אכזיב

**אכזיב** (יישוב לשעבר)
	שקיעה באכזיב
מדינה / טריטוריה	כנען, ממלכת ישראל
גובה	25 מטרים
קואורדינטות	33°02′54″N 35°06′10″E / 33.048278°N 35.102652°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת הגליל המערבי רגילה) אכזיב

ערך זה עוסק ביישוב קדום בגליל המערבי שעל חוף ים התיכון המזרחי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אכזיב (פירושונים).

אַכְזִיב (כזיב במקורות חז"ל) היה יישוב מרכזי קדום לחופי הים התיכון בגליל המערבי, שמיקומו בסמוך מדרום לרכס סולם צור וראש הנקרה וכ-5 קילומטר צפונית לנהריה. היישוב נזכר רבות במקורות היהודיים, בעיקר בשל מיקומו והיותו בתקופות רבות, מתקופת המקרא ועד תקופת התלמוד, עיר גבול בין הגליל היהודי ובין תחום צור הפניקי.^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}

באכזיב גן לאומי, שתי שמורות טבע (שמורת חוף אכזיב ושמורה ימית), בית ספר שדה ושרידים של הכפר הערבי א-זיב שהיה במקום ותושביו ברחו ממנו במהלך מלחמת העצמאות.

היסטוריה

העת העתיקה

בעת העתיקה הייתה אכזיב עיר כנענית. בתנ"ך נזכר המקום בשם אכזיב או כזיב כעיר על חוף הים בנחלת אשר: ”וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה” (יהושע, י"ט, כ"ט), שנשארה בידי הכנענים: ”אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת [...] אַכְזִיב” (שופטים, א', ל"א). לפי התיאור המקראי, גבולה הימי של נחלת שבט אשר הגיע עד אכזיב, בעוד שגבולה היבשתי הגיע עד אזור צידון. שמה מובא ב"כתובת סנחריב" ברשימת ערי החוף הפיניקיות המבוצרות שבין צידון לעכו שבמהלך מסע סנחריב באזור בשנת 701 לפנה"ס בעקבות מרידת לולי מלך צידון, כרעו לפני סנחריב.^[1]^[2]

אחת העדויות הקדומות ביותר לפולחן האלה תנת, אחת האלות המרכזיות בקרתחדשת, נמצאה על חותם מבית הקברות הפיניקי באכזיב, שעליו מופיע סמל תנת והוא מתוארך ל-800-650 לפנה"ס.^[3]

העיר המשיכה להיות מיושבת גם בתקופת בית שני, ונזכרת אצל יוסף בן מתתיהו בצורה Ἐκδίππα (אֶכְּדִּיפַּה).^[4]

בזמן המשנה נודעה בשם כזיב או גזיב. על פי המשנה נמצאת כזיב בגבול הצפוני של ארץ ישראל. בתקופת המשנה אכזיב נזכרת כנקודת הגבול הצפון מערבית של ארץ ישראל לפי תחום עולי בבל לעניין מצוות התלויות בארץ: ”כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד” (משנה, מסכת שביעית, פרק ו', משנה א'), וכן: ”רבן גמליאל אומר שלוש ארצות לחלה - מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת” (משנה, מסכת חלה, פרק ד', משנה ח'). בברייתא דתחומין שבמקורות חז"ל ובכתובת רחוב נזכרות עיירות יהודיות רבות באזור אכזיב, אשר חויבו במצוות התלויות בארץ, ובהן בצת, מצובה, חניתה, כברי ומזה.

יהודי אכזיב עצמה הופטרו על ידי חז"ל מקיום חלק מהמצוות התלויות בארץ, בשל הימצאות אוכלוסייה צורית נכרית בסביבתם: ”כזיב עצמה פטורה מן הדמאי” (תוספתא, דמאי, א, ד). זאת, בעוד שיהודי האזור שנמצא מזרחית לדרך ההולכת מעכו לאכזיב לא הופטרו ממצוות אלו: ”ההולך מעכו לכזיב מימינו הדרך טהורה משם ארץ העמים וחייבת במעשר ובשביעית עד שתיודע שהיא פטורה משמאל למערב הדרך טמאה” (תוספתא, אוהלות, יח, ח).

בתוספתא מובא מעשה ברבן גמליאל, ממנו עולה כי העיר אכזיב ורכס סולם צור היוו קצה היישוב היהודי בגליל באותה עת.^[5] הלכה אחרת גורסת כי הגבול היה בנחל שמדרום לאכזיב: ”ואיזו היא ארץ ישראל - מנהר דרומה של כזיב ואילך” (תוספתא, שביעית, ד, ד). בתלמוד הבבלי מובא מעשה בתלמידי רבי עקיבא שהתארחו אצל קהילת יהודי אכזיב, לאחר שלא רצו להתארח בעכו: ”מעשה בתלמידי רבי עקיבא שהיו הולכים לכזיב” (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה, עמוד ב').

בתוספתא נזכר גם "שגביון" (או "שביון"), ראש בית הכנסת של אכזיב,^[6] שעל שמו קרוי כיום אחד מאיי אכזיב. החופים הסמוכים לאכזיב נזכרים במקורות היהודיים כמקום בו לוקטו חלזונות להפקת תכלת לציצית.^[7]

ימי הביניים

בתקופה הצלבנית הוקמה באכזיב מצודה צלבנית, ובחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאו שרידיה, וכן מבנים חקלאיים, בתי קברות ועוד. שמה הצלבני של מצודת אכזיב היה "Casale Umberti". המקום נכבש על ידי המצביא הממלוכי ביברס. בתקופה מאוחרת יותר (כנראה במהלך המאה ה-13) הוקם במקום היישוב הערבי א-זיב, שצליל שמו מזכיר את צליל השם אכזיב. הזיהוי של יישוב זה עם אכזיב הקדומה נעשה כבר על ידי הרב יהוסף שווארץ בספרו 'תבואות הארץ' (עמ' רל"ג), והיה מקובל על כל החוקרים בעת החדשה.^[8]

בעת החדשה

ליל הגשרים

ערך מורחב – פיצוץ גשר א-זיב

בליל הגשרים (16 ביוני 1946) יצא כוח המונה 43 לוחמי פלמ"ח לפוצץ את שני הגשרים המקבילים שהיו באזור אכזיב: גשר הכביש וגשר הרכבת. כאשר הם התקרבו למקום הם התגלו על ידי כוח נוטרים ערבים ששמרו על הגשר, הנוטרים פתחו עליהם באש חזקה, מספר כדורים פגעו ביחיעם ויץ שנפגע בראשו ובחזהו ונפל פצוע. החובשת שהייתה בכוח, זהרה לביטוב, נגשה לטפל בו אך הוא אמר לה: "הניחי לי, המשיכו בפעולה." תוך כדי הטיפול ביחיעם ויץ התגברה האש, אך לוחמי הפלמ"ח המשיכו להתקרב אל גשר הרכבת והתחילו לסדר את חומר הנפץ, על מנת להכין את הגשר לפיצוץ. לפתע נשמעה התפוצצות אדירה.

כוחות הרתק חשבו שהמשימה בוצעה וחיכו לבואם של החבלנים, אך אלה לא הגיעו. בתחילה חשבו שהם נסוגו, שלא כמתוכנן, לכיוון אחר. עיקר הלוחמים נסוגו והתפזרו לבתיהם מחשש למעצר על ידי הבריטים. רק כאשר הבריטים הודיעו שליד הגשר נמצאו שתי גופות הסתבר במטה הפלמ"ח שלא כל הלוחמים הצליחו לחזור מהקרב. בגלל פיזור הלוחמים לאחר הקרב והחשש ממעצר בידי הבריטים, התעכבו הסיכומים של הקרב. רק כעבור חודשיים נתבררה התמונה. נראה שארבע מאות הק"ג של חומר הנפץ התפוצצו טרם זמנם, אולי מפגיעת כדור נותב שנורה בידי הנוטרים הערבים. ההתפוצצות האדירה הרגה את כל 13 החבלנים שהיו ליד חומר הנפץ. רק חלקי גופות ספורים נמצאו במקום, ונקברו בבית הקברות בחיפה ובמצובה. לאחר קום המדינה הועברו שרידי הגופות לאתר סמוך לגשר, המשמש כבית קברות צבאי קטן. בסך-הכל, נהרגו בקרב 14 לוחמים, ולכן האנדרטה במקום זכתה לשם "יד לי"ד"; כך גם הגשר ואכסניית הנוער שבמקום.

בסמוך לגשר על החוף ניצב פסלו של יחיאל שמי, "פסל ים", מקיבוץ כברי.

מאז קום המדינה

במלחמת העצמאות ב-15 במאי 1948, במבצע בן עמי, נכבש הכפר ונהרס ותושביו נמלטו ממנו. שרידי הכפר שימשו את האמן והאדריכל מרסל ינקו להקמתו של גן לאומי במקום.

על חוף אכזיב הוקמה "מדינת אכזיב" של אלי אביבי בשנת 1971. אביבי נפטר ב-16 במאי 2018, ומאז חיה באכזיב רק "אזרחית" אחת - אלמנתו, רינה.

החפירות הארכאולוגיות באתר

בתל אכזיב נערכו חפירות ארכאולוגיות בשנים 1963–1964, מטעם אגף העתיקות בראשות משה פראוסניץ ובהשתתפות המכון המזרחי של אוניברסיטת רומא.^[9] בחפירות אלו נחשפה המצודה מתקופת הצלבנים, אך גם חלקים מביצורי הערים ששכנו בתל בתקופת הברונזה התיכונה IIב' ובתקופת הברונזה המאוחרת. קנקנים ועליהם נכתב בכתב פיניקי "אדנמלך", המתוארכים למאה ה-6 לפנה"ס, נמצאו במחסנים הצמודים לסוללת המצודה.

בבתי הקברות נערכו חפירות החל משנת 1941 ועד 1984 על ידי אגף העתיקות, בראשות ז' גולדמן ואחר כך בראשות משה פראוסניץ'. נחשפו בתי קברות במספר מקומות: תל אכזיב עצמו, מצפון לתל על גדת נחל כזיב, בחלק המזרחי ליד גשר הזיו, וכן סמוך לשפת הים. הקברים באתרים אלו חשפו ממצאים מתקופת הברונזה, תקופת הברזל, התקופה הרומאית, התקופה הביזנטית, התקופה הצלבנית ומימי הביניים. ממצאים רבים שייכים לתרבות הפיניקית.

בין השנים 1986–1988 חידשה מזר חפירות בבית הקברות הדרומי שבאכזיב, בהן נחשפו קברים שלא נתגלו בעבר ובהם ממצאים פיניקים נוספים.

על פי הממצאים ואתרי הקבורה הרבים שנמצאו באזור ניתן להסיק כי אכזיב הייתה עיר מסחר מרכזית כבר בתקופת הברזל. גם בתקופת המשנה הייתה קיימת באזור עיר משגשגת.

מאבקים סביבתיים

חוף אכזיב חורף 2015
בשנת 2010 נרכשה הקרקע הצמודה לחוף אכזיב וללגונה שלו על ידי חברה קבלנית, אשר החלה לקדם במקום תוכנית בנייה לשכונת מגורים ולמלונאות (ג/4870). הבנייה בצמוד לחוף ולגן הלאומי עוררה את התנגדות פעילי הסביבה והארגונים הסביבתיים. לטענת המתנגדים, התוכנית המקודמת, שאושרה כחוק בשנת 1994, מיושנת ואינה מתאימה לנורמות התכנון החדשות לסביבה החופית, וסותרת את עקרונות חוק שמירת הסביבה החופית, תשס"ד-2004, ותוכנית מתאר ארצית 35 המגדירה את שטח החוף כ"מרקם חופי". כמו כן, בשנת 2008, שנתיים טרם רכישת הקרקע, הגדירה הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה של מחוז צפון בתמ"מ 2 תיקון 9 חלק נרחב מהשטח המיועד לבניה כהרחבה של הגן הלאומי אכזיב. בעתירה שהוגשה נגד התוכנית (עת"מ 7555-06-13 נייר חדרה ואח' בע"מ נ' שחף נהריה ואח') פסק בית המשפט כי לאור התיישנות התוכנית יש לבחון את הרלוונטיות שלה בשנית ובהתאם לצורך לערוך בה שינויים. במרץ 2015 דנה הוועדה המחוזית בתוכנית לאור הנחיית בית המשפט, ואשררה אותה ברוב של 5 מול 4 מתנגדים. בנובמבר 2015 יצאו חברות "צמח המרמן" ו"אלקטרה מגורים" במסע פרסום לשיווק שכונת המגורים.
2018 - מאבק דייגי הפנאי, לאור האיסור לדוג דייג ספורטיבי (חכות) מראש הנקרה עד פארק אכזיב נעשה ניסיון לא מוצלח לשנות זאת. כמקובל במרבית השמורות הימיות ברחבי העולם, אסורים לחלוטין בשמורת אכזיב כל סוגי הדיג, כולל דיג ספורטיבי, וזאת עקב הנזק הרב שגורם הדיג (כולל דיג ספורטיבי) לשמורה.^[10]
2020 - אושרה הצעה להרחבת השמורה עד למפעל האסבסט הישן באזור התעשייה בנהריה.

לקריאה נוספת

אילת מזר, מנהגי הקבורה הפיניקיים באכזיב, קדמוניות: כתב-עת לעתיקות ארץ-ישראל וארצות המקרא מ"ב, 2009, עמ' 93–103
משה פראוסניץ, קדירה מחפירות אכזיב – ספל כנעני, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה ח', 1967, עמ' 95–98
משה פראוסניץ, אכזיב ועבדון: על התכנון של עיר-נמל ושל עיר-מבצר בעמק עכו, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה י"א, 1973, עמ' 219–223

קישורים חיצוניים

מסלול טיול לתל אכזיב וראש הנקרה
ההתייחסות למקום בספר 'תבואות הארץ'
גן לאומי חוף אכזיב באתר רשות הטבע והגנים
"לא בונים בית באכזיב" עמוד המאבק בפייסבוק נגד תוכנית הבניה באכזיב
זיו ריינשטיין, בי"ס שדה אכזיב: טיול אל הרוח, החושך והמים, באתר ynet, 21 ביולי 2013
מועדון הים התיכון בחוף אכזיב, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים

הערות שוליים

^ יוחנו אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא. הוצאת יצחק בן-צבי. ירושלים תשמ"ח. עמ' 40.
^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Winona Lake, Ind.: Eisenbrauns, 2012, עמ' 63 (הקטע חוזר גם בכתובות אחרות בעמ' 95, 114, 131, 175, 192, וכן בחלק 2 של הספר עמ' 183), ISBN 1-57506-241-0
^ מיכאל שנקר, "פאנבלוס" והעדויות לפולחן האלה תנית בארץ־ישראל, עמ' 231, מתוך יוסף גייגר, חנה מ' כותן, גיא ד' שטיבל (ע), ישראל בארצו: קובץ מאמרים ליובלו של ישראל שצמן, האוניברסיטה הפתוחה, 2009, עמ' 229-248, מסת"ב 978-965-06-1052-4
^ תולדות מלחמת היהודים ברומאים, א', י"ג, ד' (1.13.4).
^ תוספתא, פסחים, ב, ט.
^ תוספתא, תרומות, ב, יג.
^ מדרש ספרי דברים, וזאת הברכה, לג.
^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך א', 728-729.
^ נסתיימה עונת החפירה הראשונה בתל אכזיב, דבר, 25 בספטמבר 1963
^ Cease or prohibit all types of fishing in a marine protected area - Conservation Evidence, www.conservationevidence.com