לביבות ירק הן לרוב מלוחות, אם כי קיימות גרסאות מתוקות בהן הן זרויות סוכר. יש המגישים לביבות כשעליהן שמנת חמוצה או ריבה.
מקור השם "לביבה"
הלביבה הוא שם עתיק למדי למאכל שככל הנראה שונה מהמאכל כיום. בספר שמואל ב', פרק י"ג מתוארת לביבה העשויה מבצק - את הלביבה הכינה תמר, בתו של המלך דוד, לאמנון, אחיה למחצה.
באוקראינה, בלארוס ורוסיה מכנים לביבות תפוחי אדמה "דרוני" או "דרניקי" (באוקראינית: деруни, ברוסית: драники ובבלארוסית: дранікі) בגרמניה הן מכונות "רייבקוכן", או "קרטופלפופר", ואוכלים אותן כמנה מלוחה, או כמנה מתוקה עם רוטב תפוחי עץ וקינמון, ומקובל מאוד להגיש אותן בשווקים ובחגים בעונה הקרה.
לביבות בחגי ישראל
בחנוכה
בחג החנוכה מקובל לאכול לביבות כחלק מהמנהג לאכול מאכלים מטוגנים בשמן לזכר נס פך השמן[3]. לביבות של חנוכה עשויות בדרך כלל מתפוחי אדמה. קיימים מתכונים שונים להכנת לביבות, בחלקם תפוחי אדמה ובצל מרוסקים, מעורבים בביצים וקמח ומטוגנים בשמן רותח. באחרים תפוחי האדמה מבושלים, נמעכים למחית ואחר כך מעורבים עם מרכיבים נוספים ומטוגנים. לעיתים נהוג להגיש את הלביבות כשלהן נילווה רוטברסק תפוחים.
גרסאות מקבילות ללביבות אלו קיימות למשל במאכל עממי גרמני, המכונה קארטופֶלפוּפר (Kartoffelpuffer) או רַייבֶּקוּכן (Reibekuchen); במאכל הלוקסמבורגי המסורתי גרומפרקישלשן Gromperekichelchen); במאכל השווייצרי "רושטי" (Rosti); במאכל הספרדי "טורטייה דה פטאטה" (Tortilla de Patata), ועוד[4].
בפסח
בשל המגוון המוגבל למדי של המאכלים הכשרים לפסח, הפכו הלביבות למאכל פופולרי מאוד בחג ולחלק מההווי שלו. בשל הימנעות מחמץ, לביבות הפסח כדוגמת הכרמזלך אינן מכילות קמח, ועשויות להכיל תחליף כשר לפסח כגון קמח תפוחי אדמה או קמח מצה.