PROFILPELAJAR.COM

מרק לברי
	דיוקנו של מרק לברי בשנת 1944, צילום של הלמר לרסקי
לידה	22 בדצמבר 1903; ריגה, האימפריה הרוסית
פטירה	24 במרץ 1967 (בגיל 63); חיפה, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, קונסרבטוריון שטרן
עיסוק	מלחין, מנצח
סוגה	מוזיקה קלאסית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס אנגל
	פרופיל ב-IMDb

לאה דגנית מבצעת את "שיר ערש" שנכתב על ידי המשורר שאול טשרניחובסקי והולחן על ידי מרק לברי. בפסנתר, חיה ברנדמן

מרק לַבְרִי (Lavry;‏ 22 בדצמבר 1903, ריגה – 24 במרץ 1967, חיפה) היה מלחין ומנצח ישראלי.

קורות חייו

לברי נולד בשנת 1903 בשם מרק לוין בריגה, אז חלק מן האימפריה הרוסית (כיום, בירת לטביה) כבן בכור למשפחה בת ארבעה ילדים. אמו סיימה בית ספר למוזיקה וכך גם אחיו ושתי אחיותיו. הוא למד באופן פרטי אצל המלחין אלכסנדר גלאזונוב וסיים את הקונסרבטוריון של ריגה בגיל 15. משפחתו רצתה שילמד מקצוע מעשי ולכן נשלח ללימודי אדריכלות באולדנבורג שבגרמניה.

לאחר שסיים את לימודיו באולדנבורג הוא למד הלחנה בלייפציג וניצוח אצל המנצח הרמן שרכן. באותה תקופה החליט לשנות את שם משפחתו, כיוון שרצה להיבדל ממלחין ומנצח מוכר בעל אותו שם. בשנת 1926 עבר לברלין, שם הלחין מוזיקה לתיאטרון. בשנת 1929 התמנה למנצח התזמורת הסימפונית של ברלין (Berliner Sinfonie Orchester), שפעלה בעיר עד שנת 1933, אז פיזר אותה המשטר הנאצי. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, שב ללטביה ועבד באופרה של ריגה, בין השנים 1933-1934. במקביל עבד גם בפינלנד. בשנת 1934 רצה לברי לשאת את הלנה לבית מזא"ה, כתבת מצליחה בעיתון "סיבודְניה" בריגה. כאשר רצה לשוב מפינלנד לריגה על מנת להנשא, נאלץ לשכנע טייס שייקח אותו במטוסו הפרטי עקב מזג האוויר הסוער ששרר אז. המטוס התרסק בים אך השניים ניצלו וטקס החתונה נערך במועד.

בעקבות ההפיכה הפשיסטית בלטביה במאי 1934 ועלייתו של קרליס אולמניס לשלטון, החליט לברי לעזוב את המדינה ועבר עם רעייתו לסטוקהולם שבשוודיה. משם הגיעו השניים ב-1935 לארץ ישראל כתיירים, אך בשל כורח הנסיבות נשארו בה.

בשנת 1940 החל לברי בכתיבת האופרה העברית הראשונה "דן השומר" במימון הקרן הקיימת לישראל. האופרה התבססה על מחזה של ש. שלום ואת הליברטו כתב מקס ברוד. בשנים 1947-1941 שימש כמנצחה של האופרה הארצישראלית העממית, שאותה ייסד יחד עם גאורג זינגר, וגם כמנצחה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית (לימים התזמורת הפילהרמונית הישראלית). הוא הלחין יצירות רבות בהשפעת הסביבה הארצישראלית והצליל הים-תיכוני בשנות ה-40 של המאה ה-20 שהיו למייצגות הסגנון הארץ-ישראלי. בנוסף שימש לברי באותה תקופה כמלחין הבית של תיאטרון האהל. בשנת 1945 הועלתה הופעת הבכורה של דן השומר באופרה הארצישראלית העממית בניצוחו של לברי. האופרה הועלתה בכמה ערים ברחבי היישוב במהלך אותה שנה.

בשנת 1948 זכה לברי בפרס אנגל מטעם עיריית תל אביב על הקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 1 שכתב והקדיש לפסנתרנית פנינה זלצמן.

בשנת 1950 מונה להיות המנהל המוזיקלי של קול ציון לגולה תפקיד אותו מילא עד שנת 1958. בנוסף, עסק בהלחנה וחיבר את האופרה "תמר". יצירתו המוכרת והפופולרית ביותר הייתה "עמק", שיר שעיבד לפואמה סימפונית בשנת 1936. בשנת 1963 הלחין את הקונצ'רטו לנבל ותזמורת אופוס 334, אותו הקדיש לבתו הנבלאית אפרת לברי. הוא חיבר עוד יצירות לתזמורת ושירים.

לברי עבר לחיפה בשנת 1962, בעקבות הזמנתו של אבא חושי, ראש עיריית חיפה, לנצח על התזמורת הסימפונית חיפה. אבא חושי שם לו למטרה להביא אמנים יוצרים אל עירו והקצה להם לשם כך דירות למגורים מטעם העיר. בשנת 1965 כתב מוזיקה לסרט "שלח נא את עמי".

מרק לברי נפטר בשנתו בביתו בחיפה בשנת 1967. הוא הותיר אחריו את רעייתו, בן ושתי בנות.

בשנת 1967 (תשכ"ז), השנה האחרונה לחייו, כתב לברי את ה"אני מאמין" שלו:

כאשר מנסה אני לנתח את יצירותיהם של חברי וגם את יצירותיי, אני מגיע לידי מסקנה, כי מעטים מאיתנו יכלו להימנע מן ההשפעה של הווי ארצנו, מהנוף שלה, מהפולקלור של העדות השונות היושבות בה, ובעיקר מהשפעת השפה – שפת התנ"ך והשירה העברית המודרנית כאחד. ואף על פי שכל אחד הולך בדרכיו שלו ויוצר מוזיקה בהתאם להשקפותיו ולפי כישרונותיו, ישנה כבר נימה משותפת ביצירותיהם של הקומפוזיטורים הישראליים – שלא יכול היה להיות אצלם אילולא ישבו בארץ – משהו שאנחנו קוראים לו "מוזיקה ישראלית". אני כשלעצמי אף פעם לא השתדלתי בכוונה תחילה לכתוב בסגנון ישראלי, לא רציתי לכפות על עצמי שום השקפות אחרות לאחר בואי ארצה. אולם ברגע שהשפעת הארץ חדרה לקרבי, כשהרגשתי את עצמי חלק ממנה וכאשר רכשתי את השפה, באופן טבעי ביותר התחלתי לכתוב באותו סגנון, שבו אני ממשיך לכתוב עד היום. אני כותב בשביל הקהל וברצוני להיות מובן על ידי הקהל. אני רוצה שיצירתי תעורר אצל המאזינים את אותם הרגשות, הרעיונות והרשמים שנתנו לי את ההשראה לכתיבת היצירה. לכן אני על פי רוב בוחר בשפה מוסיקלית פשוטה ומובנת. אני מתעניין בכל החידושים ובכל החיפושים אחרי דרכי ביטוי וטכניקה חדשים. אך אינני מכיר במוזיקה חסרת מלודיה, אם כי מלודיה יכולה להיות מודרנית ביותר.

הנצחתו

על שמו של לברי נקראו רחובות בחיפה, בבאר שבע ובפתח תקווה.

בראשית שנת 2011 הקימו בתו של המלחין, הנבלאית אפרת לברי ונכדו, אורי מרק זקלד, את העמותה למורשת מרק לברי^[1] שמטרותיה: הגדלת כמות הביצועים של יצירותיו של לברי; הרחבת קהל המאזינים למוזיקה שלו; וקידום השיח על אודות לברי.

יצירות עיקריות

קונצ'רטו לפסנתר ולתזמורת אופוס 10, 1931
"היהודי הנודד", פואמה סימפונית אופוס 23, 1934
"על נהרות בבל", פואמה סימפונית לתזמורת כלי קשת אופוס 33, 1935
"עמק", פואמה סימפונית, 1936
"שיר השירים", אורטוריה, 1940
סטלינגרד/מלחמה ושלום, פואמה סימפונית, 1943
"דן השומר", אופרה, 1945
סימפוניה מס' 1, שהקדיש לזכר קדושי גטו ורשה
סימפוניה מס' 2, תש"ט, שהקדיש למלחמת העצמאות
קנטטה "עלי דווי" לשירים שכתב המשורר ראובן אבינועם לזכר בנו.
"עבודת קודש", אורטוריה.
"תמר", אופרה, 1958
"אסתר", אורטוריה.
"גדעון", אורטוריה.
קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 1, 1946, שהקדיש לפסנתרנית פנינה זלצמן
קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת מס' 2, 1947
קונצ'רטו לכינור, 1938
קונצ'רטו לויולה, 1952
קונצ'רטו לנבל, 1963
קונצ'רטו לחליל, 1965
מוזיקה לסרט דני ועליזה (1953)

לקריאה נוספת

יהואש הירשברג, 'האופרה "דן השומר" למרק לברי, מקורותיה והיווצרותה', תצליל: למחקר המוזיקה ולביבליוגרפיה ט (1977), 123-134.
גיורא מנור, 'העמק למ. לברי והבלט של ג. קראוס', תצליל: למחקר המוזיקה ולביבליוגרפיה ט (1977), 135-136.