על פי ההלכה, מצה עשירה אינה חמץ אך גם אינה כשרה למצוות אכילת מצה בליל הסדר[1]. בימינו קיימת מחלוקת לגבי האם מותרת אכילת מצה עשירה בשאר ימי חג הפסח. בקרב האשכנזים ויוצאי גאורגיה אכילת מצה עשירה אינה מותרת בפסח, אלא במידת הצורך עבור זקן או חולה[2]. לדעת כמה מחכמים הספרדים היא מותרת.
שיטת רש"י: עיסה שנילושה במי פירות יכולה להחמיץ, אולם היא לא הופכת לחמץ גמור האסור בכרת אלא ל"חמץ נוקשה" האסור רק בלאו ולא בכרת.
שיטת רבנו תם: עיסה שנילושה במי פירות בלבד לא תחמיץ לעולם, אולם אם יש בעיסה גם מים היא עשויה להחמיץ ל"חמץ נוקשה".
הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים כשיטה השנייה, שעיסה שנילושה במי פירות כלל אינה מחמיצה ובהתאם מתירים אכילת מצה עשירה בשאר ימי הפסח, בתנאי שלא הוכנסו לעיסה מים. הרמ"א כותב שאין אוכלים מצה עשירה בפסח וטעמים שונים נתנו לכך. סיבה אחת שניתנה היא בגלל החשש שבמי הפירות נכנסה כמות קטנה של מים ובמקרה כזה העיסה של המצה העשירה יכולה להחמיץ במהירות רבה. סיבה שנייה היא החשש לדעת רש"י שמי פירות מחמיצים ושהעיסה החמיצה. האבני נזר כותב שסיבות אלו חלשות מאוד, שכן ניתן לשמור שלא יכנסו לעיסה מים וניתן לאפות את המצה במהירות באופן שלא תחמיץ. האבני נזר מציין טעם שלישי, שהתורה אומרת "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני" ועל כן מי שרוצה לאכול לחם בכל שבעת ימי הפסח צריך לאכול לחם עוני ולא מצה עשירה, ואם זאת טענה זאת לדעת הספרדים לא רלוונטית מלכתחילה שכן מברכים על מצה זו בורא מיני מזונות והיא אינה מוגדרת לחם (שברכתו המוציא).[3]
עוגיית יין
סוג של מצה עשירה בימינו, היא זו המכונה "עוגיית יין"[4]. הרב אברהם יוסף נתן לעוגיות אלו הכשר לפסח, בנימוק שהחומרים המוספים להם הם בכמות קטנה מאוד אשר אינה משפיעה על מהות העוגיות כמצה עשירה אשר אינה מחמיצה[5]. לעומתו, הרב מרדכי אליהו והרב יעקב יוסף פסקו שאין לאכול את העוגיות הללו בפסח ושיש לבערם מהבית כדין חמץ גמור[6].
בערב פסח
בגלל האיסור לאכול מצה בערב הפסח, ישנם האוכלים בערב פסח מצה עשירה, אשר אינה כלולה באיסור מכיוון שהיא אינה כשרה למצוות אכילת מצה בליל הסדר. במיוחד משמשת המצה העשירה בשנים בהן הפסח יוצא ביום ראשון. בשנים אלו יש צורך על פי ההלכה לבער את החמץ מהבית קודם השבת. מכיוון שבשבת זו אסור לאכול מצה, המצה העשירה מהווה פתרון לצורך קיום סעודות שבת ללא חמץ. רבי יוסף קארו, הפוסק שמצה עשירה מותרת בפסח, ממליץ על אכילת מצה עשירה לסעודה שלישית. הרמ"א לעומת זאת כותב שאין לאכול מצה עשירה לסעודה שלישית, כמו שאין לאכול מצה עשירה בחג עצמו[7].
מדברי הרמ"א עולה שאין לאכול מצה עשירה בערב פסח כדין חמץ, אולם לדברי הרב יחזקאל לנדא האיסור הוא רק מחצות היום[8].
בליל הסדר
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. לא ברורות הדעות לגבי מתי מצה עשירה כשרה לליל הסדר.
לפי רוב הדעות מצה עשירה אינה כשרה למצת מצווה בליל הסדר והובאו לכך שתי סיבות:
בתורה כתוב: "שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני" ומצה שיש בה מי פירות היא מצה של עשירים ולא של עניים[9][10].
מי פירות אינם מחמיצים ועל כן עיסה שנעשית במי פירות אינה יכולה להחשב מצה. בעקבות טעם זה, יש המבדילים[11] בין מצה עשירה שנילושה רק במי פירות ללא מים שאסורה בליל הסדר, לבין מצה עשירה שנילושה במים ובמי פירות שמותרת בליל הסדר. יש המדייקים ברמב"ם שהוא סובר שאפילו לא הוכנסו במצה שנילושה במי פירות מים כלל, הרמב"ם סובר שניתן לצאת בה ידי חובה בליל הסדר.
הרמב"ם מבדיל בין סוגים שונים של מצה עשירה וקובע[12]:
”מצה שלשה במי פירות, יוצא בה ידי חובתו בפסח. אבל אין לשין אותה ביין, או שמן, או דבש, או חלב משום "לחם עוני", כמו שביארנו. ואם לש ואכל, לא יצא ידי חובתו.”
הרמב"ן חולק על הרמב"ם וטוען שעיסה שנילושה במי פירות, בין אם היה בהם מים ובין אם לאו, אינה כשרה למצת מצווה בליל הסדר[13].
