ערך זה עוסק בקבוצה של איים יווניים בים האגאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו סנטוריני (פירושונים).

סנטוריני/תירה (מחוז)
Σαντορίνη / Θήρα

נוף הקלדרה
מדינה	יוון יוון
שטח	90.69 קמ"ר
גובה	567 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	17,430 (2011)
‑ צפיפות	170 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	36°25′0″N 25°26′0″E / 36.41667°N 25.43333°E / 36.41667; 25.43333
אזור זמן	UTC+2
www.thira.gr
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת יוון מוגדלת)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון סנטוריני (למפת יוון רגילה)   אתונה סלוניקי הרקליון פטרס לאריסה יואנינה קומוטיני מיטילנה פלופונסוס רודוס כרתים טורקיה אלבניה בולגריה מקדוניה הצפונית הים האגאי הים היוני הים התיכון סנטוריני tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

סנטוריני (ביוונית: Σαντορίνη) היא קבוצה קטנה ומעגלית של איים יווניים בים האגאי, חלק מארכיפלג האיים הקיקלאדיים.

קבוצת סנטוריני מוכרת גם בשמו של האי הגדול ביותר בקבוצה, שרשמית נקרא תירה (Θήρα) אך מקובל לכנותו גם סנטוריני. איים נוספים הם תירסיה (Θηρασία), נאה קמני (Νέα Καμένη – "האי השרוף החדש"), פלאה קמני (Παλαιά Καμένη – "האי השרוף הישן"), אספרוניסי (Ασπρόνησι – "האי הלבן") ואיי כריסטיאנה (Χριστιανά) הסמוכים.

איי הקבוצה הם שרידיו של הר הגעש סנטוריני שנהרס בהתפרצות אדירה במהלך המאה ה-17 או ה-15 לפנה"ס. ייתכן שהיו שתי התפרצויות געשיות ולא אחת, וזאת על פי שתי שכבות החורבן בכרתים. ההתפרצות הגעשית הביאה אסון על התרבות המינואית שהתפתחה במקום ובכרתים. יש המשערים שהתפרצות געשית זו היא המקור לאגדת אטלנטיס. איי סנטוריני מקיפים לגונה מרכזית שעומקה כ-400 מטר, למעשה קלדרה, שנוצרה בעקבות התמוטטות תא המאגמה מתחת להר הגעש, לאחר שתא המאגמה התרוקן בעקבות אותה התפרצות.

יופיים של צוקי סנטוריני, המעוטרים בכפרים שבתיהם מסוידים בלבן, המאופיינים בכיפות כחולות, בצירוף מזג האוויר הקיצי, הפכו את האי סנטוריני לאחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בים האגאי^[1].

אוכלוסיית האיים מנתה 15,500 תושבים בשנת 2011. הם מתפרנסים בעיקר מתיירות.

בעת העתיקה נקרא האי קליסטה (Καλλίστη), ולאחר מכן תרה (Θήρα).^[2] שם קדום נוסף של האי הוא Strongýlē - "המעגלי". השם סנטוריני ניתן על ידי האימפריה הלטינית במאה ה-13, והוא מתייחס לקדושה איירין (Santa Irini). עד תקופה זו נודע המקום בשמות Kallístē - "היפה ביותר", או Thēra (תירה). במאה ה-19 נקבע השם תירה כשם הרשמי של האי ושל העיר הראשית (פירה), אך השם סנטוריני עדיין פופולרי.

ערך מורחב – ההתפרצות המינואית

במהלך תקופת הברונזה (החוקרים חלוקים בתארוך המדויק, החל מ-1645 ועד 1500 לפנה"ס) אירעה בסנטוריני התפרצות בעוצמה רבה, המוערכת בעוצמה 6–7 VEI. התפרצות זו של סנטוריני הייתה פליניאנית, ושניים מארבעת שלביה היו פריאטו-מגמטיים. חלק מההיסטוריונים סבורים שהתפרצות זו של סנטוריני היא האחראית להכחדת התרבות המינואית, שמרכזה היה בכרתים הסמוכה.

כ-2 קילומטרים מדרום לכפר אקרוטירי (Akrotiri) שבדרום האי התגלתה עיר מינואית קבורה תחת שכבה עבה של אפר געשי. החפירות באתר החלו בשנת 1967 אם כי סימנים לקיומו היו ידועים עוד באמצע המאה ה-19. מדובר באתר ארכאולוגי מרשים שהשתמר בצורה טובה תחת שכבת האפר הגעשי, כולל בניינים בני יותר מקומה אחת. באתר התגלו חרסים רבים וחפצי אמנות. ישנן עדויות כי תושבי העיר קיימו קשרי מסחר עם תושבי יוון וכרתים. החיים בעיר נפסקו במפתיע במאה ה-17 לפנה"ס, סמוך להתפרצות המינואית. באתר לא התגלו שלדים כלל ואחת ההשערות היא כי תושביו הבחינו כי הר הגעש עתיד להתפרץ והתפנו מהאזור מבעוד מועד.

בתי העיר המינואית היו מלבניים, בני שתיים או שלוש קומות, ועם גגות שטוחים. בקומת הקרקע היו חדרי אחסון וחדרי מלאכה. נמצאו בהם עדויות לעיסוק בחקלאות, בדיג ובעבודות עץ, טקסטיל ומתכת. עוד נמצאו בהם כדים פיניקיים, אגרטלי אבן ממצרים, חפצי שנהב וקליפות ביצי יענה, עדות לסחר חוץ.^[3]

מסופר שקדמוס בן אגנור, במסעו מפיניקיה בחיפוש אחר אירופה, הותיר אחריו באי מתיישבים פיניקים, ביניהם גם ממבליארוס קרוב משפחתו. הם חיו שם שמונה דורות, ואז הגיע תראס (אנ') מצאצאי קדמוס, והקים בו מושבה.^[2][4]

במלחמת העולם השנייה האי נכבש ב-1941 על ידי כוחות איטלקים וב-1943 אויש גם על ידי כוחות גרמנים. ב-1944 במסגרת הפשיטה על סנטוריני, פלש לאי כוח של חיילי קומנדו בריטים משירות הסירות המיוחד שהרג את מרבית החיילים מחיל המצב האיטלקי-גרמני ששהה באי. לאחר מכן הגרמנים הוציאו להורג בפעולת נקם חמישה מתושבי האי, כולל המושל של האי.

אורכה של הקלדרה במרכז קבוצת האיים כ-12 קילומטרים ורוחבה כ-7 קילומטרים, והיא מוקפת בצוקים המגיעים לגובה 300 מטרים משלושה צדדים. במרכז הקלדרה שוכנים שני איים געשיים קטנים: נאה קמני, ופלאה קמני.

שטחו של האי המרכזי סנטוריני הוא 75.8 קמ"ר, שטח תירסיה 9.3 קמ"ר, ושטחם של נאה קמני, פלאה קמני ואספרוניסי הוא 3.4 קמ"ר, 0.5 קמ"ר ו-0.1 קמ"ר בהתאמה.

בתקופת יבשת-העל פנגיאה (לפני 250–500 מיליון שנים) לא היה קיים הים התיכון, ומכאן שלא התקיים האי סנטוריני. אחרי פיצולה של פנגיאה נוצרו שתי יבשות-על: לאוראסיה הצפונית וגונדוונה הדרומית. לפני כ-65 מיליון שנה התפצלה גונדוונה ונוצרה יבשת אפריקה במקומה הנוכחי מדרום ללאוראסיה, כאשר בין היבשות הפריד ים טתיס – רצועת ים ממנה התפתח מאוחר יותר הים התיכון. אחרי התייצבות היבשות, נדחק הלוח האפריקאי מתחת ללוח האירו-אסיאתי, ובמקום המפגש ביניהם נוצרה קשת איים הכוללת הרי געש פעילים. הקשת נקראת הקשת הגעשית של דרום הים האגאי והיא חלק מהקשת ההלנית. סנטוריני נמצא במרכז הקשת הגעשית שאורכה כ-500 קילומטרים, רוחבה בין 20 ל-40 קילומטרים, והיא משתרעת מבודרום דרך סנטוריני ומילוס ועד חופי יוון. האזור החל להיות פעיל געשית לפני כ-3 עד 4 מיליון שנים, אם כי הגעשיות על האי סנטוריני החלה לפני כ-2 מיליון שנים בפליטת לבה דקיטית סביב אתר אקרוטירי.

סלעים שאינם סלעים געשיים, שמקורם באי המקורי שקדם להיווצרות קבוצת האיים המקוריים נחשפו בכמה מקומות באי סנטוריני, כדוגמת בהר פרופיטיס איליאס (Προφήτης Ηλίας- "הנביא אליהו"), הנקודה הגבוהה ביותר בסנטוריני (540 מטרים מעל פני הים), במסה וונו (Μέσα Βουνό), ההר השני בגובהו באי, בצד הפנימי של קיר הקלדרה בין כף פלאקה ואתיניוס ובמקומות נוספים. הסלעים כוללים אבן גיר מותמרת וצפחה מהשלישון ועד הרביעון. סוג ההתמרה של פאצייס צפחות כחולות ומקורה בהתנגשות הלוחות מהאוליגוקן למיוקן. באתיניוס נתגלה מחדר פלוטוני גרניטי מלפני 9.5 מיליון שנים המשמש מקור למינרלים דוגמת טלק, כלקופיריט, כריזוקולה, מגנטיט ואחרים.^[5]

מלבד סלעים אלו בנויים כל האיים מסלעים געשיים שמקורם בהתפרצויות הגעשיות של 2 מיליון השנים האחרונות. שני האיים שבמרכז הקלדרה צעירים יחסית ונוצרו מלבה שנפלטה מהתפרצויות געשיות לאחר התמוטטות הקלדרה לאחר שתא המאגמה שמתחתיה התרוקן בעקבות ההתפרצות המינואית.

הר הגעש התפרץ עשרות פעמים, הן לפני ההתפרצות הגדולה והן אחריה, עד סמוך לימינו אנו. ההתפרצות האחרונה התרחשה ב-1950. האי גם נפגע מרעידות אדמה, למשל ביולי 1956.^[6]

• 
  מפה טופוגרפית של סנטוריני
• 
  הכפר אויה באי
• 
  נוף באי
• 
  פירה, בירת סנטוריני, בשעות הערב
• 
  תרה (סנטוריני) העתיקה
• 
  האתר הטרום היסטורי אקרוטירי (אנ')
• 
  פרסקו מינואי מאקרוטירי
• 
  כתובת בכתב ליניארי ב' שנמצאה באי

מראה פנורמי של סנטוריני

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: סנטוריני
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סנטוריני

• אתר האינטרנט הרשמי של סנטוריני (ביוונית מודרנית)
• אתר האינטרנט הרשמי של סנטוריני (באנגלית)
• יהודה דגן, תרה – סנטוריני, באתר רשות העתיקות
• תירה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Santorini an archetypal Greek island fantasy מאתר ה-BBC
• יוראי דניאל, סנטוריני: כל ההמלצות לאי הכי יפה ביוון, באתר הארץ, 13 ביוני 2018
• אמה גולינקר, ‏סמטאות ציוריות, הר געש תת-ימי ונוף עוצר נשימה: הכירו את האי הכי יפה ביוון, באתר מעריב אונליין, 27 במאי 2023
• מזג אוויר בסנטוריני כולל ממוצעי מזג אוויר, באתר Weather2day
• סנטוריני, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

ערים ומושבות פיניקיות
כנען	ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ') פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה	אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי	כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון	רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים	תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה	צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן	אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה	אלליה (אנ')
מצר מלקרת	אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה	תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה	אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים	איבשם (אנ') • מגן
עוד	מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת