ראשיתה של העיר קיסריה בשלהי התקופה הפרסית, במעגן פיניקי קטן סמוך לתחנה ימית של צידונים. המקום נקרא מגדל סטרטון (או "שרשון" כשם גנאי לשם האלה הכנענית עשתרת)[3] – צורתו היוונית של השם הצידוני עבד-עשתרת, שהוא שמם של שני מלכים צידוניים שהשני מהם הוא בן זמנו של אלכסנדר מוקדון. מקובל במחקר שבתקופה זו או מעט אחריה הוקמה חומה בתוואי קשתי שהקיף שטח יבשתי של כ־270 דונם והיה לה קו חוף שאורכו קילומטר וחצי בקירוב[4].
בסוף המאה השנייה לפני הספירה השתלט על המקום זואילוס, הטיראנוס של דור, וזמן קצר לאחר מכן, בשנת 90 לפנה"ס, נכבש המקום בידי אלכסנדר ינאי וסופח לממלכת החשמונאים. אירוע הכיבוש מוזכר כיום טוב במגילת תענית, שם נכתב שבי"ד בסיון[5] גברה יד חשמונאי על ׳קיסרי בת אדום׳ שהייתה ׳יתד תקועה לישראל׳. עם כיבוש ארץ ישראל בידי רומי בשנת 63 לפנה"ס, צירף אותה פומפיוס לנציבות סוריה, ובשנת 31 לפנה"ס, לאחר ניצחונו של אוקטביאנוס בקרב אקטיום, הוא העביר את העיר, יחד עם כל החוף הארץ ישראלי, להורדוס, ששלט בארץ ישראל בחסות רומית.
הורדוס בנה במקום עיר נמל גדולה וקרא לה קיסריה, על שם מיטיבו. העיר נבנתה כעיר נוכרית, עם מתקני שעשועים, אמפיתיאטרון, תיאטרון (שופץ כיום), בתי מרחץ ומקדשים אליליים. כמו כן בנה בה הורדוס נמל ענק, שתואר על ידי ההיסטוריוןיוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס) כגדול מזה של פיראוס (מלחמת היהודים ספר א, כ"א). הורדוס החל בבנייתה בשנת 22 לפנה"ס וחנך אותה בשנת 9/10 לפנה"ס.
התקופה הרומית והביזנטית
לאחר מותו של הורדוס (4 לפנה"ס) עלתה קרנה של קיסריה, ובשנת 6 לספירה, לאחר שהודח ארכלאוס בנו של הורדוס, היא הפכה למקום מושבם של נציבי יהודה הרומיים. בעיר חייתה אוכלוסייה מעורבת, אך היה לה צביון הלניסטי מובהק. תושבי העיר היהודים סבלו לעיתים קרובות מהתנכלויות שכניהם הנוכרים, ומתיחות מתמדת שררה בין היהודים לנוכרים. בימי הנציב אנטוניוס פליקס פרצו בה מהומות דמים ובימי גסיוס פלורוס, בשנת 66, הביאה שרשרת אירועים סמוך לבית הכנסת שבעיר לפרוץ מהומות דמים בין יהודים לנוכרים, שנתנו את האות לתחילתו של המרד הגדול. בית הכנסת בקיסריה כונה לאחר מכן במקורות "כּנִיסָתַא דֶמָרדוּתָא". בימי מרד בר כוכבא הייתה קיסריה בסיס האספקה הראשי של הצבא הרומי, ומאוחר יותר הוצאו בה להורג כמה מעשרת הרוגי מלכות, ובהם רבי עקיבא.
אספסיאנוס העלה את העיר לדרגת קולוניה בעלת זכויות מוגבלות, ומאוחר יותר העניק לה אלכסנדר סוורוס את התואר "מטרופולין". בתקופה הרומית התיכונה שבה והתחזקה בה הקהילה היהודית, והיא הפכה למרכז יהודי חשוב.
התפתחות הנצרות בשלהי התקופה הביזנטית
בתקופה הביזנטית הייתה קיסריה המטרופולין של "פלשתינה פרימה" ומרכז נוצרי חשוב. בין השאר חיו בה אבות הכנסייהאוריגנס (אשר כתב בעיר את "הקספלה" – תרגום התנ"ך לאורקית בחמש גרסאות), ואוזביוס (אשר כתב בעיר את "האונומסטיקון" – רשימת יישובי ארץ ישראל, ואת "תולדות הכנסייה"). לעיר הייתה חשיבות גדולה בעיני הנוצרים, מאחר שבה, על-פי המסורת הנוצרית, התנצר עובד האלילים הראשון, הקנטוריון קורנליוס. בנוסף, ישבו בה יהודים ובתוכם רבי אושעיא ואחריו רבי אבהו דקיסרין. לדעת חלק מחוקרי התלמוד נערכה בעיר קיסריה מסכת נזיקין מהתלמוד הירושלמי[6]. בראשית המאה ה-5 חולקה הארץ לכמה מחוזות, וקיסריה נבחרה לבירתה של "פלשתינה פרימה". במאה ה-6 נולד בקיסריה פרוקופיוס, שהפך לסופרו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.
במחצית הראשונה של המאה ה-17 ביקר בקיסריה הכומר אבגניוס רוג'ה, ומצא בה כמאה משפחות של מוסלמים ושבע או שמונה משפחות יהודיות, שהתגוררו בבתים דלים במזרח העיר, ועסקו במסחר בכותנה, שמן וחיטה[8].
התחדשות היישוב בעת החדשה
היישוב בקיסריה התחדש בשלהי המאה ה-19, כאשר קבוצה של גרמנים טמפלרים ניסו להתיישב במקום במסווה של חפירות ארכאולוגיות. יהוסף שווארץ, חוקר ארץ ישראל במאה ה-19, סבר שקיסאריה (קיסרי) ועקרון המקראית עיר אחת הן – כפי שכתב בספרו "תבואות הארץ". בשנים 1880–1882 הוקם היישוב קיסאריה על ידי 50 משפחות בוסניותמוסלמיות מהעיר מוסטאר בבוסניה והרצגובינה, שנאלצו לעזוב את בתיהם עקב הכיבוש האוסטרו-הונגרי של ארצם. המתיישבים הקימו במקום עיירה מודרנית עם בתים מרווחים ורחובות מצטלבים, במתכונת היישובים בבוסניה והרצגובינה. היישוב כלל שני מסגדים, ח'אן, שוק, בית מושל (מודיריה), נמל, מחסנים ומשרדי מכס[9].
בראשית תקופת המנדט הרברט סמואל הציע את שיקום נמל קיסריה ההרודיאני כנמל המודרני הראשון של ארץ ישראל המיועד לספינות קיטור. מתוך שיקולים של תחבורה יבשתית נבחר לבסוף מפרץ חיפה.
תושבי הכפר ישבו על אדמות שהחכירה להם פיק"א ורוב בתיו היו רכוש יהודי. במהלך מלחמת העצמאות, ב-12 בינואר 1948, החלו תושבי הכפר להתפנות ממנו, מתוך פחד. ההגנה חששה שהצבא הבריטי יתפוס את הכפר וישתמש בו כבסיס לפעולות נגד ההעפלה, ובתחילת פברואר החליט מטה הארגון לכבוש את הכפר ולהרוס את בתיו. ב-9 בפברואר יצאו אותו תושבים נוספים. ב-15 בפברואר נכבש הכפר והתושבים שנותרו בו ברחו או נצטוו לעזוב. ב-20 בפברואר כיתרה את הכפר יחידה של הפלמ"ח והרסה את בתיו. נהרסו 30 בתים ושישה נותרו לעמוד על תלם, משום שחומרי הנפץ אזלו. 20 התושבים האחרונים שנותרו בכפר גורשו ממנו. קיסריה הייתה הכפר הראשון שתושביו גורשו באופן יזום על ידי "ההגנה"[10]. הכפר היה היישוב הראשון שנכבש בידי הצד היהודי באותה מלחמה.
ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו נתגלו בכמה משטחי החפירה. צפונית לתל של מגדל סטרטון נחשף קטע של חומה שמשולבים בה שני מגדלים עגולים, דומים לאילו אשר נחשפו בשומרון ויוחסו לתקופה ההלניסטית.
העיר של הורדוס (קיסריה) הוקמה על גבי חורבות מגדל סטרטון, המקום זה נזכר לראשונה בפפירוסים של זנון שספינתו עגנה במקום. על פי הפפירוסים המקום היה מתאים לעגינה[11]. עדות שנתן יוסף בן מתתיהו. הורדוס ראה בשטח המישורי פוטנציאל למימוש עקרונות תכנוניים אדריכליים (תכנון היפודמי) שהיו מקובלים באותה תקופה. הורדוס הקים את נמל קיסריה אדיר המידות וזאת כצורך להקמת נמל נוסף בין דור ליפו. הבניה בקיסריה היא באבני כורכר מקומיות אשר את מראן הלבן קיבלו מכיסוי הטיח – מכאן מבינים את תיאורו של יוסף בן מתתיהו, אשר תיאר את העיר כבנויה מאבן לבנה. העיר של הורדוס הייתה מתוכננת היטב עם מערך של תעלות ניקוז מתחת לרחובות. התיאטרון עשוי אבן, מה שמייחד אותו מן התיאטרונים עשויי העץ שהיו נפוצים באותה תקופה.
מטרתו העיקרית של נמל קיסריה הייתה לשמש כמקום עגינה לספינות הרומאיות שהובילו דגן מאלכסנדריה שבמצרים, לרומא. בריכת הנמל הייתה מחולקת לשלושה אזורים עיקריים: הנמל הפנימי, המרכזי והחיצוני. סירות וספינות קטנות עגנו באזורים הפנימיים, וספינות גדולות עגנו בנמל החיצוני.
שוברי הגלים שהגנו על הנמל מצפון וממערב נבנו באמצעות תיבות עץ ענקיות שהושטו לתוך הים, ולתוכן יצקו אפר וולקני ("פוצולנה") שהתקשה במגע עם המים. התיבות שקעו עם האפר שהתקשה[12], ויצרו בסיס יציב וחזק לבניית הנמל בתוך המים. טכניקה זו הייתה חדשנית מאוד בתקופת בנייתו של הנמל, והשימוש בה מבטא את החזון המפואר של הורדוס בבניית קיסריה כולה. קיסריה לא הייתה עיר נמל במקורה כי אין בה שובר גלים טבעי (כמו בעכו, למשל), ולכן היה צורך להקים שובר גלים מלאכותי שיאפשר עגינה של ספינות וקיום נמל בעיר.
שמו של הנמל, 'סבסטוס', ניתן לו על ידי הורדוס לכבודו של פטרונו הרומי, הקיסר אוגוסטוס ('סבסטוס' הייתה הגרסה היוונית לשמו של אוגוסטוס).
על פי הערכות, נמל קיסריה החזיק מעמד כמאה שנים בלבד לפני ששוברי הגלים התמוטטו. הסיבה לקריסה אינה ידועה במלואה, אך חוקרים משערים כי הסיבה טמונה בשילוב של תחזוקה לקויה וסופות חורף חזקות אשר ערערו את יסודות השוברים.
המקדש
המקדש נקרא מקדש אוגוסטוס ורומא לכבודו של אוגוסטוס קיסר. למקדש היה פרונאוס וקלע עמוק. נבנה במרכזו של מתחם מקודש המוקף בקירות. על סמך השרידים הציע נצר כי מדובר במקדש פריפטרלי. נחשפו שרידיו של גרם מדרגות שעולה מכיוון מערב למזרח. אבני המקדש עשויות כורכר מקומי והוא צופה שכבה עבה של סטוקו משובח אשר נתן ממד של מונומנטליות ופאר. רק בשלב הרומי המאוחר נכנסו למקדש אלמנטים עשויים שיש. על שרידי המקדש נבנתה בתקופה הביזנטית כנסייה אוקטוגונלית ומאוחר יותר מבנה מוסלמי. בפינה הצפון מערבית של המקדש ניצב נימפאום אשר נחפר לראשונה בשנת 1961 על ידי הארכאולוגאברהם נגב ושוב בשנות ה-90 של המאה ה-20 בידי יוסף פורת. לאחר מכן כוסה הנימפאון ונחשף לציבור הרחב רק בשנת 2014[13].
זוהה על שונית הבולטת פנימה אל תוך הים. בשרידי החדרים המערביים נחשפה רצפת פסיפס בדגמים גאומטריים (אהוד נצר הציע לתארכה כהרודיאנית, ויש המאחרים זאת). עיקר השרידים השתמרו בחלקו הצפוני, מדובר היה באולם גדול עם מסדרונות משני צדדיו. לארמון היו שני מפלסים. מאוחר יותר שימש מבנה הארמון כמקום מושבם של המושלים הרומאים.
בשנת 1961 התגלה לוח שחם בהריסות התיאטרון הרומי, המקדיש את ה"טיבריום" לפרפקט פונטיוס פילאטוס. אין לדעת מהו אותו טיבריום, ומניחים כי המדובר במבנה שנועד לפאר את שמו של הקיסרטיבריוס. כתובת זו מוצגת כיום במוזיאון ישראל בירושלים.
מספטמבר 1961 מתקיימות בתיאטרון (המכונה לעיתים בטעות "אמפיתיאטרון" בפי העם[14]) הופעות פופ ורוק של אמנים שונים, כאשר ההופעה שחנכה את המקום הייתה הופעתו של הצ'לן הקטלאניפבלו קזאלס[15].
התיאטרון מכיל כ-3,700 מושבים, והופעה בו נחשבת לאבן דרך משמעותית בקריירה של אמנים ישראלים.[16][17]
ההיפוסטדיום
נבנה בימי הורדוס, ומשתרע לאורך קו החוף. במקור היה מוקף ספסלי אבן סביב. לאורך הקירות המקיפים את הזירה (הארנה) נחשפו ציורי בעלי חיים – נראים תיאורים של מחזות ציד, זאת אולי בהשראת הפעילות שנהגו בו. בקצה הצפוני של הזירה נחשפו עמדות הזינוק ומכאן למדים כי המקום שמש גם כהיפודרום / קירקוס; הוצע לקרוא למבנים מעין אילו בשם "היפוסטדיום", שילוב של היפודרום ואצטדיון כאחד.
ממצאים מהתקופה הרומית / רומית מאוחרת
לאחר שארץ ישראל עברה לשלטון הנציבים הפכה קיסריה לבירת פרובינקיהיהודה. בתקופה זו העיר התרחבה ונבנו בה מבני ציבור מגוונים. העיר התפשטה מזרחה, ובתקופה זו נוספו מבני שוק גדולים. המקדש המשיך לשמש כמקדש רומא ואוגוסטוס ונקרא בשם "סבסטיאון". תופעת המחסנים גדולי המידות גם כן נפוצה בתקופה זו. הארמון של הורדוס הוסב לשמש כמקום מושבם של המושלים הרומיים ובתקופה זו נוספו לו חדרי משרדים שונים, כמו כן נוסף לארמון בית מרחץ שברצפתו לבנים הטבועים בטביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס[18]. מדרום לארמון נפרס שטח שעליו נבנו וילות של אנשים אמידים שהתעשרו מבעלות על אדמות (באזור השרון). מצפון לכל אחת מן הווילות היה רובע של מחסנים אשר שייך היה לבעל הווילה. נמצאו בנוסף אסמי תבואה תת-קרקעיים.
קירקוס
בהשראתו של הקירקוס מאקסימוס (ראו: המלוכה הרומית וספורט ברומא העתיקה) נבנה הקירקוס בקיסריה בימיו של אדריאנוס. המבנה המשיך להיות בשימוש עד המאה ה-6 לספירה. מידותיו 450X 70 מ'. המבנה נועד למרוצי מרכבות וסביבו מערך ארגוני שלם (התגבשות קבוצות, מועדונים וכו'). הקירקוס ממוקם במזרחה של העיר, בשטח נרחב אשר לא נוצל לבנייה. בעבר קיים היה מערך מושבים מאבן, אותן אבנים נשדדו, אך עדות לו נראתה כאשר נחשף מערך קמרונות שנשא את המושבים. הספִּינה הייתה מורכבת ממערך של בריכות לאורכה כאשר במרכז ניצב האובליסק (שהוצב מחדש), האובליסק עשוי אבן גרניטאסואן ויובא ממצרים. נחשפו הקונוסים שהוצבו בפינות הספִּינה.
בית הכנסת
ניתן להבחין בפסיפס שהיה חלק מקומפלקס בית הכנסת. בית הכנסת בקיסריה מוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמת היהודים" עם ספר התורה שהיה בתוכו. לפי הכתוב – פה ניצתה האש שהבעירה חיש מהרה את כל יהודה באש המרד נגד הרומאים.
היהודים בתקופה הרומית המאוחרת היוו אחוז ניכר מאוכלוסיית העיר והם השתלבו במערך הכלכלי כסוחרים, חקלאים וכו'. חיכוכים עם האוכלוסייה השכנה יצרו לעיתים מחלוקות חריפות ביניהם, אך ישנן גם עדויות המדברות על יחסים טובים עם השכנים הנוכרים דוגמת אוסביוס, מאבות הכנסייה, אשר למד כמה מענייני דתם של היהודים מפיו של "עברי".
ממצאים מהתקופה הביזנטית
בית המרחץ
בקיסריה מכלול של בתי מרחץ מהתקופה הביזנטית, בית המרחץ נבנה זמן רב לאחר הפסקת פעולתו של התיאטרון של הורדוס והיווה גאווה רבה. לפני כניסת הרוחצים לבית המרחץ, היו נכנסים לפָלָאֶסְטְרָה בה היו מתעמלים. לאחר הטבילה בבית המרחץ באו המתרחצים שנית לפלסטרה כדי לקבל עיסויים למיניהם והתארגנות לקראת יציאה.
לשכת המס
מדובר באולם מלבני מוקף חדרים מכל עבריו הממוקם במרכז העיר ממזרח להיפוסטדיום. מבנה זה היה חלק ממכלול קריית הממשל. נחשף בו פסיפס של אופוס סקטילה המוקף בספסלי אבן, ששימשו, כך משערים, כמקומות המתנה. פירושו של דבר הוא שמדובר על מערך בירוקרטיה שהוא סממן מובהק של השלטון הביזנטי. תרגום הכתובת שבפסיפס: "אם תציית לשלטונות המס, אזי אין לך ממה לחשוש". כל המבנה נבנה על רצפה מוגבהת ומשערים כי משמעות הדבר עונה על הצורך להוריד את רמת הלחות במבנים שנשאו מסמכים הרגישים לרטיבות.
על מנת לקיים חיים, דואג כל יישוב בעולם לאספקת מים. זו הסיבה העיקרית לכך שחלק ניכר מהיישובים הוקמו על גדות נהרות או ליד נביעות מים.
ביישובים אחרים נקדחו בארות, נבנו בורות לאיסוף מי גשמים, או, כפי שנעשה בקיסריה, הוקמו אמות מים להעברת מים ממקורות מים מרוחקים אל היישוב.
עד ימיו של הורדוס היישוב בקיסריה היו קטן יחסית, ובורות מי תהום סיפקו די מים לצרכיו. עם התרחבותה של קיסריה ועליה ברמת חיי תושביה (למשל בניית בתי מרחץ) נוצר צורך בהובלת מים ממעיינות מרוחקים. לשם כך, במהלך השנים, נבנו מספר מפעלי מים להבאת המים אל העיר:
האמה הגבוהה מורכבת משלוש תעלות שנבנו בזמנים שונים:
תעלה א' – כנראה בתקופת הורדוס, נבנתה אמת מים שכללה תעלה יחידה ממעיינות שוני הנמצאים צפונית לבנימינה, כ-12 ק"מ צפונית מזרחית לקיסריה. האמה נישאה על גבי קשתות וחצתה את רכס הכורכר בג'סר א-זרקא באמצעות מנהרה חפורה ובעלת פירים לתחזוקתה. שרידיה של אמת המים הגבוהה מופיעים באופן ברור סמוך למחצבה בקצה הדרומי של הכרמל סמוך למושב בית חנניה. בקטע המקביל לפני הים הייתה התעלה מקורה, ככל נראה על מנת למנוע חדירת חול לתוכה.
תעלה ב' – בהמשך נוספה תעלה שנייה, אשר הובילה את מי מעיינות צברין (צפונית ליישוב עמיקם). בין עין צברין לעין אביאל נחפרה נקבה של שישה ק"מ, ומשם חצתה האמה את בקעת הנדיב בתעלה פתוחה לאורך חמישה ק"מ. אמה זו נבנתה בתקופתו של הקיסר אדריאנוס, על ידי הלגיון ה-10, כפי שניתן ללמוד מכמה כתובות שהוצבו לאורכה. משערים כי תוקנה על ידי הלגיונות שהיו מרוכזים בקיסריה בזמן מרד בר כוכבא. נמצאו עליה עד כה עשר כתובות, תשעה מהן של הלגיונות הרומיים. הכתובות של הלגיונות השני, השישי והעשירי הן מזמנו של אדריאנוס קיסר. תעלה זו הובילה מים גם ממקורות מים נוספים מזרחית למקורותיה של תעלה א', על ידי מפעלים תת-קרקעיים שהובילו מים מאזור המושבים אליקים, עמיקם ואביאל שברמות מנשה. מאחר שבין קצה הכרמל ורכס הכורכר יש אזור בעל קרקע רכה אשר גרמה לשקיעה של האמה, השתמשו במערכת של צינורות חרס אשר היוו סיפון הפוך, אשר העביר את המים בקטע השקוע.
תעלה ג' – מתוארכת כביזנטית
משערים כי מאחר שהעיר הביזנטית נבנתה על בסיס קודמתה, הייתה במפלס גבוה יותר ולפיכך, מילאו את תעלה ב' במילוי גס ובנו עליה תעלה שלישית במפלס גבוה יותר שספיקתה הייתה נמוכה יחסית לקודמותיה.
האמה הנמוכה מהתקופה הביזנטית
עם גידול האוכלוסייה שהצריך אספקת מים רחבה יותר. האמה הובילה את מי המעיינות שבאזור ביצות כבארה (מעגן מיכאל), חמישה ק"מ צפונית לקיסריה. מאחר שמפלס המעיינות היה נמוך ממפלס קיסריה נבנו סכרים בין אזור בית חנניה לאזור מעגן מיכאל, ובאמצעותם נאגרו המים באגם שאיפשר את הובלת המים לקיסריה. המים זרמו בתעלה חצובה בדופן המערבית של רכס הכורכר, אשר באזור החוף כוסתה בקמרון חביתי. בקרבת קיסריה עברה התעלה תחת הקשתות של האמה הגבוהה, ונעה במקביל לה עד העיר. המעבר אל תחת האמה הגבוהה בסמוך לג'סר א-זרקא נעשה תוך שינוי כיוון בגלל קיומן של הקשתות של האמה הגבוהה, דבר המעיד על קדמותה של האמה הגבוהה יחסית לנמוכה.
גנים לאומיים באזור קיסריה
כיום, עיר הנמל קיסריה וסביבתה מוגנת באמצעות גנים לאומיים. אלו הם:
גן לאומי קיסריה – גן לאומי מוכרז המהווה את הגן הלאומי המרכזי הכולל בתוכו את קיסריה עצמה.
Levin. Lee, I. Caesarea Under Roman Rule, Leiden E. J. Brill, 1975
Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, 1996
C.M. Lehmann, and K. G. Holum, The Greek and Latin Inscriptions of Caesarea Maritima, Boston 2000
Cotton, Hannah M., Werner Eck, Governors and their Personnel on Latin Inscriptions from Caesarea Maritima, in: Proceedings of the Israel Academy of Sciences and Humanities VII 7, 2001, 215–238
Kenneth G Holum, Hadrian and Caesarea: An Episode in the Romanization of Palestine, Ancient World 23.1 (1992): 51–61
^Barbara Burrell, "Palace to Praetorium: The Romanization of Caesarea', in Caesarea Maritima: a retrospective after two millenia, Avner Raban, Kenneth G Holum (eds.), 1996, p.241–247; Kathryn L. Gleason, 'The promontory palace at Caesarea Maritima: Preliminary Evidence for Herod's Praetorium', JRA 11, (1998), pp. 29
^הופיע לראשונה בגרסה באנגלית ובצורה יותר מפורטת ב-The Israeli Academy of Sciences and Humanities Proceedings VII no. 7, pp, 215–240. בגרסה העברית נוספו הסברים לקורא שאינו מומחה בתחום.
^עיבוד מקוצר של: Leah Di Segni, Joseph Patrich, Kenneth G. Holum, 'A Schedule of Fees (sportula) for Official Services from Caesarea Martima, Israel', Zeitschrift für Papyrologie und Epigraphik (ZPE), 145, 2003, pp. 273–300
^תרגום מוקדם של: Joseph Petrich, 'Caesare in Transition: The Archeological Evidence from the Southwest Zone (Areas CC, KK, NN)', Hayim Lapin & Kenneth G. Holum (eds.), Shaping the Middle East: Christians, Jews, and Muslims in an Age of Transition, ca. 400–800 C.E (Studies and Texts in Jewish History and Culture, vol. 20.), University of Maryland, College Park, 2011