טנג'יר
طنجة, ⵟⴰⵏⵊⴰ

סמל טנג'יר דגל טנג'יר
מדינה	מרוקו מרוקו
מחוז	טנג'יר-תטואן-אל־חוסימה
תאריך ייסוד	המאה ה־5 לפנה״ס
שטח	199.5 קמ"ר
גובה	56 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	947,952 (2014)
קואורדינטות	35°46′36″N 5°48′14″W / 35.776666666667°N 5.8038888888889°W / 35.776666666667; -5.8038888888889
אזור זמן	UTC+0
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת מרוקו מוגדלת)   רבאט קזבלנקה אגאדיר מקנס מרקש פאס אוג'דה סלא האוקיינוס האטלנטי הים התיכון אלג'יריה סהרה המערבית טנג'יר (למפת מרוקו רגילה)   רבאט קזבלנקה אגאדיר מקנס מרקש פאס אוג'דה סלא האוקיינוס האטלנטי הים התיכון אלג'יריה סהרה המערבית טנג'יר tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

טַנְג'יר (נהגה: טַנְז'יר; בלטינית Tingis – תִּינְגִּיס; בערבית ובבֶּרְבֶּרִית: طنجة / ⵟⴰⵏⵊⴰ – טַנְזַ'ה / ⵜⵉⵏ ⵉⴳⴳ – תִּין אִיגִּי / ⵜⵉⵏⴳⵉ – תִּינְגִּי; בספרדית: Tánger – תַּנְחֶר; בצרפתית Tanger – תַּנְזֵ'ה) היא עיר בצפון מרוקו, בה חיים כ-950,000 תושבים (נכון ל-2014). היא שוכנת בכניסה המערבית למצר גיברלטר, בו נפגש הים התיכון עם האוקיינוס האטלנטי, כ-12 ק"מ ממזרח לכף ספרטל. טַנְג'יר היא עיר הבירה של מחוז טנג'יר-תטואן-אל־חוסימה.

העיר הייתה מושבה פיניקית, תחת השם "תנג", "תנגא", "תינגא" או "תתגא".

היסטוריית העיר הושפעה רבות ממגוון תרבויות, החל מהמאה ה-10 לפנה"ס אז הוקמה על ידי הפיניקים, שבזמנם הפכה לעיר אסטרטגית ומרכז מסחר, ובמשך ההיסטוריה היוותה מרכז פעילות לתרבויות שונות. ב-1923 הוקם בעיר ובסביבתה האזור הבינלאומי של טנג'יר, שנוהל בידי המעצמות הקולוניאליות והפך למוקד פעילות של דיפלומטים, מרגלים, אנשי בוהמה, סופרים ואנשי עסקים רבים מאירופה ומאמריקה. מעמד זה הסתיים עם עצמאות מרוקו בין השנים 1956 ל-1960.

עם תחילת המאה ה-21 עברה טנג'יר תהליכי פיתוח ומודרניזציה מהירים, כמו הקמת נמל תעופה, מרכז עירוני, אצטדיון כדורגל, רובע עסקים מודרני ופרויקטים תיירותים לחופי המפרץ, כמו גם נמל טנג'יר-מד החדש.

טנג'יר נוסדה על ידי הפיניקים לכל המאוחר במאה ה-8 לפנה"ס, וייתכן שכבר במאה ה-10 לפנה"ס. ברוב הקברים הברבריים בסביבות טנג'יר עד המאה ה-6 לפנה"ס נמצאו תכשיטים פוניים, מה שמעיד על סחר פורה עד אז. הקרתגים פיתחו את טנג'יר כנמל חשוב של אימפריית קרתגו עד המאה ה-5 לפנה"ס. במשך זמן רב שמרה העיר על המסורות הפיניקיות, והנפיקה מטבעות ברונזה עם תבליטי המלכים המאורטניים וכתב פוני. תחת השלטון הרומאי נחקקו על המטבעות שהונפקו ראשיהם של אוגוסטוס ואגריפס עם אותיות לטיניות מצד אחד, אך מצדם השני נחקקה דמותו של האל הפיניקי-כנעני בעל, מה שמעיד שהמסורת הפיניקית עדיין נמשכה אז.

היוונים הכירו את העיר בשם טינגיס ותיעדו, אם כי בשינוי מסוים את האגדות הברבריות על הקמתה. לפי האגדות, טינג'יס הייתה כביכול בתו של אטלס ואלמנתו של אנטאוס, ששכבה עם הרקולס וילדה לו את בנו סיפקס. לאחר מותה ייסד ספיקס את הנמל וקרא לו על שמה לכבודה.

בתקופה הרומית טינגיס קיבלה זכויות עירוניות מסוימות על ידי אוגוסטוס, ומאוחר יותר הפכה למושבה רומית על ידי קלאודיוס, שהכתירה לבירת פרובינקית מאוריטניה טינגיטה.

בשנת 429 עשרות אלפי ונדלים, תחת פיקודו של המלך גאיזריק, חצו מאירופה לצפון אפריקה וכבשו את טינגיס ומאוריטניה, עד קלמה במזרח. הפחישה הוזמנה ככל הנראה על ידי מושל אפריקה בוניפציוס, שחשש ממלחמה האלמנה הקיסרית גאלה פלסידיה.

עם זאת, כשנודע לבוניפציוס כי הוא והקיסרית עברו מניפולציות על ידי הגנרל הרומאי פלביוס אטיוס, הוא החל לנסות לאלץ את הוונדלים לשוב לספרד, אך הובס בקרב בקלמה ב-431. עם הזמן הונדלים איבדו את השליטה בטינגיס ובשאר מאוריטניה במהלך התקוממויות ברבריות שונות.

בשת 533 טינגיס נכבשה מחדש על ידי הצבא הביזנטי בפיקודו של בליסריוס, הגנרל של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, כחלק ממלחמת הוונדלים. עם זאת, הממשל הפרובינציאלי החדש הועבר לסאוטה, שכונתה ספטם, שניתן היה להגן עליה יותר.

בסביבות 618 השלטון הביזנטי באזור כנראה נכנע ללחץ ממלכת ספרד הוויזיגותית.

הרוזן יוליאן מסאוטה הוביל כביכול את ההגנות האחרונות על טנג'יר נגד הפלישה המוסלמית לצפון אפריקה. ספרות הרומנטיקה של ימי הביניים ראתה בבגידתו בנצרות כנקמה אישית נגד המלך הוויזיגותי רודריק על כבוד בתו, אבל טנג'יר לפחות נפלה למצור על ידי כוחותיו של מוסא בן נציר רק בסביבות 707 עד 711. בזמן שבן-נציר נע דרומה דרך מרכז מרוקו, הוא שלח את סגנו בטנג'יר טאריק אבן זייד, לפתוח את הפלישה המוסלמית לספרד. עוקבה בן-נאפע יוחס בטעות לעיתים קרובות עם כיבושו של טנג'יר על ידי היסטוריונים בימי הביניים, אך באמת היה חלק הוועדה המאוחרת של מוסא בראשותו של אל-ואליד הראשון.

תחת שלטון בית אומיה, שימשה טנג'יר כבירת מחוז מרוקו ("מגרב אל-אקצא" או "אל-אודווה") באזור אפריקה. עם זאת, כיבוש המגרב וספרד בוצע בעיקר כפשיטות למטרות שוד ותפיסת עבדים, והנהגת הח'ליפות המשיכה להתייחס לכל הברברים כעובדי אלילים או עבדים לצורכי מס, גם לאחר ההמרה ההמונית לאסלאם. באזור טנג'יר, מיסים מעוררי שנאה אלה שולמו בעיקר בדמות שפחות או בעורות טלה עדינים, שיוצרו על ידי הכאת הכבשים כדי לגרום ללידה מוקדמת. בשנת 720 המושל יזיד נרצח על ידי שומרים ברברים ששימשו כעבדים. בשנות ה-730, בעקבות יחס דומה מצד המושל עוביד אללה וסגנו בטנג'יר אל-מוראדי, פרץ המרד הברברי. בהשראת הכפירה החריג'ית השוויונית, כבשו שבטי ברגוואטה ואחרים תחת מייסרה אל-מת'ארי את טנג'יר בקיץ של 740. בקרב האצילים בפאתי העיר, כמה חודשים לאחר מכן, טבח מחליפו של מייסארה חאלד אבן חמיד. קרם האצולה הערבית בצפון אפריקה. ח'ליף זועם הישאם הורה על התקפה של צבא שני "שתחילתו הוא היכן שהם נמצאים וסופו הוא היכן שאני נמצא", אך צבא זה הובס בבגדורה בשנה שלאחר מכן. הברגהוואטה רוכזו דרומה יותר על חוף האוקיינוס האטלנטי, והאזור סביב טנג'יר נקלע לכאוס עד 785.

הפליט הערבי השיעי אידריס הגיע לטנג'יר לפני שהמשיך דרומה, התחתן עם שבטים מקומיים סביב מולאי אידריס והרכיב צבא שבין שאר כיבושיו כבש את טנג'יר כ.  790. במהלך חלוקת הסולטנות שהתרחשה עם מותו של אידריס השני, נפל טנג'יר לבנו קאסם בשנת 829. עד מהרה נלקחה על ידי אחיו של קאסם עומר, ששלט בה עד מותו בשנת 835. בנו של עומר. עלי הפך לסולטן (ר' 874–883), וכך גם בנו של קאסם יחיא אחריו (ר' 880–904), אך הם שלטו מפאס.

הח'ליף הפאטימי עבדאללה אל-מאדי החל להתערב במרוקו בתחילת המאה ה-10, מה שגרם לאמיר האומאי של קורדובה להכריז על עצמו כ'חליפה ' ולהתחיל לתמוך בשליחות נגד יריביו. הוא עזר לברברים מג'ראווה לדרוס את מלייה ב-927, את סאוטה ב-931 ואת טנג'יר ב-949. המושל של טנג'יר מונה לאחר מכן לראש הנכסים ובעלות בריתה המרוקאיות של קורדובה. עלי אבן חממוד, מונה למושל קורדובה של סאוטה בשנת 1013, ניצל את מלחמות האזרחים של הממלכה כדי לכבוש את טנג'יר ומאלגה לפני שדרס את קורדובה עצמה והכריז על עצמו ח'ליף בשנת 1016. בעל בריתו ברגווטה, ריז אללה, הורשה אז לשלוט מטנג'יר. עם אוטונומיה כללית.

האל-מוואחידון תחת שלטונו של יוסף בן תאשפין כבשו את טנג'יר בשנת 1077.בשנת 1147 העיר נפלה לידי האלמוואחידון בראשותו של עבד אל-מומין. תחת השושלת של אל-מומין טנג'יר שגשגה והתפתחה, והנמל שבה היה פעיל מאד.

כמו סאוטה, טנג'יר לא הכיר בתחילה במארינידים לאחר נפילת האלמוחאדים. במקום זאת, הצ'יף המקומי יוסף בן מוחמד התחייב בפני החפסידים בתוניסיה ולאחר מכן לעבאסים במזרח לפני שנהרג בשנת ah 665 (סוף 1266 או תחילת 1267). אבו יוסף יעקוב כפה את נאמנותו של טנג'יר במצור של שלושה חודשים בשנת 1274.

המאה הבאה הייתה תקופה חסרת יציבות של מרידות וקשיים עבור העיר. במהלך תקופה זו, בשנת 1304 נולד בעיר חוקר הארצות אבן בטוטה. החל מסוף המאה ה-14פיראטיות מטנג'יר וסאלה החלה להטריד את הספנות במיצר גיברלטר ובצפון האוקיינוס האטלנטי.

הפורטוגזים החלו את התפשטותם הקולוניאלית על ידי כיבוש סאוטה, כתגמול על הפיראטיות שפעלה ממנה. החל משנת 1415 טנג'יר הפכה למטרה מרכזית עבור הפורטוגזים, שניסו לכבשה ללא הצלחה ב-1437, 1458 ו-1464, עד שבאוגוסט 1471 הצליחו הפורטוגזים לכבוש את העיר ללא התנגדות, לאחר שחיל המצב המוסלמי בעיר נמלט ממנה עם היוודע כיבושה של אסילה. לאחר הכיבוש, כמו בסאוטה, הסבו הפורטוגזים את המסגד הראשי שבה לכנסיית הקתדרלה של העיר, שעוטרה ושופצה עוד מספר פעמים בתקופת שלטון הפורטוגזים. בנוסף לקתדרלה, בנו הפורטוגזים בעיר בתים בסגנון אירופאי וקפלות ומנזרים פרנציסקניים ודומינקניים.

לטנג'יר ברית ערים תאומות עם הערים:

• מרוקו קזבלנקה, מרוקו (מ־2004)
• ארצות הברית פסדינה, קליפורניה, ארצות הברית
• פורטוגל פארו, פורטוגל (מ־1954)
• ספרד קדיס, ספרד
• ספרד אלגסיראס (אנ'), ספרד
• תוניסיה ביזרטה, תוניסיה
• בלגיה לייז', בלגיה (מ־2006)
• צרפת מץ, צרפת
• צרפת מולן, צרפת
• צרפת בוז'אנסי (אנ'), צרפת
• צרפת סנט דניס, צרפת
• הפיליפינים דאגופון (אנ'), הפיליפינים

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: טנג'יר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טַנְג'יר

• תמונות מהעיר
• אודות הקהילה היהודית בעיר
• מפות טנג'יר ומפרץ טנג'יר, מאוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, סריקות מונגשות באתר ערים היסטוריות
• שלמה בן עמי, למה טנג'יר?, זמנים, 52, אביב 1995, עמ' 4–19, באתר JSTOR
• טנג'יר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טל לוי, ‏חבל טנג'יר ורכס הרי הריף – ירוק וכחול בצפון מרוקו, באתר GoTravel
• טנג'יר (מרוקו), דף שער בספרייה הלאומית

ערים ומושבות פיניקיות
כנען	ערי החוף אלת • רפיח • עזה • אשקלון • אשדוד • מחוז יבנה • יפו • תל מיכל • ארשף • אליכין • מגדל עבדעשתרת • תל מבורך • קרוקודילון • דאר • עתלית • קרתה • שקמונה • תל אבו הואם • בעל • תל בירה • עכו • כברי • אכזיב • חמון • צור • מחלב • צרפת • צידון • בארות • גבל • בתרון • טריפולי • אורתוסיה • ערקת • צמר • מרימה (אנ') • מרת (אנ') • אַרְוָד • אנטי־ארוד • קרן • בלנאה • פלטוס (אנ') • גבעל • לאדכא • אוגרית־רמיתה • מוריאנדה (אנ') פנים הארץ מרשה • ירושלם • שכם • כבול • מצפה ימים • קדש • תל אנפה • כמד • בעל־בקע
קיליקיה	אזתודי • אדון • לארטס (אנ')
אי־כתיים/אלשי	כתי • אדיל • תמש • לפש • פף • סלמיס • אמתוס (אנ')
יוון	רודן • כפתור • אי־כתר (אנ') • סאמוס • קליסטה־תרה • תאסוס • עבדרת • אתונה • פיראוס • תבאי (אנ') • דמטריאס • קוס • אוליארוס (אנ') • פויניקוס (אנ')
מצרים	תחפנחס • מף • איפסמבול
סיציליה	צור הכוסים • אגרגנת • הראקליה מינואה • סלינוס (אנ') • מזר (אנ') • ליליבאיום • מטוא (אנ') • דרפנה • ארך • ציץ • כפרא (אנ') • חמר (אנ') • ראש מלקרת • הנה
שרדן	אולביה • פאולי ג'ריי (מארח?) (אנ') • כרלי • נורה (אנ') • ביתען (אנ') • סלכי (אנ') • אי נצים (אנ') • מונטה סיראי (אנ') • נאפוליס (אנ') • תרוס (אנ') • אלגרו
קורסיקה	אלליה (אנ')
מצר מלקרת	אנן • גול • אירנם • למפדוזה
צפון אפריקה	תובקטיס • לפקי • ויעת, פילן, מעקר • צברתען • מנינקס • מקם חדש (אנ') • קפסה • תעינת (אנ') • ראש פה (אנ') • אכולה (אנ') • שטפשר (אנ') • תפסוס (אנ') • לפקי (תוניסיה) (אנ') • ראש פנת • אדרמת • מכתר (אנ') • תנסמת (צר') • אספיס (אנ') • כרכואן • קרתחדשת • עתקת • ראש אשמן (אנ') • עפון אקרא • תבגג • ווגה (אנ') • אלתברש (אנ') • בבעל (אנ') • תברכען (אנ') • תגרן (אנ') • עפון (אנ') • מלכא (אנ') • מקמא (אנ') • ראש כד (אנ') • כרטן • טפתען (אנ') • אי גלגל (אנ') • סראע (אנ') • תמכי (אנ') • ראש עז (אנ') • ראשיפיסיר (אנ') • אי אמן (אנ') • ראש כובב (אנ') • כש (אנ') • ראשוביקרי (אנ') • ראש גני (אנ') • אי כוסים • תיפאזה • אי חול (אנ') • גנגן (אנ') • קרתן (אנ') • כמא (אנ') • ראשגון (אנ') • ראש אדר • אבן חק (אנ') • חק ש עלשת • תיתגא (אנ') • יוליה קונסטנטינה זיליל (אנ') • לכש (אנ') • וולוביליס (אנ') • תומיאטרי (אנ') • תמדעת (אנ') • סלעת־שעלת (אנ') • אזמה (אנ') • ראשיביס • מוגדור • אגדר
אישפניה	אליסובו • נמל חנבעל ונמל מגן • אוסונובה • טבירה (אנ') • אונובה • שפלה • קרת חמן (אנ') • קרת טובה • לבריחה (אנ') • אגדר • קרת (אנ') • מונס קלפה • קרו דל ווילאר (אנ') • מלחת • טוסקנוס (אנ') • צכץ • עבדרת (אישפניה) (אנ') • תותוגי (אנ') • תגלת (אנ') • קרתחדשת (אישפניה) • הרנא (אנ') • אקרה לאוקה • צוריכה (אנ') • טרקו
האיים הבלאריים	איבשם (אנ') • מגן
עוד	מסלת • אביניון • נים • אי נור • עשתרות (אנ') • תרשיש • אופיר • אימפריית קרתחדשת

האימפריה הפורטוגזית
צפון אפריקה	אגוז (1506–1525) • אל קאסר אס-סגיר (1458–1550) • ארזילה (1471–1550, 1577–1589) • אזמור (1513–1541) • סאוטה (1415–1640) • מזאגאן (1485–1550, 1506–1769) • אסואירה (1506–1525) • ספים (1488–1541) • אגאדיר (1505–1769) • טנג'יר (1471–1662) • ואדאן (1487–אמצע המאה ה–16)
אפריקה שמדרום לסהרה	אקרה (1557–1578) • אנגולה (1575–1975) • אנובון (1474–1778) • ארגן (1455–1633) • קבינדה (1883–1975) • כף ורדה (1642–1975) • סאו ז'ורז'ה דה מינה (1482–1637) • ביוקו (1478–1778) • חוף הזהב הפורטוגזי (1482–1642) • גינאה ביסאו (1879–1974) • מלינדה (1500–1630) • מומבסה (1593–1698, 1728–1729) • מוזמביק (1501–1975) • קילווה קיסיוואני וסונגו מנארה (1505–1512) • טירת סאו זואו בפטיסטה דה אז'ודה (1680–1961) • סאו טומה ופרינסיפה 1753–1975 • סוקוטרה (1506–1511) • זנזיבר (1503–1698) • זיגינשור (1645–1888)
מערב אסיה	בחריין (1521–1602) • הורמוז (1515–1622) • מסקט (1515–1650) • בנדר עבאס (1506–1615)
תת-היבשת ההודית	ציילון הפורטוגזית (1518–1658) • לקשאדוויפ (1498–1545) • האיים המלדיביים (1518–1521, 1558–1573) • וסאי-ויראר (1535–1739); מומבאי (1534–1661); קז'יקוד (1512–1525); קנאנור (1502–1663); צ'אול (1521–1740); צ'יטגונג (1528–1666); קוצ'י (1500–1663); קאנור (1536–1662); דאדרה ונאגר הבלי (1779–1954); דאמאן (1559–1962); דיו (1535–1962); גואה וגואה העתיקה (1510–1962); הוגלי (1579–1632); נגפטינאם (1507–1657); פוליקאט (1518–1619); פאליפורם (1502–1661); סלסט (1534–1737); מצ'יליפטנאם (1598–1610); מנגלור (1568–1659); סוראט (1540–1612); טהואוטהוקודי (1548–1658); סן תומא דה מליאפור (1523–1662; 1687–1749)
מזרח ודרום מזרח אסיה	איי בנדה (המאה ה-16 עד המאה ה-18) • פלורס (המאה ה–16 עד המאה ה–19) • מקאו (1557–1999) • מקאסאר (1512–1665) • מלאקה (1511–1641) • איי מאלוקו (אמבון 1576–1605, טרנאטה 1522–1575, טידורה 1578–1650) • נגסאקי (1571–1639) • טימור הפורטוגזית (1702–1975)
אמריקה הצפונית	ניופאונדלנד (1501–1570?) • לברדור (1501–1570?) נובה סקוטיה (1519–1570?)
אמריקה המרכזית והדרומית	ברזיל (1500–1822) • ברבדוס (1536–1620) • הפרובינציה הציספלאטינית (1808–1822) • גיאנה הצרפתית (1809–1817) • קולוניה דל סקרמנטו (1680–1777)
מדיירה והאיים האזוריים	שתי קבוצות איים אלה היוו חלק מהאימפריה הפורטוגזית החל במאה ה-15, וב-1976 היו למחוזות אוטונומיים.