הפרק הראשון עוסק (בין השאר) בהלכות הכלי שבו אפשר ליטול. בתמונה: כלי לנטילת ידיים, עשוי מכסף.
מַסֶּכֶת יָדַיִם היא מסכת בסדר טהרות בששה סדרי משנה אשר עוסקת בטומאת הידיים ובנטילת ידיים. טומאת ידיים היא גזירה קדומה של חכמים, אשר קבעו שהידיים נחשבות טמאות אם האדם לא הקפיד לשומרן מטומאה, שכן הן עלולות לגעת בדברים אף מבלי משים. המסכת עוסקת בפרטי הדינים של נטילת ידיים לחולין ולתרומה: בשיעור המים הכשר לנטילה, בכלי הראוי לנטילה, באופן הנטילה, במיני מים הפוסלים לנטילה ועוד.
מיקומה של המסכת בסדר טהרות
לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, מכיוון שהטומאות שהוזכרו כוללות את כל הגוף (אדם שנטמא באחד מאיברי גופו נטמא כולו), הגיע כעת לעיסוק בטומאת אבר אחד בלבד – ידיים.
פרקי המסכת
מֵי רְבִיעִית נוֹתְנִין לַיַּדָיִ (חמש משניות[1]) – הפרק עוסק בהלכות נטילת ידיים: שיעור המים, הכלים שבהם אפשר ליטול, סוג המים שבהם אפשר ליטול וסוג הנוטל הראוי.
נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת (ארבע משניות) – נטילות שאינן מטהרות, חלק היד שמקבל טומאה וכן במקרי ספק שונים בדיני טומאת ידיים.
הַמָּכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְּנֻגָּע (חמש משניות) – הפרק פותח בדיון בדברים שמטמאים את הידיים וממשיך בדיון על טומאת כתבי הקודש. אגב כך מובא דיון אודות קדושתם של ספרי שיר השירים וקהלת.
בּוֹ בַּיּוֹם נִמְנוּ וְגָמְרוּ (שמונה משניות) – הפרק פותח במספר הלכות בנושאים שונים שנקבעו ביום שהתמנה רבי אלעזר בן עזריה לראש הישיבה. לאחר מכן הוא חוזר לעסוק בטומאת כתבי הקודש, שנשנה אגב הוויכוח בין הצדוקים לפרושים על טומאת כתבי הקודש. הפרק מסיים בקובץ מחלוקות בין הפרושים לצדוקים.
