PROFILPELAJAR.COM

סוף זמן אכילת אפיקומן
(מקורות עיקריים)
מקרא	ספר שמות, פרק י"ב, פסוקים ח'–י"א
משנה	משנה, מסכת זבחים, פרק ה', משנה ח'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"כ, עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות חמץ ומצה, פרק ו', הלכה א'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תע"ז
מקורות נוספים	שו"ת אבני נזר אורח חיים שפא

האֲפִיקוֹמָן הוא כינוי^[1] למצה הנאכלת לקראת סופו של ליל הסדר, בסימן "צָפוּן" (כתחליף לאכילת קורבן פסח).

נוהגים לצורך כך לקחת חצי מהמצה האמצעית משלוש המצות המונחות על שולחן הסדר, ולהצניעה עד סוף הסדר. בקרב חלק מיהודי אשכנז נפוץ מנהג הילדים לגנוב ולהחביא את האפיקומן, ולקבל תמורתו פרס.

במקור, המילה אפיקומן אינו כינוי למצה, אלא כינוי לפעולה הנעשית לאחר האכילה. אמוראים בתלמוד נחלקו בפירושה.

לפי הַקַּבָּלָה נהוג לחצות את המצה בצורה בה החלק הגדול המשמש לאפיקומן יהיה בצורת האות "ו", בעוד החלק הקטן החוזר לה קערה ואמור לסמל את היותו לחם עוני יהיה בצורת האות "ד".^[2] בקרב האשכנזים שהמצות אינם רכות פעולה זו מורכבת לביצוע ועל כן מסתפקים בהבדלים הגודל בלבד ללא קשר לצורתם.

רקע

במשנה (פסחים י, ח): נאמר "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" כלומר יש לאכול את קורבן הפסח בסופו של הלילה ואין לסיים ב"אפיקומן".

בפירוש המשנה נחלקו האמוראים בתלמוד, לפי רב הכוונה היא שאין ללכת מחבורה אחת שאוכלת את קורבן הפסח לחבורה אחרת (הוא מפרש את המילה אפיקומן=אפיקו מאני, כלומר שאין להוציא כלים מהבית בו הוא נמצא כדי ללכת לבית אחר).

לפי שמואל הכוונה שאין לאכול כלום לאחר אכילת הפסח, כדרך שהרגילות הייתה לאכול קינוח לאחר הסעודה, (הוא מפרש את המילה אפיקומן=אפיקו מין, כלומר שאין להוציא מיני קינוח לאחר הפסח). כפי דעת שמואל נפסק להלכה. וכך גם בזמן שאין קרבן פסח, אוכלים בסוף הסעודה כזית מצה, זכר לאותה אכילה קרבן הפסח, ולאחר אכילה זו אין אוכלים דבר.

אטימולוגיה

פרשנים מסורתיים הציעו כי מקור המילה הוא מארמית, ומורכב משתי מילים: "אפיקו" (הוציאו) "מן" (מזון, קינוח), או "אפיקו מאני" (הוציאו כלים).^[3] בימי הביניים הוצעו גם פירושים נוספים למילה: רבי קלונימוס איש רומי בן המאה ה־11 כתב כי "בלשון יוון 'אפיקומין', כלומר שום דבר". לא ידוע לאיזו מילה כיוון רבי קלונימוס, וייתכן כי מדובר באשגרה.^[4] רבי נתן מרומי כתב ספר הערוך כי פירושו לשון כלום. רבי אליהו בחור כתב בספר התשבי כי גזרון המילה הוא יווני, וכי משמעה קינוח סעודה.

השערה מקובלת מניחה, שמקור המילה היא ממִשתה שעורכים אחרי הסעודה (מיוונית ἐπὶ κῶμον הוא אל התהלוכה, אל השעשועים)^[5] השערה זו מתאימה לפירושו של רב בתלמוד.
בלשנים מודרניים סבורים כי מקור המילה אפיקומן היא מיוונית, "קינוח סעודה" (επικωμον^[6])^[7] ופרשנות זו מתאימה לדעת שמואל בתלמוד.
עוד פירוש מיוונית, את המילה ניתן לחלק לשתי מילים אֶפִּי-קוֹמְיוֹן, ותרגומה החופשי: סיום משעשע (בדומה למילים: אפילוג וקומדיה). לפי ההגדה "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן?", והכוונה הייתה שאחרי לילה בו נוהגים בכבדות ראש, לא יסיימו בקלות ראש.

כמות אכילת האפיקומן

על פי הראשונים, יש לאכול כזית מהאפיקומן (שיעור זה נתון במחלוקת בין הפוסקים - מ-7 סמ"ק ועד כדי 50 סמ"ק), כמו כל מצוות אכילה. עם זאת, מהרי"ל כתב שיש לאכול לכתחילה כשיעור שני זיתים, כדי שתהיה אכילת שביעה.

יש לאכול שיעור זה בתוך זמן הנקרא 'כדי אכילת פרס'. בזמן שיעור זה רבו הדעות, יש אומרים שהוא 9 דקות, ויש אומרים 8, יש אומרים 4, ואחרים אומרים 3 דקות בלבד.

סוף זמן אכילת אפיקומן

מחלוקת התנאים בדין קרבן פסח

בעניין קרבן פסח ישנה מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי אלעזר בן עזריה. לדעת רבי אלעזר בן עזריה זמן אכילת קרבן הפסח הוא רק עד חצות ליל הסדר, ואילו לדעת רבי עקיבא זמן אכילת קרבן פסח מדאורייתא הוא עד סיום ליל הסדר^[8]. לדעת אביי ייתכן שרבי עקיבא מודה שאין לאכול את קרבן הפסח אלא עד חצות הלילה, וזאת מדרבנן כדי להרחיק את האדם מן העבירה^[9]. כך פוסק גם הרמב"ם^[10]: ”כבר ביארנו בכמה מקומות שאין הפסח נאכל אלא עד חצות כדי להרחיק מן העבירה, ודין תורה שיאכל כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר.”.

דין אכילת המצה

במסכת פסחים^[11] מובאים דברי רבא לפיהם האוכל מצה בזמן הזה, שאין קרבן הפסח נוהג, לאחר חצות אינו יוצא ידי חובה לפי שיטת רבי אלעזר בן עזריה. מבארת הגמרא שם שיש בכך חידוש שהיינו יכולים לטעות ולחשוב שבזמן הזה שאכילת המצה היא חיוב נפרד מאכילת קרבן הפסח תהיה האכילה כשרה כל הלילה.

פסיקת ההלכה

לדעת תוספות^[12] הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ולכן גם אכילת המצה בזמן הזה צריכה להיות קודם חצות. לעומת זאת הרמב"ם^[13] פוסק שאכילת האפיקומן מצוותה כל הלילה, וגם בהלכות קרבן פסח פסק הרמב"ם כרבי עקיבא^[14], אלא ששם הוסיף שכדי להרחיק את האדם מהעבירה יש להקדים ולאכול קודם חצות. ישנה מחלוקת בדעת הרמב"ם: לדעת הפרי חדש יש להקדים את אכילת האפיקומן לפני חצות כשם שמקדימים את אכילת קרבן הפסח^[15]. לעומת זאת לדעת רבנו מנוח יש לחלק בין אכילת קרבן פסח, שבה כתב הרמב"ם שחייב לאכלו קודם חצות, כי אם יאכלנו בטעות אחר עלות השחר יתחייב כרת, ולעומת זאת אם יאכל מצה לאחר עלות השחר אין בכך איסור, ולכן לא כתב את הסייג שיש לאכלה קודם חצות. דעה אמצעית היא דעת הרא"ש, שכתב שיש להחמיר ולאכול קודם חצות, מחמת הספק שמא הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וכן מחמת האפשרות שגם לדעת רבי עקיבא יש לאכלו קודם חצות^[16].

השולחן ערוך פוסק: ”ויהא זהיר לאכלו קודם חצות”^[17].

עצה למי שאינו מסיים את סעודת ליל הסדר בחצות

לגבי מי שלא אכל מצה כלל בליל הסדר קודם חצות כתב המשנה ברורה^[18] שיאכל לאחר חצות, אך מבלי לברך את ברכת על אכילת מצה, וזאת מחמת החשש לאותן השיטות שלאחר חצות אין מצווה באכילת מצה.

האבני נזר ייעץ למי שמתמשכת אצלו סעודת ליל הסדר, שקרוב לחצות יפסיק את הסעודה, יאכל מצה לשם אפיקומן, על תנאי שאם ההלכה היא כרבי אלעזר בן עזריה נמצא שזהו אפיקומן, ולאחר שעבר חצות לילה שהוא זמן המצווה של אכילת אפיקומן כבר אין מניעה להמשיך לאכול את שאר הסעודה, ואם ההלכה היא כרבי עקיבא יכול הוא לאכול את האפיקומן מאוחר יותר. ולאחר שיסיים סעודתו יאכל שוב מצה לשם אפיקומן ויצא בכך ידי חובה לפי שיטת רבי עקיבא^[19].

גנבת האפיקומן

בתלמוד מובאת ברייתא:

תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א'

רש"י שם פירש שמדובר בהגבהת הקערה עם המצות (דהיינו, סילוק האוכל), או אכילה מהירה. עם זאת, הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ז, ג) הבין שמדובר בחטיפת המצה אחד מהשני. רק בשלב מאוחר יותר התפתח המנהג שהילדים עצמם הם החוטפים. בכל מקרה, המנהג נועד לעורר את הילדים, כדי שישתתפו בליל הסדר, שהרי עיקר המצווה הוא "והגדת לבנך".

בליל הסדר, עורך הסדר בוצע את אחת המצות, כדי שיהיה באכילה משום "לחם עוני", הנאכל כפרוסה ולא כלחם שלם. את החצי הנותר נוהגים להותיר לאפיקומן. סביב המצה הזו התפתח המנהג שהילדים מנסים "לגנוב" אותה, ולקבל הבטחות למתנה בתמורה להחזרת המצה. אמנם, לרוב אין צורך אמיתי בהחזרת המצה, כיוון שניתן לאכול את האפיקומן גם ממצות אחרות. כיום נהוג שעורך הסדר מטמין את האפיקומן והילדים תרים אחריו. בתמורה למציאתו ניתנת מתנה.

על אף שהחבאת האפיקומן נהוגה בעדות רבות, גנבתו על ידי הילדים הייתה בעבר מקובלת רק אצל חלק מיהודי אשכנז ובשאר עדות ישראל לא היה המנהג מוכר כלל, והיו אף חכמי הלכה שאסרו מנהג זה מחשש שהוא עלול לחנך את הילדים לגנוב^[20]. ומצאו סמך לדבריהם מהאמרה העממית המובאת במסכת ברכות 'בתר גנב גנוב וטעמא טעים' (=גם הגונב מן הגנב טועם טעם גנבה)

קישורים חיצוניים

אפיקומן באנציקלופדיה יהודית "דעת"
אילון גלעד, כך התגנבה לעברית המילה "אֲפִיקוֹמָן", באתר הארץ, 1 באפריל 2015
הלכות אפיקומן מתוך פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד
מידע על אפיקומן בקטלוג הספרייה הלאומית
הערך "אפיקומן", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
מאמרים בנושא אפיקומן, באתר ספריית אסיף

הערות שוליים

^ החל מתקופת בעלי התוספות החלו להשתמש בשם זה כפי המנהג היום.
^ כיצד חוצים את המצה בסדר פסח?, באתר www.hidabroot.org, ‏2016-04-10
^ רש"י, מסכת פסחים, דף קי"ט, עמוד ב' ורשב"ם, מסכת פסחים, דף קי"ט, עמוד ב'
^ חנן גפני, 'אפיקומן הוא! כי לא ידעו מה הוא' על דרכיה של מילה אחת בתולדות המילונאות העברית, לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה פב, ד, 2020,, עמ' 357–70‏, JSTOR 27101977
^ אבן שושן, המילון החדש, אֲפִיקוֹמָן
^ המילון הארמי של מרקוס יאסטרוב
^ וראה ההקשר דר. יחיעם שורק, ‏מהו האפיקומן?, באתר "הידען", 19 באפריל 2019
^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ט', עמוד א'
^ תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נז עמוד ב.
^ הלכות קרבן פסח פרק ח הלכה טו
^ דף קכ עמוד א.
^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"א, עמוד א'
^ הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א.
^ פרק ח הלכה טו
^ פרי חדש אורח חיים סימן תעז
^ רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן לח, ומסכת ברכות פרק א סימן ט.
^ אורח חיים סימן תעז סעיף א
^ בסימן תעז סעיף א סעיף קטן ו, ובביאור הלכה שם דיבור המתחיל ויהא זהיר.
^ שו"ת אבני נזר אורח חיים סימן שפא
^ וכך כותב הרב שם טוב גאגין בספרו 'כתר שם טוב' חלק ג' עמוד 176:"שמעתי שהאשכנזים מלמדים לגנוב האפיקומין ושלא להשיבו עד שיבטיח לו אביו איזה מתנה, אבל בין הספרדים לא נודע מנהג זה" וכתב שם בהערה: "רע עלי המנהג הזה להרגיל ולחנך את הילדים עודם בטל ילדותם לגנוב, אם ילמדו אותם לגנוב האפיקומין, כאשר יגדלו ילכו ויגנבו דברים יקרי ערך מבית הוריו, ואם התרגל בכך קשה לו כאשר יגדל לעזוב מידה מגונה זו". וכ"כ רבי יצחק חזן בספרו - הגדה של פסח 'כה לחי', סדר הלילה סעיף י' אות ד': "ונהגו כמה ילדים לגנוב החצי של המצה המיועד לאפיקומן... (והביא כמה טעמים למה מנהג זה לא טוב: המצה יכולה להישבר לחתיכות, התאמנות איך לגנוב והרי זה מצווה הבאה בעבירה, אי נעימות לאבא כתוצאה מדרישות גבוהות מידי מצד הבן) ומנהג זה לא ידעוהו אבותינו ואבות אבותינו, ורק נתפשט אצלנו מבני האשכנזים ולא ידעתי את מקורו ומי הולידו, ולדעתי טוב לבטלו... ומכל מקום בני הספרדים שלא ידעו מנהג זה, טוב למונעם שלא ינהגו כך, מטעמים שכתבתי".