מַסֶּכֶת בִּכּוּרִים היא המסכת האחת-עשרה והאחרונה בסדר זרעים. במסכת זו שלושה פרקים, אשר עוסקים בפרטי ההלכות של הבאת הביכורים משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
כמרבית המסכתות בסדר זרעים, המסכת מופיעה במשנה, ולא נכתב לה תלמוד בבלי אלא תלמוד ירושלמי ותוספתא בלבד. לשלושת הפרקים הנ"ל נוסף פרק רביעי העוסק בדיני אנדרוגינוס. מקורו של פרק זה בתוספתא, הוא איננו מופיע בתלמוד הירושלמי ורוב מפרשי המשנה לא פירשוהו.
מיקומה של המסכת בסדר זרעים
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, כשהסתיים הדיון בזרע ומתנותיו (כלומר במתנות הנהוגות הן בזרעים והן באילנות), הגיע תור הדיון במצוות הנהוגות באילנות בלבד - ערלה וביכורים. ולפיכך סודרו מסכתות ערלה וביכורים בסוף הסדר. הטעם להופעת מסכת ערלה לפני מסכת ביכורים הוא לפי סדר הופעתם במקרא: הערלה בספר ויקרא[1], והביכורים בפרשת כי תבוא[2].
לפי גישה מחקרית, סדר המסכתות בכל סדר מסדרי המשנה נקבע לא על פי תוכנם כי אם לפי אורכם. לכן, מסכת ביכורים הקצרה מצויה בסוף הסדר.
הַתְּרוּמָה (אחת עשרה משניות) - קווי דמיון והבדלים בין ביכורים, תרומה ומעשר. אגב כך מבוארים עניינים נוספים שדיניהם דומים במקצת לדבר אחד ובמקצת לדבר אחר (תרומת מעשר לביכורים ולתרומה, אתרוג לאילן ולירק, דם אדם לדם בהמה ודם שרץ, בעל החיים כוי לחיה ולבהמה).
כֵּיצַד (שתים עשרה משניות) - תיאור סדר הפרשת הביכורים, העלאתם לירושלים, עיטורם, קריאת מקרא ביכורים והבאתם לכוהנים במקדש.
אנדרוגינוס (רק בתוספתא) (חמש משניות) - דיני אנדרוגינוס.
