שלושת הפרקים הפותחים את המסכת עוסקים בפרטי הדינים של איסור החמץ בפסח. הפרק הרביעי מתעסק באיסור מלאכה בערב פסח. הפרקים ה' עד ט' עוסקים בענייני קרבן הפסח. הפרק העשירי מתרכז בפרטי הדינים והעניינים הקשורים בליל הסדר.
שם המסכת
השם שנקבע על ידי חז"ל למסכת הזו הוא 'פסחים'- ברבים ולא פסח ביחיד. טעמים אפשריים הנידונים בכך:
המסכת עוסקת בדיני שני חגי פסח – פסח ראשון ופסח שני.
המסכת נוצרה מחיבור שתי מסכתות. המסכת הראשונה כללה את הדינים הנוגעים לקורבן פסח (פרקים ה'–ט') הרלוונטיים לזמן שבית המקדש היה קיים, ואילו המסכת השנייה עסקה בדיני חמץ וליל הסדר הרלוונטיים גם לאחר החורבן (שאר הפרקים)[1].
מיקומה של המסכת בסדר מועד
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, ישנן שתי סיבות להבאת המסכת לאחר מסכתות שבת ועירובין. הראשונה היא שמצוות הפסח היא מהמצוות הראשונות הנתונות על ידי משה. הסיבה השנייה היא שמצוות הפסח היא המצווה שמופיעה מיד לאחר מצוות השבת ("שנייה לשבת") בפרשת המועדות[2].
פירושם של שניים מחכמי ספרד על המסכת, הריטב"א - שמובא פירוש מקוצר של תלמידו בשמו - והרשב"א אבדו. בנוסף לכך, פירושו של הרמב"ן, גם הוא מחכמי ספרד, מונה רק שלושה עשר דיבורי המתחיל על כל המסכת. אמנם, ישנם בידינו שני פרשנים ספרדים ייחודיים על המסכת - מהר"ם חלאווה וחידושי רבינו דוד.
פרקים ה-ט במסכת
פרקים ה-ט במסכת ("מסכת פסח שני") עוסקים בדיני קדשים, והרבה ממפרשי המסכת לא כתבו פירושים על פרקים אלו[5]