע בהיכלים של אצילים. באימפריה הסאסאנית הייתה נפוצה שירה דתית ולא-דתית גם יחד[3].
בתקופת מעבר בימי מוחמד ישנן עדויות שעשויות לרמוז שהמוזיקה המקובלת הייתה יותר פונקציונלית כמו שירי מלחמה או עלייה לרגל[3]. בתקופה זו הופיעו באזורים רבים שנכבשו מבנים קדומים של מסגדים, שבשלב הזה היו מבנים קהילתיים יותר מאשר דתיים. באזור עיראק מקבלים מבנים אלו מאפיינים ייחודיים בהשפעות היפוסטילים[4].
על עליית האסלאם מסביבות 610 מתחילה התגבשותה של סוגה מוזיקלית עממית חדשה, שמשלבת מוזיקה ערבית קדם-אסלאמית עם השפעות פרסיות, ביזנטיות, טורקיות, ברבריות ומוריות. עם התפשטות האסלאם נפוץ סגנון מוזיקלי זה מצפון אפריקה ועד מרכז אסיה, אם כי בצורתו המזוקקת היה נפוץ בעיקר בטווח בין מצרים לפרס. הופעה מוזיקלית נפוצה כללה שימוש בעוד, דף ומקל הקשה בשם קאדיב (qaḍīb)[דרושה הבהרה].
בימי בית אומיה (661–750) הייתה פריחה באזור חצי האי ערב בזכות זמינותם של עבדים מנגנים ועליית הונם של האצילים המקומיים. אלו גרמו לאופנות בקרב האצולה, דוגמת תחרויות מוזיקה. אלו יצרו תשתית תרבותית-מוזיקלית שבה תפרח הסוגה המקומית שנים רבות. בתקופה זו נוסד הסגנון הקלאסי של המוזיקה האסלאמית[3].