הכנסייה הרומית-קתולית, Greek Byzantine Catholic Church, הכנסייה הקתולית האיטלקית-אלבנית, Bulgarian Greek Catholic Church, Hungarian Greek Catholic Church, Eritrean Catholic Church, Greek Catholic Church of Croatia and Serbia, Albanian Greek Catholic Church, הכנסייה הקתולית הארמנית, Macedonian Greek Catholic Church, Belarusian Greek Catholic Church, Russian Greek Catholic Church, Catholic laity, Slovak Greek Catholic Church, Ruthenian Greek Catholic Church, הכנסייה הסורית הקתולית, הכנסייה המרונית, הכנסייה הקתולית הקופטית, הכנסייה הכלדאית קתולית, הכנסייה הקתולית האתיופית, הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית, Syro-Malankara Catholic Church, Syro-Malabar Church, הכנסיה היוונית קתולית אוקראינית, הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית, Catholic cleric
ערך מורחב – מדינת האפיפיור בוועידת הוותיקן הראשונה (רומא, 1870) הוכרזה בכנסייה הקתולית הדוגמה (dogma) בדבר האלטעות של האפיפיור, לפיה האפיפיור איננו טועה כאשר הוא מורה מכסאו (ex cathedra) בענייני אמונה ומוסר באופן המחייב את כלל הכנסייה.
הכנסייה הקתולית היא אחד מהמוסדות המתמשכים העתיקים בעולם, והיה לה תפקיד בולט בהיסטוריה של תרבות המערב.[3] הכנסייה מלמדת כי היא נוסדה על ידי ישו ושהבישופים שלה הם ממשיכי דרכם של שנים-עשר השליחים שקיבלו עליהם להפיץ את בשורתו. כמו כן האפיפיור הוא יורשו של פטרוס הקדוש והוא מחזיק בעליונות כלל עולמית.[4] לפי הכנסייה, הדוקטרינה שלה בלתי-ניתנת לערעור וזוכה להכוונה מאת רוח הקודש.[5]
כתבי הקודש היהודים - התנ"ך, נכללים בכתבי הקודש הנוצרים. הכנסייה הקתולית קבעה כי היהודים איבדו את מעמדם כעם הבחירה כאשר סירבו להכיר במשיחיותו של ישו. לכן אסרה הכנסייה על השמדתם הפיזית של יהודים והתירה את קיומם בסמיכות לנוצרים, אולם התירה להשפילם במטרה שיכירו בגדולתו של ישו ויקבלו עליהם את האמונה הנכונה, קרי הנצרות.
ב-30 בדצמבר 1993 נחתם הסכם היסוד בין הכס הקדוש ומדינת ישראל במסגרתו מכיר הוותיקן בזכות קיומו של העם היהודי בארצו[6] לאחר שהוסר החסם התאולוגי "של התנגדות לשאיפות הציוניות בשל הכחשתם היהודים את אלוהותו של ישו".[7] במאי 1994 הוחלפו שגרירים בעלי סמכות מלאה. מאז מקיימת מדינת ישראל יחסים דיפלומטיים קרובים עם הוותיקן.
שלושה אפיפיורים הגיעו לביקור בארץ מתחילת שנות האלפיים ויד ושם עמדה במרכז ביקורם. בדבריהם בכתב ובעל פה הייתה הודאה "במתח ובעוינות הנעוצים בלידתה של הנצרות מתוך היהדות, בהיסטוריה רצופת הרדיפות, בגיבושה של דמות יהודית שלילית במשך מאות בשנים ובחלקו של יחס זה בהכשרת הקרקע לשואה בארצות אירופה השונות...ועל שאיפתה של הכנסייה לתקן את העוול הזה אחרי האסון הנורא, הן כלפי העם היהודי ומדינתו והן כלפי פנים, בינה לבין עצמה".[6]
במסמך שהקריא בסוף 2015 הקרדינל קוך, הממונה על הוועדה האפיפיורית בוותיקן ליחסי יהודים-נוצרים, במלאת 50 שנה לנוסטרה אטאטה, מצהירה הכנסייה כי היא מתנגדת לתופעת המיסיון ככל שהיא מכוונת ליהודים.[8]
^למידע נוסף על עליונות האפיפיור בכנסייה הקתולית, ראו הערך עליונות האפיפיור הרומי בוויקיפדיה באנגלית
^Coriden, James A; Green, Thomas J; Heintschel, Donald E. (1985). The Code of Canon Law: A Text and Commentary, Study Edition. Paulist Press. ISBN 978-0-8091-2837-2.