קוֹרְאֵי מְגִלָּה, הֵם יְרַנְּנוּ אֶל אֵל. כִּי מְקוֹם תְּהִלָה, הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל[1]:
אַחֲרֵי בְלוֹתִי, וַאֲנִי בְּעִיר בָבֶל. נִמְשְׁלָה עֲדָתִי, כָּאֳנִי בְּלִי חוֹבֵל. בָּא זְמַּן פְּדוּתִי, עַל יְדֵי זְרֻבָּבֶל. נִבְדְלָה קְהִלָה, מֵעֲוִּיל וּמִתְגָּאֵל. וַתְּהִי סְגֻלָּה, עִם שְׁתִיל שְׁאַלְתִּיאֵל: קוראי
בָּא דְּבַר אֲגָגִי, הֶחֱזִיק בְּפּוּר יָדוֹ. בַּאֲדָר לְהָרְגִי, נֶהְפַּךְ לְהַשְׁמִידוֹ. אֶתְּנָה הֲגִיגִי/ בּוֹ, וְאֶזְכְּרָה אֵידוֹ. וֶאֱמֶת נְקַלָה/ זֹאת לְאֵל, וְכֵן יוֹאֵל/ לַעֲשׂוֹת וְכָלָה, אַדְבְּאֵל וּמַגְדִּיאֵל : קוראי
רוֹעֲשִׁים כֶּעָשָׁן/ נִמְשְׁלוּ בְּתוֹךְ כִּבְשָׁן . בֶּן אֲגָג בְּכוּשָׁן, קָם וְשָׁב כְּבֶן בָּשָׁן. מָרְדְּכַי בְּשׁוּשָׁן, מָר דְרוֹר עֲלֵי שׁוֹשַׁן . כֵּן שְׁנַת גְּאֻלָּה, אֵל יְצַו לְדַל שּׁוֹאֵל. עַד לְבֵית תְּפִלָּה, יַעֲלוּ לְהַרְרֵי אֵל: קוראי
מַעֲשִׂים וְנִסִּים, שִׁית בְּךָ לְעֵד נֶאֱמָן. גַם בְּחִכְּךָ שִׂים, צוּף דְּבַשׁ דְבַר הָמָּן. לֵךְ שְׁתֵה עֲסִיסִים, אַחֲרֵי אֱכוֹל מִּשְמָן. אֵל זְכוֹר תְּחִלָּה, גַם שְׁנֵה בְּמִיכָאֵל. תַּחֲזוֹר חֲלִילָה, קֵץ פְּדוּת וּבָא גּוֹאֵל: קוראי
|