במוזיקה, מוטיב הוא רצף של תווים, של תבנית מוזיקלית או של קטע מוזיקלי קצר שיש לו חשיבות מיוחדת לאופי של יצירה מוזיקלית. מוטיב הוא היחידה הקטנה ביותר של היצירה שמרכיבה את הנושא שלה ומקנה לה זהות ייחודית. מוטיב עשוי להיות בעל היבטים הרמוניים, מלודיים או קצביים והוא היחידה המבנית הקטנה ביותר שהיא בעלת זהות כרעיון מוזיקלי.[2] המלחין אנטון וברן הגדיר מוטיב כ- "החלקיק העצמאי הקטן ביותר ברעיון מוזיקלי", שניתן לזהות באמצעות חזרות על המוטיב בשינויים קלים.[3] המלחין האוסטרי ארנולד שנברג הגדיר מוטיב כ- "יחידה המכילה תכונה אחת או יותר של מרווח וקצב שנוכחותם נמצאת בשימוש מתמיד לאורך כל היצירה".[4]
שימוש
מוטיבים משמשים לבניית מלודיות ונושאים, ולהלחנת קטעים. מוטיבים משמשים ליצירת נושא משותף ליצירה מוזיקלית ותורמים להרגשת השלמות שלה. מוטיבים חשובים במיוחד בקטעי הפיתוח של סונטות כולל פרקים בצורת סונטה בסימפוניות, רביעיות מיתרים וכו'.[5] ניתן לראות שורשים של התפתחות מוטיבים בסונאטות המקלדת של סקרלטי ובצורת הסונאטה של היידן ושל מוצרט. שימוש נרחב במוטיבים נעשה ביצירותיו של בטהובן. דוגמה קלאסית ומפורסמת לשימוש במוטיב היא "מוטיב הגורל" - תבנית של שלושה תווים קצרים ולאחריהם אחד ארוך. המוטיב פותח את הסימפוניה החמישית, ומופיע שוב לאורך כל היצירה בתמורות שונות ומגוונות.[2]
סוגים
מוטיבים מתחלקים לשני סוגים - מוטיב הרמוני, ומוטיב מלודי. מוטיב הרמוני הוא סדרת אקורדים המוגדרת באופן מופשט, כלומר ללא התייחסות למנגינה או לקצב. מוטיב מלודי הוא רצף מלודי שקובע את אורך התווים שיופיעו על רצף זמן, ואת גובהם. מוטיב קצבי הוא המונח המציין נוסחה קצבית אופיינית.[2][6]
מוטיב שקשור תמתית לאדם, למקום או לרעיון נקרא לייטמוטיב. לעיתים נעשה שימוש בסוג מיוחד של מוטיב, שנקרא קריפטוגרמה מוזיקלית (אנ'), שהוא מוטיב מלודי שמשתמש בקשר בין תווים לבין אותיות כדי לייצר מנגינה שקשורה למילים או לשמות. דוגמה למוטיב כזה היא מוטיב BACH.[6]
