PROFILPELAJAR.COM

חוק שמירת הסביבה החופית
פרטי החוק
תאריך חקיקה	15 באוגוסט 2004
תאריך חקיקה עברי	כ"ח באב תשס"ד
גוף מחוקק	הכנסת השש עשרה
שטחים שעליהם חל החוק	ישראל
תומכים	38
מתנגדים	1
נמנעים	3
חוברת פרסום	ספר החוקים 1958, עמ' 540
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	המשרד להגנת הסביבה
מספר תיקונים	6
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004 (מכונה בקיצור "חוק החופים") הוא חוק ישראלי שמטרתו הגנה על חופי ישראל^[1] והשטח הסמוך להם בים וביבשה.

הצורך בחוק

חופי ישראל נמצאים תחת איומי פיתוח תמידיים בשל עתודות הבנייה הגדולות לאורך החוף מחד, והקושי של הרשויות להגן על הסביבה ועל האינטרס הציבורי אל מול יזמים ואינטרסים של פיתוח כלכלי, מאידך.

על רקע זה נולד הצורך בכלי אפקטיבי אשר ימנע בנייה לא מבוקרת באזורי החוף. החוק לשמירת הסביבה החופית, שאושר בחודש אוגוסט 2004 נועד לתת מענה הולם לבעיות אלו. החוק מתייחס לתפיסת הסביבה החופית כמשאב בעל ערכים ייחודיים, ושם דגש על שמירתה לתועלת והנאת הציבור תוך קביעת עקרונות לפיתוח בר-קיימא. מתוך ראייה זו החוק חל על מכלול הסביבה החופית, כלומר רצועה רחבה המשתרעת לכל אורכו של חופי ישראל למעט חופי ים המלח, בכלל זה בתחומי הערים. החוק קובע טווח של 100 מטרים מקו המים האסור בבנייה, ומייחד לכל בנייה או שינוי מהותי בטווח של 300 מטרים מהחוף הליך אישור מיוחד ומחמיר.

מטרות החוק

מטרות חוק זה הן:

להגן על הסביבה החופית ואוצרות הטבע והמורשת שבה, לשקמם ולשמרם כמשאב בעל ערכים ייחודיים וכן למנוע ולצמצם במידת האפשר פגיעה בהם;
לשמור את הסביבה החופית והחול החופי לתועלת ולהנאת הציבור, ולדורות הבאים;
לקבוע עקרונות והגבלות לניהול, לפיתוח ולשימוש בני קיימא של הסביבה החופית.

ההיסטוריה של החוק

בסוף שנות התשעים נוסחו שתי הצעות חוק לשמירה על חוף הים. האחת נוסחה כהצעה ממשלתית על ידי המשרד להגנת הסביבה והשנייה כהצעת חוק פרטית על ידי עמותת אדם טבע ודין.

הצעת החוק הפרטית "חופי הים התיכון" הונחה בכנסת ב-22.11.1999 כיוזמה של ח"כ עוזי לנדאו מהליכוד וח"כ אופיר פינס מהעבודה, אליהם הצטרפו 32 חברי כנסת. בינואר 2000 זכתה הצעת החוק לתמיכת ועדת השרים לחקיקה ובסוף אותו חודש היא הובאה לקריאה טרומית ועברה ברוב של 63 תומכים מול מתנגד אחד. הצעת החוק עברה להכנה לקריאה ראשונה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה - ובתאריך 24.7.2002 עברה הצעת החוק "חופי הים התיכון (הגנה, פיתוח, ניהול ושימור), תשס"ב-2002" בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ברוב של 32 תומכים וללא מתנגדים.

אישור הצעת החוק הפרטית גרם לזירוז אישור הצעת החוק הממשלתית "לשמירת הסביבה החופית". ביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת, עברה הצעת החוק הממשלתית בקריאה ראשונה ברוב של 26 תומכים וללא מתנגדים. עוד בפגרת הקיץ החלו הדיונים בוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת בהצעת החוק הממשלתית. במהלך השנה שחלפה עד לאישור הצעת החוק קיימה הוועדה כ-30 ישיבות.

ביום האחרון של מושב הקיץ של הכנסת ב-4.8.2004, אושרר החוק לשמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004, ברוב של 38 כנגד מתנגד בודד.

הוועדה לשמירת הסביבה החופית

חלקו העיקרי של החוק הוא תיקון של חוק התכנון והבנייה שעיקרו בשינוי של התוספת השנייה לחוק. לפני החוק החדש, הסדירה התוספת השנייה את הקמתה של הוועדה למימי החופין ליד המועצה הארצית. הוועדה מנתה שבעה חברים, מהם 6 חברי ממשלה ונציג הרשויות המקומיות. בעקבות אישור חוק ייצוג גופים ציבוריים שעניינם שמירת איכות הסביבה, התשס"ג-2002, נוסף חבר נוסף מטעם אותם הארגונים. בהתאם לאותה חקיקה נקבע, כי לא תאושר תוכנית החלה על מימי החופין אלא אם אושרה תחילה על ידי הוועדה למימי החופין.

הוראות החוק הנוכחי מחליפות את ההוראות הקודמות, כך שבמקום הוועדה למימי החופין תוקם הוועדה לשמירת הסביבה החופית - הולחו"ף. הוועדה תמנה 17 חברים, מהם 10 נציגי ממשלה (משרד הפנים, משרד הביטחון, משרד התיירות, משרד התשתיות, משרד החקלאות, משרד הבינוי והשיכון, שני נציגי שר התחבורה ושני נציגי המשרד להגנת הסביבה), שני נציגי רשויות מקומיות, נציג האדריכלים והמהנדסים, שני מומחים בתחום השמירה על הסביבה החופית, נציג הארגונים הסביבתיים ונציג רשות הטבע והגנים.

בוועדה לשמירת הסביבה החופית 6 נציגים סביבתיים מתוך 17 חברים, כך שבהשוואה לוועדות התכנון והבנייה האחרות הרכב הוועדה לשמירת הסביבה החופית הוא סביבתי יותר.

הצעה לתיקון חוק שמירת הסביבה החופית, התשס"ד-2004

בפני הכנסת ה-19 כמו בפני שתי קודמותיה מונחת הצעתו של ח"כ דב חנין ואחרים לתיקון החוק.

ההצעה נועדה לצמצם את הנזק הסביבתי הכבד שמקורו ניגוד עניינים שנוצר בין תוכניות בנייה ופיתוח, על קרקע בבעלות פרטית או על קרקע בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, שראשיתן עשרות שנים לאחור טרם נחקק חוק שמירת הסביבה החופית, ומועד שיווקו טרם פג תוקפו, או במקרה הגרוע לאחר שפג תוקפו, ובגינן מנפיקים היתרי בנייה חדשים לבין חוקים עדכניים להגנת הסביבה שנחקקו בשנים האחרונות. ניגוד העניינים מקורו בתובנות חברתיות ואקלוגיות חדשות הרואות במשאבי הטבע נכס השייך לכלל הציבור ולא ככזה שיכול להיות מופקע להנאתם של בעלי יכולת מעטים ומעלות על נס שימור מערכות אקולוגיות, מגוון ביולוגי, ונופי וערכי מורשת.

נוסח ההצעה קובע "שבטרם תוצא לפועל בנייה בסביבה החופית מכוח תוכנית שחלפו שמונה שנים ומעלה מיום שניתן לה תוקף, תיבחן התוכנית על ידי הוועדה לשמירת הסביבה החופית. אם הבנייה המבוקשת היא בתחום של 100 מטרים מקו המים, מוצע שגם היתרים מכוח תוכניות שקדמו לשנת 1984 ייבדקו על ידי הוועדה, שכן תמ"א 13, תוכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון שאושרה בשנת 1983, מחייבת את התאמת התוכניות הישנות שבתחומה להוראותיה, ובשל חלוף הזמן הרב ראוי כיום לוודא זאת"^[2].