מתוך "כתר מלכות"
|
בִּתְפִלָתִי יִסְכָּן‑גֶּבֶר, / כִּי בָהּ יִלְמַד יֹשֶׁר וּזְכוּת.
סִפַּרְתִּי בָהּ פִּלְאֵי אֵל חַי / בִּקְצָרָה אַךְ לֹא בַּאֲרִיכוּת.
שַׂמְתִּיהָ עַל רֹאשׁ מַהְלְלַי / וּקְרָאתִיהָ כֶּתֶר מַלְכוּת.
א
נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד: / לְךָ יְיָ הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֶצַח וְהַהוֹד, / לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשִׂא לְכֹל לְרֹאשׁ וְהַעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד / לְךָ בְּרוּאֵי מַעְלָה וּמַטָּה יָעִידוּ, כִּי הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.
לְךָ הַגְּבוּרָה אֲשׁר בְּסוֹדָהּ נִלְאוּ רַעְיוֹנֵינוּ לַעֲמֹד, / כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. / לְךָ חֶבְיוֹן הָעֹז הַסּוֹד וְהַיְּסוֹד!
לְךָ הַשֵּׁם הַנֶּעְלַם מִמְּתֵי חָכְמָה / וְהַכֹּח הַסּוֹבֵל הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה / וְהַיְכֹלֶת לְהוֹצִיא לָאוֹר כָּל‑תַּעֲלוּמָה.
...
|
|
|
| ההקדמה ותחילת הבית הראשון של השיר
|
כֶּתֶר מַלְכוּת היא יצירה פיוטית-פילוסופית שנכתבה בידי רבי שלמה אבן גבירול. בקצת קהילות, בעיקר התימנים וקהילות ספרדיות, נוהגים לקרוא אותו ביום הכיפורים.
השיר נחשב כאחר משירי הקודש החשובים והמשמעותיים שחוברו וכהגדרתו של חוקר הספרות ישראל לוין - "אולי שיר הקודש העברי החשוב ביותר שלאחר התקופה המקראית"[1].
בנוסף לגרסה המקורית שחיבר אבן גבירול, רבנים שונים כתבו כתר מלכות משלהם, בשל הסתייגויות מקטעים מסויימים בפיוט, ביניהם הרדב"ז[2], והבן איש חי, שחיבר אחת בין היתר מפני שבפיוט המקורי היו דברים שלא תאמו את תורת הקבלה[3]., ישנה גרסה נוספת שמחברה אינו ידוע שנדפסה בספר כיסא אליהו.
היצירה מחולקת לחלקים והיא פיוטית ופילוסופית הבאה לתאר את גודל הבורא והבריאה ואת קטנות האדם למולו.
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
