בנוסח אשכנז (וכן בנוסח פרובאנס וקטלוניא), חסר ה"זולת" (הפיוט לפני "מי כמכה באלים ה'") המקורי של הפיוט, הממשיך את הסימן והאקרוסטיכון מלפניו, ובמקומו מופיע "זולת" חילופי שמפסיק את סדר הא"ב. הפיוט החילופי הוא ארוך יותר, ויש בו סדר א"ב עצמאי. נושאו הוא השוואה בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, ויש לו רפרינים מתחלפים: "בימי חג פסח" ו"כימי חג פסח". הנוסח המקורי נשמר בקטעי גניזה ובנוסחי רומא ורומניא.[7]
בנוסח אשכנז המערבי,[8] נוסף קודם חתימת השכיבנו ביכור מאת רבי מאיר בן יצחק ש"ץ "אזכרה שנות עולמים" העוסק בהקרבת קרבן פסח. בשאר הנוסחאות ביכור זה לא מופיע.
הפיוט מצוטט בכמה מקומות בראשונים, כגון בספר המנהיג הלכות פסח[10] 'אית מאן דאמ' דר' לא הוה אכיל במעלי פיסח' משום דר' בכור הוה. וטעם לדבר משום שהקב"ה 'הרג בכורי חם ובן בכורו ריחם'.' המשפט 'הרג בכורי חם ובן בכורו ריחם' הוא ציטוט ישיר מהזולת החילופית הנאמרת באשכנז.
הקטע "פסח אכלו פחוזים" הולחן על ידי שמואל נאומבורג במאה הי"ט (לדבריו על פי ניגון מסורתי, אבל הלחנתו מסולסלת מאוד וקשה להאמין שהיא משמרת הרבה מהניגון המסורתי), אבל כנראה מעולם לא הוקלט, ונמצא ב-S. Naoumbourg, Chants liturgiques des grandes fêtes, 2ème Partie (1847), p. 126.
^מלבד הזולת, הנוסח מופיע בהתאם לנדפס במחזורי אשכנז. הזולת על פי מחזור 'קמחא דאבישונא' (עמ' 153. ושם נתבלבל העניין, ומופיע ה"זולת" האשכנזי אחרי הזולת המקורי. במחזור משנת רפ"ו מופיעים שני הפיוטים, ויש הערה לומר אחד מהם.)
^הפיוט לא מופיע במחזור ויטרי הנדפס, ושם מופיע "ליל שמורים אור עולמו" ללילה הראשון, ו"ליל שמורים אור ישראל" לליל שני. אולם, במחזור ויטרי כ"י רג'יו, "ליל שמורים אותו אל חצה" מופיע כמעריב לליל ראשון, ואחר כך באים שני המעריבים האחרים, ראו יונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' כב בהקדמה.
^הוא מופיע במחזור רמ"ו ומחזור קמחא דאבישונא. במחזור מנטובה שי"ז ובמחזור שד"ל הוא לא מופיע.
^במחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, לא מופיע הזולת המקורי, אלא הפיוט האשכזי כ"יש מוסיפים", אך במחזור רומניא תכ"ה, הנוסח המקורי כן מופיע (והנוסח האשכנזי לא מופיע כלל). הנוסח המקורי מופיע על פי כתבי יד אצל: יונה פרנקל, מחזור פסח: לפי מנהגי בני אשכנז לכל ענפיהם, ירושלים תשנ"ג, עמ' 13.
^הוא מופיע גם בחלק מכתבי יד ודפוסי מנהג אשכנז המזרחי, אבל בפועל לא נאמר מאז שרבי אייזיק טירנא קבע שלא לאמרו.
^שורה זו מופיעה (לפעמים בסוגריים) במחזורים המודפסים כעין מעבר בין עיקר המעריב לבין פיוט זה. מקורה אינו ברור.