מאחר שהנס שעליו נתקנה ההדלקה מה שהדלקת הנר לא גרעה כלל מכמות השמן, לכך ההדלקה בלבד היא המזכירה את הנס.[2]
השלכות הלכתיות
המדליק נר חנוכה צריך לכוין לשם מצוותו, אך זהו רק בהדלקה, ואם הייתה החנוכייה מונחת בחלון במקרה, אין צורך להניחה שנית, ומספיק מה שמכוון בהדלקה.[3]
המדליק נר במקום שאין מקיים בו מצוות נר חנוכה, לדוגמה הדליק במקום שהוא גבוה מעשרים אמה[4] ולאחר מכן העבירו, לא יצא מאחר שהדלקה עושה מצווה.[5].
אם מדליק הנר היה מי שאינו חייב במצוות נר חנוכה, כגון קטן או גוי, אין זו הדלקה כשרה וצריך להדליק שוב[6](אך אם הנחה הייתה עיקר המצווה, אין זה משנה מי הדליק, ומספיק שהחייב במצווה ירים את החנוכייה ויניחה שוב, ובכך עיקר המצווה - ההנחה - נעשתה על ידו).
נר חנוכה צריך שיהיה ראוי לדלוק לפחות חצי שעה,[7] אך אם כבה הנר לפני שעבר חצי שעה אין צורך להדליק שוב מאחר שעיקר המצווה היא ההדלקה.[8]דין זה נקרא בלשון הגמרא כבתה אין זקוק לה.
^משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות מגילה וחנוכה, פרק ד', הלכה ט'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"ה, סעיף א'. השולחן ערוך מדבר על מדליק בתוך הבית והוציא לבחוץ. ומציין שלא יצא מפני שזה נראה שהדליק הנר לצרכיו האישים ולא לנר חנוכה, ומפרשי השולחן ערוך מקשים עליו, מדוע אינו מציין בפשטות שלא יצא מפני שהדלקה עושה מצווה, ומסבירים (מגן אברהם, אורח חיים, תרע"ה סעיף קטן ג') שכוונתו שם גם לשיטות שניתן להדליק בתוך הבית,