מעצרי פלסטינים וערביי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל
מעצרי פלסטינים וערביי ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל בוצעו עקב טבח שבעה באוקטובר בו נרצחו ונהרגו מעל ל-1,100 איש. המעצרים נועדו למנוע מעשי טרור פלסטיני והסתה, הן בישראל והן בזירת יהודה ושומרון. כוחות הביטחון בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית עצרו אלפי פלסטינים, בהם אלפי פועלים מרצועת עזה שקיבלו היתר כניסה לישראל. לאחר חקירתם של הפועלים, במטרה לבדוק האם היה להם מידע מוקדם אודות מתקפת הפתע, שחררה ישראל ב-3 בנובמבר לרצועת עזה כ-3,200 פועלים פלסטינים שהיו עצורים במשך כשלושה שבועות. בנוסף נעצרו פלסטינים החשודים בפעילות טרור וערבים ישראלים החשודים בפרסום דברי הסתה.
הועלו טענות ועדויות להתעללות ועינויים בפלסטינים עצורים[1][2]. לפי נתוני צה"ל, מאז תחילת המלחמה, עשרות עזתים מתו במעצר בישראל[3][4], מתוכם 36 מתו במחנה שדה תימן[3]. שניים מהעצורים שמתו בזמן מעצרם היו פועלים עזתים ששהו בישראל באישור ונעצרו עם פרוץ המלחמה[4]. חלק מהמתים נמצאו עם סימני אלימות[5][6]. צה"ל מנהל חקירה פלילית נגד חיילים ב-48 מקרי מוות של פלסטינים, רובם שבויים שנתפסו ברצועת עזה[3].
בספטמבר 2023, לפני פרוץ המלחמה, החזיקה ישראל ב-5,088 אסירים ביטחוניים פלסטינים. כ-1,200 מתוכם נעצרו במעצר מנהלי, ללא כתב אישום או הליך משפטי, המוארך מעת לעת[7].
לאחר פרוץ המלחמה נעצרו אלפי פלסטינים מרצועת עזה שהיו בעלי היתר עבודה במחנות מעצר צבאיים. על פי ד"ר נסרי אבו ג'יש, שר העבודה ברשות הפלסטינית, נעצרו כ-4,500 פועלים. ארגון העבודה הבין-לאומי ואיגוד העובדים הפלסטינים מסרו הערכות דומות[14].
מתאם פעולות הממשלה בשטחים דיווח על מעצר של פלסטינים תושבי עזה, אך לא דיווח כמה פלסטינים נעצרו ולא סיפק נתונים אודות הסיבות למעצר או תנאי המעצר[14]. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל דיווח שאלפי עובדים מעזה נעצרו למשך שלושה שבועות או יותר, בשני מרכזי מעצר צבאיים בישראל, ללא תקשורת עם העולם החיצון. חלקם שוחררו, אך הארגון הצהיר כי "אין שקיפות מצד הרשויות הישראליות" לגבי מספר תושבי עזה שנותרו במעצר[15].
במהלך הפעילות המבצאית בעזה פעלה יחידה 504 וחקרה בשטח מחבלים ואזרחים. במהלך הפעילות נעצרו מאות מחבלים ונשלחו להמשך חקירה בישראל[16].
על פי דיווחי צה"ל נעצרו יותר מ-500 פעילי טרור ברצועת עזה בחודש נובמבר, בהם כ-350 פעילי חמאס ועוד כ-120 פעילי הג'יהאד האסלאמי. בין העצורים נמנים גברים ונשים, בהם קטינים וקטינות. הגברים מוחזקים במתקן מעצר בבסיס שדה תימן, והנשים במחנה ענתות. העצורים מוחזקים בעיניים מכוסות וידיים אזוקות לאורך רוב שעות היממה. הם מועברים לחקירות, ועצורים שנמצא כי לא היו מעורבים בפעילות טרור מוחזרים לרצועת עזה. עצורים אחרים מועברים לידי שירות בתי הסוהר. העצורים מעזה מוחזקים במסגרת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, המגדיר את כליאתם של לוחמים שאינם משתייכים לצבא מסודר וישראל אינה מגדירה כשבויי מלחמה[17].
מעצרים בשטחי הרשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים
כחלק מהמלחמה שהכריזה ישראל על ארגון חמאס, וכדי למנוע טבח הדומה לזה שהתרחש בעוטף עזה גם באזור יהודה ושומרון וקו התפר, הגבירה ישראל מאוד את היקף המעצרים של פלסטינים בשטחי הרשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים מאז 7 באוקטובר[18][19][20][21].
מספר העצורים שנעצרו בשטחי הרשות הפלסטינית ובמזרח ירושלים היה כ-700 בני אדם ב-17 באוקטובר[22], כ-1,450 ב-28 באוקטובר[23], 1,700 עצורים ב-31 באוקטובר[24], 2,150 ב-6 בנובמבר[25], ו-2,280 ב-8 בנובמבר[26].
על פי הוועדה לענייני אסירים, מספר הפלסטינים בבתי הכלא בישראל הוכפל מ-5,200 אסירים לפני 7 באוקטובר ליותר מ-10,000 אסירים ועצורים נכון ל-24 באוקטובר.
מעצרי ערבים ישראלים
מאז פרוץ המלחמה אימצה מערכת אכיפת החוק מדיניות נוקשה בכל הקשור לחקירות ולהעמדה לדין על עבירות הסתה והגישה כתבי אישום רבים נגד אזרחים ערבים. פרקליט המדינה עמית איסמן התיר לבכירי אגף החקירות והמודיעין במשטרה להורות על חקירת חשודים בהסתה מבלי לקבל מראש אישור מראש מהפרקליטות, ותמך בהגשת כתבי אישום גם על התבטאות בודדת[27].
מאז פרוץ המלחמה, התרחשו מקרים של חיילים המתעדים את עצמם מכים ומשפילים פלסטינים עצורים, ומפיצים את הסרטונים ברשתות החברתיות. צה"ל העניש חיילים שהיו מעורבים בכמה מהמעשים, ומסר כי מדובר בהתנהגות שאינה תואמת את ערכי הצבא[36].
חדשות NBC והטיימס אוף ישראל פרסמו ודיווחו על סרטונים המתארים חיילים ישראלים מתעללים בעצורים פלסטינים קשורים ומכוסי עיניים. צה"ל פרסם בתגובה גינוי להתעללות ודיווח כי האירועים נמצאים בחקירה[37]. ב-1 בנובמבר זוהה חייל מילואים שהופיע באחד הסרטונים, והוא שוחרר משירות המילואים[38].
בין המקרים פורסם על שלושה פלסטינים מכפר ואדי א-סיק שחדרו לשטח אסור ונעצרו על ידי חיילים ומתנחלים. לפי דיווח של הגר שיזף החיילים היו מיחידת ספר המדבר המורכבת מנערי גבעות. לפי דובר צה"ל החיילים אמרו שמצאו על הפלסטינים גרזן וסכין. פלסטיני שהיה באירוע טען שהוא זה שהתקשר למנהלת תיאום וקישור כדי לבקש עזרה, וממילא לא היה עליו סכין. לטענת הפלסטינים הכו אותם, השתינו עליהם וכיבו עליהם סיגריות בוערות. הם שוחררו לבית חולים ולדבריהם נגנב מהם רכוש. צה"ל פתח בחקירת מצ"ח והדיח את מפקד הכוח[39].
פועלים מעזה שנכלאו במחנה ענתות לנו על מזרנים שהונחו על הרצפה במתקנים דמויי כלובים, הוחזקו במשך שעות ארוכות בשמש כשהם כפותים ועיניהם מכוסות, ללא מים וללא גישה לשירותים, וסבלו מאלימות ואיומים[40]. אחד העצורים, עובד ניקיון בן כ-60, שוחח עם כתב האינדפנדנט ותיאר יחס משפיל, כולל כיסוי עיניים ואזיקת ידיים ורגליים, וטען שהרשויות הישראליות כינו את כלל העצורים "חמאס" ו"מחבלים". לדבריו חלק מהעצירים הוכו, והרשויות סירבו לספק להם תרופות, מזון ומים[14]. זקי סלאמה, בנאי בן 55, סיפר כי לאחר מעצרו הוא הועבר לבית הסוהר עופר, וטען כי הוא ועצורים נוספים עברו עינויים במשך מספר ימים על מתקן דמוי כיסא חשמלי, במסגרת חקירה של כוחות הביטחון[41].
במהלך המלחמה, עצורים ואסירים השוהים בכלא מגידו העידו על מקרי אלימות והתעללות מצד סוהרים בכלא, הכוללים בעיטות, אגרופים, מכות לאזור האשכים והשפלות. חלקם העידו כי אסיר שהוכה מת מפצעיו. לפי עו"ד סאוסן זהר, שמייצגת כמה מהעצורים במגידו, "מדינת ישראל מפרה את ההתחייבויות לפי האמנה הבינלאומית האוסרת על עינויים ועל מתן יחס משפיל לעצורים ולאסירים"[42].
אסירים ועצורים בכלא גלבוע העידו כי סוהרים תוקפים אותם, משפילים אותם ומתעללים בהם. לדברי הכלואים שהותקפו, מתחילת המלחמה החלו סוהרים להכות אותם ולאיים עליהם באלימות אם לא ינשקו את דגל ישראל. הכלואים אינם קשורים לעצורי כוחות הנוח'בה, וכמה מהם טרם הורשעו. לפי עדויות, האירועים כללו אוכל לכלואים שזרקו על הרצפה ומעכו, הכאה של הכלואים במקלות מברזל ודרישה מהם ללכת על ארבע[43].
הארגון הפלסטיני "אדאמיר" ניתח סטטיסטיקה ועדויות, וקבע כי "רוב הילדים העצורים עברו צורה אחת או יותר של עינויים פיזיים ופסיכולוגיים"[44]. גם האגודה הבין-לאומית לזכויות הילד דיווחה על התעללות קשה בילדים במעצר בישראל[45].
נציגי האו"ם הביעו חשש מדיווחים על אלימות מינית נגד פלסטיניות ובכללן איומים באונס, הפשטות וחיפוש על ידי קציני צבא ישראלים, וצילומים משפילים. על פי הדיווחים, לפחות שתי עצירות פלסטיניות נאנסו[47]. מספר פלסטיניות העידו על האלימות המינית[48][49]. בתחילת מרץ 2024 סוכנות הידיעות AP דיווחה על עדויות של עצירות פלסטיניות שסיפרו על התעללות במעצר ישראלי, ועל תנאים גרועים[50].
לפי עדויות, שני גברים פלסטינים הותקפו מינית כאשר הושבו על מוטות או מקלות ברזל ונפגעו מכך, ונטען כי עצור נוסף מת לאחר שהוכנס מקל חשמלי לפי הטבעת שלו. צה"ל אישר כי חיילים ישראלים הודחו בעקבות שימוש בכוח מופרז, אך דחה טענות להתעללות שיטתית[51][52]. מוחמד ערב, עיתונאי פלסטיני שנעצר בבית החולים שיפא בעזה, סיפר כי שישה אסירים שונים במחנה שדה תימן נאנסו והותקפו מינית במקל מול שאר האסירים רק מפני שהפרו פקודות בתוך הכלא. אסיר אחר מעזה, ששוחרר ממחנה שדה תימן, סיפר כי ראה במו עיניו מקרים שבהם חיילים מאפשרים לכלבים לתקוף מינית אסירים[53].
נער בן 14 אשר טוען שהוחזק במחנה שדה תימן במשך 24 ימים, כשסביבו עצירים בוגרים, העיד כי חוקרים צבאיים הרביצו לו, בעטו בו וכיבו עליו סיגריות שוב ושוב. במהלך המעצר הוא לא הורשה להתקשר למשפחתו או לראות עורך דין, והוחזק אזוק וכשעיניו מכוסות. ארגון זכויות האדםאמנסטי אינטרנשיונל אישר כי נראו "סימנים של כוויות וחבורות" על גופו[54].
ב-11 במאי פרסמה רשת CNN תחקיר על טענות להתעללות שיטתית בפלסטינים במחנה שדה תימן. על פי עדויות אנונימיות של עובדים ישראלים, רופאים נאלצו לכרות איברי עצורים עקב פציעות שנגרמו להם כתוצאה מהאיזוק הממושך. המתקן - שלא רחוק מרצועת עזה - מחולק לשני חלקים: מתחמים שבהם כ-70 עצורים פלסטינים מוחזקים תחת "ריסון פיזי קיצוני", ובית חולים שדה שבו עצורים פצועים קשורים למיטותיהם, לובשים חיתולים ואוכלים באמצעות קשיות. פלסטינים שהפרו את איסור הדיבור והתנועה מספר פעמים הוכו באגרסיביות, מה שהגיע עד לכדי שיניים ועצמות שבורות[55].
עאמר אבו הליל, פעיל חמאס מהעיירה דורא שישב בכלא קציעות עוד לפני טבח ה-7 באוקטובר, ואמור היה להשתחרר בנובמבר 2023, העיד כי לאחר פריצת המלחמה הסוהרים החלו לענות ולהתעלל באסירים. בין המקרים שתיאר היו תקיפות כלבים, התעללות מינית, הכאה באלות ומכות ובעיטות באשכים. במקרה אחד, סוהר תחב גזרים לפי הטבעת של אבו הליל ולאלה של עוד כמה אסירים. לדבריו, הוא התעלף מספר פעמים כתוצאה מהמכות שקיבל. הטענות אינן מוכרות לשב"ס, וייתכן שהן אינן נכונות, לפי דוברות שב"ס[56].
ב-29 ביולי הוושינגטון פוסט פרסם תחקיר לפיו קיימת "אלימות משתוללת, לפעמים קטלנית וקיפוח מצד רשויות הכלא הישראליות". התחקיר מצא עדויות לעינויים והרג שנתמכו על ידי נתיחות לאחר המוות[6]. באותו היום, המשטרה הצבאית עיכבה תשעה חיילי מילואים לחקירה בחשד להתעללות מינית במחבל פלסטיני שהיה עצור במחנה שדה תימן ואשר אושפז עם חבלות בישבנו בעקבות כך[57]. על פי הארץ, העצור סבל מקרע במעי, פציעה קשה בפי הטבעת ובריאות וצלעות שבורות[58]. על פי התביעה הצבאית, במהלך חקירת המקרה נגבו כ-100 עדויות, כולל עדות של העצור עצמו. עולה ממנה שחיילי מילואים מכוח 100 הכו את העצור העזתי באלות[59], דחפו אלה לפיו, גררו אותו על הרצפה וחשמלו אותו בטייזר. אחד מהם דחף לישבנו חפץ חד, מה שגרם לפציעה קשה ולנקב ברקטום של העצור[60]. נטען כי ה"חיפוש" על העצור נעשה במשך כ-17 דקות, מאחורי "קיר מגן" שיצרו החיילים באמצעות מגני הפלסטיק שלהם[59].
ב-31 ביולי דו"ח של משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם קבע כי העצירים הפלסטינים עברו צורות שונות של התעללות ועינויים, כולל עדויות לאלימות מינית נגד נשים וגברים, מכות חשמל, שחרור כלבים וכיבוי סיגריות על עצורים. לפי הדו"ח, אלפי עצירים פלסטינים מוחזקים על ידי ישראל באופן שרירותי, בתנאים מחפירים ורובם ללא אישום או משפט. בין העצירים יש נשים, ילדים, רופאים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם, חולים ותושבים שנמלטו מהלחימה ברצועת עזה[61].
בתחילת אוגוסט 2024 ארגון "בצלם" פרסם עשרות עדויות של עצירים שנכלאו מאז פרוץ המלחמה, כאשר רובם שוחררו בסופו של דבר מבלי שהועמדו לדין[2]. הדו"ח הצביע על "מציאות של עינויים, פגיעות מיניות, אלימות, השפלה, הרעבה ומניעת טיפול רפואי הולם". הדו"ח כלל עדויות רבות המתארות פגיעות מיניות, ובהן הכאת איברי מין, שימוש באלות וכלי מתכת כדי להסב כאב באיברי המין, אחיזה באיברי מינם של האסירים, צילום אסירים עירומים, וביצוע חיפוש על גופם כשהם בעירום מלא. עדויות אחרות בדו"ח כוללות בין היתר תיאורי אלימות שהופעלה באמצעות גז פלפל, רימוני הלם, מקלות, אלות עץ וברזל, טייזר, מכות ואגרופים[2].
הרעבה
לפי מוחמד ערב, עיתונאי פלסטיני שנעצר בבית החולים שיפא בעזה, תנאי הכליאה במחנה שדה תימן קשים ביותר. לדבריו, עיני העצורים מכוסות וידיהם קשורות מאחורי הגב, לכל עצור נותנים להתקלח פעם אחת בשבוע למשך דקה אחת בלבד, והתפריט במתקן כולל "קצת לבנה וחתיכת מלפפון או עגבנייה ליום"[53].
צמצום כמויות האוכל שניתנו לכלואים הפלסטינים ניכר בצילומים של אסירים לאחר שחרורם, אשר איבדו חלק ניכר ממשקל גופם. הישאם סאלח, בעדותו על תקופת מעצרו בכלא עופר, סיפר: "האוכל לא היה מבושל טוב, ולרוב הוא היה מקולקל – לדוגמה הביצים והיוגורט. פעם, כשאחד העצורים בתא לידנו ביקש שיחליפו את היוגורט כי התאריך שלו עבר, הענישו את כל האסירים בתא: שיסו בהם כלבים, הכו אותם באלות, גררו אותם לשירותים והרביצו להם שם. למחרת עדיין ראיתי את הדם שלהם על הרצפה"[2].
לפי האגודה לזכויות האזרח בישראל, השב"ס נוהג במדיניות של הרעבה כלפי האסירים והעצורים הפלסטינים. פלסטינים ששוחררו העידו על רעב קיצוני וקבוע ועל איכות אוכל ירודה מאוד[62].
ביוני 2024 פורסם כי נמסרו עשרות עדויות של אסירים וכלואים ביטחוניים שאינם קשורים לחמאס, על כך ששב"ס הפחית את כמות המזון שלהם באופן ניכר, עד כדי הרעבה, וכי הם השילו עשרות ק"ג ממשקלם. האגודה לזכויות האזרח הגישה עתירה לבג"ץ בנושא זה. העדויות באו, בין היתר, מעצורים שטרם הועמדו לדין וגם מעצורים במעצר מנהלי. מקורות ביטחוניים טענו ששירות בתי הסוהר מסתיר מידע על כמות המזון הניתנת לאסירים ביטחוניים מאז החלה המלחמה. היועץ המשפטי של שב"ס אישר באפריל 2024, בכנס בו השתתף, את הצמצום במזון המסופק לאסירים הביטחוניים[63]. בדיון בבג"ץ העירו השופטים כי המדינה לא סיפקה חוות דעת רפואית לעצם האישור של הפחתת כמות המזון בבתי הסוהר, ולא הובהר מדוע מפרידים בין התפריט שמקבלים אסירים ביטחוניים לזה של אסירים פליליים[64].
מוות של עצורים
ב-23 באוקטובר 2023 מת בבית הסוהר מגידו עומר דראגמה, פעיל חמאס בן 58 מטובאס. הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון ישראליים יחד עם בנו ב-9 באוקטובר, במעצר מנהלי לתקופה של שישה חודשים. ארגון חמאס טען כי דראג'מה מת כתוצאה מהתנקשות, לאחר שסבל מעינויים בבית הסוהר. מאות פלסטינים הפגינו בטובאס במחאה על מותו של דראג'מה[65][66].
עצור פלסטיני נוסף, ערפאת חמדאן, מת במעצר בבית הסוהר מגידו. חמדאן, שהיה חולה בסוכרת ומחלות לב, מת 48 שעות לאחר מעצרו[67].
ב-17 בנובמבר מת בבית הסוהר שקמה ד"ר איאד רנתיסי שהיה מנהל בית החולים לנשים במרכז הרפואי כמאל עדואן בבית לאהיא. הוא נעצר שישה ימים קודם ומת בעיצומה של חקירת שב"כ. במשך חצי שנה היה צו איסור פרסום על המקרה[68]. חקירת מותו העלתה כי על גופתו נמצאו סימני חבלה[69].
ב-18 בנונמבר 2023 מת בבית הסוהר קציעות תאיר אבו עסב, מחבל פת"ח בן 38 מאזור קלקיליה שבשנת 2005 נגזר עליו עונש מאסר בגין ניסיון רצח. על גופתו נמצאו סימני אלימות קשים, ודווח כי הסוהרים שהכו אותו חבשו קסדות בעת המעשה[70].
ב-19 באפריל 2024 מת בכלא עופר ד"ר עדנאן אלברש, שהיה מנהל מחלקת האורתופדיה בבית החולים שיפא בעזה, ונעצר בדצמבר 2023[71].
במאי פורסם כי חקירת מותם של שני עצירים מהרצועה מעלה כי חיילים הכו אותם בדרכם למתקן שדה תימן[72].
בחודש יוני פורסם בהארץ כי קרוב ל-48 עצורים תושבי רצועת עזה מתו מתחילת המלחמה. 36 מהם היו עצורים במחנה שדה תימן, שניים מתו בדרך אליו, שניים הועברו למחנה ענתות, עצור אחד בשטח הרצועה ואישה שהתקרבה לכוחות צה"ל באזור גדר הגבול. נמסר כי צה"ל מנהל חקירה פלילית נגד חיילים בנוגע למקרים אלה[3]. לפני כן טענו בצה"ל שחלקם סבלו מבעיות רפואיות לפני שנעצרו[4]. שניים מהעצורים שמתו בזמן מעצרם היו פועלים עזתים ששהו בישראל באישור ונעצרו עם פרוץ המלחמה[4]. חלק מהמתים נמצאו עם סימני אלימות[5][6].
מועדון האסיר הפלסטיני דיווח כי בבוקר ה-7 ביולי אותרו גופותיהם של שלושה עצירים פלסטינים ליד מעבר כרם שלום, כשהם אזוקים בידיהם. לפי הדיווח שלושת העצירים עבדו בחלוקת סיוע הומניטרי ברצועה, ושניים מהם היו אחים. דוד של אחד העצירים טען כי הם היו ללא בגדים, ועציר אחר סיפר שנמצאו ירויים. מדובר צה"ל מסרו כי המקרה לא מוכר[73]. כתב סוכנות הידיעות AP אישר שראה את אחת הגופות עם ידיים כבולות[74][75]. רויטרס פרסמה את שמות הפלסטינים שנהרגו[76] ותמונה של ידו האזוקה של אחד מהם[75].
בתחילת אוגוסט 2024 ארגון "בצלם" פרסם דו"ח בו מנה לפחות 60 מקרי מוות של כלואים פלסטינים מאז פרוץ המלחמה, ביניהם 48 עצורים תושבי עזה שמתו במתקני מעצר של הצבא ועוד 12 שמתו במשמורת שב"ס, חלקם בנסיבות המעלות "חשד כבד להתעללות ולמניעת טיפול רפואי מכוונים"[2].
ב-19 בנובמבר 2024 פורסם כי אב ובנו שנעצרו ברצועת עזה מתו כשהיו בחזקת הצבא[77]. ב-11 בדצמבר פורסם כי ארבעה פלסטינים מתו בחקירות שב"כ מתחילת המלחמה[69].
אי-הודעה למשפחות
משפחותיהם של שני פועלים מעזה שמתו בעת שהוחזקו במעצר בבסיסים צבאיים בישראל לא עודכנו בידי צה"ל[78].
ב-10 בדצמבר, הוושינגטון פוסט קבע כי זוהה דפוס פעולה שבו כוחות צה"ל עוצרים פלסטינים ברצועת עזה לתקופה ארוכה, מבלי שניתנה הודעה לבני משפחתם, וללא קשר עם בני המשפחה במשך תקופת המעצר[80].
בפברואר 2024 הגישו בני משפחה של 62 תושבי עזה שנעצרו במהלך המלחמה עתירה לבג"ץ וביקשו לקבל מידע על אודותיהם ועל המקום שבו הם מוחזקים. העתירה נדחתה על הסף בנימוקים טכניים, לפיהם העתירה כורכת מקרים שונים באופן שמקשה על בירורה[81].
לאחר מכן הגיש המוקד להגנת הפרט בקשות פרטניות למידע אודות העצורים. במאי 2024 הודיע נציג המדינה לבג"ץ כי היא עומדת בסירובה לחשוף לפני משפחות של עזתים שנעצרו במלחמה בחשד לטרור מידע אודותיהם, לרבות היכן הם מוחזקים בישראל. המדינה ציינה כי בני משפחתם של עצירים המוחזקים מעל ל-90 יום רשאים לשלוח דואר אלקטרוני כדי לנסות לתאם מפגש בין העציר לבין עורך דין, וכך יגלו באיזה מתקן מעצר הוא מוחזק. שופטי בג"ץ קיבלו עמדה זו והורו למחוק את העתירה[82].
צפיפות בבתי הכלא
בדו"ח של הסניגוריה הציבורית מפברואר 2024 נמסר כי במתקני שירות בתי הסוהר מוחזקים 20,113 כלואים פליליים וביטחוניים, בהם כ-3,400 שנקלטו מאז פרוץ המלחמה. כמחצית מכלל האסירים מוחזקים בתנאי צפיפות קשים שאינם עומדים בתנאי הפעימה הראשונה של בג"ץ שטח המחיה, בשטח קטן מ-3 מטר רבוע לאדם. לאלפי אסירים אין מיטה לישון עליה והם נאלצים לישון על גבי מזרנים על הרצפה, בבתי הסוהר נמצאו תנאים תברואתיים ירודים, מצב היגייני גרוע, בעיית מזיקים, תנאי אוורור בלתי נאותים, מחסור בציוד בסיסי לאסירים ומצוקת חדרי שירותים. באוקטובר 2023 אישרה הוועדה לביטחון לאומי לחרוג מתנאי הכליאה שקבע בג"ץ, בעקבות מצב החירום שהוכרז בעקבות המלחמה[83].
ארגוני זכויות האדם בישראל ניסו לפעול למען הפלסטינים שנעצרו. ב-22 באוקטובר עתרו לבג"ץ שישה ארגונים (המוקד להגנת הפרט, גישה, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, רופאים לזכויות אדם-ישראל, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח בישראל) וביקשו להורות על חשיפת כל שמותיהם ומיקומם של תושבי עזה המוחזקים במתקני כליאה ישראליים, ועל שחרור כל אדם שעצור שלא כדין. כמו כן ביקשו העותרים לאפשר למשוחררים להישאר בשטחי הרשות הפלסטינית עד שיוכלו לחזור לעזה[85]. כמו כן שלחו הארגונים מכתב לשר הביטחון יואב גלנט, ליועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים רסאן עליאן, ובו קבלו על המעצרים, שלדבריהם בוצעו בלי סמכות בחוק, בלי עילת מעצר ובלי שפורסמו צווים בעניין[86].
האגודה לזכויות האזרח בישראל עתרה ב-23 באוקטובר לבג"ץ בבקשה לבטל את ההוראה המאפשרת לרשויות הישראליות לשכן עצירים ביטחוניים ופליליים על הרצפה בתנאי צפיפות בזמן מצב חירום. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי "אין דומה אומדן הפגיעה בזכויות אדם בעיתות מלחמה לאומדן במצבי שלום"[87].
ב-6 בנובמבר נעצרה עהד תמימי לאחר שברשת טוויטר פורסם בחשבון הקרוי על שמה כי "תגידו שמה שהיטלר עשה היה בדיחה" ו"נשתה את דמכם"[90][91]. אביה נעצר שבוע לפני כן, והוא מוחזק במקום לא ידוע. ארגון הסופרים הבין-לאומי קרא לישראל למסור מידע על מקום הימצאה של תמימי ולשחרר אותה לאלתר[92][93].
הוועד להגנת עיתונאים דיווח כי 13 עיתונאים פלסטינים נעצרו החל מפרוץ המלחמה[94].
