דויד הנשיא בן יחזקיהו ראש הגולה

לידה	סוף המאה ה-10/תחילת המאה ה-11
עיסוק	משורר
שפות היצירה	עברית
סוגה	הפיוט המזרחי המאוחר
הושפע מ	רב האי גאון, סעדיה גאון, יצחק אבן מר שאול ועוד.
צאצאים	יחזקיהו ראש הגולה, דויד ראש הגולה

דוד בן חזקיה המכונה לעיתים דויד הנשיא היה פייטן ומשורר עברי פורה, ממשפחת ראשי הגולה, שחי בבבל בסוף תקופת הגאונים. אף שאביו, אחיו ובנו כיהנו כראשי גולה, הוא עצמו לא נשא בתפקיד.

דוד היה בנו של חזקיה בן דוד, שהיה ראש הגולה וראש ישיבת פומבדיתא. שני אחיו היו יוסף אורובד (חיבר הלכות שחיטה, סבו של רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני) ושאלתיאל בן חזקיה.

בד'תתי"ח (1058), אביו חזקיה נאסר על ידי הח'ליפה אל קאא'ם הראשון בעקבות הלשנה והוצא להורג. בעקבות מקרה זה נסגרה ישיבת פומבדיתא באופן סופי, ומשרת ראש הגולה הופסקה לכמה שנים. דוד הספיק להעביר את רכושו לספרד קודם המקרה הטראגי, ולאחריו ברח עם שני אחיו לביתו של יהוסף הנגיד בגרנדה שבספרד, שאביו, שמואל הנגיד, היה ידידו של אביהם. קיים גם שיר שכתב שמואל הנגיד לדוד עצמו.

השלושה שהו בביתו עד ד'תתכ"ז (1066) שאז התרחש הפוגרום והשמד בגרנדה, שבו נהרג יהוסף הנגיד, והשלושה ברחו מהעיר. יצירתו של ר' דויד, מעידה על קרבתו בעמדותיו לחסידות הצופית המוסלמית של תקופתו, שהשפיעה בהמשך גם על אברהם בן הרמב"ם.^[1]

דוד ביקר בקהילות יהודיות במצרים, שם עבר להתגורר אחיו יוסף, וגם ביקר בארץ ישראל שם כתב קינות וסליחות לזכר חורבות ירושלים, חלקם מצויים באוסף האקדמיה ללשון העברית.

כעבור זמן שב לבבל אך לא ירש את משרת אביו. אחיו שאלתיאל החזיק תקופה קצרה, על פי מסמכים שנמצאו, בתואר ראש הגולה. בנו, יחזקיהו (השלישי) ונכדו, דויד בן יחזקיהו, נשאו במשרת ראש הגולה.^[2]

מלבד הקינות שחיבר בירושלים נמצאו כארבעים נוספים מפיוטיו בגניזות של אוניברסיטת קיימברידג', פיוטיו בכתב יד ששון הנמצאים בספרייה הבריטית, קובצי שירה תימניים המיוחסים לו ועוד. בה'תשס"ט (2009) הוציאה טובה בארי ספר בשם "לדויד מזמור" בהוצאת מקיצי נרדמים המאגד רבים מפיוטיו.

בידינו כ-40 שירים (שלושים ושבעה ודאיים ושלושה מסופקים) מדויד הנשיא, שההדירה טובה בארי מתוך 200 כתבי יד שונים. שיריו היו אהובים על הציבור, דבר שניכר במספר העתקות רב של שיריו.^[3] כל פיוטיו הנודעים לנו הם סליחות או תוכחות, המתאפיינים באריכות רבה, וברובם עשרים ושתיים מחרוזות מרובעות טורים עם א"ב שלם באקרוסטיכון המשובץ בראשי הסטרופות, ולאחריו חתימת שמו הפרטי או 'דויד בן נשיא' אך ללא שם אביו - כמו פייטנים בבליים אחרים, כמו יוסף אלברדאני ורב האי גאון, שנמנעו מלהזכיר את שם אביהם בחתימת שיריהם.^[4] פיוטיו מתייחדים בסגנון האישי שבהם, הבולט בתקופתו, כמו גם בתפיסת החורבן שלו, המדגישה את תחלואיה המוסריים של החברה, מעבר לחרבן הפיזי.^[5] הוא משלב בתוכחותיו ביקורת חברתית נוקבת, מטיף לסלידה מן הכבוד והשררה וכן מקיום מצוות חיצוני ריק מתוכן מוסרי פנימי, וקורא לעם לשוב אל התורה, שתנחהו לדרך המוסרית.^[6]

בתבניות שיריו, נשאר נאמן לרוב למסורת המזרחית הרווחת, מלבד מספר שירים, כמו בקשתו השקולה "אלהי אל תריבני כפשעי", בה חיקה את פיוטו של יצחק אבן מר שאול, אלהי אל תדינני כמעלי, בהם הושפע מהחידושים הספרדיים של תקופתו.^[7] לא עשה שימוש רב בקישוטי תבנית כסיומות מקראיות ומילות קבע, אלא במקומות בהם שירתו את מטרת הקטעים, מה שלדעת בארי מסמן שהוא ראה עצמו כפוף לכלליה של הפואטיקה הפייטנית רק כשהיא מסייעת ליצור רושם עצמתי לתוכני השירים.^[8]

שירתו עמוסה מוטיבים מהספרות החסידית־מוסלמית, ועיון בה, לדעת בארי, מורה על התפתחות שירת קודש בעל אופי חדשני במזרח בראשית המאה ה-11, אשר "מנהלת דיאלוג מתוח עם שירת הקודש הספרדית בת הזמן...חסידותו של דויד הנשיא עולה...מרוב שיריו...קהל החסידים רצה ואהב לשמוע את שיריו למרות אורכם ותוכנם הקודר לעיתים, ואולי דווקא בגללם".^[9]

• לדויד מזמור - פיוטי דוד הנשיא בן יחזקיהו ראש הגולה, בעריכת טובה בארי, הוצאת מקיצי נרדמים ה'תשס"ט.
• אבני חן, פרק ב', אליעזר ליין ושניאור זלמן ברגר, הוצאת ספרים קה"ת ה'תשע"ה.

• לדויד מזמור – פיוטי דויד הנשיא בן יחזקיהו ראש הגולה, ירושלים, 2009, מתוך מאגר הספרים הסרוקים של הספריה הלאומית – ישראל