זלצמן נולדה ב-1922 בתל אביב ללאה לבית קסטֶלָנֶיץ, גננת, ושמואל זלצמן,[1]רואה חשבון.
הוריה היו שוחרי תרבות וחובבי מוזיקה, שעודדו אותה מילדותה בלימודי הנגינה בפסנתר. כשהייתה בת שבע, הגיע הפסנתרן המהולל אלפרד קורטו להופיע בארץ ישראל, שמע את נגינתה והזמין אותה לבוא ללמוד אצלו בפריז. הוא כתב אודותיה לחיים ויצמן: "הילדה הזאת היא מוזיקה שמתגלמת בבן אנוש".
במלחמת העצמאות הופיעה לפני חיילים. היא דחתה הצעות להתגורר בחוץ לארץ באמרה כי היא חושבת שזו בגידה. אחיה הצעיר יאיר זלצמן (1927–1948), נהרג במלחמת העצמאות בביר עסלוג', בנגב.
זלצמן כיהנה כשופטת בתחרות רובינשטיין מאז שנתה הראשונה, ושפטה גם בתחרויות רבות אחרות בארצות אירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.
בשנת 2006 זכתה זלצמן בפרס ישראל למוזיקה. בנימוקי השופטים נכתב, בין היתר:
ניתן לראות בפנינה זלצמן חלוץ ההולך לפני המחנה: היא הקדימה להבין כי זהותו של אמן היא בשורשי התרבות של מקום הולדתו. הישראליות העמוקה שלה הייתה מקור השראה למלחינים רבים שהגיעו מאירופה לארץ חדשה ולא מוכרת ומצאו פה אמנית מבצעת ברמה בינלאומית שהשמיעה את צליליהם ברמה בעולם כולו.
זלצמן נפטרה באותה שנה בה קיבלה את פרס ישראל, ונקברה בבית העלמין ירקון.
עיריית כפר סבא עורכת מדי שנה תחרות פסנתר לילדים ולנוער על שם פנינה זלצמן.
במסגרת מיזם הנצחת אמנים ואנשי במה של עיריית תל אביב, הוסר הלוט ביולי2014 מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתה של פנינה זלצמן ברחוב דובנוב 20 א' בתל אביב.
בשנת 2021 הוסב שמו של רחוב 2380 בתל אביב לרחוב פרופסור פנינה זלצמן.
חיים אישיים
בשנת 1947 נישאה ליגאל וייסמן; בתה היחידה, יאירה, נולדה בשנת 1953 (יאירה נקראה על שם אחיה של זלצמן, יאיר, כנר ידוע-שם שחזר מלימודיו בפריז כדי להלחם במלחמת העצמאות ונהרג ב-1948).
היא הותירה אחריה בת, העיתונאית יאירה יסמין,[7] ושני נכדים, אורי וליאור.
לקריאה נוספת
תמר מור-סלע, 'תיתני הכל, תבקשי מעט ואל תצפי לכלום', קלסיק 5 (2006), 22–28. (ריאיון עם קבלת פרס ישראל)
