חנוכייה ציבורית היא חנוכייה המוצגת לציבור באופן פומבי במהלך חג החנוכה. חנוכייה ציבורית מוצגת בציבור כדי לחגוג את החג ולפרסם את נס פך השמן. הדלקת נרות החנוכה הציבורית מלווה בדרך כלל על ידי אירוע ציבורי באחד הלילות של חנוכה בהשתתפות אנשים רבים ולרוב גם אישים באים להדליק נרות חנוכה.
במהלך חג החנוכה בישראל, ניתן לראות חנוכיות ציבוריות רבות המוצגות לראווה ביישובים היהודים בארץ. בדרך כלל, רוב החנוכיות הציבוריות במדינת ישראל נמצאות בבתי כנסת, בתי חב"ד, מרכזים מסחריים ומקומות הומי אדם. כמו כן, החנוכיות הציבוריות מודלקות בטקס חגיגי עם אישי ציבור.
הראשון שהחל לפעול על מנת שיוצגו חנוכיות ציבוריות רבות ככל האפשר הוא רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מלובביץ'. עד היום פועלים אלפי שלוחי חב"ד בנושא זה, בכל רחבי העולם.
בהלכה
רבים מפוסקי ההלכה סבורים שאין לברך את ברכות ההדלקה במקומות ציבוריים, שכן חז"ל תיקנו להדליק רק בפתחי הבתים, או בחלונות הפונים לרשות הרבים, לדעתם ברכה במקום זה נחשב כברכה לבטלה,[1] אולם יש פוסקים המתירים לברך במקומות אלו[2] לדעתם עיקר תקנת חז"ל הוא לפרסם את הנס ולכן אין הבדל אם מדליק בפתחי הבתים או ברחוב.
היסטוריה
הרעיון של הדלקת חנוכייה ציבורית נועד כדי לפרסם את הנס של חנוכה לכמה שיותר אנשים. הראשון שפעל להדלקת חנוכיות ציבוריות הוא הרב מנחם מנדל שניאורסון. בשנת 1974 הודיע הרבי מלובביץ' על קמפיין להעלאת המודעות לחג החנוכה ונס פך השמן ועודד את חסידיו להדליק חנוכיות בציבור.[3]
בשנת 1974, בהמשך הקמפיין המודעות לחג החנוכה של הרבי מלובביץ', הדליק הרב אברהם שם טוב חנוכייה למרגלות הפעמון בהיכל העצמאות בארצות הברית. בשנה שלאחר מכן, בשנת 1975, האמרגןביל גרהם הדליק את החנוכייה של בית חב"ד בסן פרנסיסקו במסגרת הקמפיין של הרבי מלובביץ'.
בפסיקה מורכבת של בית המשפט העליון, שנמסרה ב-1989, ארבעה שופטים קבעו שכל המוצגים (עצי חג המולד, החנוכייה ותצוגת הלידה של ישו) הם חוקתיים; שלושה שופטים קבעו שכל התצוגות אינן חוקתיות; ושני שופטים קבעו שהצבת החנוכייה ועץ חג המולד זה לצד זה היא חוקתית, אך תצוגת הלידה של ישו אינה חוקתית ויש להסירה. התוצאה, אם כן, הייתה שהצבת החנוכייה בתנאים המסוימים של המקרה היא חוקתית (6 מול 3) בעוד תצוגת הלידה של ישו אינה חוקתית (5 מול 4).[4][5]
שני השופטים שקבעו שתצוגת הלידה של ישו אינה חוקתית ואילו הצבת החנוכייה היא חוקתית נימקו את החלטתם באופן מעט שונה זה מזה. השופט הארי בלקמן, שכתב את החלטת הרוב, הסביר שגם עצי חג מולד וגם חנוכיות הפכו בחברה בת זמננו לסמלים חילוניים, בעוד שתצוגת הלידה של ישו מעבירה ללא ספק מסרים דתיים. השופטת סנדרה דיי או'קונור הסכימה עם בלקמן שעצי חג המולד הם כיום סמלים חילוניים, אך לגבי החנוכייה היא קבעה כי "על אף שייתכן שיש לחנוכה פנים חילוניים מסוימים, זהו חג דתי בעיקרו, והחנוכייה היא סמלו הדתי המרכזי ומוקד הפולחן בו". עם זאת, היא קבעה שבהצגת החנוכייה לצד עצי חג המולד, ובהוספת כיתוב המצדיע לערך החירות, העבירה העיר מסר של פלורליזם וחופש האמונה, כך שהצופה הסביר לא יכול לפרש את התצוגה בכללה כתמיכה ביהדות או בנצרות ואי-תמיכה באמונות אחרות.[4][6]
השופט ויליאם ברנן תקף בדעת מיעוט את הקביעה של בלקמן שניתן להתייחס לחנוכייה כאל סמל חילוני ואת הטענה של או'קונור שיחד עם עץ חג המולד החנוכייה מעבירה מסר פלורליסטי. לפי ברנן לכל או כמעט לכל חג דתי מרכזי יש היסטוריה ופרקטיקות שאינן דתיות באופן מוחלט, אך "אין בעובדה שחנוכה חולקת [עם חגים דתיים אחרים] רקע מעין זה, כדי להופכה לחג חילוני... החנוכייה היא ללא עוררין סמל דתי, המשמש לפולחן בחגיגה שלה משמעות דתית עמוקה. זהו, לדעתי, כל שצריך להיאמר".[4]
החלטת בית המשפט השאירה בידי בתי משפט נמוכים יותר מרחב לשיקול דעת, ובמספר מקרים אסור בתי המשפט על הצגת חנוכיות במרחבים ששייכים למדינה. כך למשל, ב-1991 קיבל בית המשפט בברלינגטון שבוורמונט את העמדה שיש לאסור על חב"ד להציג חנוכייה בפארק העירוני בימי חנוכה.[7] נציגי חב"ד קיבלו רישיון מהעיר להציג חנוכייה בפארק עד 1986, אך ב-1988 עתרו מספר גורמים כנגד הרישיון, ביניהם רב בית הכנסת הרפורמי הר סיני בעיר. מספר ארגונים יהודיים, ביניהם הוועד היהודי-האמריקאי, תמכו בהחלטה והתנגדו לניסיון של אנשי חב"ד להציג סמלים דתיים במרחב הציבורי.[8]
במקרה אחר מ-2004, חב"ד דרום אוהיו נגד סינסינטי, החליט בית המשפט הפדרלי השישי לערעורים שחוקת ארצות הברית אוסרת על העיר סינסינטי למנוע מקבוצה דתית להציג חנוכייה בכיכר העיר המרכזית, אזור שמהווה פורום ציבורי להבעת עמדות פרטיות. החלטה זו נשענת על הזכות לגישה שווה לתחום הציבורי.[9]
בשנת 1979 נחנכה החנוכייה הלאומית של ארצות הברית על ידי הנשיא ג'ימי קרטר (אז החנוכייה עדיין לא נקראה 'החנוכייה הלאומית של ארצות הברית'), ומאז אישי ציבור בארצות הברית מדליקים בה נרות מדי חנוכה. הנשיא קרטר נכח בהדלקת הנרות בפעם הראשונה, ומחליפו בתפקיד רונלד רייגן הכריז עליה כ"החנוכייה הלאומית של ארצות הברית". בשנת 2009 החנוכייה הודלקה על ידי ראש סגל הבית הלבןרם עמנואל ועוד אישים אחרים. בשנת 2011 הדליק את החנוכייה ראש משרד הניהול והתקציבג'ק לו.
ניו יורק סיטי
בניו יורק נמצאת החנוכייה הגדולה בעולם. החנוכייה נמצאת בשדרה החמישית, מנהטן ליד הסנטרל פארק. החנוכייה היא 32 מטרים והיא נמדדת ב-40,000 ליברה. החנוכייה הזאת היא עבודתו של יעקב אגם. בגלל הגובה הרב של החנוכייה, החברה קוד אדיסון מסייעת בהדלקת המנורות של החנוכייה.
אופציה נוספת לפרסום הנס היא העמדת חנוכיה חשמלית על גג הרכב. מאות ואלפי רכבי חב"ד מסתובבים ברחבי הארץ במהלך החנוכה ועל גגם דגם של חנוכיה חשמלית. לעיתים מתקיימת שיירה של עשרות רכבים הנושאים חנוכיות.