אגריג'נטו (באיטלקית: Agrigento; בסיציליאנית: Girgenti) היא עיר בדרום סיציליה שבאיטליה, ובירת נפת אגריג'נטו. העיר היוונית הייתה ידועה כאקרגס (ביוונית: Ακράγας), ולאחר מכן בשם הפיניקי־לטיניאגריגנטו (בפיניקית: 𐤀𐤂𐤓𐤂𐤍𐤕[1] – אגרגנת (בכתיב חסר), בלטינית: Agrigentum). העיר העתיקה נשמרה כאתר ארכאולוגי, אשר זכה לכינוי "עמק המקדשים" (Valle dei Templi), ומוכרז כאתר מורשת עולמית מאז שנת 1997. אגריג'נטו היא יעד תיירותי פופולרי בדרום סיציליה ומשמשת כמרכז לעורף החקלאי שמקיף אותה. למרות זאת העיר נחשבת לאחר העניות באיטליה וסובלת מבעיית פשיעה קשה.
גאוגרפיה
אגריג'נטו המודרנית יושבת על מישור מוגבה בגובה של 225 מטר אשר צופה דרום־מערבה לכיוון הים התיכון המרוחק ממנה כ־3.5 ק"מ. אתר זה שימש בעת העתיקה כאקרופוליס של אקראגס. מקיפים אותה שני נחלים – סנטה אנה (Santa Anna או Santa Anna antica) ממערב וסן ביאג'ו (San Biagio) ממזרח, ויובליהם זורמים מצידה הצפוני. שני הנחלים נפגשים מדרום לעיר וממשיכים בזרימתם דרומה אל הים. אורכה של העיר המודרנית הוא כ־3.5 ק"מ ורוחבה אינו עולה על קילומטר אחד, אם כי מסביב לה פזורות מספר שכונות נוספות, בעיקר מצפון לגוש הבנוי של העיר. שטחה הבנוי של העיר הוא כ־4.5 קמ"ר, אם כי שטח השיפוט שלה משתרע על 244.6 קמ"ר.
כשני ק"מ מדרום לעיר ובסמוך למפגש הנחלים משתרע "עמק המקדשים" שגובהו כ־75 עד 90 מטר מעל פני הים. שמו של עמק המקדשים התקבע בטעות שכן אין המדובר בעמק אלא בשלוחה. האקלים בעיר הוא ים תיכוני אופייני.
היסטוריה
אקראגאס היוונית נוסדה על הרמה הנמוכה מצפון למפגש הנהרות אקראגס ואיפסס אשר הקיפו אותה יחד עם יובליהם מכל כיווניה, וסיפקו לה הגנה טבעית. הקמת העיר מתוארכת לשנים 582 עד 580 לפנה"ס ומיוחסת למתיישבים שהגיעו מג'לה (Gela), עיר יוונית אחרת ששכנה על חופיה הדרומיים של סיציליה, כ־60 ק"מ דרומית־מזרחית לעיר. ג'לה נוסדה בתורה בשנת 688 לפנה"ס בידי מתיישבים דורים מרודוס וכרתים. משמעות שמה של אקראגס אינה ברורה, אך ייתכן שהיה זה אפונים למייסד אגדי. העיר צמחה במהירות והייתה לעשירה והמפורסמת בערי יוון הגדולה (Μεγάλη Ελλάδα, Magna Graecia).
העיר הגיעה לשיאה במאה ה־6 לפנה"ס ובמאה ה־5 לפנה"ס תחת שלטון הרודנים פלאריס (570 עד 554 לפנה"ס) ותרון (488 עד 471 לפנה"ס). בתקופה זו השתרעה העיר על שטח גדול בהרבה משטחה כיום, והתגוררו בה 300,000 איש. לאחר מותו של תרון בשנת 471 לפנה"ס הייתה אקראגס לדמוקרטיה ובתקופה זו חי ופעל בה הפילוסוףאמפדוקלס (Εμπεδοκλής). העיר נותרה נייטרלית בעת מלחמת סירקוזה באתונה בעת ההרפתקאה הסיצילית בשנים 415 עד 413 לפנה"ס. בשנת 406 לפנה"ס נכבשה אקראגס בידי קרתחדשת, כמוזכר בכתובת אגרגנת, ומאז לא שבה למעמדה הקודם, אם כי חוותה תקופת פריחה מחודשת בעת שלטונו של טימולאון במחצית השנייה של המאה ה־4 לפנה"ס.
ב־261 לפנה"ס התרחש בעיר הקרב הסדור הראשון במלחמה הפונית הראשונה – קרב אגריגנטום, שהסתיים בכיבוש רומאי של העיר. אגריגנטום חרבה שוב בידי הבשנת 262 לפנה"ס ובידי הקרתחדשתים בשנת 255 לפנה"ס, והמשיכה לסבול במהלך המלחמה הפונית השנייה החל בשנת 218 לפנה"ס, עת נלחמו שני הצדדים הניצים על השליטה בה. לבסוף כבשו הרומאים את העיר בשנת 210 לפנה"ס וקראו את שמה אגריגנטום, אם כי היא נותרה עיר דוברת יוונית משך מאות שנים לאחר מכן. העיר שבה וחוותה פריחה בתקופה הרומית, ותושביה זכו באזרחות רומית לאחר מותו של יוליוס קיסר בשנת 44 לפנה"ס.
לאחר נפילת האימפריה הרומית עברה אגריג'נטו לשליטת האימפריה הביזנטית. תושבי העיר נטשו את האתר המקורי עליו ישבה ועברו להתגורר במעלה הגבעה, ככל הנראה בשל התקפות הסרצנים והברברים. בשנת 828 כבשו הסרצנים את העיר שנודעה בתקופתם בשם קרקנט. שם זה התגלגל לגריג'נטי בסיציליאנית, ונותר בעינו עד שבניטו מוסוליני הורה על השבת השם הרומי הוותיק בצורתו האיטלקית בשנת 1927.