פיוט |
ביאור
|
אַבְנֵי יְקָר עַל הַר צְבִי הִתְפָּרְקוּ |
אבני בית המקדש שעמד על הר ב"ארץ הצבי" נופצו בידי היונים. בבית המקדש נפרצו פרצות בידי היוונים, כמוזכר במשנה, מסכת מדות, פרק ב', משנה ג'.
|
בָּאוּ יְמֵי שִׁלּוּם עֲדֵי הִתְחַזְּקוּ |
היו ימים קשים לישראל, שילום פורענות עד שחזקו וגברו החשמונאים על היונים.
|
רָמָה יְמִינָם יוֹם יְוָנִים דָּלְקוּ |
דלקו = רדפו (כמו בבראשית, ל"א, ל"ו "כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי")
|
הֵיכָל אֲזַי חָנְכוּ וְנֵרוֹת דָּלְקוּ |
דלקו = בערו והאירו. בנקודה זו רומז המחבר לנס פך השמן.
|
מִצּוּף יְשׁוּעוֹת אֵל לְבָבוֹת מָתְקוּ |
מתיקות ישועות הבורא המתיקה את הלבבות.
|
עַל זֹאת לְבָרֵךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ חָשְׁקוּ |
רצו להודות לבורא ולכן קבעו חג, לפי הברייתא המובאת בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב': "קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". תוכן דומה מצוי גם בנוסח על הניסים.
|