אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים הוא פיוטאשכנזי לשבת חנוכה שזהות מחברו אינה ידועה, השם אברהם חתום באקרוסטיכון בראשי הבתים וייתכן שזהו שם מחברו. כיום, שירת הפיוט נפוצה בעיקר בקרב יוצאי יהדות גרמניה, ומספר חצרות חסידיות.
הפיוט בשונה ממרבית הפיוטים העוסקים בחגים, אינו עוסק בסיפור החג או בהלכותיו, אלא באופן היתולי בפרט שולי בו, סעודת החג, הפיוט קורא להרבות בסעודה ובמאכלים, הפזמון שלו חוזר ואומר כי לצורך סעודה זו, מכור או תשכור שטח תבואה של בית כור, זוהי דרישה מוגזמת כמו גם הבית העוסק בשתיית היין, על פיו יש להחליף כל שתיית מים בחג בשתיית יין.
לשון הפיוט ומטרתו עוררו עליו עוררין בקרב חלק מפוסקי ההלכה שהרי סעודת חנוכה אינה סעודת מצווה כלל, כגון המהר"י ברונא שכתב כי:
"עוד הגידו לי שמהר"ר אברהם הכהן לא רצה להניח הבחורים לנגן הזמר 'אכלו משמנים' על השלחן, לפי שמשמע כאילו נתקן על פי תלמידי חכמים, וזה אינו כלל, שהרי כתב מהר"ם שסעודת חנוכה אינה סעודת מצווה, והזמר מתחיל 'אכלו משמנים' וכו' עד 'תמכור לצורך חנוכה', משמע דסעודת מצווה היא"[3]
"ואגב אזכרה מה שהדפיסו זמר 'אכלו משמנים'… כל המבחין ישתומם להתערב שוא וכזב והבל שיש בו חטא בתוך סידורי קודש… ובילדותי שמעתי מאנשים חשובים חשבוהו לשחוק שמחברו היה מכת ליצים ופוחזים... ומי שבידו למחות למדפיסים הרי זה משובח"[4]
בשל התנגדותו, חיבר הרב וירמש זמר דומה, המדגיש את חשיבות לימוד התורה בחנוכה.[5]
גבריאל וסרמן, "Liturgical poems of Ḥanukka from Europe" (חלק א באנגלית וחלק ב בעברית), 2016 (דוקטורט). על אכלו משמנים בעמ' 253, 260-261 בחלק א, והפיוט עצמו עם פירוש ושינויי נוסחאות מופיע בעמודים 467–468 בחלק ב. (הספר בקטלוג ULI)