החטיבה הוקמה בשנת 1967 על בסיס גדוד טנקי מגח 46 "שלח", גדוד מילואים איתו לחמה במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה הוסב גדוד 46 לגדוד סדיר, ולחטיבה נוספה פלוגת קשר. ב-1968 הועבר לחטיבה גדוד מגח סדיר 79. בכך הפכה 401 לחטיבת טנקים מגח סדירה, הראשונה בצה"ל. בהמשך 1968 הועבר לחטיבה גדוד שלישי, גדוד החרמ"ש 195 "אדם" אשר הוסב ב-1970 לגדוד טנקים מגח סדיר. עם שלושה גדודים אלה, לחמה החטיבה בסיני במלחמת ההתשה ובשנים שעד מלחמת יום כיפור.
בפרוץ מלחמת יום הכיפורים הועבר גדוד 79 לחטיבה 14 ו-401 קיבלה תמורתו את גדוד מגח 52 "הבוקעים". במקביל, גם פלוגת הסיור של חטיבה 14 הועברה ת"פ חטיבה 401. הפלס"ר נשאר תחת 401 עד לפירוקו בסוף 1974.
ב 1981 הועבר גדוד 195 לחטיבה 500, שהייתה ממוקמת בבקעת הירדן.
במלחמת שלום הגליל, סופח לחטיבה גדוד מילואים 8578. לאחר המלחמה הוקם גדוד 34, על בסיס חיילי ישיבות ההסדר מגדוד 8578. ב-1988 הוסב גדוד 34 ליחידת נ"ט ומספרו שונה ליחנ"ט-94 בשם גדוד דוכיפת. בהמשך הפך לגדוד חירמ"כ, אשר הועבר ב-2005 לחטיבת כפיר.
ב-1988 הוקמה פלוגה ט', פלוגת מרגמות (7). בהמשך הוסבה לחרמ"ש מכוון שטחים. לאחר מכן נעשה ניסיון להקים גדוד חרמ"ש על בסיס שתי פלוגות חרמ"ש סדירות.
ב-1991, לאחר פירוק חטיבה 211, הועבר גדוד עשת (9), גדוד פלמ"ח במקור, לחטיבה 401. החטיבה הועברה לאוגדה 162 ותפסה במקום 211 את גִזרת אדומים.
ב-1992 הוקם בחטיבה פלס"ר מילואים, שפעל תחתיה עד 2003.
ב-2003, עם פירוק חטיבה 500, הועבר פלס"ר 500 הסדיר, לחטיבה 401. הפלס"ר פעל תחת החטיבה עד לפירוקו בשנת 2021.
גדוד 79 היה גדוד המגח הראשון בצה"ל. הגדוד הוקם בשנת 1965, במסגרת חטיבה 7. במהלך ארגון חטיבות השריון לפי סוגי טנקים, הועבר הגדוד בשנת 1968 לחטיבה 401, שהפכה מחטיבת מילואים לחטיבת מגח סדירה.
פיקד על הגדוד במלחמת יום כיפור, עד לפציעתו ב-7 באוקטובר 1973
מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה
למלחמת ששת הימים הגיעה החטיבה, עדיין בשלבי הקמתה, רק עם גדוד המילואים מגח 46. על הגדוד פיקד מח"ט 401 סא"ל אורי בר-און. הגדוד לחם במסגרת אוגדה 84 בפתחת רפיח. לאחר המלחמה הושלמה הקמת החטיבה, כחטיבת טנקי מגח סדירה, שפעלה יחד עם חטיבה 14 באוגדת סיני (252). תפקיד האוגדה כלל החזקה בקו התעלה שהשתרע לאורך 160 קילומטרים. החטיבה הייתה הראשונה לקלוט טנקי מגח 6 שנרכשו בכספי הסיוע האמריקני. גדודים 46 ו-79 של החטיבה השתתפו במבצע אסותא באזור א-צפי מדרום לים המלח מבצע שנערך במקביל לפעולת כראמה.[1]
לפני מלחמת יום הכיפורים הוצבה החטיבה בחזית הדרום תחת פיקודה של אוגדה 252. שתי חטיבות האוגדה (401 ו-14) נהגו להחליף זו את זו מדי שלושה חודשים: אחת החטיבות הוצבה בקו המוצבים והשנייה בעורף לאימונים וטיפול בטנקים ובכלים אחרים. בעת זו היה דן שומרון, שעבר הסבה לחיל השריון מן הצנחנים, מפקד החטיבה. עם פרוץ המלחמה, היה תורה של חטיבה 401 להיות בעורף והיא הוצבה במחנות רפידים וביר תמדה. בפרוץ הקרבות, משיקולי פריסה ומיקום, הועבר גדוד 79 לחטיבה 14. בהתאם, גדוד 52 הועבר לחטיבה 401.
עם תחילת הצליחה, פתח חיל האוויר המצרי במטס הפצצה גדול. מפקדת החטיבה נפגעה ותשעה חיילים נהרגו. החטיבה קיבלה פקודה לנוע לעבר החלק הדרומי של תעלת סואץ ולחבור למעוזים. החטיבה ביצעה את הפקודה, אך הצעתו של דן שומרון לפנות את המוצבים נפלה על אוזניים ערלות. מפקד האוגדה, האלוף מנדלר הורה לאנשי המוצבים להישאר במעוזים ואסר על הפינוי. שומרון, מפקד החטיבה, ניסה להציל חלק מן הלוחמים שכותרו במעוזים, אך כשל.[3] בשעות הראשונות של המלחמה, גדוד 52 בפיקודו של עמנואל סקל (עדיין ת"פ חטיבה 14 בקו המוצבים) לחם לבדו בארמייה ה-3 המצרית הצולחת בגזרה המרכזית, כשהוא סופג ובולם את מכת הפתיחה המפתיעה. בסביבות 16:30, בעיצומה של הלחימה הועבר הגדוד, בהוראה בקשר, לחטיבה 401 . את רוב פגיעותיו, בחללים ובפצועים, ספג הגדוד באותן ארבע עד שש שעות לחימה קשות עד הגיע ראשוני טנקי התגבורות של חטיבה 401 בשעה 20:00.
החטיבה קיבלה, כמתוכנן, את הפיקוד על הגזרה הדרומית, שחולקה באופן הבא:
החלק הדרומי שכלל את תצפית ראס מסאלה, ואת מעוזי “המזח” ו”הכפר” - באחריות גדוד 195 בפיקוד סא”ל עוזי לבצור (לנצנר), מתוגבר במה שנותר מפלוגה א' של גדוד 52, שלחמה במקום מפרוץ האש.
מרכז הגזרה ומעוז ”מפצח” - באחריות גדוד 52, בפיקוד סא"ל עמנואל סקל, שבשלב זה כלל את הכוח שנותר מפלוגה ב’, את הפלס”ר, ואת פלוגה כ’ מגד’ 195.
צפון הגזרה, כולל שני צדי ציר הגידי, ומעוזי “בוצר” ו”ליטוף” - באחריות גדוד 46 בפיקוד רס”ן דוד שובל, מתוגבר במה שנותר מפלוגה ג’ של גדוד 52, שלחמה במקום מפרוץ האש.
החטיבה ניסתה לבלום את התקדמות החי"ר והשריון המצריים לתוך שטח סיני, אך נחלה הצלחה חלקית בלבד. בסוף היום השני למלחמה נותרו בחטיבה פחות ממחצית הטנקים במצב שמיש ועשרות חיילים נהרגו. עם זאת, פעולות החטיבה עיכבו את פריסת הגשרים בגזרת דרום התעלה.
מגח 6 אשר שירת את החטיבה לפני טנק המרכבה
ב-8 באוקטובר תקפה החטיבה את הכוחות המצריים באזור "מפצח" סמוך לציר "לקסיקון", והשמידה כ-20 טנקים ועוד משאיות תחמושת, אך נאלצה לסגת בעקבות ההפגזות המצריות ותקיפות חיל האוויר המצרי. באותו יום אחר הצהריים הגיעה חטיבה 164 לגזרה, ונטלה את האחריות על גזרת מעבר הגידי, בעוד חטיבה 401 התייצבה באזור מעבר המיתלה.
ב-9 באוקטובר בלמה החטיבה מתקפה של הדיוויזיה ה-19 המצרית, והשמידה כ-60 טנקי אויב. באותו יום נטשו כוחות גדוד 46 את רכס קרת מורה על פי הוראות הפיקוד, מהלך שהתברר לאחר מכן כטעות גדולה שעליה שילמו כוחות החטיבה ביוקר רב. בימים הבאים המשיכו כוחות החטיבה בלחימה נגד הכוחות המצריים בגזרה, וב-12 באוקטובר תפס גדוד 202 בפיקודו של דורון רובין את השטח שמדרום לחטיבה.
ב-13 באוקטובר נהרג מפקד האוגדה אלברט מנדלר מדרום לגזרת החטיבה, כתוצאה ממארב טילי סאגר שנורו על ידי המצרים, ובמקומו מונה למפקד האוגדה קלמן מגן. ב-14 באוקטובר השתתפו כוחות החטיבה בבלימת מתקפת השריון המצרית, וגדוד 46 סייע לגדוד 202 ולכוחות נוספים בקרב ואדי מבעוק, שבמהלכו הוא פגע ב-60 כלי רק"מ מצריים מבלי שספג שום אבדות.
ב-18 באוקטובר בצהריים החלה החטיבה בתנועה לעבר הגשרים שעל התעלה, למעט גדוד 52 שבשלב זה הושאר בגדה המזרחית, ולמחרת חצו כוחות החטיבה את התעלה ונכנסו לאזור החיץ החקלאי. במהלך ה-19 באוקטובר סייעו כוחות החטיבה למתקפתה של חטיבה 217 על מתחם "מקצרה", ולאחר מכן השתתף גדוד 46 בניסיון לטהר את בסיס הטילים 6115, אולם נסוג לאחר שכמה חיילים וביניהם המג"ד דוד שובל נפצעו, ולאחר שנפגעו כמה טנקים. בימים שלאחר מכן התקדמו כוחות החטיבה דרומה לעבר סואץ. ב-23 באוקטובר חצה גם גדוד 52 את התעלה, והתקדם בלחימה לעבר חבירה עם החטיבה. ב-24 באוקטובר כוחות החטיבה כבשו את נמל עדבייה, ובכלל זה את מפקדת זירת ים סוף המצרית. ב-28 באוקטובר גדוד 52 חבר לחטיבה בק"מ ה-101.
לאחר מלחמת יום הכיפורים
עם תום המלחמה, ולאחר הסכם הפסקת האש עם המצרים, הוחזרה החטיבה לצד המזרחי של התעלה והוצבה בצומת טסה בפיקודו של אהוד ברק, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. באותה עת כללה החטיבה 3 גדודי מגח (52, 46 ו-195). סמח"ט 401 היה סא"ל עמנואל סאקל.
מג"ד 195 היה דני יתום (לשעבר הסגן של אהוד ברק כשהאחרון היה מפקד סיירת מטכ"ל).
כשנה לפני פרוץ מלחמת לבנון הראשונה עבר גדוד 195 לחטיבה 500, והחטיבה תוגברה בגדוד מילואים שהורכב מחיילים בני ישיבות ההסדר.
בשנת 2004 הושלמה החלפת טנקי המגח 6ב' גל שבהם השתמשה החטיבה עד אז, בטנקי מרכבה סימן 4.
מלחמת לבנון השנייה
החטיבה נטלה חלק פעיל בכל מהלך מלחמת לבנון השנייה. הטנקים החדישים נלחמו בעיקר בגזרות המזרחיות באזור מטולה וכמו כן השתתפו בקרבות בינת ג'בייל. עקב השימוש המוגבר בנשק נ"ט הרסני ומכיוון שטנקים של החטיבה היוו את הקו הראשון בלחימה בגזרתם, ספגה החטיבה אבדות רבות. 12 מלוחמיה נהרגו בקרבות בלבנון ועשרות נפצעו.[4]
פעילות ביטחון שוטף ברצועת עזה
החטיבה השתתפה בפעילות ברצועת עזה, ואף זקפה לזכותה פגיעה במחבלים ולכידתם.[5] במהלך הלחימה בעזה השתתף גדוד 52 במבצעים רבים ופגע בעשרות מחבלים, ועל כך הוענק לו פרס הרמטכ"ל ליחידה המצטיינת לשנת 2008.[6] ב-2010 החלו לצייד את טנקי המרכבה סימן 4 של החטיבה במערכת ההגנה האקטיבית לטנקים "מעיל רוח". במרץ 2011 רשמה המערכת יירוט היסטורי של רקטה נגד טנקים ששוגרה לעבר טנק של גדוד עשת. במחצית השנייה של שנת 2012 הסתיימה התקנת "מעיל רוח" בכל טנקי החטיבה.
חטיבה 401 הייתה חטיבתחיל השריון המובילה במבצע צוק איתן ב-2014 וזאת הודות למערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" שמגינה עליה מפני רקטות נ"ט וטילי נ"ט. במהלך המבצע השמידו כוחות החטיבה מטרות טרור רבות ופגעו בעשרות מחבלים, שמהם לפחות 120 נהרגו. מערכת "מעיל רוח" פעלה בהצלחה ויירטה מספר רקטות וטילי נ"ט שנורו לעבר הטנקים, לרבות טילי קורנט מתקדמים. מערכת צי"ד שהותקנה בטנקים ייעלה באופן ניכר את ניהול הקרב והתקשורת בין הטנקים לחמ"ל ולגורמים השונים בשדה הקרב.
ב-2023 החלה החטיבה בהסבה לטנק המרכבה סימן 4 ברק (שנקרא גם בקיצור מרכבה ברק). זהו הדגם המתקדם ביותר של טנק המרכבה, והוא כולל מיגון משופר, מערכת "מעיל רוח" משודרגת, חיישנים רבים לאיכון מטרות, מערכת C4ISTAR עם בינה מלאכותית ושיפורים רבים נוספים.[7]
החטיבה השתתפה בקרבות רבים בצפון הרצועה, כמו בכיתור העיר עזה כשבועיים לאחר תחילת התמרון, המשיכה במבצעים בצפון הרצועה גם חודשים רבים לאחר מכן, ואף הובילה אחדים מהם, כמו את הלחימה במרחב בית החולים א-רנתיסי.
בשלב השלישי של הלחימה, החל מאמצע חודש פברואר 2024, הובילה החטיבה מספר קרבות אזוריים שבהם צה"ל השתמש במסדרון נצרים כדי להגיע במהירות ליעדים בסביבה.[9] המוצלח שבהם היה מבצע ניתוח מקומי, שכלל השתלטות מחודשת על בית החולים שיפא, אך לפניו היו מבצעים בשאטי ובזייתון, ואחריו בנוסייראת.
בקרב רפיח הובילה החטיבה את כוחות אוגדה 162, כבשה את מעבר רפיח, התקדמה לאורך ציר פילדלפי כולו, עד קו החוף, ולחמה במספר גדודי חמאס לאורך הציר. ב-26 ביוני התקיים בתוך רפיח טקס החלפת מפקד החטיבה, ובו נכנס לתפקידו אל"ם אחסאן דקסה, במקום אל"ם בני אהרון שפיקד על החטיבה מתחילת המלחמה.[10][8]
ב-20 באוקטובר 2024 נפל מפקד החטיבה אל"ם אחסאן דקסה בקרב בשכונת ג'באליה שבעזה. דקסה וקצינים נוספים ירדו מהטנקים שלהם לקבוצת פקודות בעמדת תצפית רגלית. מטען צד שהוטמן בסביבה התפוצץ ופגע בחבורת הפיקוד. פרט למח"ט שנהרג, באירוע זה נפצע קשה מג"ד 52 סא"ל יהודה שלו.[11] עקב התקרית, אל"ם מאיר בידרמן שבמקור יועד לתפקיד סגן מפקד אוגדה 162, מונה למח"ט 401 באופן זמני.[12] סא"ל דניאל אלה, מג"ד 52 שקדם ליהודה שלו, הוחזר לפקד על הגדוד עקב פציעתו של שלו.[11]
גדודי החטיבה
הרכב החטיבה מבוסס על גדודי שריון, שחלקם התחלף במהלך השנים. בחלק מהשנים כללה החטיבה גם גדוד חיל רגלים וכיום כוללת החטיבה גם גדוד הנדסה קרבית. יחידות החטיבה העיקריות כיום:
ביום שמחת תורה 07/10/2023 שהה הגדוד ברגילה כאשר הטנקים שלו שהו ברמת הגולן. עם פרוץ הקרבות הוקפץ הגדוד תחת פיקודו של סא"ל גל לוי והחל להיערך לירידה דרומה, כאשר מפקדי הגדוד נלחמו בדרום רגלית ועל גבי רכבים. פלוגת "אפעה משלח" (פלוגה א') הוקפצה מביתה בשעה 11:00 ולאחר סיום הכנת הכלים בימ"ח החטיבתי, החלה הפלוגה לרדת דרומה "על זחלים". מסע של 120 ק"מ במשך 12 שעות עד שהגיעה לכפר עזה[14], שם נטלה הפלוגה חלק קריטי בקרב לשחרור בני הערובה בקיבוץ. ב-27 באוקטובר החל התמרון הקרקעי במלחמה וגדוד 46 שויך לצוות הקרב החטיבתי של חטיבה 401 בפיקודו של אל"ם בני אהרון. הגדוד הוביל את החטיבה ולמעשה את האוגדה בתמרון, כבש את יעדי מוצב הספינה, מוצב באדר, מחנה הפליטים שאטי, שכונת רימאל, כיכר פלסטין[15], כיתר את מרחב ג'באליה וכבש את שכונת דארג' תופאח. במהלך הקרב על כיתור שכונת ג'באליה נפצע מפקד פלוגה א' גולן קריגר והוחלף על ידי סגנו מתן ברוס למשך שלושה שבועות עד לחזרתו של קריגר לשדה הקרב.[16] לקראת סוף שלב הלחימה השני במלחמה, הועבר הגדוד תחת פיקודה של חטיבת הנח"ל. תחת חטיבת הנח"ל לקח הגדוד חלק במשימת ביתור הרצועה על ידי נוכחות ב"מסדרון נצרים" וכעבור כחודשיים השתתף הגדוד בפעולה הכירורגית בשכונת זייתון תחת פיקודה של אוגדה 99[17]. בסיום הפעולה בשכונת זייתון הצטרף הגדוד יחד עם חטיבת הנח"ל למאמץ המלחמתי בשכונת רפיח, כבש את שכונת שאבורה ותל סולטאן וסייע רבות בהחזקת השטח ובהשמדת תשתיות וחיסול מחבלים. הגדוד לקח חלק קריטי בשחרור החטוף פרחאן אל-קאדי ובאיתור המנהרה בה נמצאו שש הגופות של החטופים הרש גולדברג-פולין, עדן ירושלמי, אורי דנינו, אלכס לובנוב, אלמוג סרוסי וכרמל גת שהוצאו להורג בדם קר על ידי רוצחי חמאס.
הגדוד הוקם בנובמבר 1947[18] ולחם במלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי (חטיבה 5). כאשר מוספרו חטיבות צה"ל במהלך המלחמה, קיבל הגדוד את המספר 52 מפני שהוא הגדוד השני שהוקם בחטיבת גבעתי, שקיבלה את המספר 5. השם "הבוקעים" ניתן לגדוד מפני שהשתתף בפריצת המצור על הנגב, שהטיל הצבא המצרי. למעשה, זהו גדוד "הבוקעים" השני, שכן גדוד 51 של גבעתי (שב-1956 עבר לגולני) שלחם באותם קרבות, קיבל עוד קודם לכן את השם "הבוקעים" (גדוד "הבוקעים" הראשון). בשנת 1956 הועבר גדוד 52 לחטיבה 7.
טירונים של חטיבה 401 בטקס סיום מסלול
במלחמת סיני היה גדוד חרמ"ש בפיקוד אורי רום, במסגרת חטיבה 7. ב-1958 הוסב לגדוד טנקים מסוג שרמן ו-AMX. בשנים 1964 - 1965 פלוגות השרמן של הגדוד השתתפו במלחמה על המים, במסגרת חטיבה 7. בשנת 1965 הוקם בחטיבה 7 גדוד המגח הראשון (גדוד 79). בתמורה, הועבר גדוד 52 לחטיבה 14.
במלחמת יום הכיפורים גדוד מגח בפיקוד עמנואל סקל. לפני המלחמה הגדוד היה ממוקם בקו התעוזים (קו המוצבים) באזור ראס סודר בגזרה הדרומית של החזית המצרית, כשהוא מאויש במלואו. מפקדי הפלוגות היו דויד קוטלר (מ"פ א), חנוך סנדרוב (מ"פ ב), ובועז עמיר (מ"פ ג). בשעות הראשונות של המלחמה, עדיין ת"פ חטיבה 14, הגדוד לחם לבדו בארמייה ה-3 המצרית הצולחת, כשהוא סופג ובולם את מכת הפתיחה המפתיעה. משיקולי פריסה ומיקום, בסביבות 16:30 בעיצומה של הלחימה הועבר הגדוד, בהוראה בקשר, לחטיבה 401 שמפקדה היה דן שומרון. בתמורה העבירה 401 את גדוד 79, לחטיבה 14. את רוב פגיעותיו, בחללים ובפצועים, ספג הגדוד באותן ארבע עד שש שעות לחימה קשות עד הגיע ראשוני טנקי התגבורות של חטיבה 401 בשעה 20:00. גדוד 52 השתתף בקרבות הבלימה ובמתקפת הנגד, וצלח את התעלה עד שהתמקם בקילומטר ה-101; בקרבות ספג הגדוד אבדות כבדות. הגדוד סיכל מאמץ צליחה של המצרים בדרום האגם המר, השמיד כמעט כליל גדוד שריון מצרי, ונחלץ לעזרת גדוד שכן במסגרת התקפה חטיבתית לאורך ציר המיתלה תוך שהוא חוצה מערך אויב של כוחות שריון וחי"ר.
בשנת 2023 החל הגדוד להצטייד בטנקי מרכבה 4 ברק לצד מרכבה 4 - 400, בעוד מרכבה 4מ היו צריכים לעבור ליחידות המילואים. אבל עם תחילת מלחמת חרבות ברזל שהביאה גם לטבילת האש הראשונה של דגם "הברק", נוצר צורך מבצעי להמשך השימוש בדגם 4מ עד להסבת יחידות המילואים ובמקביל הצורך בעוד טנקים זמינים.[דרוש מקור]
הגדוד התשיעי היה הגדוד היחידי מחטיבת הנגב-פלמ"ח, שהמשיך להתקיים לאחר סיומה של מלחמת העצמאות. ב-1949 עם פירוק חטיבת הנגב, הועבר לחטיבה 7 כגדוד חי"ר. ב-1953 הוסב שוב לחרמ"ש. ב-1955 נקלטו בגדוד טנקי AMX-13. במלחמת סיני לחם במסגרת חטיבה 7, כגדוד טנקי AMX-13. פלוגה ב' AMX-13 סופחה במלחמה לחטיבת הצנחנים 202.[20]
במלחמת ההתשה לחם כגדוד חרמ"ש בגזרת קו בר-לב במסגרת חטיבה 14. ב-1970 הוסב לגדוד טנקי מגח (במקביל לגדוד 195 שהוסב בחטיבה 401).
במלחמת יום הכיפורים, הגדוד בפיקוד יום-טוב תמיר לחם בגזרת צפון סיני. הגדוד כלל 3 פלוגות מגח בפיקוד המ"פיםיונתי (יהונתן) צוובנר, אורי הקמן ונועם דביר. סך הכול 33 טנקים. על אף שהיה שייך אורגנית לחטיבה 14, במלחמה היה כפוף מבחינה מבצעית לחטיבה המרחבית 275 שישבה בבלוזה בפיקודו של אל"ם פנחס נוי (אלוש) ולחם במסגרת זו. עם פרוץ האש התקדם הגדוד למשימותיו הקבועות מראש לפי תוכנית "שובך יונים": פלוגה אחת פוצלה לצמדי טנקים שנשלחו למעוזים באזור הביצות הצפוני ביותר (ממעוז "כתובה" ועד "בודפשט"), פלוגה נוספת נשלחה לאזור מעוז "מפרקת", והפלוגה השלישית לאזור קנטרה ומעוז "מילנו". חיילי החי"ר המצרי שצלחו את התעלה החלו לירות על הטנקים בטילי נ"ט ולתקוף את המעוזים. טנקים רבים נפגעו בשעות הראשונות ללחימה ואחרים עלו על מוקשים ושקעו בביצות. עד שעות הערב נותרו מהגדוד טנקים בודדים שהמשיכו ללחום, כדוגמת "טנק הקצינים",[21] ומחלקת טנקים בפיקוד שלמה ערמן (סמל המחלקה שלקח פיקוד בנפול מפקדו). אך הגדוד ירד מהסד"כ הצה"לי. במהלך הקרבות נהרגו 67 מלוחמיו,[22] מרביתם תוך שעות ספורות. בין ההרוגים גם שלושת מפקדי הפלוגות. רבים נוספים נפצעו או נפלו בשבי. הלוחמים שנותרו התפזרו בין יחידות שונות בגזרה. בשעה 20:00 הגיעה לאזור חטיבה 460 ומפקד גדוד 9, יום-טוב תמיר, הצטרף לחטיבה ולחם איתה עד סוף המלחמה. חיילים רבים מהגדוד עוטרו לאחר המלחמה בעיטורים, ביניהם שלמה ערמן ויובל נריה שעוטרו בעיטור הגבורה. לאחר המלחמה, בלחץ המג"ד יום-טוב תמיר, הגדוד הוקם מחדש, בפיקודו, תחת חטיבה 14.
ב-1991, עם פירוק חטיבה 211, עבר הגדוד לחטיבה 401, ועקב כך הוסב לטנקי מגח. ב-2005 עבר, עם כלל החטיבה, הסבה לטנקי מרכבה סימן 4. ככזה, השתתף בלחימה במלחמת לבנון השנייה. בהמשך, פעל ולחם במסגרת חטיבה 401 בכל המבצעים והמלחמות, כולל במבצע צוק איתן ובמלחמת חרבות ברזל.
בדצמבר 2003 פורקה חטיבת השריון 500 אשר לה הייתה יחידת פלס"ר סדירה. היחידה הועברה לחטיבה 401. סמל וסיכת היחידה נשארו סמלי פלס"ר 500. בסיס היחידה נשאר עד 2008 במחנה בקעות בבקעת הירדן, בו שכנה בעבר חטיבה 500.
ככל פלס"רי השריון תפקידה של פלוגת הסיור (פלס"ר) היה איסוף מודיעין קרבי בתוך שטח האויב, בזמן אמת ובצורה נסתרת, עבור חטיבת השריון והובלתה אל הלחימה. יחידה זו ביצעה גם משימות חי"ר, וסיור (רגלי ורכוב). היחידה זכתה ב-5 צל"שים, רובם במהלך מלחמת לבנון השנייה. בספטמבר 2021 נסגרה היחידה ולוחמיה הוסבו ליחידות מובחרות אחרות.[25]
היחידה הוקמה לראשונה בשנת 1968, בזמן מלחמת ההתשה. תפקידה העיקרי היה ביצוע פעילות מבצעית לאורך תעלת סואץ, כולל תצפיות ארוכות טווח, מארבים וסיורים. מסלול ההכשרה כלל אימוני חי"ר, רכב: ג'יפ סיור ונגמ"ש, סיירות, טופוגרפיה וניווט, ומודיעין שדה. אחד ממפקדיה הבולטים באותה תקופה היה רס"ן בני קצין. בסוף שנת 1972 פורקה היחידה לראשונה.
מלחמת יום הכיפורים
פלס"ר 401 בתרגיל
למלחמת יום הכיפורים יצאה החטיבה ללא פלס"ר. אלא שבמסגרת איגוד כוחות, הועברה פלוגת הסיור של חטיבה 14 לפיקוד חטיבה 401. ערב המלחמה, דיווחו תצפיות הפלס"ר על סימני מלחמה בצד המצרי: פינוי מוקשים, חבישת קסדות וסיורי מפקדים. היחידה השתתפה בקרבות הבלימה הקשים, כולל התקפת הנגד עם גדוד 52 בשישה באוקטובר. במקביל פרסה היחידה רשת תצפיות בגזרה הדרומית של תעלת סואץ, ודיווחה על כוחות אויב. ב-14 באוקטובר, במהלך קרב ואדי מבעוק, תצפית הפלס"ר שמוקמה על ידי קמ"ן החטיבה סרן עמיחי בוכוול, מול הוואדי, ותוגברה באנשי מודיעין פיקוד הדרום, דיווחה על התקפה מצרית אוגדתית. התקפה זו נעה במסתור הוואדי, וניסתה לאגף את אוגדה 252 מדרום. כחות טנקים של החטיבה הוזעקו למקום, פתחו באש, השמידו כלי רק"מ מצריים רבים, ועצרו את ההתקפה. בהמשך השתתפה היחידה בצליחת התעלה, והגיעה עם חטיבה 401 עד לאזור הקילומטר ה-101 בכביש קהיר–סואץ, שם שהתה קרוב לחצי שנה. בקרבות מלחמת יום הכיפורים איבד הפלס"ר שבעה מלוחמיו, בהם מפקד הפלוגה רב-סרן נחום שמר. לאחר הסדר הביניים והנסיגה מהגדה המערבית של התעלה, פרס הפלס"ר רשת תצפות ארוכות טווח באזור מחנה טסה, כשהוא מתוגבר בפלס"רי מילואים. בסוף שנת 1974 פורק גם פלס"ר זה.
הלחימה בלבנון
היחידה הוקמה שוב על ידי יוצאי מחלקות סיור מגדודי החי"ר תחת השם פלס"ר 401 (מילואים) בשנת 1992, וזאת כדי לתת מענה לצורך הצה"לי ביצירת נתיב התקדמות של כלים כבדים ומגושמים (דוגמת טנקים) אל תוך שטחי אויב ולצורך תצפיות וטיווח ארטילרי של מטרות בשטחים עוינים.
האינתיפאדה השנייה
באפריל 2002 השתתפה היחידה בכיבוש המוקטעה ברמאללה כחלק ממבצע חומת מגן במסגרת שיתוף פעולה עם חטיבת גולני.
כמה מפעולות היחידה היחידות שזכו לפרסום היו תפיסתם של רוצחי השר רחבעם זאבי ביריחו, תפיסתו של מרואן ברגותי (ראש התנזים) ולקיחת חלק במבצע הבאת ביכורים.
במרץ 2003 הרגו חיילי היחידה 5 מחבלים בכפר טמון שהיו בדרכם לביצוע פיגוע באחד מישובי בקעת הירדן. על פעולה זו קיבלה היחידה אות הוקרה מהרמטכ"ל משה (בוגי) יעלון.
פלס"ר 401 בדרך לרצועת עזה בצוק איתן 2014
מלחמת לבנון השנייה
במלחמת לבנון השנייה ביצעה היחידה, בפיקוד מפקדה היוצא, רס"ן שלומי צן, ומפקדה הנכנס, רס"ן יוסי פנסו, יוצא חטיבת גולני, מספר רב של פעילויות בעומק שטח האויב, ובכלל זה מארבי תצפית ארוכי טווח שכללו שהייה בשטח מעל למאה שעות, וכן פשיטות על כפרים בשליטת החזבאללה. במהלך הקרב בסלוקי חילצו לוחמי הפלס"ר את הפצועים של גדוד 9 מתוך הטנקים וסייעו לחילוץ הנפגעים של חטיבת הנח"ל. לאחר המלחמה קיבלו חמישה מלוחמי היחידה צל"שים על פועלם במהלכה, ובהם סמ"ר איתי שטיינברגר, שנפל בקרב בע'נדוריה בגזרה המזרחית, בעודו רץ לחלץ פצועים תחת אש, ויותם שש, מפקד צוות בסיירת, אשר קיבל את צל"ש הרמטכ"ל.
מבצע עופרת יצוקה
במבצע עופרת יצוקה ביצעה הפלס"ר, בפיקוד רס"ן ארז טל, תצפיות מקדימות לזיהוי מטרות בעבור כוחות חטיבה 401, וניתבה את כוחות החטיבה ליעדיה. כמו כן ביצעה הפלס"ר פשיטות על מעבדות נפץ ברצועת עזה.
פלס"ר 401 מתאמנים בדרום 2013
מבצע צוק איתן
במבצע צוק איתן פעלה היחידה יחד עם חטיבת הנח"ל בעומק מרחב בית חאנון ובית לאהיא, פשטה על בתי מחבלים וסרקה מנהרות בגזרתה.
המסייעת של השריון נסגרה והוחלפה בפלוגות החת"ק (פלוגות חשיפה תקיפה). פלוגות אלה הן בעלות ייעוד זהה לפלוגה המסייעת של חיל השריון, אך הן עוברות את הכשרתן בבסיסי ההכשרות של חיל הרגלים, ונשלחות לגדודי השריון "בהשאלה", כחלק משינוי כולל של הרמטכ"ל אביב כוכבי במחזור מרץ 2021.
אחדים מבוגרי חטיבה 401 הקימו בשנת 2012 ארגון בשם "ארגון בוגרי 401". מטרת ארגון הבוגרים היא קידום שיתופי פעולה עסקיים והתנדבותיים בין בוגרי החטיבה. הארגון מעניק מלגות והנחות לקורסי פסיכומטרי והשלמת בגרויות למשוחררי החטיבה הנזקקים לעזרה כלכלית. הארגון מחבר בין בוגרי החטיבה למטרות חיפוש עבודה, חניכה וליווי של בוגרי חטיבה צעירים על ידי בוגרי חטיבה ותיקים במסגרת פרויקט "אמץ בוגר" ותמיכה ביוזמות עסקיות של בוגרי חטיבה 401.[27]
אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!, הוצאת מודן, 2011, פרק חמישי: מהירות בהבנת שדה הקרב, חטיבת שריון 401 בקרבות הגנה בסיני 6–7 באוקטובר 1973, עמודים 85–102.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
