מרדכי (מארק) ריוֶוסמן (1868–1924), מורה ותיק בבית הספר של חברת מפיצי השכלה בפטרבורג, מתרגם (בין היתר את משלי קרילוב) ומחבר מחזותלילדים וסיפורים בנושאים מקראיים, היה חבר פעיל בחברה למוזיקה יהודית ומראשיה. לאוסף השירים שערך קיסלגוף הוא סייע בחיבור עיבודים ותרגומים (חלק מהשירים שנכללו בקובץ היו ברוסית), וכן שלושה שירים[2] פרי עטו: "חנוכּה, אוי חנוכּה",[3] שיר נוסף לחנוכה (שזכה בארץ ישראל לגרסה עברית מאת לוין קיפניס: "שימו שמן"),[4] וכן עוד שיר שהיה לפופולרי מאוד: "היַינט איז פּורים, ברידער" (היום פורים, אחיי).[5] בקובץ השירים, שנקרא "לידער-זאַמלבוך פֿאַר דער יידישער שול און פֿאַמיליע" (קובץ שירים לבית הספר ולמשפחה היהודיים), ביקשו קיסלגוף ועמיתיו לספק למשפחה היהודית המודרנית שירים לכל החגים. העובדה שהיה על ריווסמן לתרום שיר מקורי משלו[6] פירושה כנראה כי המסורת העממית חסְרה אז שירי משפחה לחנוכה (שכן אחרת היו עורכי הקובץ בוחרים שיר מסורתי, כפי שאמנם עשו במקרה של חגים אחרים).[7]
כבר בשנת 1914 התפרסם השיר בברלין, בשירון של תנועת הנוער היהודית-גרמנית "בלאו-וייס".[8] ב-1928 נדפס השיר בשיקגו ובניו יורק בחוברת מסדרת השירונים Little Books of Jewish Songs שערך המחנך המוזיקלי הארי קופרסמית', מחלוצי ההפצה של מוזיקה יהודית באמריקה,[9] וב-1929 הוא הופיע בקובץ שירים של בית הספר העממי הציוני-סוציאליסטי של איגוד הפועלים היהודי-לאומי (אידיש-נאַציאָנאַלער אַרבעטער פֿאַרבאַנד) ופועלי ציון בטורונטו שבקנדה.[10]
ברבות השנים נעשו שירי ה"זאַמלבוך" נפוצים יותר ויותר, והשיר "חנוכּה, אוי חנוכּה" הפך לעממי. עדות לכך היא העובדה שב-1932, עשרים שנה לאחר פרסומו הראשון, כלל אותו המוזיקולוגאברהם צבי אידלסון במסגרת מפעל הכינוס המונומנטלי שהוציא תחת ידו, "אוצר נגינות ישראל", בכרך התשיעי, שהוקדש ל"נגינות עממיות של יהודי מזרח אירופה"; ולא זו אף זו – בניגוד לשירים רבים אחרים בקובץ, השיר "חנוכּה, אוי חנוכּה" נדפס שם ללא ציון מקור בדפוס ואפילו ללא ציון שם המחבר (משמע, אידלסון לא הכיר את הפרטים הללו וראה בו "שיר עממי" מאת מחבר עלוּם שֵם שנמסר מפה לאוזן).[11] גם אספנית השיר היידי רות רובין כללה את השיר באנתולוגיה A Treasury of Jewish Folksong (1950).
הגרסה העברית
אברהם אברונין (1869–1957), מורה ומדקדק עברי מרוסיה הלבנה שעלה לארץ ישראל בשנת 1910 והיה למורה בתל אביב, תרגם שירי ילדים לעברית מיידיש, בין היתר במטרה לסייע ללימוד העברית של ילדי הארץ. את השיר הפופולרי לחנוכה ביידיש תרגם כנראה בתוך שנים אחדות מפרסומו – על כך מעיד אזכור של ביצוע השיר בעברית בפי מקהלת בית הספר העברי בצידון שבלבנון בנשף חנוכה תר"ף (1919).[12] השיר ראה אור בדפוס ב-1930 בחוברת "שירים לשבת ולמועד" שערך מנשה רבינוביץ (רבינא),[13] ובהמשך נדפס בקבצים ובשירונים שונים[14] והפך נפוץ.[15]
הלחן
הלחן התפרסם לראשונה בכרך התווים של הקובץ "לידער-זאַמלבוך" שבעריכת זוסמן קיסלגוף (1912), בעיבודו של פסח (פאבל) לְבוֹב, ושם צוין כי הניגון הוא "חסידי".[16] גם האספנית והחוקרת היהודייה-קנדית-אמריקאית רות רובין טענה כי הלחן חסידי,[17] ואספן וחוקר הפולקלור היידי הישראלי מאיר נוי טען כי זהו עיבוד של מוטיבים חסידיים; ואולם לא נמצא תיעוד של ניגון חסידי בלחן זה.[18] חלקים מן המנגינה מצויים בשירים יידיים אחרים, כגון "לעבעדיק יענקל" (יַנקל העליז), "ר' שמואלס ניגון" (המנגינה של ר' שמואל) ו"די לוסטיקע חסידים" (החסידים העליזים).[18][19]
מנגינת השיר העברי זהה למנגינת השיר המקורי (והשיר האנגלי) למעט הבדלים קלים ביותר:
תוכן השיר
השיר ביידיש
שירו של ריווסמן מורכב משני בתים הנחלקים כל אחד לשניים (מעין בית–פזמון) – החלק הראשון מנוסח כתיאור ואילו השני כהנחיות לילדים נמעני השיר כיצד יש לחגוג את החג.
הבית הראשון פותח בדברי שבח לחג חנוכה היפה והעליז ומזכיר את מנהגיו הנעימים – משחק בסביבון, אכילת לביבות וריקוד במעגל (אנ') – וכן את הדלקת הנרות ואמירת תפילת "על הנסים". הבית השני מזכיר את מרד החשמונאים, טיהור בית המקדש ושחרור ירושלים, וקורא לנמענים להלל בשירה את הפלא ואת הגיבור יהודה המכבי וכן "לאהוב את העם".
משהפך השיר המקורי ל"שיר עממי" כאמור, חלו בו מספר שינויים. שינוי אחד הוא טיפוסי בטרנספורמציה של שיר העובר פולקלוריזציה (כלומר הופך עממי) – פזמון חוזר קבוע, שהוא מעיקרו הפזמון הראשון שבגרסת ריווסמן, הקורא לילדים למהר להדליק את נרות החנוכה ולרקוד במעגל. שינויים אחרים במילות השיר ניתן לתלות בהתפשטות תהליך החילון ותפיסת היהדות כתרבות בקרב יהודי מזרח אירופה ואמריקה בתקופה שמאז פרסום השיר והתקבלותו. כך בעוד בגרסה המקורית מצוּוים הילדים: "אִמרו 'על הנסים' / הללו את אלוהים על הנסים", הרי בגרסאות מאוחרות יותר מילים אלה נשמטו. כמו כן, מהציוויים "להלל בשירה את הפלא" ו"לאהוב את העם" המופיעים בגרסה המקורית, הציווי הראשון נדפס בהמשך רק בחלק מהגרסאות והשני ככל הנראה נשמט כליל.[20]
תרגום מילולי
הו, חנוכה, הו חנוכה – [איזה] חג יפה
[כה] עליז, [כה] שמח – אין עוד כמוהו...
כל הלילה בסביבונים משחקים אנו,
לביבות חמות-רותחות טובות נאכלות ללא סוף:
מהר,
הדליקו, ילדים,
את הנרות הקטנטנים!
אִמרו "על הנסים"
הללו את אלוהים על הנסים
ובואו מהר לרקוד במעגל...
יהודה הניסה את השונא [האויב], את הרוצח
ובבית המקדש שרו "למנצח" (מזמור תהילים).
העיר ירושלים אז שבה לחיות מחדש
וחיים חדשים ביקשו הכול...
ולפיכך
את הגיבור יהודה המכבי הַלְּלוּ עוד ועוד [מילולית: באופן מרומם, נישא, נעלה]!
על כל אחד בעצמו [בנפרד]
להלל בשירה את הפלא
ועליכם גם לאהוב את העם.
ואולם כאמור, משהפך השיר ל"שיר עממי", עברו המילים שינוי ונפוצו גרסאות שונות. להלן גרסה מקובלת בלוויית שינוי נוסח:
[פזמון]
געשווינדער, צינדט, קינדער,
די חנוכּה-ליכטלעך אָן!
לאָמיר אַלע אין איינעם
צום יום-טוב דעם שיינעם
זינגען און טאַנצן אין קאָן.
יהודה האָט באַזיגט [/ פֿאַרטריבן] דעם שונא רוצח
און אין בית המקדש געזונגען "למנצח".
די שטאָט ירושלים האָט דאַן אויפֿגעלעבט
און דאָ אַ נײַעם לעבן האָט יעדער געשטרעבט.
תעתיק לטיני (יידיש תקנית)
Khaneke, oy Khaneke – a yontef a sheyner,
a lustiker, a freylekher – nito nokh azoyner!
ale tog [\ nakht] in dreydl shpiln mir,
heyse [\ zudik] gute latkes esn mir [\ esn on a shier].
[chorus]
geshvinder, tsindt, kinder,
di Khaneke likhtlekh on!
lomir ale in eynem
tsum yontef dem sheynem
zingen un tantsen in kon.
Yehudo hot bazigt [\ fartribn] dem soyne rotseyakh
un in beys-hamikdesh gezungen "lamnatseyakh".
di shtot Yerusholayim hot dan oyfgelebt
un do a nayem lebn hot yeder geshtrebt.
geshvinder...
Khaneke, oy Khaneke, bist lib undz un tayer!
es brenen dayne likhtlekh mit eybikn fayer.
freylekhe zikhroynes vekn zey oyf
es hert Matisyahus heyliker ruf.
geshvinder...
תרגום מילולי
חנוכה, הו חנוכה – [איזה] חג יפה,
[כה] עליז, [כה] שמח – אין עוד כמוהו!
כל היום [/ כל הלילה] בסביבון משחקים אנו,
לביבות חמות [/ רותחות] טובות אוכלים אנו [/ אוכלים ללא סוף].
[פזמון]
מהר, הדליקו, ילדים,
את נרות החנוכה!
הבה כולנו כאחד
לכבוד החג היפה
נשיר ונרקוד במעגל.
יהודה ניצחה [/ הניסה] את השונא [האויב] הרוצח
ובבית המקדש שרו "למנצח".
העיר ירושלים אז שבה לחיות
ושם חיים חדשים ביקשו הכול.
מהר...
חנוכה, הו, חנוכה, אתה אהוב עלינו ויקר!
שיבערו נרותיך באש נצחית.
זיכרונות שמחים ניעורים להם
נשמעת קריאתו הקדושה של מתתיהו.
מהר...
הגרסה העברית
הגרסה העברית של אברונין דומה מעיקרה לגרסה המקורית, בשינויים קלים: לא נזכרים בה ריקודים, וגם דברי השבח והאהבה הרבים לחג המצויים במקור אינם מופיעים כאן. ההבדל העיקרי שמציגה הגרסה העברית לעומת המקור הוא הדגש המושם על הניצחון האנושי והיעדרם של דברי הלל לאלוהים על הנסים. חג החנוכה, שביסודו מרד החשמונאים, זכה למעמד מיוחד בתנועה הציונית כחג המציין גבורה ולחימה יהודית היסטורית של "מעטים מול רבים", ועצמאות וריבונות יהודית בארץ ישראל (בדומה לל"ג בעומר, שקוּשר עם מרד בר כוכבא). השיר עוסק בחגיגה של מאורע היסטורי-דתי – ניצחון המכבים ו"חנוכת מקדשנו", אולם התהילה היא של היהודים הקדמונים: "ניצחון המכבים נספר, נזמרה / על היוונים אז ידם כי גָּבֵרָה / [...] עם ישראל עשה תושייה";[21] ואת נרות החג קורא השיר אמנם להדליק "על הנסים ועל הנפלאות" – נוסח הלקוח מתפילת "הנרות הללו" הקדומה – אך לא "על התשועות ועל הנסים ועל הנפלאות שעשית [=שעשה אלוהים] לאבותינו", אלא "על הנסים ועל הנפלאות אשר חוללו המכבים" (השוו מילות השיר לחנוכה "מי ימלל" מאת מנשה רבינא, הקורא: "מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה?" – על משקל "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו" שבתהיליםקו, ב). לפיכך השיר, כמו שירים אחרים ברוח זו, עוררו התנגדות מצד חוגים דתיים – בעיני יהודים אנטי-ציוניים הוא מהווה ביטוי ליוהרה הציונית, ואילו בקרב הדתיים הלאומיים יש שביקשו להתאימו להשקפת עולמם הדתית ולשיר "על הנסים ועל הנפלאות אשר חולל ה' למכבים".[18][22]
ה"סופגניות" הנזכרות בגרסה העברית[23] אין פירושן המאכל המכונה כיום בעברית סופגנייה, כי אם דווקא לביבה, כבגרסתו המקורית של השיר. בעבר שימשו המונחים העבריים "סופגניות" ו"לביבות" במובנים שונים. בשנת תרע"ג-1913 קבע ועד הלשון העברית (קודמה של האקדמיה ללשון העברית), במונחון לתבשילים וכלי בישול, את השם "סופגניות" (שאותו חידשדוד ילין בשנת תרנ"ז) כמתייחס לקציצות תפוחי האדמה המטוגנות המכונות ביידיש לאטקעס, כלומר המאכל ששמו כיום בעברית לביבה; השם "לביבה", מנגד, שימש שם כולל למאכלי בצק ממולאים, לרבות מה שמכונה היום סופגנייה.[24] ואולם השימוש שהלך ונפוץ בציבור למילים "סופגנייה" ול"לביבה" היה במשמעויות המוכרות כיום, ולבסוף גם הכיר בכך ועד הלשון.[25]
הגרסה האנגלית
במחצית הראשונה של המאה ה-20 נפוצו בארצות הברית גם עיבודים שונים של השיר לאנגלית, בפרט לילדים, והשיר החל להיות מוכר בשם "Hanukkah, Oh Hanukkah, Come Light the Menorah".[26] בדומה לגרסאות היידית והעברית, גם השיר באנגלית היא משירי החנוכה הפופולריים ביותר בשפה זו.
הגרסה האנגלית המקובלת בימינו היא הפשוטה מכולן: יש בה הזמנה נלהבת לחגוג ואזכור של מנהגי החג, אך היא נטולה כל התייחסות לסיפור ההיסטורי או לרכיב הדתי. להלן מילות השיר באנגלית:[27]
המקור
(Oh) Hanukkah, Oh Hanukkah
Come light the menorah
Let's have a party
We'll all dance the hora
Gather 'round the table, we'll give you a treat
Dreidels (or "sevivon") to play with, and latkes (or "levivot") to eat
And while we are playing
The candles are burning bright (or "low")
One for each night, they shed a sweet light
To remind us of years (or "days") long ago
One for each night, they shed a sweet light
To remind us of years (or "days") long ago.
תרגום מילולי
(הו,) חנוכה, הו, חנוכה
בואו הדליקו את החנוכייה
הבה נערוך מסיבה
נרקוד כולנו את ההורה
התקבצו סביב השולחן, ניתן לכם פינוק
סביבונים לשחק בהם ולביבות לאכול
ובזמן שאנו משחקים
הנרות דולקים באור מבהיק (או: הולכים ודועכים)
אחד לכל לילה, הם מפיצים אור מתוק
להזכיר לנו שנים (או: ימים) רחוקות [מילולית: מזמן]
אחד לכל לילה, הם מפיצים אור מתוק
להזכיר לנו שנים (או: ימים) רחוקות [מילולית: מזמן]
השפעות
משורר הילדים לוין קיפניס – שחיבר שירים רבים לחנוכה שהתקבלו: "חנוכייה יפהפייה נותנת לנו אור", "מי זה הדליק", "סביבון סוב סוב סוב", "שימו שמן" (גם הוא נוסח עברי לשיר האחר של ריווסמן לחנוכה שהתפרסם ב"זאַמלבוך" בעמוד שאחרי),[4] "חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך", "נר לי" ו"הבה נרימה" – חיבר וריאנט לשירם של ריווסמן-אברונין עבור חג הסוכות, שנקרא "חג הסוכות זמן שמחתנו" (התפרסם ב"גליונות לגננות" שערך קיפניס בעשור השני של המאה ה-20), אך הוא לא התקבל.[28]
מוזיקה אמנותית
בינואר 1909 הופיע הירש קוֹפּיט (Kopyt), חבר החברה למוזיקה יהודית בפטרבורג, בקונצרט שארגנה החברה בעיר ובו ביצע את יצירתו לפסנתר "פֿריילעכס" (פריֶילֶכס, זֶמֶר/ריקוד משמח).[29] יצירתו של קופיט הורכבה משילוב של שתי מלודיות, בהן זו ששימשה את שירו של ריווסמן.[30] היצירה הופיעה בדפוס בשנת 1912.[31]
בשנת 1914 פרסם המלחין יוסף אחרון, מראשי החברה, יצירה בשם "'שֶר' [ריקוד מספריים – ריקוד חתונה פופולרי] ריקוד עברי [=יהודי]" ("Scher" Hebraischer Tanz, Op. 42) – אימפרוביזציה לריקוד על המנגינה שליקט קיסלגוף.[33] היצירה בוצעה לראשונה בסנקט פטרבורג בשנת 1915.[34]
לשיר העברי נפוצו גרסאות פרודיות-הומוריסטיות שונות. גרסה מקובלת, שתועדה בקובץ הפופולרי שבעריכת סמדר שיר "שירי רחוב" (1982), מכילה התייחסות לחגים אחרים:[36]
^על פי ג'יימס לופלר (Loeffler), ריווסמן חיבר את השיר כבר בסביבות שנת 1908; מובא אצל Leo Zeitlin, Palestina: An Overture for the Capitol Theatre, New York, ed. Paula Eisenstein Baker and Robert S. Nelson, Middleton, WI: A-R Editions, 2014, p. xix footnote 133.
^הצעה זו של מרלנה פורסטמן נסבה במקור על שירו של ריווסמן לפורים שהופיע באותו קובץ, אך היא יפה גם בעניין שירו לחנוכה. ראו Marlena Fuerstman, Haynt Iz Purim, Brider, המרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים, מרץ 2016.
^"Oj Chanuke," Blau-Weiss Liederbuch, Berlin: Jüdischer Verlag, 1914, pp. 34-36. (שם השיר מופיע רק בתוכן העניינים.) מהכתוב שם עולה כי ייתכן שהשיר נדפס קודם לכן בכתב העת Ost und West.
^Chanukah Feast of Lights (Little Books of Jewish Songs, v. 2) Chicago: Noard of Jewish Education, 1928, p. 4 (כך על פי רשומה זו ורשומה זו בקטלוג הספרייה הלאומית); הדפסה מחודשת: New York, Hebrew Pub. Co., 1928. הארי קופרסמית' (Coopersmith; 1902–1975) היה יליד רוסיה שהיגר לארצות הברית עם הוריו בילדותו. ראו ערך על אודותיו ב-Canterbury Dictionary of Hymnology.
^לידער זאַמלונג (געזונגען אין דעם לערן-יאר 1928–1929), טורונטו: פֿאַלק-שול פֿון א. נ. א. פֿאַרבאַנד און פּועלי ציון, 1929, עמ' 44 (כך על פי רשומה זו בקטלוג הספרייה הלאומית).
^"חנוכה" (אברונין / עממי), בתוך: שירים לשבת ולמועד: למקהלות בבתי הספר בשני קולות, אחדים בליווי פסנתר, מעובדים בידי מנשה רבינוביץ (רבינא), ירושלים: מ. קובלסקי ובנו, 1930.
^לדוגמה: א. אברונין, "ימי החנוכה", בתוך: יוסף קריב ויששכר מירון (מיכרובסקי) (עורכים), זמירות: (שירים לעם לנֹער ולבתי-ספר), קובץ 5: חנֻכּה, ירושלים: ההסתדרות הציונית העולמית – המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה, תשי"ז 1956; מ. ריווסמן, ימי החנֻכּה: (זמר עם), בתוך: יום טוב לוינסקי (עורך), ספר המועדים, כרך ה: ימי מועד וזיכרון: ראש חודש, חנוכה, חמשה עשר בשבט, תל אביב: אגודת עונג שבת על ידי דביר, תשי"ז, עמ' 278, באתר היברובוקס. תווי השיר בעיבוד מנשה רבינא בסוף הספר, עמ' יח.
^Ruth Rubin, "Songs: 'Chanuke, O Chanuke!' (Jewish)," New York Folklore Quarterly, 10 (1954), pp. 308–309 (נדפס שוב בתוך: Hennig Cohen and Tristram P. Coffin (eds), The Folklore of American Holidays, 2nd ed., Detroit: Gale Research Co., 1991, p. 421).
^הפולקלוריסטית רות רובין (1906–2000), ילידת קנדה, העלתה על הכתב בשנת 1954 גרסה של מילות השיר, שהיא שהושרה בילדותה בסוף העשור השני של המאה ה-20. למרבה העניין, גרסתה של רובין, שהתחנכה בבית ספר יהודי חילוני במונטריאול, זהה מעיקרה לגרסה המקורית של ריווסמן, לרבות המילים "זאָגט 'על-הנסים' / לויבט גאָט פֿאַר די נסים" (אמרו "על הנסים", הללו את אלוהים על הנסים) ו"זאָל יעדער באַזונדער / באַזינגען דעם וווּנדער / און ליבען דאָס פֿאָלק זאָלט איר אויך" (על כל אחד בעצמו / להלל בשירה את הפלא / ועליכם גם לאהוב את העם). ראו Ruth Rubin, "Songs: 'Chanuke, O Chanuke!' (Jewish)," New York Folklore Quarterly, 10 (1954), pp. 308–309 (נדפס שוב בתוך: Hennig Cohen and Tristram P. Coffin (eds), The Folklore of American Holidays, 2nd ed., Detroit: Gale Research Co., 1991, p. 421). גרסה זו שונה אך במעט מזו שפרסמה רובין באנתולוגיה A Treasury of Jewish Folksong (1950); לדבריה, היא שכחה את הבית השני והתקשרה ב-1948 למורה-לשעבר שלה ממונטריאול הרש (הרשל) נוֹבַק (נאָוואַק; 1892–1952; מורה ועסקן תרבות יליד פולין), שרענן את זיכרונה. (וראו גם ביצועה של רובין לשיר בליוויו של פיט סיגר, בעמוד הפייסבוק של "דאס איז יידיש: די בעסטע יידישע לידער".) גם הגרסה שנדפסה באירופה כעשר שנים מאוחר יותר, ב-1932, בכרך ט' של "אוצר נגינות ישראל" של אידלסון, זהה כמעט לנוסח המקורי של ריווסמן, לרבות "זאָגט 'על-הנסים' / לויבט גאָט פֿאַר די נסים"; אולם אידלסון כלל שם רק את הבית והפזמון הראשונים. כחמש שנים לאחר מכן, בקובץ "לאָמיר זינגען: 61 לידער פֿאַר היים, שול, יום טובים און פֿיַיערונגען" (הבה נשירה: 61 שירים לבית, לבית הספר, לחגים ולחגיגות) בעריכת מיכְל גֶלבַּרט (אנ') (מלחין שירים יידיים ומורה למוזיקה של ארגון ארבעטער רינג) שהופיע בניו יורק – שגם בו נדפסו רק בית ופזמון – כבר מושמטת ההתייחסות לתפילה ולאלוהים (אוי, חנוכה, בתוך: מיכל געלבאַרט (עורך), לאָמיר זינגען: 61 לידער פֿאַר היים, שול, יום טובים און פֿיַיערונגען, ניו יורק: בילדונגס דעפּאַרטמענט פֿון אַרבעטער רינג, 1937–1938, מס' 27, בארכיון האינטרנט).
^לשורות החותמות את הבית השני, "יְרוּשָׁלַיִם שָׁבָה לִתְחִיָּה, / עַם יִשְׂרָאֵל עָשָׂה תּוּשִׁיָּה", נפוצה גרסה נוספת: "יְרוּשָׁלַיִם לָנוּ הַבִּירָה / נֵס יִשְׂרָאֵל הִיא – שִׁירוּ אֶת שִׁירָהּ!". ייתכן שכמו במקרים רבים אחרים של שירים עממיים ושירים לילדים, הסיבה לכך היא שהמילים המקוריות היו קשות מדי; ראו יעקב עציון, מבארה שבע – תלה אביב, מעמקים, 37 (טבת תשע"א, דצמבר 2010).
^בהקשר זה יש להזכיר טעות נפוצה במילות השיר: "סופגניות נאכל גם לרוב" במקום הנוסח האמיתי, "בָּם לרוב" (ראו לדוגמה: סופגניות נאכל גם לרוב, דבר, 18 בדצמבר 1962; אפי בלה, ממטבחה של אימא: סופגניות נאכל גם לרוב, מגפון, 26 בנובמבר 2013). ניתן לתלות טעות שגורה זו במרחק שבין המילה "בם" למילים "ימי החנוכה", שאליהן היא מתייחסת, וכן בנדירותה היחסית של הצורה "בם" (ולא "בהם") בעברית המודרנית בכלל ובפרט בשפת הדיבור.
^לוין קיפניס בריאיון לציפי פליישר, 9 ביולי 1963, שנדפס בספרה התפתחותו ההיסטורית של שיר העם העברי, חיפה 1964/2009, עמ' 391; "דמותם של מועדי ישראל, מסורת השירה והתחדשותה: סימפוזיון", דוכן, ח (תשכ"ו), עמ' 17. לשיר ראו לוין קיפניס, גליונות לגננות, 17, ירושלים: ועד-החִנוך בהשתתפות התאחדות הגננות, תרע"ט–תר"ף, שיר ל"ז: "זמר לסֻכּות" (הספר באוסף הספרייה הלאומית; חלק מהמילים מופיעות בדף השיר "ימי החנוכה" באתר זמרשת).
^על המושג "פריֶילֶכס" (פֿריילעכס) ראו לקט מובאות בלקסיקון למונחי כליזמרים, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים; יעקב מזור, פריילכס, שם (באנגלית).
^ 12Leo Zeitlin, Palestina: An Overture for the Capitol Theatre, New York, ed. Paula Eisenstein Baker and Robert S. Nelson, Middleton, WI: A-R Editions, 2014, p. xii.
^Freulichs: Folkslied / פֿריילעכס: פֿאַלקסליעד, arrang. H. Kopit, St. Petersburg: Gesellschaft für Jüdische Volksmusik; Berlin: Leo Winz, 1912.
^להשוואה בין תווי היצירות "פריילעכס" של הירש קופיט ו"פלשתינה" של ליאו צייטלין ראו Leo Zeitlin, Palestina: An Overture for the Capitol Theatre, New York, ed. Paula Eisenstein Baker and Robert S. Nelson, Middleton, WI: A-R Editions, 2014, p. xiii (הקטע המתאים למנגינת "אוי חנוכּה" הוא תיבות 22–27).
^Josef Achron, Hebräischer Tanz: nach einer hebräischen Volksmelodie; Tanzimprovisation über ein hebräisches Volkslied: für Violine und Klavier, Berlin: "Juwal" Verlagsgesellschaft für Jüdische Musik, 1914.
^Leo Zeitlin, Palestina: An Overture for the Capitol Theatre, New York, ed. Paula Eisenstein Baker and Robert S. Nelson, Middleton, WI: A-R Editions, 2014, p. xix footnote 134.