אלי אביבי נולד בפרס בשם אלי ארז'ן, וכשהיה בן שנה עלתה משפחתו לארץ ישראל, והוא גדל בדרום תל אביב. בגיל שלוש עשרה עזב את הבית, ובגיל חמש עשרה (ב-1946) הצטרף לפלמ"ח ועבר קורס בפלי"ם. בגיל שבע עשרה יצא למסע שארך ארבע שנים, בו עבד במקומות שונים בעולם, החל במערב אפריקה וכלה בים ברנץ שבאזור הקוטב הצפוני.
כשחזר ממסעותיו בשנת 1952, והוא בן עשרים ושתיים, חיפש מקום מתאים לכתיבת זכרונותיו. הוא שכר מהמדינה שני מבנים של הכפר הערבי הנטוש א-זיב, ושיפץ אותם. אחד מהם, שהיה בעבר ביתו של מוכתר הכפר אחמד חוסיין עטייה, הפך ברבות הימים לביתו של אביבי, בו הוקם גם מוזיאון לתולדות אכזיב.
אביבי נפטר ב-16 במאי2018.[1] למרות בקשתו בצוואתו להיקבר בשטח "מדינת אכזיב", נקבר בבית העלמין בקיבוץ גשר הזיו הסמוך. אחיינו היה שי אביבי.
מדינת אכזיב היא מדינה לכאורה שהוכרזה על ידי אלי אביבי ורינה רעייתו בשנת 1971, כצעד מחאה נגד בנייתו של הגן הלאומי במקום. ל"מדינה" נשיא (אביבי), דגל והמנון, ואף הונפקו דרכונים. בתקופה מסוימת אף הוחתמו דרכוני המבקרים בחותמת מיוחדת.
המוזיאון לתולדות אכזיב, שהקים אביבי, מרכז ממצאים ארכאולוגיים מההיסטוריה של אכזיב, חלקם בני למעלה מ-3,000 שנה. המוצגים אינם מוגנים על ידי זכוכית, ומוצגים בגובה העיניים. על קירות האבן נמצאים העתקים של ציורים עתיקים, וסיפור המקום כתוב עליהם.
מיקומו בתרבות הישראלית
במשך שנים רבות, החל בסוף שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היה ביתו של אלי אביבי אבן שואבת לצעירי הבוהמה.
במקום התקיים הפנינג ספונטני בכל קיץ וכן בחגים, וצעירים רבים תיארו שחוו במקום את תחושת השחרור הראשונה שלהם.
השיר 'לילה בחוף אכזיב', שכתבה נעמי שמר לשלישיית גשר הירקון, נכתב בעקבות אותן מסיבות שבהן השתתפה נעמי שמר עצמה.
אלי אביבי עצמו, בהיותו דמות ציורית, היה מוקד משיכה אליו נהרו צעירים וצעירות, הן לשם תחושת החופש והן כדי לשמוע ממנו את סיפוריו ואת הגותו על החיים.
בנוסף, פרש אביבי את חסותו על צעירים וצעירות שחיפשו מקום מפלט, חיתן זוגות צעירים על פי מסורת מדינת אכזיב, ואף נתן להם מחסה.
לקריאה נוספת
יעקב בר-און, "נשיא לכל החיים", מקור ראשון, מוסף דיוקן, עמ' 54, 28 בנובמבר 2008
