המונח "דאעש" מפנה לכאן. לערך העוסק בספר מאת צור שיזף, ראו דאעש (ספר).

המדינה האסלאמית (דאעש)
الدولة الاسلامية

דגל סמל
תקופת הפעילות	1999–הווה (כ־25 שנים)
אידאולוגיה	הג'יהאד הסלפי אסלאמיזם סוני אנטי-זיידים אנטי-אסלאם שיעי אנטי-נצרות אנטי-הינדואיזם אנטישמיות
מוטו	باقية وتتمدد
מייסדים	אבו מוסעב א-זרקאווי אבו בכר אל-בגדאדי
מנהיגים	אבו חפס אל-האשמי הח'ליפה החמישי אבו אל-חוסיין אל-חוסייני אל-קורשי הח'ליפה הרביעי (נהרג) אבו חסן אל-האשמי הח'ליפה השלישי (נהרג) אבו אבראהים אל-האשמי הח'ליפה השני (התאבד) אבו בכר אל-בגדאדי (הח'ליפה הראשון (התאבד)) אבו עלאא אל-עפרי סגן מפקד הארגון שהוכרז כסגן ח'ליף (נהרג)[1][2][3] אבו עומר א-שישאני (מפקד שטח (נהרג)) אבו מוחמד אל-עדנאני (דובר (נהרג)) אבו סלימאן אל-נאצר (מפקד צבאי כללי) אבו עלי אל-אנבארי (סגן ח'ליף בסוריה (נהרג)) אבו מוסלם א-תורכמני (סגן ח'ליף בעיראק (נהרג)) אבו אוסאמה אל-מסרי (סגן ח'ליף במצרים (נהרג)) עבד אל-קדר א-נג'די (סגן ח'ליף בלוב)
אזורי פעילות	עיראק עיראק עד ל-9 בדצמבר 2017 סוריה סוריה לבנון לבנון[4] לוב לוב מצרים מצרים[5] תימן תימן רוסיה רוסיה[6] אזרבייג'ן אזרבייג'ן גאורגיה גאורגיה מלזיה מלזיה פלסטינים רצועת עזה[7] ניגריה ניגריה קמרון קמרון צ'אד צ'אד ניז'ר ניז'ר הפיליפינים הפיליפינים אפגניסטן אפגניסטן[8] פקיסטן פקיסטן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו סומליה סומליה טורקיה טורקיה ערב הסעודית ערב הסעודית ואזורים רבים נוספים
חברים	31,000[9]
חלק מ	אל-קאעידה אל-קאעידה (2004–2014)
הקודם	המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש) 1999: הוקם בשם "ג'מאעת א-תוחיד ואל-ג'יהאד" 2004: הצטרף לארגון אל-קאעידה 2014: התפצל מאל-קאעידה והכריז על הקמת ח'ליפות
בעלי ברית	בוקו חראם מחוז סיני של המדינה האסלאמית אבו סיאף המדינה האסלאמית בלוב מחוז ח'וראסאן של המדינה האסלאמית
מתנגדים	מדינות: איראן איראן ארצות הברית ארצות הברית בריטניה בריטניה קנדה קנדה ירדן ירדן לבנון לבנון בחריין בחריין קטר (מדינה) קטר מצרים מצרים סוריה סוריה טורקיה טורקיה ערב הסעודית ערב הסעודית עיראק עיראק קמרון קמרון ניגריה ניגריה[10] צ'אד צ'אד ניז'ר ניז'ר הפיליפינים הפיליפינים בלגיה בלגיה אוסטרליה אוסטרליה איטליה איטליה דנמרק דנמרק ספרד ספרד הולנד הולנד גרמניה גרמניה אוסטריה אוסטריה רוסיה רוסיה פולין פולין צרפת צרפת רומניה רומניה ישראל ישראל[11] הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית[12] הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה אקוודור אקוודור הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית תוניסיה תוניסיה אתיופיה אתיופיה ברזיל ברזיל לוב לוב הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו אפגניסטן אפגניסטן ארמניה ארמניה אזרבייג'ן אזרבייג'ן גאורגיה גאורגיה תימן תימן כווית כווית מלזיה מלזיה סומליה סומליה אלג'יריה אלג'יריה בורקינה פאסו בורקינה פאסו טג'יקיסטן טג'יקיסטן אינדונזיה אינדונזיה הודו הודו מאלי מאלי בנין בנין ארגונים: אל-קאעידה אל-קאעידה (החל מ-2014) החות'ים היחידות להגנת העם פשמרגה חזבאללה חזבאללה הצבא הסורי החופשי הצבא הסורי החופשי טליבאן טליבאן היאת תחריר א-שאם אחראר א-שאם אחראר א-שאם הכוחות הסוריים הדמוקרטיים החזית העממית לשחרור פלסטין החזית העממית לשחרור פלסטין חמאס חמאס הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
קרבות	מלחמת עיראק מלחמת האזרחים השנייה בעיראק מלחמת האזרחים בסוריה מלחמת האזרחים השנייה בלוב הטרור בסיני מלחמת האזרחים בתימן (2015 ואילך) מלחמת אפגניסטן המלחמה בצפון-מערב פקיסטן הסכסוך בדרום הפיליפינים

המדינה האסלאמית (בערבית: الدولة الإسلامية, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה), הידועה גם בשמה הקודם דאעש (בערבית: داعش, ראשי תיבות של الدولة الاسلامية في العراق والشام, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם, בעברית: "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט^[א]"; ראשי התיבות באנגלית: ISIS או ISIL‏ – Islamic State of Iraq and Syria/Levant), היא ארגון טרור ג'יהאדיסטי-סלפי שהשתלט זמנית על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק ופעל גם במדינות נוספות. הארגון הגדיר עצמו כח'ליפות אסלאמית סונית.

הארגון הוקם בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, ב-2004 הצטרף לארגון אל-קאעידה המרכזי באפגניסטן, ונודע כ"אל-קאעידה בעיראק". ב-2014, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה למפקדי הארגון בשטח, התנתק מאל-קאעידה והפך לארגון עצמאי בשם "דאעש".

מנהיג הארגון עד לשנת 2019 היה אבו בכר אל-בגדאדי. הארגון תחתיו השתתף בלחימה בסוריה,^[13] בעיראק, בלוב, בתימן, באפגניסטן ובפקיסטן.^[14] בסוף יוני 2014 הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית עצמאית בשטחים שבשליטתו וקיצר את שמו ל"המדינה האסלאמית",^[15] שינוי המלמד על השאיפות שגדלו ואינן מוגבלות עוד מבחינה גאוגרפית. בנוסף, הוא הכריז שכל המוסלמים בכל העולם חייבים לציית לאל-בגדאדי, שהוכרז כח'ליפה.^[16] הארגון נודע לשמצה בעולם כמבצע פשעים כנגד האנושות לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון, רוצחים אזרחים וחיילים בעיראק ובסוריה באמצעות רובים, צליבה, שריפה בעודם חיים ומכירה פומבית לעבדות של נשים ייזדיות שנשבו על ידם.^[17]

למדינה האסלאמית זרוע תקשורת שהוקמה בתחילת 2014 הנקראת "אל-חיאת", שאחראית על פרסומי הארגון, סרטוני תעמולה ועיתונות כדוגמת המגזין דַאבֶּק.

לאחר קרבות קשים, איבד הארגון שטחים נרחבים. ביולי 2017 הובס הארגון בקרב על מוסול ובאוקטובר 2017 הובס בקרב על א-רקה ונלקחה ממנו השליטה בערים הללו. בדצמבר 2017 הכריז ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי כי לאחר שלוש שנים של קרבות הביסה עיראק את המדינה האסלאמית.^[18] במרץ 2019 הוכרז כי הארגון הובס גם בסוריה.^[19] לאחר הבסתו, ירד למחתרת.^[20] בסוף מרץ 2019, נפלה העיירה באגוז בסוריה בידי הכוחות הדמוקרטיים הסוריים, והביאה לקץ הח'ליפות הטריטוריאלית של הקבוצה באזור המזרח התיכון. אולם, חלק מהאסטרטגיה של המדינה האסלאמית הייתה התרחבות גלובלית. ואכן, הם הצליחו ליצור מובלעות בחצי האי סיני של מצרים, אפגניסטן (חוראסאן), לוב, בנגלדש, הפיליפינים, מערב אפריקה, הסאהל ומרכז אפריקה (מוזמביק והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). מרכז הכובד של המדינה האסלאמית עבר לחלקים מאפריקה שמדרום לסהרה ודרום אסיה. באופן כללי, המדינה האסלאמית שולטת כעת בשטחים נרחבים מפאתי החוף המערבי של אפריקה ועד לאגן אגם צ'אד.^[17]

ב-27 באוקטובר 2019 נהרג מנהיג הארגון, אבו בכר אל-בגדאדי, בפעולה של צבא ארצות הברית ושיתוף קואליציה בינלאומית נגד דאעש, ואבו אברהים אל-האשמי אל קוריישי^[21] מונה במקומו. ב-3 בפברואר 2022 התאבד אל האשמי בעקבות פשיטת כוחות אמריקאים על מחבואו בסוריה, וכחודש לאחר מותו הוכרז אבו חסן אל-האשמי לח'ליפה השלישי של הארגון. ב-30 בנובמבר 2022, לאחר 9 חודשים בלבד בתפקיד, דובר הארגון הודיע כי אבו חסן נהרג במהלך לחימה מבלי לספק פרטים נוספים. למחליפו מונה אבו אל-חוסיין אל-חוסייני אל-קורשי.

לפי אינדקס הטרור העולמי^[22] המדינה האסלאמית (דאעש) ושלוחותיה נותרו קבוצת הטרור הקטלנית ביותר בעולם בשנת 2023, זו השנה התשיעית ברציפות, עם פיגועים בכ-21 מדינות, שבהם נרשמו המספר הגבוה ביותר של פיגועים ומקרי מוות מטרור.^[17] אירועי טרור המיוחסים להם ברחבי אירופה, כוללים את ה-Bataclan בפריז (2015), מתקפת המטרו של בריסל (2016), ניס (2016), ברלין (2016), סטוקהולם (2017), איסטנבול (2017) וברצלונה (2017), והפיגוע בקרוקוס סיטי הול במרץ 2024.^[23] בין 10 המדינות המובילות שנפגעו מטרור של המדינה האיסלאמית ושלוחותיה בשנת 2023 היו: בורקינה פאסו, מאלי, פקיסטן, אפגניסטן, סומליה, ניגריה וניז'ר.^[17]

לאחר שחרורו מהכלא הירדני ב-1999, הגיע אבו מוסעב א-זרקאווי לאפגניסטן לפגוש את ראשי אל-קאעידה בניסיון להשיג את תמיכתם. ראשי הארגון הסלפי הסתייגו מעמדותיו האנטי-שיעיות הקיצוניות, אבל תמכו בו בשל קשריו עם ג'יהאדיסטים ירדנים, פלסטינים וסורים. בתמיכת ראשי אל-קאעידה, הקים א-זרקאווי מחנה אימונים לקבוצת הג'יהאדיסטים שלו ליד הראת.

לאחר הפלישה האמריקאית לאפגניסטן ב-2001, ברח א-זרקאווי לאיראן ולאחר מכן לעיראק. ביחד עם פעילי קבוצתו, שנקראה "קבוצת הייחוד והג'יהאד" (جماعة التوحيد والجهاد – ג'מאעת א-תוחיד ואל-ג'יהאד), הקים א-זרקאווי רשת של תאי טרור ברחבי עיראק לקראת הפלישה האמריקאית המתוכננת.

עם פרוץ מלחמת עיראק בשנת 2003, אשר במהלכה חילות קואליציה בהנהגת ארצות הברית פלשו לעיראק ולחמו נגד הכוחות של עיראק וארגונים שתמכו בשלטון של סדאם חוסיין הסוני, הצטרף הארגון ללחימה בכוחות הקואליציה ובה בעת גם תקף את השיעים בעיראק.

הארגון נטל אחריות רשמית רק על מעט מהפיגועים שביצע בשל הכעס הרב בציבור העיראקי על הפגיעות הרבות באזרחים. רוב הפיגועים בעיראק בוצעו נגד כוחות הקואליציה.

כבר בתחילת המלחמה, בשנת 2003, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד כוחות הקואליציה. ב-7 באוגוסט 2003 התבצע פיצוץ של מכונית תופת ליד שגרירות ירדן בבגדאד בירת עיראק. בפיגוע נהרגו 17 בני אדם ונפצעו לפחות 40. על פי הערכות, הפיגוע בוצע בגלל תמיכת ירדן במלחמה בעיראק.^[24] 12 ימים לאחר מכן, ב-19 באוגוסט, התבצע פיצוץ נוסף, הפעם של משאית תופת ליד בניין מטה האו"ם ששכן במלון קנאל בעיראק שנהרס לחלוטין. בפיגוע נהרגו הדיפלומט הברזילאי סרג'יו ויירה דה מלו ו-21 בני אדם נוספים. מעל 100 בני אדם נפצעו. באותו יום התרחש גם פיגוע במסגד האימאם עלי בעיר נג'ף שבעיראק. בפיגוע נהרגו מעל 85 בני אדם ובהם האייתוללה מוחמד באקר אל-חכים. מעל 500 בני אדם נפצעו. ב-12 בנובמבר 2003 שוב התפוצצה משאית תופת. הפעם, בעיר נאסריה שבעיראק. בפיגוע נהרגו 27 בני אדם, בהם 10 שוטרים צבאיים איטלקים. מעל 100 בני אדם נפצעו.

ב-17 באוקטובר 2004 הכריז א-זרקאווי על נאמנות ארגונו לאל-קאעידה ושינה את שם ארגונו ל"ארגון בסיס הג'יהאד במסופוטמיה" (تنظيم قاعدة الجهاد في بلاد الرافدين – תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין) ובקיצור "אל-קאעידה בעיראק". הארגון המשיך לקחת חלק בניסיון לפגוע בכוחות הקואליציה, בעיקר בעיראק אך גם מחוץ לה.

ב-2 במרץ 2004 התבצעה שורת פיגועים על ידי הארגון בערים בגדאד וכרבלה במהלך יום העשורא. בפיגועים נהרגו 178 בני אדם ונפצעו מעל 500. ב-18 במאי 2004 בוצעה התנקשות באמצעות מכונית תופת במנהל המועצה העיראקי עז א-דין סלים בבגדאד. ב-19 באפריל 2004 סוכל ניסיון פיגוע בעמאן, בירת ירדן, באמצעות פצצה כימית. ניסיון הפיגוע מומן בידי הארגון.^[25][26] ב-18 ביוני 2004 התרחש פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת בבגדאד, נהרגו 35 בני אדם ונפצעו כ-145. ב-14 בספטמבר 2004, התפוצצה מכונית תופת ברחוב חיפה בבגדאד, נהרגו 47 בני אדם ונפצעו כ-100, בהם גם שוטרים טירונים.

ב-2 ביולי 2005 נחטף איהאב א-שריף שהיה מיועד להתמנות לשגריר מצרים בעיראק. הוא נרצח ב־7 ביולי 2005 לאחר שהואשם כי הוא נציגו של ממשל כופר שתומך בנוצרים וביהודים בשל עבודתו עם ישראל. ב-9 בנובמבר 2005 ביצע הארגון פיגועי התאבדות בשלושה בתי מלון אמריקנים בעמאן בהם נרצחו כ-60 בני אדם ונפצעו מעל 100.^[27]

ב-15 בינואר 2006 התאחד הארגון עם מיליציות סוניות והקים ארגון מטרייה בשם "מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בעיראק" (مجلس شورى المجاهدين في العراق – מג'לס שורא אל-מג'אהדין פי אל-עראק). הארגון ביצע פעולות טרור עולמיות דוגמת מתקפת הטרור שהתרחשה ב-24 באפריל 2006. המתקפה כללה שלושה פיגועי התאבדות בשתי מסעדות וסופרמרקט בעיירה דהב שבסיני. בפיגועים האלו נרצחו כ-20 בני אדם ונפצעו מעל 70.^[28][29] בזמנו הלגיטימציה לפעילות טרור עולמי פורסמה יממה קודם לכן בקלטת וידאו של אוסאמה בן לאדן לפיה אזרחים מערביים משתפים פעולה ותומכים בממשל שלהם בין היתר באמצעות שליחת בניהם.^[30]

ב-7 ביוני 2006 הצליח חיל האוויר של ארצות הברית להרוג את מנהיג הארגון ומייסדו, א-זרקאווי, בהפצצה בעיראק, לאחר מספר ניסיונות חיסול קודמים שנכשלו. במקומו עלה אבו איוב אל-מסרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר).

ב-13 באוקטובר 2006 שינה הארגון את שמו ל"המדינה האסלאמית בעיראק" (دولة العراق الإسلامية). אבו עומר אל-בגדאדי מונה לאמיר הארגון והנהיג אותו לצד אל-מסרי. הארגון החריף את פעילויותיו בעיראק, ומטרתו הייתה לכונן מדינה אסלאמית סונית דתית בעיראק. הוא ביצע מספר פעולות טרור:

• 3 בפברואר 2007: משאית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד התפוצצה בשוק השיעי בבגדאד בירת עיראק, בפיגוע נהרגו 121 אזרחים עיראקים ממוצא שיעי ונפצעו יותר מ-200.
• ב-17 בספטמבר 2008 הארגון ביצע פיגוע בשגרירות ארצות הברית בצנעא בירת תימן. שתי מכוניות תופת פוצצו את שער השגרירות, ירי צלפים ומחבלים חמושים ברובים אוטומטיים ורקטות RPG אשר פתחו באש לעבר שומרי השגרירות. בפיגוע נהרגו 19 בני אדם ובהם שישה חיילים, שישה מחבלים ואזרחית אמריקנית ששהתה במקום. פיגוע זה בוצע בשיתוף עם ארגון אל-קאעידה בתימן.^[31][32]
• 26 בדצמבר 2008: תקיפת תחנת משטרה בעיר רמאדי שבעיראק, הנמצאת כמאה קילומטרים מערבית לבירה בגדאד. בפיגוע נהרגו 13 אנשים כולל המחבלים (שישה שוטרים עיראקים ושבעה אנשי אל-קאעידה).^[33]
• 8 במרץ 2009: הפצצת אקדמיית משטרה במרכז העיר בגדאד בירת עיראק. לפחות 30 בני אדם נהרגו ו-57 בני אדם נפצעו, הנפגעים הם בעיקר שוטרים ומגויסים טריים.^[34][35]
• 8 בדצמבר 2009: הפצצת משרדי ממשלה בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש משאיות תופת. לפחות 127 בני אדם נהרגו וכ-261 נוספים נפצעו.
• 25 בינואר 2010: הפצצת מלונות פאר שבהם נוהגים לבקר זרים בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש מכוניות תופת. לפחות 41 בני אדם נהרגו וכ-70 נוספים נפצעו.^[36][37]

ב-18 באפריל 2010 נהרגו אל-מסרי ואל-בגדאדי בפעילות אמריקאית-עיראקית.^[38] איבראהים עואד אבראהים אל-בדרי, הידוע בכוניה אבו בכר אל-בגדאדי, התמנה למנהיג הארגון.

הארגון המשיך להוציא פיגועים בעיראק:

• ב-10 במאי 2010, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד יעדים שיעים ונגד כוחות הביטחון העיראקיים בערים שונות בעיראק, בהם נרצחו מעל מאה בני אדם ונפצעו מעל שלוש מאות.^[39]
• 19 בספטמבר 2010: פיגוע במרכז בגדאד באמצעות פיצוץ של שתי מכוניות תופת כמעט בו-זמנית. לפחות 31 בני אדם נהרגו.^[40][41]

1 בנובמבר 2010: חמושי הארגון החזיקו כ-120 בני ערובה במשך כארבע שעות בכנסייה הסורית בבגדאד בירת עיראק. בניסיון החילוץ נהרגו כ-52 בני אדם בהם כומר ו-10 קצינים עיראקים ונפצעו כ-67 בני אדם.^[42][43]

עם עזיבתם של 500 החיילים האמריקאים האחרונים את עיראק ב-18 בדצמבר 2011, ניצל הארגון את חולשתה הצבאית והפוליטית של עיראק ואת שנאתם העזה של הסונים כלפי השיעים כדי להשיג את תמיכתה של האוכלוסייה הסונית ולהשתלט על שטחים במדינה.

בד בבד, בפקודתו של מנהיג אל-קאעידה החדש, איימן א-זוואהירי, שלח אל-בגדאדי מוג'אהדין סורים ברובם, פעילי "המדינה האסלאמית בעיראק", להקים מיליציה שתילחם במלחמת האזרחים בסוריה. אל-בגדאדי מינה את אבו מוחמד אל-ג'ולאני לעמוד בראש המיליציה, שנקראה ג'בהת א-נוסרה.

באוגוסט 2012 הפיץ הארגון לאמצעי התקשורת סרטון באורך כ-49 דקות, שבו מוצגת מתקפת טרור שהוא ביצע בעיר חדית'ה שבמחוז אנבאר שבעיראק, ב-5 במרץ 2012. בסרטון נראים, בין היתר, עשרות הטרוריסטים לבושים במדים של יחידת ההסתערות המיוחדת של המשטרה העיראקית הלאומית, כשהם פורצים עם טנדרים, עליהם מורכבים מקלעים, לתחנות משטרה ויעדים נוספים בעיר, תופסים את השוטרים ומפקדיהם, כובלים אותם ורוצחים אותם ביריות.^[44]

ערכים מורחבים – המתקפה בצפון עיראק (2014), הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית

בין "המדינה האסלאמית בעיראק" לבין ג'בהת א-נוסרה התגלעו לא מעט סכסוכים על רקע אסטרטגי, כלכלי והנהגתי. ב-8 באפריל 2013 הודיע אל-בגדאדי שג'בהת א-נוסרה היא הסניף הסורי של ארגון "המדינה האסלאמית בעיראק". פירוש ההכרזה הוא שלאחרון יש נוכחות רשמית בסוריה, ולפיכך ייקרא מעתה "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" (الدولة الاسلامية في العراق والشام) – בראשי תיבות בערבית דאעש (داعش). כעבור חודשיים, דווח כי א-זוואהירי דרש מארגונו של אל-בגדאדי לסגת מסוריה ולהמשיך בפעילותו בעיראק. הוא דרש להותיר את הפעילות בסוריה לסניף הרשמי של אל-קאעידה במדינה, ג'בהת א-נוסרה. אל-בגדאדי לא נענה לדרישה של א-זוואהירי, וארגונו המשיך להשתלט על שטחים בעיראק ובסוריה במקביל.

בינואר 2014 השתלט דאעש על פלוג'ה שבעיראק ועל א-רקה שבצפון סוריה. את האחרונה הוא קבע בהמשך כבירתו. באותה תקופה נהרג חאג' באכר שהיה ראש המועצה הצבאית של הארגון.

ב-3 בפברואר 2014 הודיע ארגון אל-קאעידה על ניתוק קשריו עם דאעש, לאחר שאל-בגדאדי המרה את פיו של א-זוואהירי וסירב להפסיק את פעילות ארגונו בסוריה.

טבח מחנה ספייקר: ב-11 ביוני 2014 זכה הארגון להישג בולט כשכבש את מוסול – העיר הגדולה והחשובה ביותר בצפון עיראק, והביא למנוסתם של מאות אלפי פליטים מאזור הלחימה.^[45][46] כמו כן השיג הארגון שליטה בעיר תיכרית.^[47] ב-15 ביוני דווח כי ארגון דאעש כבש גם את העיר תל עפר,^[48] והוציא להורג כ-1,700 חיילים מצבא עיראק שנשבו על ידיו, בהוצאה להורג המונית על גדות נהר החידקל ובשדות הסמוכים לארמונות סדאם חוסיין בתיכרית, שכללה ירי ועריפת ראשים.^[49]

בשלב זה החל הארגון לנצל באופן נרחב את הרשתות החברתיות לצורכי טרור, והיה חלוצי ביכולתו לרתום את הרשתות החברתיות כדי להגיע לתפוצה בינלאומית רחבה שתשפיע על התמיכה בארגון. בארגון הפיקו לרשתות החברתיות קמפיין רב לשוני שכלל קטעי וידאו, תמונות, מגזינים בהפקה עצמית ועוד. פעילותו הענפה של הארגון בטוויטר סייעה לו למתג את עצמו במערב כארגון הטרור הגלובלי המוכר ביותר, וסייעה להצלחתו ביצירת נראטיב אוטיפי למאבק של הארגון לצד תדמית חיובית שמשכה חברים חדשים לארגון (על פי הערכות של האו"ם, כ-25,000 לוחמים ממדינות אחרות שהיגרו כדי להצטרף למאבק המזוין של הארגון). כחלק מקמפיין זה הפיקו דאעש סרטוני הוצאה להורג באיכות גבוהה, שנועדו ליצור זעזוע בקרב הצופים ולהגביר את העניין והשיח סביבם ברשתות החברתיות. השימוש המסיבי ברשתות החברתיות ניתק את התלות שהייתה קודם לכן בין ארגוני טרור לאמצעי תקשורת מסורתיים^[50].

2014:

• ב-29 ביוני הכריז ארגון דאעש על הקמת "ח'ליפות עולמית",^[51][52] שבראשה עומד מנהיג הארגון, אל-בגדאדי, שהוכרז כח'ליפה וכונה "אמיר המאמינים". מאז הארגון נקרא "המדינה האסלאמית" (الدولة الاسلامية).
• ביוני מנה הארגון כ-6,000 לוחמים בשטח עיראק וכ-4,000 לוחמים בשטח סוריה. מתוכם, כ-3,000 הם כנראה לוחמים זרים: כ-1,000 מצ'צ'ניה וכ-500 ממדינות אירופה. על פי מקור אחר מדובר ב-15,000 לוחמים, כולל 1,000 טורקים.^[53][54]
• ביולי הרס הארגון את נבי יונס, אחד משלושת מקומות הקבורה המיוחסים ליונה הנביא בזרמים השונים באסלאם (השניים האחרים נמצאים בישראל, במשהד ובאשדוד) וכן את קבר דניאל הנביא.^[55][56]
• בראשית אוגוסט פלשו כוחות הארגון בסוריה ללבנון והחלו בקרבות מול צבא לבנון ומול ארגון חזבאללה. במקרה זה הצליח הארגון להשתלט על עמדות חזבאללה וצבא לבנון בגבול סוריה-לבנון וכבש בשיתוף כוחות מקומיים המתנגדים למשטר בלבנון, את העיר ערסאל, לקח בשבי 19 שוטרים והרג 18 חיילים לבנונים.^[57] עשרות אלפי פליטים ברחו מהמקום.^[58] לאחר מכן, צבא לבנון הדף את כוחות המדינה האסלאמית מערסאל. חזבאללה השתלט על העמדות בחזרה והוציא להורג את שבויי המדינה האסלאמית שהיו בידם. בתקיפת עמדות חזבאללה ומוצבי צבא לבנון השתתף גם ג'בהת א-נוסרה, וגם לוחמיו שנתפסו, הוצאו להורג על ידי חזבאללה. לאחר תקיפה זאת, ביצעו שני הארגונים, תקיפות משותפות. למשל, באוקטובר באותה שנה תקפו שני הארגונים את מוצבי חזבאללה וצבא לבנון בעיר ערסאל הלבנונית, הקרובה גם היא לגבול סוריה-לבנון. תקיפה זו נחשבה לכישלון מבחינת התוקפים. 28 מאנשי שני הארגונים נהרגו ו-4 נשבו, נוסף על כך, לא השתלטו על עמדות חשובות (לפי רשת אל ג'זירה).
• ב-10 באוגוסט תקפו אנשי המדינה האסלאמית בצפון עיראק את העיר סינג'ר, והותירו לתושביה את הברירה להתאסלם או למות. לאחר שהיזידים סירבו, הוציאו אנשי הארגון להורג כ-500 גברים יזידים, אנסו נשים רבות וחטפו כ-300 בנות למכירה. אלפי יזידים ברחו מהאזור והיו נצורים בהר סינג'אר בחוסר כל.^[59] אנשי "המדינה האסלאמית" הצליחו להשתלט על סכר מוסול.

2015:

• ב-4 ביולי פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון שבו 25 נערים, פעילי הארגון, מוציאים להורג ביריות 25 לוחמים של צבא סוריה בתיאטרון העתיק בעיר בת ה-2,000 שנה תדמור. עשרות פעילי הארגון ישבו במושבי התיאטרון וצפו במתרחש. נוסף על כך, לוחמי הארגון הרסו את מתקן העינויים של בשאר אל-אסד שקיים מאז שלטונו של אביו בעיר זו. עיר זו מוגדרת אתר מורשת של אונסק"ו.^[60]
• ב-7 באוגוסט חטפו לוחמי הארגון 230 בני אדם שהתחבאו במסתור קרקעי בכנסייה בעיר קריאטיין במחוז חומס שבסוריה. רוב החטופים היו נשים וילדים. כשהעבירו את החטופים לרכבים החלו אנשים שהתנגדו לארגון לפתוח באש לעבר לוחמי המדינה האסלאמית, לוחמי הארגון השיבו באש וחיסלו את המתנגדים.^[61]
• ב-13 באוגוסט דווח בוול סטרייט ג'ורנל כי ביד ארצות הברית הוכחות שארגון המדינה האסלאמית השתמש בנשק כימי מסוג גז חרדל בתקיפותיו באזורי הלחימה בצפון עיראק, שנלקח מהמאגרים הסורים של בשאר אל-אסד. דווח גם כי ההערכות היו שהארגון משתמש בגז כלור במתקפות בעיראק, אך גז זה לא מוגדר כנשק כימי אסור לשימוש. דיווח זה יצר חשש כבד כי הארגון מחזיק במאגר גז החרדל שלא הועבר להשמדה בפירוק הנשק הכימי בסוריה על ידי פקחי האומות המאוחדות.^[62]
• ב-24 באוגוסט הארגון פוצץ את מקדש בעל שמין הנמצא בעיר העתיקה תדמור המוגדרת אתר מורשת של אונסק"ו. כמה ימים לפני כן דווח כי ח'אלד אל-אסעד המנכ"ל של העתיקות בתדמור הוצא להורג על ידי הארגון.^[63]
• ב-27 באוגוסט ביצע הארגון פיגוע מכונית תופת בעיראק בו נהרגו שני גנרלים השייכים לצבא עיראק. הארגון כבש 5 כפרים בסוריה סמוך לגבול עם טורקיה.^[64]
• ב-30 באוגוסט פוצץ הארגון באופן חלקי את מקדש בל הנמצא בעיר העתיקה תדמור המוגדרת אתר מורשת של אונסק"ו. המקדש נבנה במאה השלישית לפני הספירה צילומי לוויין שפורסמו ב-1 בספטמבר, הוכיחו שהמקדש נהרס במלואו.^[65][66]
• באוגוסט פוצץ גם את מגדל אלהבל מבנה קבר ששכן בנקרופוליס של תדמור.
• ב-4 באוקטובר פוצץ הארגון את הקשת המונומנטלית בתדמור שהייתה לסמל העיר העתיקה. המבנה הוא עתיקה בת 2,000 שנה ובין העתיקות הישנות ביותר בתדמור.^[67][68]

2016:

• במרץ נהרג אבו עומר א-שישאני (בכיר בארגון שלחם והיה אחראי על גיוס לוחמים) בתקיפה אווירית של חיל האוויר האמריקאי. מלבד אבו עומר א-שישאני נהרגו בהתקפה עוד 12 פעילי הארגון.^[69]
• ב-22 במאי לאחר שהחלו לכבוש שטחים מסביב לעיירה פלוג'ה, כוחות הכורדים בעיראק וכוחות עיראקים לא מאורגנים יחד עם הפשמרגה וצבא עיראק החלו במבצע נרחב לכיבוש מחוז המדינה האסלאמית בפלוג'ה.^[70]
• ב-17 ביוני 2016 הודיע ראש ממשלת עיראק כי העיר פלוג'ה שוחררה על ידי כוחות הכורדים בעיראק וכוחות עיראקים לא מאורגנים יחד עם הפשמרגה וצבא עיראק לאחר שהכוחות העיראקיים כבשו את בניין העירייה והניפו את דגל עיראק, ונכבשו רוב השטחים בעיר שליד בגדאד.^[71]
• ב-3 ביולי ביצע ארגון הטרור פיגוע טרור ענק באמצעות מכונית תופת בבגדאד עיר הבירה של עיראק, בפיגוע נהרגו לפחות 126 בני אדם.^[72]
• באוקטובר לאחר הצלחתם בכיבוש פלוג'ה החלו כוחות הכורדים בעיראק וכוחות עיראקים לא מאורגנים יחד עם הפשמרגה וצבא עיראק לנסות לכבוש מחדש את מוסול וסביבתה בפעילות התקפית קרקעית מידי הארגון, ובתגובה הארגון הוציא להורג מאות לוחמים ואנשים חפים מפשע.^{[73][74][75][76]}

המדינה האסלאמית הקימה במהירות רבה תשתיות בעיראק להקמת הח'ליפות האסלאמית. קצין בכיר בצה"ל אמר: ”הם רוצים להגיע למשטר דתי שאין בלתו וכל מה שהוא מודרני וליברלי הם נגדו... דאעש כבר הקימו משרד פנים, משרד אוצר, סעד, רווחה, בתי ספר, מאפיות ואפילו משטרה.”^[77] המדינה הנפיקה מעין דרכון רשמי עבור תושביה,^[15] דוחות פנימיים הדנים בהתממשות יעדיה,^[78] ובמוסול יצאה תוכנית לימודים המותאמת למדיניות הח'ליפה. התוכנית אינה כוללת מקצועות הומניים אך כן תכלול לימודים מדעיים (לא כולל תאוריות כשל דרווין ואחרות).^[79]

ברחובות, שמות בתי ספר נוצריים הוחלפו,^[79] ובנוסף קבוצת נשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים כשורה. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירות סוריות (כ-585 שקלים).^[80] בנובמבר 2014 הודיעה המדינה האסלמית על הנפקת מטבעות שיקראו דינר אסלאמי.^[81] ב-29 ביוני 2014 שינה ארגון דאעש את שמו ל"המדינה האסלאמית" והכריז על ח'ליפות עולמית.^[51]

ערך מורחב – מבצע נחישות טבועה

ב-16 באוגוסט 2014 החלה ארצות הברית לתקוף מהאוויר את לוחמי המדינה האסלאמית בעיראק,^[82] וביחד עם לוחמים כורדים הצליחו להסיג את אנשי הארגון מסכר מוסול. אנשי הארגון, שחטפו מספר עיתונאים מערביים, רצחו בתגובה את העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, לאחר שנשיא ארצות הברית ברק אובמה סירב לשלם כופר בסך 132 מיליון דולר.^[83] הסרטון שתיעד את הרצח באמצעות עריפה פורסם בציבור ועורר תרעומת רבה ברחבי העולם, בין היתר בשל העובדה כי הרוצח בסרטון היה ממוצא בריטי. בתגובה גינה הנשיא אובמה בחריפות את המדינה האסלאמית וכינה אותם "סרטן בגוף המזרח התיכון",^[84] והכוחות האמריקניים הגבירו את התקיפות האוויריות על המדינה האסלאמית. ב-2 בספטמבר פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון נוסף שבו מוצג הרצח של העיתונאי הישראלי אמריקאי, היהודי סטיבן סוטלוף. הרציחות העלו לדיון ציבורי באירופה את נושא "תיירות הטרור", שבה קיצונים ממוצא אירופאי שמים את פעמיהם לאזור המזרח התיכון על מנת להשתתף במלחמת ג'יהאד.

ב-19 באוגוסט 2014 הצהיר בריאד המופתי העליון של סעודיה, מבכירי העולם הסוני, שייח' עבד אל-עזיז א-שייח', כי המדינה האסלאמית (וכן אל-קאעידה) היא ה"אויב מספר 1" של האסלאם.^[85]

ב-5 בספטמבר 2014 הודה הנשיא ברק אובמה כי לארצות הברית לא הייתה אסטרטגיה בנוגע למדינה האסלאמית.^[86] בספטמבר 2014 בשולי ועידת נאט"ו גיבשו המעצמות אסטרטגיה של תקיפות אוויריות על מטרות הארגון ללא כניסת חיילים לשטח שכינוייה "No Boots on the Ground". ב-15 בספטמבר 2014 החלו רשמית ההפגזות מן האוויר על יעדי הארגון. ארצות הברית הכריזה כי לראשונה תתקיף מטרות של הארגון גם בסוריה ללא תיאום עם ממשל אסד. בתגובה החלו פעילי הארגון להימלט מהעיר א-רקה לכיוון הגבול עם עיראק. התקיפות מתבצעות מנושאות המטוסים ג'ורג' בוש במפרץ הפרסי ודווייט אייזנהאור בים התיכון. לראשונה הופעלו מטוסי F-22 והפכו למבצעיים. זאת בנוסף למטוסי F-18 המשתתפים במערכה. בסוף דצמבר 2014 העידו תושבים בעיראק כי למרות הצהרת הנשיא ברק אובמה השתתפו חיילי צבא ארצות הברית בלחימה קרקעית בארגון.^[87]

ב-10 בספטמבר 2014 הודיע הנשיא אובמה על האסטרטגיה האמריקנית למלחמה במדינה האסלאמית ובה גיבוש קואליציה רחבה של מדינות שיסייעו למערכה, כאשר ארצות הברית בעיקר תסייע בכסף, נשק, ייעוץ, אימון, ותיתן מטרייה אווירית ללוחמים עיראקים וכורדים שילחמו על הקרקע. אובמה הבהיר שארצות הברית לא תכניס חיילים קרקעית, אם כי מספר החיילים האמריקניים בעיראק בתפקידי מודיעין, ייעוץ וסיוע אמור להגיע לכ-1,500. למחרת מזכיר המדינה ג'ון קרי הודיע בסעודיה כי הצליח להרחיב את הקואליציה נגד המדינה האסלאמית ולצרף אליה עשר ממדינות ערב (מצרים, עיראק, ירדן, לבנון ושש מדינות המפרץ). מדינות אלו התחייבו לדאוג לעצירת העברת הכספים לארגון ולסיוע לשיקום הקהילות שנפגעו מהארגון. חלק נוסף בתוכנית הוא לאמן מורדים סורים על אדמתה של סעודיה בכסף אמריקני.^[88] בספטמבר 2014 הכריז שר הביטחון משה יעלון על ארגון זה כהתאחדות בלתי מותרת בישראל,^[89] ובאוקטובר 2015 הכריזה ממשלת ישראל על הארגון כארגון טרור.^[90]

לאחר שאובמה הכריז מלחמת חורמה על המדינה האסלאמית, הראשונה להצטרף לקואליציה הייתה בריטניה, בעקבות רצח אזרחיה כגון דייוויד היינס^[91] בעריפות ראש מול המצלמה לצד אמריקאים כגון העיתונאי גיימס פולי שנרצח ב-2014.^[92] שתי המדינות גייסו לקואליציה מדינות נוספות מהעולם המערבי לצד מדינות העולם הערבי. הקואליציה, מלבד העברת נשק למורדים המתונים בסוריה וללוחמים הכורדים בעיראק, מבצעת גם תקיפות אוויריות נגד יעדים של הארגון. בתחילה ארצות הברית תקפה לבדה, אך עד מהרה הצטרפו לתקיפות ירדן, סעודיה, בריטניה, צרפת, ובלגיה, ומדינות נוספות, כגון הולנד ואוסטרליה ששלחו את מטוסי הקרב שלהן לצורכי איסוף מודיעין בסוריה ובעיראק. איראן, גם היא תקפה את כוחות המדינה האסלאמית מהאוויר, וכוחות משמרות המהפכה אף מעורבים בלחימה הקרקעית. שיתוף הפעולה של ירדן בהתקפות הקואליציה התהדק, לאחר שהארגון פרסם כי שרף למוות טייס ירדני שנפל בשבי במהלך גיחה מבצעית נגד מטרות של הארגון בעיראק.

במאי 2015 דווח כי מנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי נפצע בתקיפה מן האוויר, נפגע בחוט השדרה, והפך לנכה. על פי דיווחים מסוימים, מאז מנהיג את הארגון בפועל סגנו אבו עלאא אל-עפרי.^[1][93] על פי דיווחים אחרים בטלוויזיה העיראקית ב-13 במאי 2015, אבו עלאא אל-עפרי נהרג בתקיפת כוחות הקואליציה.^[94]

ביולי 2015 אישרה טורקיה לארצות הברית להשתמש בבסיס חיל האוויר אינג'ירליק לצורך תקיפות בסוריה.^[95][96]

באוגוסט 2015 חיל האוויר של טורקיה החל לתקוף מטרות של המדינה האסלאמית לראשונה במסגרת הקואליציה.^[97]

ב-25 בספטמבר צרפת תקפה בפעם הראשונה את הארגון.^[98]

ב-1 באוקטובר רוסיה תקפה בפעם הראשונה את הארגון כחלק מהמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים הסורית ומיחסי סוריה–רוסיה. התקיפה התרחשה בעיר א-רקה, בירת הארגון,^[99] מאז רוסיה המשיכה והרחיבה תקיפותיה ואת יחסי הכוחות שלה בצורה משמעותית במזרח התיכון ובעיקר בשטחי סוריה ועיראק.^[100][101]

במרץ 2016 נהרג אבו עומר א-שישאני (בכיר בארגון שלחם והיה אחראי על גיוס לוחמים) בתקיפה אווירית של חיל האוויר האמריקאי. מלבד אבו עומר א-שישאני נהרגו בהתקפה עוד 12 פעילי הארגון.^[69]

ב-25 במרץ הודיע הפנטגון כי עבד א-רחמן אל-קדוואלי "מספר שתיים של הארגון" נהרג בפעילות של כוח מיוחד של צבא ארצות הברית, הפעילות הייתה מתוכננת כדי להביא אותו בחיים אך בעקבות תקלה לא ידועה הלוחמים נאלצו להרוג אותו.^[102]

ב-30 ביוני 2016 נהרגו 250 לוחמי הארגון כתוצאה מתקיפה אווירית מסיבית של כוחות הקואליציה על בסיסי הארגון בעיר פלוג'ה בעיראק.^[103]

ב-30 באוגוסט דיווחה סוכנות הידיעות של ארגון הטרור כי סגן מפקד הארגון ודובר הארגון אבו מוחמד אל-עדנאני נהרג בתקיפה אווירית של צבא ארצות הברית.^[104][105]

ב-7 בספטמבר נהרג וואיל עאדל חסן סלמאן אל-פיאד שר ההסברה של הארגון בתקיפה של כוחות הקואליציה מחוץ לביתו בעיר א-רקה.^[106][107]

באוקטובר הכריזו על מבצע לשחרור העיר מוסול.

2017 ואילך:

ב-6 ביוני פתחו הכוחות הסוריים הדמוקרטיים במבצע לשחרור א-רקה. ב-9 ביולי הכריז ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, על שחרור מוסול מידי המדינה האסלאמית. א-רקה שוחררה ב-17 באוקטובר. ב-9 בדצמבר הצליחו כוחות צבא עיראק להשתלט באופן מלא על הגבול עם סוריה. תמה מלחמת האזרחים השנייה בעיראק.

לחימה מתמשכת במדבר הסורי בין המדינה האסלאמית לבין צבא סוריה ותומכיו.

השלמת המבצע הבינלאומי נגד המדינה האסלאמית בעיראק בסוף שנת 2017, וההשתלטות על המעוז האחרון שבו החזיקה בסוריה במרץ 2019^[69]. במהלך שנת 2019 נהרג אבו בכר אל-בגדאדי.

לאחר הבסתו בעיראק ובסוריה, פעל הארגון במחתרת וביצע פיגועים ולוחמת גרילה.^[20] בתקופת מגפת הקורונה כאשר תשומת הלב העולמית הוסטה למגפה, שדרשה ממדינות האזור הקצאת משאבים רבה, נחלשה ההתנגדות המאורגנת מול המדינה האסלאמית והארגון הגביר את כמות הפיגועים שהוא מבצע ומיקד את מאמציו בניסיון להחזיר לשליטתו מרחב תנועה באזור הגבול בין סוריה לעיראק.^[108]

אף על פי כן, חיילים עיראקים, בעזרת אימון ומודיעין אמריקני, המשיכו ללכוד את לוחמי הארגון וסייעניו בניסיון למנוע את תחייתו המחודשת.^[109] בינואר 2021 נהרג מפקד הארגון בעיראק.^[110][111]

מדינות המערב ניסו לבלום את התפשטות השלוחות של הארגון באפריקה – בניגריה, באגן ימת צ'אד ובסאהל המדברי במערב אפריקה.^[112]

מוקד הפעילות של הארגון הוא בסוריה ובעיראק. לצד זאת, שלוחות של הארגון ותנועות השואבות ממנו השראה פועלות ברחבי העולם. הבולטות שבהן נמצאות בלוב, בסיני (אנצאר בית אל-מקדס) ובתימן.^[113] ב-7 במרץ 2015 הכריז ארגון בוקו חראם, באמצעות סרט שפורסם באינטרנט, כי הוא נשבע אמונים לארגון המדינה האסלאמית, ובכך הפך לשלוחה של הארגון בניגריה.^[114]

ברצועת עזה קמו מספר ארגונים קטנים השואבים השראה אידאולוגית מהמדינה האסלאמית, הנמצאים בחיכוך עם החמאס ששולט ברצועה.

מאז 29 ביוני 2014 חותר הארגון להנהיג ח'ליפות אסלאמית עולמית (الدولة الاسلامية).^[52]

בעימותים האלימים בהם נוטל הארגון חלק ברחבי העולם, נהרגו, נכון לפברואר 2017, כ-50,000 מאנשיו.^[115][116]

אבו איוב אל-מסרי הודיע ב-24 באוקטובר 2008 כי הארגון יתמקד גם בתקיפות מחוץ לעיראק. בהודעתו רמז אל-מסרי כי ארגונו אחראי לפיגוע הכושל בנמל התעופה הבינלאומי בגלאזגו שבסקוטלנד ביוני 2007.^[117] בנוסף לפעילותו בעיראק, הארגון ושלוחותיו ביצעו פיגועים גם במצרים, ירדן, לבנון, תימן, קנדה, אוסטרליה, צרפת ובלגיה.

החשש הכבד של מדינות אירופה הוא שצעירים שנלחמו תחת ארגון המדינה האסלאמית יחזרו לאירופה וימשיכו לתפקד בה כאזרחים רגילים, אך בהמשך יוציאו פיגועים בתוך המדינה עצמה.^[118] בשל כך אזרחים השמיעו קולות בבריטניה לשלול אזרחות מג'יהאדיסטים.^[119] גם ארצות הברית ביקשה ממדינות להחמיר עם אזרחים שיצאו להילחם בשורות הארגון.^[120][121] בקארדיף, מוסלמים רבים דאגו מהטפות במסגדים ומחו על כך. הבעיה העיקרית היא שמנהלי המסגדים עצמם עלולים להיות קיצונים.^[122]

ארגון המדינה האסלאמית ותומכיו ביצעו מספר רב של פעולות טרור מחוץ לשטחים שבשליטת הארגון. בין פעולות הטרור הבולטות שבוצעו בהכוונת הארגון או בהשראתו נמנים הפיגועים הבאים:

• 24 במאי 2014: בוצע פיגוע ירי במוזיאון היהודי של בלגיה, בבריסל.^[123] בידי ג'יהאדיסט אזרח צרפת שלחם בסוריה. שתי נשים ושני גברים נרצחו, בהם זוג ישראלי.^[124]
• 18 בספטמבר 2014: ראש ממשלת אוסטרליה הודה כי התבצעו מעצרים של חברי ארגון המדינה האסלאמית, לאחר שהתברר כי אלו רצו לחטוף אדם ולהוציא להורג בשידור חי.^[125]
• 20 בספטמבר 2014: סוכל פיגוע בבלגיה.^[126]
• 21 באוקטובר 2014: פיגוע דריסה נגד חיילים קנדיים.^[127]
• 13 בדצמבר 2014: מחבל החזיק בבני ערובה באוסטרליה.^[128]
• 18 במרץ 2015: הפיגוע במוזיאון הלאומי בארדו שבתוניס, בירת תוניסיה, בו נרצחו 22 אנשים, רובם תיירים, בפיגוע ירי ומיקוח.
• 27 ביוני 2015: בוצעו שלוש פעולות טרור. בסוסה שבתוניסיה נטבחו 38 אנשים בידי מחבל שהגיע לכפר נופש. בכווית סיטי התפוצץ מחבל במסגד ורצח 27 בני-אדם. כ-200 נפצעו. בצרפת נהרג מנהל מפעל שאחד מעובדיו השתייך למדינה האסלאמית.^[129]
• 12 בנובמבר 2015: שני פיגועים בביירות, בירת לבנון, באמצעות מחבלים מתאבדים, בהם נרצחו 43 בני אדם.
• 13 בנובמבר 2015: סדרת פיגועים בפריז, בהם נטבחו כ-130 איש ונפצעו מעל 350.
• 19 במרץ 2016: פיגוע ההתאבדות באיסטנבול, מחבל מתאבד, חמוש במטען נפץ מכיל מסמרים, הפעילו בשדרות איסתיקלאל בצפון-מערב העיר. נהרגו ארבעה בני אדם, ונפצעו 36. הנפגעים היו אזרחי מדינות שונות; שלושה מההרוגים ועשרה מהפצועים היו ישראלים.
• 22 במרץ 2016: שני פיגועים בבריסל, בירת בלגיה, בשדה התעופה ובתחנת המטרו, בהם נרצחו 35 איש ונפצעו כ-100.
• 28 ביוני 2016: פיגוע התאבדות וירי בשדה התעופה הטורקי אטאטורק שבאינסטנבול, טורקיה, בו נרצחו 41 איש ונפצעו 239.
• 20 באוגוסט 2016: הפיגוע בגזיאנטפ, פיגוע שבוצע באולם אירועים בגזיאנטפ שבטורקיה. לפחות 50 בני אדם נהרגו בפיגוע ו-94 נפצעו.
• 1 בינואר 2017: פיגוע ירי במועדון הלילה "ריינה" באיסטנבול, טורקיה, בו נרצחו 39 אנשים ונפצעו 69.
• 7 ביוני 2017: שני פיגועים בטהראן, בירת איראן, בהם נרצחו 18 אנשים ונפצעו 52.
• 17 באוגוסט 2017: פיגועי הדריסה בקטלוניה, שני פיגועי דריסה בקטלוניה, הראשון בשדרות לה רמבלה בברצלונה, בו נרצחו 15 בני אדם ויותר ממאה נפצעו, השני בעיר קמברילס שמדרום לברצלונה, בו נרצחה אישה אחת ונפצעו שישה אנשים. חמשת המחבלים שביצעו את הפיגוע בקמברילס נהרגו במקום, והנהג הדורס בברצלונה נהרג לאחר מצוד.
• 18 באוגוסט 2017: פיגוע הדקירה בטורקו, בעיר הנמל טורקו שבדרום-מערב פינלנד. בפיגוע נרצחו שתי נשים פיניות, וכשמונה אנשים נפצעו. המפגע מהגר מרוקאי בן 18.
• 17 בפברואר 2018: חמש נשים נהרגו מירי לעבר מתפללים שיצאו מכנסייה ברפובליקת דגסטן שבדרום רוסיה.^[130]
• 10 בינואר 2019: רצח תמר ויהודה כדורי, המחבל ואסים א-סעד מחברון פעיל דע"אש רוצח את בני הזוג כדורי, מנהל משרד לראיית חשבון, ותמר כדורי, נרצחו בדקירות סכין בביתם בשכונת ארמון הנציב בירושלים.
• 26 באוגוסט 2021: פיגוע בנמל התעופה חאמיד כרזאי באפגניסטן, במהלך פינוי הכוחות הבינלאומיים. מעל 180 איש נהרגו מתוכם 13 חיילים אמריקאים.
• 21 במרץ 2022: פיגוע הדקירה בשכונת ארמון הנציב, המחבל ואסים א-סעד שרצח את בני הזוג כדורי ב-2019 רוצח עובד זר ממולדובה בשכונת ארמון הנציב בירושלים.
• 22 במרץ 2022: פיגוע משולב בבאר שבע, ישראל, בו מחבל רצח 4 אזרחים ישראלים בדריסה ובדקירות סכין. דאעש לקחו אחריות על הפיגוע.
• 27 במרץ 2022: פיגוע ירי בחדרה, בו שני מחבלים המשויכים לדאעש ביצעו פיגוע ירי בחדרה, ישראל. כתוצאה מכך נהרגו שני לוחמי משמר הגבול.^[131]
• 23 בנובמבר 2022: הפיגוע הכפול בירושלים שני פיגועי תופת שהתרחשו בירושלים בזה אחר זה בבוקר 23 בנובמבר 2022, בשדרות בן-גוריון שביציאה מהעיר ובצומת רמות. בפיגוע נרצחו שני בני אדם ונפצעו 46 אנשים, מתוכם חמישה באורח קשה
• 16 באוקטובר 2023: פיגוע הירי בבריסל, המחבל, תוניסאי שהזדהה בשם עבד אל-סלאם אל-גווילאני, ירה למוות בשני אזרחים שוודים, שצפו במשחק כדורגל, בכיכר סאינקטלט ברובע מולנבק בבריסל, ולפחות אחד נוסף נפצע.
• 3 בינואר 2024: הפיגוע בכרמאן, במהלך טקס יום השנה להתנקשות בחייו של קאסם סולימאני, בבית הקברות בכרמאן. בפיגוע נהרגו 84 אנשים ונפצעו 284 נוספים.^[132][133]
• 26 במרץ 2024: הפיגוע באולם הקונצרטים "קרוקוס סיטי הול" בעיר סמוכה למוסקבה. בפיגוע נהרגו לפחות 143 אנשים.^[23]

ערך מורחב – טבח סינג'אר

באזורים שנכבשו על ידי המדינה האסלאמית, מפעיל הארגון לחצים שיטתיים ואגרסיביים נגד בני דתות המיעוט שחיים באזורים אלו.

במהלך מלחמת האזרחים השנייה בעיראק באוכלוסייה ביצע הארגון טבח מכוון נגד האוכלוסייה היזידית כורדית בצפון עיראק. ואף חטף נשים נשואות, ילדים ותינוקות יזידים; כשבנשים סחרו באופן רץ מיד ליד כשפחות מין ואת הילדים היזידים גידלו להיות אלימים, תוקפניים, לשנוא נשים יזידיות ואף אימנו אותם לבצע פיגועי התאבדות נגד כוחות כורדים או אמריקאים שהיו במקום במבצע נחישות טבועה.^[134]

במהלך האירועים הוצאו להורג אלפי יזידים ולקחו בשבי כ-3,000 נשים וילדות יזידיות, על מנת שאלו ישמשו כשפחות מין בשביל חברי הארגון.^[135] אף על פי שהמספרים נמוכים בהרבה ממקרים אחרים שהוכרו כג'נוסייד, רבים מחשיבים את הטבח בסינג'אר ככזה מכיוון שמטרתו הייתה למחוק את האוכלוסייה היזידית משטח המדינה האסלאמית בשל מוצאם ואמונתם בלבד, וללא כל חשיבות אסטרטגית לכך.

פרט ליזידים, המדינה האסלאמית ביצעה מספר מתקפות קטלניות גם כנגד יישובים המזוהים עם המיעוט הכאכאי. בשנת 2020 דווח בתקשורת שכ-300 כאכאים נהרגו במתקפות אלו. במקביל מדווחים כאכאים לתקשורת העולמית שמופעילים עליהם לחצים לנטוש את זרם הדת שלהם.^[135]

בשנת 2014, הארגון הודיע שלחימה בישראל אינה על סדר היום הנוכחי שלו, אך הארגון טוען שהשטח ששייך לו כולל את מדינת ישראל, וש"פלסטין תשוחרר".^[136] על פי האידאולוגיה של הארגון ופרשנותו לקוראן, המלחמה במוסלמים שהפכו לכופרים חשובה הרבה יותר מאשר המלחמה בכאלו שהם כופרים מלכתחילה ולכן במיוחד מרכז הארגון את תקיפותיו נגד מנהיגי מדינות ערב. להשקפתו, רק לאחר נפילתם, יש טעם "לפעול לשחרור ירושלים".^[137] עם זאת, טענו אנשי הארגון לא פעם שהוציאו להורג כאלו ש"שיתפו פעולה עם מדינת היהודים" וכאלו ש"ריגלו" למענה.^[138]

במסגרת העימות עם חמאס במסגרת מבצע צוק איתן, השתתפו ארגונים, המזוהים עם המדינה האסלאמית, בירי לכיוון ישראל מסיני ומרצועת עזה.^[139] ב-3 ביוני 2015 ירה הארגון שלוש רקטות לעבר שטח ישראל לאחר שפג אולטימטום בן 48 שעות שהציב הארגון לחמאס לשחרור פעילי הארגון, לאחר ירי הרקטות הציב שוב אולטימטום של 24 שעות. כמו גם, מאחר שפעולות טרור עולמיות בוצעו לא פעם נגד ארגונים פרו-ישראלים או יהודים, המשיכה מדינת ישראל באזהרת תושביה מחופשות מחוץ לישראל.^[140]

ב-30 ביוני 2015 פרסם הארגון סרטון רשמי ובו הכריז בין היתר: "נעקור את מדינת היהודים משורשיה".^[141]

לאור הפיגוע במצרים שנעשה על ידי מחוז סיני של המדינה האסלאמית, שבו על פי הדיווחים נהרגו לפחות 17 חיילי צבא מצרים ביולי 2015, תוגברו הכוחות בגבול ישראל–מצרים. מחשש שאנשי הארגון ינצלו את ההזדמנות ויתקפו את מדינת ישראל לאחר שהשיגו נגמ"שים גבר החשש ש"ישכיבו" את הגדר וייכנסו לשטח ישראל.^[142]

ביולי 2015, בתקופת הרמדאן, פוזרו בירושלים כרוזים של המדינה האסלאמית נגד האוכלוסייה הנוצרית בעיר, ובהם איומים שהם "יישחטו כמו כבשים".^[143]

חטיבת שייח' עומר חדיד, שלוחת הארגון ברצועת עזה, שיגרו רקטות לעבר ישראל פעמים רבות מסיני ומרצועת עזה.^[144][145]

ב-23 באוקטובר 2015 פרסם הארגון הפועל בעיראק ובסוריה, לראשונה בתולדותיו, הכרזה כלפי ישראל, דוברת עברית. במהלכה, הדובר מאיים בהשמדת ישראל, לועג לכך שמספר קטן של פיגועי דקירה הכניסו את היהודים לחרדות, ומעודד את הפלסטינים להמשיך באלימות שלהם – ה"אינתיפאדה" כלשונם – ולהרוג כמה שיותר יהודים, עד שלא ייוותר יהודי אחד בארץ ישראל. ההכרזה הופצה בידי הארגון ברשתות החברתיות^{[דרוש מקור]}.

ב-26 בדצמבר 2015 פרסם הארגון קלטת שמע שמיוחסת לאל-בגדאדי, מנהיג הארגון, בה הוא נשמע מאיים על ישראל ועל תושביה היהודים ואומר בין היתר: "לא שכחנו את פלסטין לרגע... אנו מתקרבים אליכם יום יום... (פלסטין) לא תהיה ביתכם או אדמתכם. פלסטין תהיה רק בית הקברות שלכם. אללה כינס אתכם בפלסטין כדי שהמוסלמים יהרגו אתכם".^[146]

ב-27 בנובמבר 2016 תקפה חוליית טרור של המדינה האסלאמית בגבול סוריה כוח של גולני. צה"ל פגע בחברי החוליה והרג אותם, ובתגובה הפציץ בנוסף מוצב של הארגון בסוריה סמוך לרמת הגולן.

ישראל שותפה למאבק העולמי נגד המדינה האסלאמית ומסייעת בעיקר באמצעות מודיעין צבאי, אך לעיתים גם בפעולות צבאיות ישירות. ב-2018 פרסם הניו יורק טיימס שחיל האוויר הישראלי הפציץ למעלה מ-100 מטרות טרור בחצי האי סיני, בהן רבות של המדינה האסלאמית, במסגרת סיוע צבאי חשאי למלחמה בטרור בסיני. ההפצצות נעשו בתיאום עם מצרים ונהרגו בהן מחבלים רבים.^[147] ב-21 בפברואר 2018 פורסם כי יחידה 8200 של צה"ל השיגה "ידיעת זהב" לגבי פיגוע אווירי גדול (פיצוץ מטוס נוסעים) שארגון המדינה האסלאמית עמד לבצע כחצי שנה מאוחר יותר באוסטרליה. היא העבירה אותו מבעוד מועד למודיעין האוסטרלי שסיכל את הפיגוע ועצר את המחבלים לפני ביצועו.^[148] בנוסף, אמר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שישראל סיפקה מידע מודיעיני שבאמצעותו סוכלו למעלה מ-30 פיגועים שתוכננו להתבצע ברחבי העולם בידי המדינה האסלאמית. ביוני 2023 אישר הרמטכ"ל לשעבר רא"ל גדי איזנקוט שישראל ביצעה תקיפות נרחבות נגד דאעש ברחבי המזרח התיכון ושבתקיפות הללו נפגעו, נהרגו ונפצעו מאות מחבלים.^[11]

במהלך השנים הארגון שם לו במטרה להקים מדינה אסלאמית תחילה בעיראק, אחר כך מעיראק ועד ל"שאם" המובטחת ובהמשך בעולם כולו. הארגון הצליח לבסס בעיראק מדינה המתנהלת לכאורה על פי חוקי ההלכה האסלאמית, השריעה. הארגון מנסה לממש את אורחות החיים שאפיינו את התנהלות החברה המוסלמית של המאה השביעית עם עליית האסלאם, ומכאן יחסו אל נשים ולבושן. שיטות ענישה קדומות כדוגמת עריפת ראשים, קטיעת ידיים בשל גנבה, סקילה לנואפים ומלקות למקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים כצו הקוראן, שרפה,^[149] צליבה והשחתת פנים בחומצה הפכו לסמלי הארגון.^[150]

שמה הנוסף של המדינה, "מדינת הח'ליפות האסלאמית". ח'ליפה הוא יורש, יורשו של הנביא מוחמד, מי שנחשב למנהיגה הרוחני של המדינה האסלאמית. מוסד הח'ליפות התקיים במהלך כאלף שנים, ולאחר הפלישה המונגולית, שבה נרצח אחרון הח'ליפים בבגדד, ראו עצמם הסולטנים העות'מאנים כיורשי הח'ליפה והמשיכו את קיומו של המוסד. לאחר התפרקותה של האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, הודיע מוסטפא כמאל אטאטורק על ביטולו של המוסד שהארגון מנסה להחזיר. הארגון הכריז כי אבו בכר אל-בגדאדי הוא הח'ליף החדש. המדינות הערביות לעגו למהלך זה וטענו כי הח'ליף החדש לא קיבל את הסכמת ה"שורא" (מועצת הנבחרים), לא זכה ל"אג'מאע" (אנשי הדת המוסלמית העולמית) ואינו צאצא של שבט קורייש (שבטו של מוחמד).^[151]

ערך מורחב – דגל המדינה האסלאמית

דגל הארגון הוא בעל רקע שחור ועליו כתובה השהאדה. בחלק העליון של הדגל כתוב בלבן על גבי שחור "לא אלה אלא אללה" ומתחתיו עיגול לבן בו כתוב בשחור "אללה רסול מחמד" (כך במקור, כדי שהמילה "אללה" תהיה למעלה). פירוש הכתוב הוא "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".

השיר 'אומתי, השחר הפציע' (أمتي قد لاح فجر; תעתיק מדויק: אֻמַתִי קַד לַאחַ פַגְ'רוּן) הוא שיר בן ארבע דקות שליווה את סרטון הכרזת המדינה האסלאמית ב-29 ביוני 2014. השיר כולל בתמצית את ה"אני מאמין" של המדינה. לשיר ארבעה בתים בין שורותיו נשזר מסר המפתח: "מדינת האסלאם קמה בג'יהאד יראי השמיים – מדינת האסלאם זורחת במלוא תפארתה, הסתיים עידן השקיעה – הניצחון לא יושג, אלא רק בדם השהידים – הם אנשי ההקרבה והנתינה. הם אנשים גאים ונדיבים. – אומתי, התבשרי: כבר זורחת שמש העמידה האיתנה. ואנחנו צועדים כהמון להשיב את תהילת העבר."^[152]

תחקיר מיוחד שפרסם המגזין "פורבס ישראל", בנובמבר 2014, שדירג את 10 ארגוני הטרור העשירים בעולם,^[153] דירג את ארגון המדינה האסלאמית כארגון הטרור העשיר בעולם והעשיר ביותר בהיסטוריה של הטרור המודרני.^[154] בראשית דרכה היו תהיות בנוגע לאם הארגון אשר מממנת אותו. סוריה האשימה את סעודיה, קטר וטורקיה. אכן ידוע כי סעודיה תמכה בקבוצות סוניות בשטחה ואילו קטר ידועה כתומכת של רוב הארגונים הג'יהאדיסטיים.^[155] פעילי האופוזיציה הסורית טוענים כי מדובר במזימה איראנית שמטרתה לפגוע בסונים.^[156]

על פי התחקיר, מלבד תורמים פרטיים מרחבי העולם (בעיקר מיליונרים מאזור המפרץ הפרסי),^[157][124] מממן הארגון את פעילותו בעיקר על ידי סחר בנפט, חטיפות ודמי כופר, גביית דמי חסות ומסים, שוד בנקים וביזה, כשעל פי ההערכות נאמדות ההכנסות השנתיות של הארגון בכ-2–3 מיליארד דולר.^[158]

על פי הערכות מודיעין של ממשלת צרפת הוזרמו לארגון מיליארדי דולרים ונשק רב מידי אזרחים תושבי קטר.^[159][160] קטר דחתה טענות אלה אך חשדות אלה נגדה נותרו על כנם.^{[161][160][162]}

הארגון החזיק בכ-60 שדות נפט בעיראק מתוכם הופקו כ-110 אלף חביות ביום אשר הכניסו רווחים של בין שלושה לשישה מיליון דולר. אחד מהלקוחות של ייצוא הנפט הוא משטר בשאר אסד שנלחם בו. בנוסף הארגון מחזיק בכ-45% מעתודות הגז הסוריות, אך ללא יכולת להפיק מהן גז בשלב זה.^[77] הארגון שולט גם בארבע תחנות כוח בסוריה, עם תפוקה פוטנציאלית של 2,310 מגה ואט סך הכול.

הארגון מחרים כספים מאזורים נכבשים, כולל בנקים. על פי הערכות, הוא החרים מהבנקים במוסול לבדה כחצי מיליארד דולר.^[163]

הארגון מממן את עצמו גם באמצעות חטיפות למטרות סחיטת כופר ועל אף התנגדותן של ארצות הברית ובריטניה למתן הכופר, מדינות אירופה ממשיכות לשלם.^[164] צרפת שילמה כופר עבור 4 עיתונאים.^[164] וכך עשתה גם גרמניה.^[165] על פי הערכות, צרפת שילמה כופר של לא פחות מ-43 מיליון דולר מאז 2008 דרך חברות צרפתיות וחברות אחרות.^[164] עם זאת, על פי הערכות, פיטר תיאו קרטיס שוחרר באמצעות גורמים אמריקאים.^[166] כופר הוצע עבור החטוף ג'יימס פולי,^[167] משפחת פולי אף אוימה בידי הממשל האמריקאי שלא לנסות לממן את הכופר.^[168] משפחתו של סטיבן סוטלוף ניסתה לממן בעצמה את הכופר ^{[דרוש מקור]} תוך 8 שנים 120 מיליון דולר הועברו לארגון בידי ממשלות זרות וגורמים פרטיים.^[169]

ישנם סיפורים רבים אחרים של דרישות לכופר.^[170] בלב המלחמה, כורדים רבים ניסו לקנות נשים וילדות כורדיות לפני שיימכרו כשפחות מין.^[171] עם ביסוס הח'ליפה בעיראק נגבו מיסים כמו מס גולגולת,^[172] ומיסים אחרים.^[173]

הארגון מרוויח גם מאות מיליוני דולרים מהברחת עתיקות מעיראק לטורקיה.^[174] בנוסף לכך מוכר הארגון גופות של מתים.^[175]

בעזרת כל אלו הוא מתפקד כמדינה בפועל: הוא משלם משכורת ללוחמיו: כ-400 דולר בחודש לרווק ועוד 100 דולר נוספים לכל אישה. בנוסף, משפחות זוכות למגורים ולדלק בחינם ברחבי המדינה האסלאמית. לוחמי הארגון בעלי אזרחות זרה זוכים לכל התנאים וכן לתוספת הגירה מיוחדת בגובה של 400 דולר בחודש.^[175] הוא תומך ב"קרנות צדקה" לעניים, מנפיק דרכונים, מנפיק מטבעות ועוד.^[176]

לאור התעצמות הלחימה כנגד המדינה האסלאמית ותבוסותיה הקשות בקרבות אשר הביאו להפסד שטחים נרחב ואיבוד שליטה על מיליוני בני אדם, עדכן "פורבס ישראל" ב-2017 את שווי ההכנסות השנתיות שמפיק הארגון. על פי התחקיר בתוך פחות מ-3 שנים איבדה המדינה האסלאמית כ-64% משטחה, אנשיה נסוגו משטח כולל השווה לגודלה של אירלנד והיא תפסה בנקודת זמן זו שטח בגודל של כ-36 אלף קמ"ר בלבד. כמות התושבים בשליטת הארגון הצטמצמה בתקופה זו ב-9 מיליון, וירדה לכ-2.5 מיליון איש בלבד – ירידה של כ-77%. על פי ממצאי התחקיר נפלו הכנסותיו של ארגון הטרור הרצחני בתוך 3 שנים בלבד בשיעור של למעלה מ-90%, מכ-3 מיליארד דולר בשנת 2014 לכ-200 מיליון דולר בלבד בשנת 2017.^[177]

מאחר שרבים מהלוחמים הם רווקים ורוצים להתחתן, יזם הארגון לשכת נישואים בה יכולות נשים שמעוניינות לתת את פרטיהן כדי להינשא לאחד מאנשי הארגון. לאחר מכן, ”לוחמי דאעש יקישו על דלתן ויציעו רשמית נישואים.”^[178] כדי לעודד את הגעתן של הנשים, הארגון הציע לממן את ירח הדבש של הזוג, סיור פעמיים בשבוע מא-רקה שבסוריה עד לאנבאר שבעיראק.^[178]

בתחילה הארגון מנע מנשים להצטרף אליו, בהמשך הוא הראה עניין ברופאות, מהנדסות ומאבטחות.^[179] פורסם כי נערה בת 14 בעלת אזרחות ספרדית ניסתה לחצות את הגבול אל מרוקו יחד עם נערה בת 19, ומשם להצטרף לאחת מזרועות ארגון הטרור.^[180] חדייה דר נחשפה לתקשורת, סיפרה על החלטתה לעזוב את בריטניה לטובת סוריה ושודכה לבעלה בידי אמו. היא החלה להתחזק במהלך גיל 18 כשהתחברה עם גורמים קיצוניים במסגד באזור מגוריה. כך היא לבשה בורקה בעת שהותה בבריטניה. עתה היא מצהירה כי ברצונה להיות ”המחסלת ה-1 של דאעש”^[181] לא ברור איך הצהרה זו עומדת עם גישת הארגון שלא להעמיד נשים בשורות הקרב.^[179] הנשים בעיקר פעילות ברשתות החברתיות, גיוס כספים ונשים וניהול משק הבית. הן ממליצות למצטרפות מה להביא עמן ומזכירות כי ”התפקיד המרכזי של המוהג'ירה (הנשים המהגרות) הוא תמיכה בבעל ובג'יהאד ובהגדלת קהילת האסלאם”. על פי הערכות כשלושים נשים הצטרפו למדינה האסלאמית מהמערב אך הנתונים גדלים.^[179] לפי הערכות בצרפת במהלך חודש אוקטובר גויסו מעל 100 נשים צרפתיות אל הארגון.^[182] בנוסף, ב-9 בספטמבר 2014 פורסם כי חלק מהנשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים בהתאם. תחילה, הקבוצה הוקמה בכוונה לחשוף גורמים עוינים שניסו להסתנן לשורותיה על ידי התחפשות לנשים. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירות סוריות (כ-585 שקל).^[183]

גיוס זרים מתבצע ממגוון מדינות זרות ברחבי העולם. על פי בדיקת עיתון הניו יורק טיימס, טורקיה היא מייצאת מספר אחת של מתגייסים.^[184][185] שר התקשורת לשעבר של כווית פרסם בפורטל "אל-שרק", ”דאעש לא נחת מכוכב אחר. אנשיו גם לא צמחו במערב. הם למדו בבתי ספרינו, התפללו במסגדינו, האזינו לתקשורת שלנו, קראו את ספרינו והושפעו מפתוות (פסקי הלכה) של השייח'ים שלנו” (ynet). לעיתים המתגייסים לארגון עושים זאת במסגרת תיירות טרור.^[186]

בתחילת דרכו של הארגון, קיצוני הארגון הטיפו לנערים במסגדים (כמו מסגד אל-מנאר בקארדיף), תחנות טלוויזיה, בתי כלא ובמסגרת לימודי אסלאם כדי לגייס זרים.^[187] עם עלייתו של הארגון, הגיוס של זרים התבצע בעיקר באמצעות רשתות האינטרנט; טוויטר ויוטיוב הם רק חלק ממערך האינטרנט בו נעזר הארגון.^[188] אומנם חשבונות נסגרים באופן תדיר, אולם לרוב הם נפתחים מחדש לעיתים באותו היום.^[188][189] לדעתן רשויות האכיפה במערב, טוויטר ופייסבוק אינן מנסות להילחם בתופעה.^[190]

הארגון משחרר אסירים מבתי כלא ומשחד קבוצות כמו בדואים כדי לזכות לנאמנותם.^[191] עזפל אשרף, אישר כי יש מספר גבוה מאוד של פושעים, גנגסטרים וקצינים מהכלא.^[192]

על פי הערכות של צבא הגנה לישראל, ארגון המדינה האסלאמית מונה כ-30 אלף פעילים שפועלים בסוריה ובעיראק.^[77] כוח זה ממשיך הן באופן וולונטרי והן בכפייה.^[193] על פי עדות של אחד הלוחמים, חור ג'אפר, סוריה מלאה בזרים, ”יש כאן מכל המדינות בעולם. בריטים, אסיאתים, אירופאים ואמריקנים. מכל מקום” עם זאת הם מצליחים לתקשר זה עם זה.^[194] על פי המרכז הסורי לזכויות אדם, במהלך חודש יולי 2014, הצליחה המדינה האסלאמית לגייס כ-6,000 לוחמים מתוכם מעל לאלף לוחמים זרים. לפני הגיוס הארגון מנה כ-15 אלף איש.^[195] ה-CIA מעריך כי לארגון יש בין 20,000 ל-31,500 לוחמים זרים בשתי המדינות,^[196] נתונים הזהים להערכות של צה"ל. הארגון מעודד בעלי השכלה, הן נשים והן גברים, להגיע ולפעול בו.^[179][197]

על פי נתוני גורמי הביטחון בישראל, נכון לחודש ינואר 2016 התנדבו לשורות הארגון למעלה מ-60 אזרחים ערבים ישראלים – אחד מהם שירת כחייל בחטיבת גבעתי.^[198] חלקם נפצעו ונהרגו,^[199] עם חלקם אבד הקשר וחלקם הוצאו להורג באשמת ריגול.^[138] חלקם חזרו לארץ ונשפטו למאסר.^[200]

בין 2014 ל־2016 עצר השב"כ מעל 100 ערבים ישראלים בחשד שתכננו להצטרף לארגון ולעבור לשטחי פעילותו, ובחשד לתכנון פיגועים בישראל על בסיס אידאולוגיית הארגון, כאשר זוהתה עלייה בתמיכה ובהזדהות עם הארגון בקרב צעירים מקרב ערביי ישראל במהלך שנים אלו. חשש משמעותי קיים מערבים-ישראלים חברי הארגון שישובו לארץ וינסו לבצע פעילות טרור על בסיס הכשרה צבאית שעברו בידי הארגון. בחקירה של אחד מפעילי הארגון שחזר לארץ, עלה שמפקדיו הורו לו להתארגן לפעילות טרור בתוך ישראל, ולחלופין לבצע עבירות שונות של פשיעה חקלאית וגרימת נזק לרכוש כדרך התנגדות למדינת ישראל.^[201]

בגל הטרור של אביב 2022 ביצעו מספר ערבים ישראליים פיגועים קטלניים בשם דאעש: הפיגוע המשולב בבאר שבע שביצע בדואי תושב חמרה בו נרצחו 4 אזרחים בטרם המחבל נורה למוות, ופיגוע הירי בחדרה (2022) בו נרצחו 2 שוטרי מג"ב על ידי שני מחבלים תושבי אום אל-פחם ונהרג על ידי שוטרי ימ"ס ואיש שב"כ שהיו בסביבה.

כאמור אחד מאמצעי גיוס צעירים הן הרשתות החברתיות^[202] ראשית, הארגון נעזר באינטרנט כדי להדריך מצטרפים חדשים ולחשוף אותם בפני המלצות של מצטרפים ישנים. בנוסף באתרים שונים כמו באתר Ask.fm מצטרפים ישנים עונים לשאלותיהם של מתעניינים.^[203]

באוגוסט 2014, בעקבות מותו של רובין ויליאמס יצא ציוץ ”תישרף, רובין ויליאמס (אבל תודה על ג'ומנג'י)”. ציוצים כאלו יוצרים אהדה בקרב הקהל העולמי ואלו גורמים לחשש בקרב מומחים בנוגע ל"מתקפת הקסם" שמקרין הארגון. בהמשך לכך נאמר: ”אני ממש דואג מהאפשרות שאנשים יתחילו לעקוב אחריי בטוויטר כי הם רוצים לשמוע על הסרטים האהובים עליי במקום לשמוע דיווחים על הג'יהאד. אני כאן כדי למסור חדשות, לא כדי לדרג קומדיות רומנטיות”.^{[דרוש מקור]}

במקביל לפעילות ברשתות החברתיות, בוצעו תקיפות סייבר^[204] והופץ עיתון לג'יהאדיסטים בשם דַאבֶּק.^[205]

המדיה החברתית משמשת ככלי נוסף לטרור, האדרת שם הארגון ועידוד גיוס צעירים. עוד בראשית דרכו, הארגון נודע לשמצה בעולם בעקבות פרסום ברשתות האינטרנט. הוא הציג סרטונים בהם עורפים את ראשיהם של חטופים. אחד המקרים היה פרשת חטיפתו ורציחתו של איש העסקים האמריקני-יהודי ניק ברג.^[206] לאחר שסגנו של אוסאמה בן לאדן, איימן א-זוואהירי, מתח ביקורת על אבו מוסעב א-זרקאווי, בטענה שפרסומים אלה גרמו לירידה בתמיכה בארגון בקרב המוסלמים, הופסקו הפרסומים לאלתר.^{[דרוש מקור]} הכוחות המזוינים של ארצות הברית מצאו קלטות וידאו (שלא פורסמו באינטרנט) שבהן צילומים של כ-80 כריתות ראשים של אנשים שנחטפו ונרצחו בעיראק.^{[דרוש מקור]} איימן א-זוואהירי אף מתח ביקורת על הפגיעות הקשות באזרחים שביצע הארגון, אך ביקורת זו לא הביאה לשינוי במדיניות הפגיעה באזרחים.^{[דרוש מקור]} במהלך השנים חזר הארגון לנצל את רשת האינטרנט עבור חשיפה ועידוד צעירים להתגייס אל שורות הארגון. מסיבה זו, לכאורה, העדיפה ארצות הברית לפגוע אווירית בעיראק ולהימנע מתמונות מזעזעות של הלחימה.^[207]

קצת לפני המתקפה בצפון עיראק, ארגון המדינה האסלאמית פרסם מספר סרטונים של עריפות ראשים בידי ג'ון הג'יהאדיסט. בסרטון הראשון פורסם עריפת ראשו של ג'יימס פולי,^[208] שהוחזק ועונה בידי הארגון.^[209] בעקבות הפצת התיעוד של רצח ג'יימס פולי נפתחו קמפיינים כמו #ISISmediablackout שמעודד את הקהל העולמי שלא להפיץ את סרטוני הארגון ובכך למנוע את התרחבותו.^[188] בסוף אוגוסט, החלו משתמשים שונים לכתוב דברי נאצה ולעג לארגון,^[210] ובמקביל ניסו ארגוני ביון בכל העולם לזהות במי מדובר.^[211] בתחילה סברו כי מדובר בראפר בריטי בשם "עבד אל-מאג'ד עבד אל-בארי",^[212] אך מאוחר יותר דווח ב-BBC כי מדובר במוחמד אמוואזי, אזרח בריטי שהיה מוכר לשירותי הביטחון הבריטים.^[213] ביולי 2015, פורסמו הערכות כי ג'ון הג'יהאדיסט, חדל מלהיות חבר בארגון המדינה האסלאמית, ואף נרדף על ידה. זאת לאחר שתקופה ארוכה נעדר מהופעות פומביות כלשהן.^[214]

ב-2 בספטמבר הארגון הוציא להורג את סטיבן סוטלוף,^[215] לאחר שתי עריפות ראשים של שבויי מלחמה – ב-29 באוגוסט, חייל כורדי וב-30 באוגוסט,^[209] חייל לבנוני ויתר חבריו המתחננים לחוס על חייהם,^[216] שלא משכו את דעת הקהל העולמית.^[209] ב-13 בספטמבר הוצא להורג אמריקאי נוסף דייוויד היינס.^[217]

ב-18 בספטמבר הועלה סרטון של השבוי הבא (ככל הנראה), העיתונאי הבריטי ג'ון קנטלי שהבטיח לחשוף פרטים אמיתיים בנוגע למדינה האסלאמית,^[218] על סמך התנהלות הארגון,^[219] קנטלי נכפה לומר את דבריו. ב-20 ביולי אושר בידי מקורות ביטחוניים בבריטניה כי קנטלי עבר התעללויות יחד עם פולי בכלא פרט לכך שהם הוחזקו בתנאי רעב ובחשכה.^[220] בוצע בהם ווטר בורדינג (עינוי טביעה) ולאחר מכן חושמלו באמצעות אקדחי טייזר. בנוסף הם אולצו להתאגרף זה נגד זה, כשהמפסיד עבר עינויים. עינויים נוספים שעברו בידי הארגון כללו שאבח (קשירת הידיים מאחורי הגב ותלייתן באוויר עד לפירוק ידיהם מכתפיהם),^[221] שיטת הצמיג (סביב הרגליים והידיים מכניסים צמיגים, האיש מגולגל ולאחר מכן מוכה), תלייה הפוכה,^[222] שטיח מעופף (הקורבן נקשר ללוח תלוי ולאחר מכן קצוות הלוח מקומרים זה אל זה כדי לכופף את הגב).^[223] כל העינויים, וכן פעולות אחרות שנוקט הארגון כמו שריפת אנשים, נהוגים גם בידי שלטון אסד.^[224]

בינתיים ממשלת איטליה שילמה 2.5 מיליון לירות שטרלינג עבור השבוי פדריקו מוטקה.^[225] הוא פרסם מספר סרטונים נוספים.^[226]

לבד מסרטוני עריפת הראש, ב-17 בספטמבר הוצא סרטון נוסף, המזכיר קדימון לסרט מלחמה הוליוודי, כסרטון אזהרה למשטר אובמה.^[227] ב-16 בנובמבר, פטר קאסיג הוצא להורג.^[228][229] בספטמבר הוצא להורג צרפתי באלג'יריה. באוקטובר הוצא להורג אלן הנינג.^[230] באוקטובר 2014 פורסם סרטון של בת הכורעת רגליה לפני אביה ומוצאת בידיו להורג בשל ניאוף.^[231]

סרטונים נוספים שהופצו היו כריית קברים בידי שבויים,^[232] והטבעת שבויים.^[233]

בינואר 2015 הוציא הארגון להורג בשרפה את מועאז אל-כסאסבה, טייס ירדני שנשבה על ידיו לאחר שמטוסו הופל במהלך גיחת התקפה בסוריה.^[234] הריגתו של הטייס פורסמה רק בפברואר. לפני הפרסום, הארגון ניהל משא ומתן להחלפתו, יחד עם חטוף יפני (שאף הוא הוצא להורג),^[235][236] בשני נידונים למוות האסורים בירדן ומקורבים לארגון. בתגובה לפרסום על הריגתו של הטייס הירדני, ירדן הוציאה מייד להורג את שני המקורבים לארגון שהיו כלואים אצלה, והגבירה את התקיפות האוויריות על מטרות ומתקנים של הארגון.

תשומת לב רבה אל ילדי הארגון עלתה בעקבות פרסום כתבה בבלגיה. בכתבה דווח על נער בן 13, הנחשב לצעיר ביותר מבין לוחמי הארגון ובמקביל פורסמה תמונה של ילד האוחז בובה כרותת ראש משחזר את רצח האמריקאי.^[237] תמונה אחרת שזעזעה את העולם פורסמה בטוויטר ומראה ילד בן 7 מניף את ראשו הכרות של חייל סורי.^[238] אולם לא כל הילדים מגיעים ברצון אל המדינה האסלאמית. רוב הילדים מגיעים למדינה האסלאמית בידי לפחות אחד מהוריהם. לא תמיד זוג ההורים תומך ברעיון, למשל אם סעודית אשר גילתה כי בעלה לקח את שני ילדיה למלחמה ללא ידיעתה לאחר שטען כי הוא לוקח אותם לטיול.^[238]

הארגון ככל הנראה משתמש בילדים בחזיתות השונות. באחד הסרטונים שהועלו לרשת נראים קבוצה של ילדים על משאיות אוחזים בנשק.^[239] בהמשך העלו תמונות של אימוני ילדים וחשיפתם אל הוצאות להורג כחלק מהכנתם לקרב. הם מגייסים ילדים תוך כדי שימוש בשטיפת מוח.

בשנת 2014, בעקבות הצלחותיו של הארגון וחיסולו של הבכיר אבו עבד א-רחמן אל-בילאווי נחשפו פרטים על המבנה של הארגון.^[240] הארגון הצליח בתוך שנה להקים מיני ממשלה בגבולות עיראק–סוריה על השטחים שכבש. פעיל פוליטי מא-רקה אמר, ”בוא נהיה כנים, הם עושים עבודה ארגונית מאסיבית. זה מרשים”. באזורים הנדונים הארגון דיכא את האוכלוסייה ולאחר מכן ביסס את שלטונו. בניית התשתית התבצעה באמצעות מומחים שונים בעולם שמסייעים לארגון.^[157]

עם עלייתו של הארגון, לבד מהח'ליף שעומד כביכול בראש מוסד הח'ליפות, אבו בכר אל-בגדאדי, לא היו מוכרים מנהיגי הארגון. TRAC (קונסורציום ניתוח ומחקר טרור) חשף שלצד אבו בכר אל-בגדאדי עומדים שני סגנים, אבו מוסלם א-תורכמאני (פאדל אחמד עבדאללה אל-הייאלי) ואבו עלי אל-אנבארי, מפקדים בשטח בעיראק ובסוריה, בהתאמה. מתחת לגופים אלו נמצא הקבינט ומועצת מלחמה. על אף ניסיון הארגון ליצור ח'ליפות מאוחדת, הארגון נאלץ לחלק את מפקדתו לשתי זרועות מקבילות, האחת בעיראק והשנייה בסוריה. ארצות הברית מזכה ב-5 מיליון דולר עבור מידע שיביא ללכידת רוצחי אזרחיה, ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף במסגרת חוק למאבק בטרור.^[241]

מבנה ארגוני משוער (עדכני לנובמבר 2014):^[242]

ביולי 2016, פרסם הארגון סרטון המסביר על מבנה ה"ח'ליפות" שלו.^[243] לפי סרטון זה, אל-בגדאדי, המנהיג, נעזר במועצת השורא שלו ובוועדה מיופת כוח, שמקשרת אותו עם משרדי הממשלה והמחוזות של הארגון.

במדינה האסלאמית קיימים 14 משרדי ממשלה: משפטים ותלונות, הטפה (דעוה) ומסגדים, צבא, אוצר (בערבית: بيت المال – "בית הכסף"), חינוך, חקלאות, שלל, משטרת הדת (חיסבה), צדקה (זכאה), ביטחון כללי, תקשורת, בריאות, מחצבים (בעיקר נפט וגז טבעי) ושירותים.

ביולי 2016, המדינה האסלאמית מנתה באופן רשמי 35 מחוזות – 19 מתוכם בתחומי עיראק וסוריה ו-16 הנותרים מחוץ להם.

ב-2018, הנהגת הארגון החליטה על איחוד מחוזות במספר אזורים, וכתוצאה מכך נותרו המחוזות הבאים: עיראק, א-שאם (לבנט – סוריה), ח'וראסאן (מרכז אסיה), מזרח אסיה, מערב אפריקה, סומליה, סיני, לוב, תימן, קווקז, נג'ד ואלג'יר.^[244]

מחוז בגדאד (ولاية بغداد), מחוז אל-אנבאר (ولاية الأنبار), מחוז צלאח א-דין (ولاية صلاح الدين), מחוז אל-פלוג'ה (ولاية الفلوجة), מחוז דיאלא (ولاية ديالى), מחוז צפון בגדאד (ولاية شمال بغداد), מחוז הדרום (ولاية الجنوب), מחוז נינווה (ولاية نینوى), מחוז כירכוכ (ولاية كركوك), מחוז החידקל (ولاية دجلة), מחוז אל-ג'זירה (ولاية الجزيرة), מחוז אל-ברכה (ولاية البركة), מחוז אל-ח'יר (ولاية الخير), מחוז א-רקה (ولاية الرقة), מחוז דמשק (ولاية دمشق), מחוז חלב (ولاية حلب), מחוז חומס (ولاية حمص), מחוז חמאה (ولاية حماة) ומחוז הפרת (ولاية الفرات).

ביולי 2018 הוכר צבא ח'אלד בן אל-וליד, סניף הארגון בדרום-מערב סוריה, כמחוז רשמי של המדינה האסלאמית ושמו שונה אל מחוז חורן (ولاية حوران). באותו חודש, איחדה המדינה האסלאמית את כל מחוזותיה בסוריה למחוז הלבנט (ولاية الشام). בהמשך אוחדו גם כל מחוזות עיראק למחוז עיראק (ولاية العراق).

ערך מורחב – מחוז סיני של המדינה האסלאמית

מחוז סיני (בערבית: ولاية سيناء) של המדינה האסלאמית הוקם על בסיס ארגון הטרור אנצאר בית אל-מקדס (בערבית: أنصار بيت المقدس, תרגום: "נאמני ירושלים"; הגיית השם בעברית: "אנסאר בית אל-מקדיס"), הפועל בחצי האי סיני מאז 2011, לאחר שחברי הארגון נשבעו אמונים ל"מדינה האסלאמית" בנובמבר 2014. מחוז סיני מתרכז בפגיעה בצבא מצרים ובמטרות צבא ומשטר בצפון סיני, אך לעיתים פעל גם נגד ישראל, אותה הגדיר כאויב רשמי. הארגון פוצץ את צינור הגז שבין ישראל למצרים,^[245] חדר לשטח ישראל ב-2012,^[246] וירה רקטות מספר פעמים לעבר ישראל מסיני ומרצועת עזה. מנהיג המחוז הוא שאדי אל-מניעי שעל ראשו הציעה ממשלת מצרים מיליון לירות מצריות. הלוחמים נמצאים במחנה צבאי שהקימו באזור שיח' זוויד סמוך למחנה נמצאים גם מחנות של ארגוני טרור סלפים נוספים. אחד ממייסדי הארגון איברהים מוחמד פריג' נהרג בתקיפה אווירית ואילו מייסד נוסף של הארגון ואליד אל עמר נשבה על ידי צבא מצרים ומצבו לא ידוע. הארגון הצהיר כי עמדתו היא שמפלגת האחים המוסלמים צריכה להנהיג את מצרים ואת עבד אל-פתאח א-סיסי יש להוציא להורג.^{[דרוש מקור]}

ב-1 ביולי 2015 ביצע מחוז סיני פיגוע טרור בסיני שבו נהרגו 64 חיילים מצרים.^[247] המתיחות בין מצרים לארגון החלה עוד מספטמבר 2014, לאחר הצטרפות מצרים לכוחות הלוחמים.^[248] וכן בשל המאבק המתמשך באחים המוסלמים בעקבות עליית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון. שני ארגונים אלו ביצעו מספרים ימים קודמים שלוש התנקשויות בשופטים מצרים והוציאו להורג את התובע הכללי המצרי.^[249] בעקבות הפיגוע התהדקו קשרים בין המצרים ואנשי חמאס ברצועת עזה.^[250]

ב-31 באוקטובר 2015 התרסקה טיסה 9268 של מטרוג'ט מעל סיני. מחוז סיני של המדינה האסלאמית לקח אחריות על ההתרסקות וטען שהפיל את המטוס באמצעות פצצה. בפיגוע נרצחו 224 בני אדם. הארגון אף הפיץ תמונה של ה"פצצה" שהפילה את המטוס.^[251][252]

לפי דו"ח של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, נכון ל-2018 יש במחוז סיני כ-1,000 פעילים.^[253]

ערך מורחב – המדינה האסלאמית בלוב

מחוזות המדינה האסלאמית בלוב (בערבית: ولايات الدولة الاسلامية في ليبيا) הוקמו בהצהרה רשמית של אבו בכר אל-בגדאדי ב-13 בנובמבר 2014. המחוזות (ولاية, וולאיית) שהוקמו הם פזאן (فزان), ברקה (برقة) וטראבלס (طرابلس, טראבלס). הארגון הוקם בעיר דרנה שבמזרח לוב בידי "מועצת השורא של הנוער האסלאמי", שנשבעו אמונים למדינה האסלאמית.

נכון ל-2018 סניף המדינה האסלאמית בלוב מונה בין 3,000 ל-4,000 פעילים. מנהיג הארגון הוא עבד אל-קדר א-נג'די אולם ייתכן שהוא נהרג בספטמבר 2020. המדינה האסלאמית משתתפת במלחמת האזרחים השנייה בלוב ושולטת בעיקר ברצועת החוף המרכזית של המדינה ובה העיר סירת.

המדינה האסלאמית בלוב ידועה בפיגועי תופת ובהוצאות להורג המוניות, ביניהן עריפות ראשיהם של 21 נוצרים קופטים מצרים.^[254]

ארגון חיילי הח'ליפות באדמת אלג'יריה (בערבית: جند الخلافة في أرض الجزائر) התפצל מאל-קאעידה במגרב האסלאמי ב-14 בספטמבר 2014 כאשר מנהיג הארגון, ח'אליד אבו סולימאן (שכונה גם "קורי עבד אל-מאלכ"), הפר את שבועתו לאל-קאעידה ונשבע אמונים למנהיג המדינה האסלאמית, אבו בכר אל-בגדאדי. מאז מהווה הארגון את "מחוז אלג'יריה (בערבית: ولاية الجزائر) של המדינה האסלאמית".

ב-21 בספטמבר 2014 חטפו פעילי המדינה האסלאמית באלג'יריה תייר צרפתי בשם הרווה גורדל בתגובה להשתתפות צרפת בקואליציה הבינלאומית הנלחמת נגד המדינה האסלאמית. ב-24 בספטמבר 2014 פרסמו פעילי מחוז אלג'יריה סרטון המתעד את עריפת ראשו של הרווה גורדל.^[255]

ב-22 בדצמבר 2014 חיסל צבא אלג'יריה את מנהיג המחוז, אבו סולימאן, ושני חמושים נוספים.

לאחר החיסול נותרו באלג'יריה עשרות בודדות של לוחמים פעילים המשתייכים למדינה האסלאמית ומנהלים לוחמת גרילה נגד כוחות צבא אלג'יריה.^[256]

ערך מורחב – בוקו חראם

מחוז מערב אפריקה (בערבית: ولاية غرب أفريقيا) של המדינה האסלאמית הוקם ב-7 במרץ 2015, לאחר שארגון בּוֹקוֹ חַרַאם (בערבית: بوكو حرام; תרגום: "זיוף אסור" או "חינוך אסור") נשבע אמונים למדינה האסלאמית.^[257] בוקו חראם הוקם ב-2002 בידי ג'יהאדיסטים קיצוניים מבני שבט האוסה ובראשם מוחמד יוסוף. בשנת 2009 החל הארגון במרד מזוין נגד ממשלת ניגריה. מרד זה התרחב בהמשך גם לקמרון, צ'אד וניז'ר.

מנהיג הארגון כיום הוא אבו מוסעב אל-ברנוואי. אל-ברנוואי נעצר על ידי מחלקת ביטחון המדינה של ניגריה ב-29 בדצמבר 2016.

ערך מורחב – מחוז ח'וראסאן של המדינה האסלאמית

מחוז חֻ'ראסאן (בערבית: ولاية خراسان) הוקם באופן רשמי ב-26 בינואר 2015 בהכרזה רשמית של דובר המדינה האסלאמית לשעבר, אבו מוחמד אל-עדנאני. המחוז הוקם בידי מולה חאפז סעיד ח'אן, שהיה מפקד בטליבאן הפקיסטני (אנ'), ומולה עבד א-ראוף ח'אדים, שהיה מפקד בכיר בטליבאן האפגני, אחרי ששניהם נשבעו אמונים לאבו בכר אל-בגדאדי.

מחוז ח'וראסאן מגייס אליו פעילים אפגנים, פקיסטנים ואוזבקים – רבים מהם עריקים מהטליבאן.

המדינה האסלאמית באפגניסטן ובפקיסטן נלחמת נגד כוחות נאט"ו, טליבאן, אל-קאעידה, צבאות פקיסטן ואפגניסטן.

מולא עבד א-ראוף, שמונה לסגן מנהיג המחוז, נהרג בתקיפת כטב"ם אמריקאי ב-9 בפברואר 2015. ב-18 במרץ 2015 חיסלו כוחות של צבא אפגניסטן את חאפיז ואחידי, סגן מפקד מחוז ח'וראסאן באפגניסטן, ו-9 חמושים נוספים שהשתייכו למחוז ח'וראסאן.

ב-10 ביולי 2015 התקבלו דיווחים על חיסולו של חאפז סעיד ח'אן, מנהיג המחוז, בתקיפת כטב"ם אמריקאי במזרח אפגניסטן. ב-13 ביולי 2015 פרסמו פעילי המדינה האסלאמית קלטת שמע ובה נשמע, לדבריהם, קולו של חאפז סעיד ח'אן כשהוא מכחיש את חיסולו.

ב-23 ביולי 2016 פוצצו את עצמם שני מחבלים מתאבדים, שהשתייכו למדינה האסלאמית, בהפגנה של בני הזארה בקאבול, בירת אפגניסטן, ורצחו 80 אנשים.^[258]

ב-12 באוגוסט 2016 הודיעה ארצות הברית כי חיסלה בתקיפה אווירית את חאפז סעיד ח'אן.^[259][260] החליף אותו בהנהגת המחוז עבד אל-חסיב.

ב־13 באפריל 2017 התרחשה התקיפה האווירית בננגרהאר, בה ארצות הברית הטילה לראשונה פצצת GBU-43/B על מנהרות של הארגון באפגניסטן. שבועיים לאחר מכן נהרג עבד אל-חסיב בהפצצה של יחידת עילית אפגנית.^[261] אבו סעיד החליף את חסיב בהנהגת הארגון.

ב-25 באוגוסט 2018 נהרג אבו סעיד.^[262]

ב-26 באוגוסט 2021 ביצעו מפגעים השייכים לארגון את הפיגוע בנמל התעופה חאמיד כרזאי.

ערך מורחב – המדינה האסלאמית בקווקז

מחוז הקווקז (בערבית: ولاية القوقاز) הוקם באופן רשמי ב-23 ביוני 2015 בהכרזה של דובר המדינה האסלאמית, אבו מוחמד אל-עדנאני. המחוז הוקם בידי מפקדים מארגון הג'יהאד הסלפי "אמירות הקווקז", שנשבעו אמונים לאבו בכר אל-בגדאדי.

לוחמי המדינה האסלאמית בקווקז נלחמים נגד רוסיה ומבצעים נגדה פיגועים. ב-15 בפברואר 2016 פוצצו מחבלי המדינה האסלאמית רכב תופת בעיר דרבנט שבדאגסטן. בפיגוע נהרגו 2 ונפצעו 17.

מנהיג מחוז הקווקז היה רוסטם אסילדרוב. ב-3 בדצמבר 2016 דיווח שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה כי אסילדרוב נהרג בפשיטה ליד מחצ'קלה שבדאגסטן.

ב-13 בנובמבר 2014 אל-בגדאדי הכריז על הקמת סניף של המדינה האסלאמית בערב הסעודית. סניף זה נקרא מחוז אל-חרמין (בערבית: ولاية الحرمين) על שם שני המקומות הקדושים ביותר לאסלאם הנמצאים באזור זה. קבוצה זו ביצעה שורה של פיגועים בערב הסעודית.

כיום יש בערב הסעודית שני מחוזות רשמיים של המדינה האסלאמית: מחוז נג'ד (ولاية نجد) במרכז המדינה ומחוז אל-חג'אז (ولاية الحجاز) במערבה.

סניף המדינה האסלאמית בתימן הוקם באופן רשמי ב-13 בנובמבר 2014, לאחר שמיליציה חמושה במדינה נשבעה אמונים לארגון. הארגון משתתף במלחמת האזרחים במדינה ונלחם נגד ממשלת תימן, הקואליציה הערבית הנלחמת בתימן בהובלת ערב הסעודית, החות'ים ואל-קאעידה בחצי האי ערב.

סניף המדינה האסלאמית בתימן אחראי למתקפת הטרור במסגדי צנעא ב-20 במרץ 2015, בו נרצחו 142 בני אדם ונפצעו 351. הוא גם אחראי להתנקשות בחייו של מושל מחוז עדן והעיר עדן, ג'עפר מוחמד סעד, ב-6 בדצמבר 2015.

בתימן יש שישה מחוזות רשמיים של המדינה האסלאמית: מחוז עדן אביין (ولاية عدن أبين), מחוז שבוה (ولاية شبوة), מחוז חצ׳רמוות (ولاية حضرموت), מחוז צנעא (ولاية صنعاء), מחוז אל-ביידא (ولاية البيضا) ומחוז אל-לווא אל-אח'צ'ר (ولاية اللواء الاخضر).

מנהיג שלוחת המדינה האסלאמית בתימן הוא אבו בילאל אל-חרבי.

בנוסף למחוזות, ישנם ארגוני טרור, השואבים השראה מהמדינה האסלאמית וסרים למרותה, אך הם אינם מוגדרים כמחוזות רשמיים שלה.

ערכים מורחבים – אבו סיאף, מיליציית מאוט

אבו סיאף (בערבית:جماعة أبو سياف; בפיליפינית: Grupong Abu Sayyaf) הוא ארגון טרור אסלאמי סוני הפועל בפיליפינים ובמלזיה. מייסד הארגון היה עבד א-רג'יק אבו בכר ג'נג'לאני. נכון לאפריל 2021 ההערכה היא שמספר הפעילים בארגון נע בין 60 ל-70 פעילים.^[263] הארגון ונחשב לאחד האלימים והמסוכנים ביותר בפיליפינים. הוא אחראי לחטיפות ולפיגועים רבים, שמכוונים לא פעם נגד תיירים. ב-23 ביולי 2014 מנהיג הארגון, איסנילון הפילון, נשבע אמונים למדינה האסלאמית.

בתחילת 2015 ארגון "ח'לאפת מינדנאו אל-אסלאמיה" (خلافة مينداناو الإسلامية) נשבע אמונים למדינה האסלאמית. בד בבד, שני ארגונים, שזוהו עם המדינה האסלאמית, התאחדו והקימו את ארגון "אנצאר אל-ח'לאפה פיליפינים" (أنصار الخلافة الفلبينية).

באפריל 2016 פורסם בשבועון "א-נבא" של המדינה האסלאמית כי המנהיג אבו סיאף, הפילון, מונה ל"אמיר של כלל כוחות המדינה האסלאמית בפיליפינים".

ב-23 במאי 2017, אבו סיאף פתח בקרב על מאראווי באי מינדנאו נגד כוחות הממשלה לצד מיליציית מאוט, שנשבעה אף היא אמונים למדינה האסלאמית. עם זאת, באוקטובר אותה שנה חיסל צבא הפיליפינים את הפילון.^[264]

ערך מורחב – מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים

מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים (בערבית: مجلس شورى المجاهدين في أكناف بيت المقدس) הוא ארגון טרור פלסטיני ג'יהאדיסטי סלפי, הפועל בחצי האי סיני וברצועת עזה. אחראי לשיגור רקטות וטילים לעבר ישראל. ב-11 בפברואר 2014 חברי הארגון נשבעו אמונים למדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט.

ב-2 באפריל 2015 הקימו פעילי ארגונים סלפים בעזה, המזוהים עם המדינה האסלאמית – כדוגמת "מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים" והסניף העזתי של אנצאר בית אל-מקדס לשעבר – את "חטיבת שייח' עומר חדיד" (لواء الشيخ عمر حديد).^[265]

הסניף הסומלי של המדינה האסלאמית התפצל מארגון א-שבאב, לאחר שעבד אל-קדר מומין, מנהיג כוחות א-שבאב בפונטלנד, נשבע אמונים לאבו בכר אל-בגדאדי ב-22 באוקטובר 2015.

ארגון אנצאר אל-ח'לאפה ברזיל (בערבית: أنصار الخلافة البرازيل) נשבע אמונים למדינה האסלאמית ולאבו בכר אל-בגדאדי ב-19 ביולי 2016. זהו הארגון הראשון באמריקה הלטינית המכריז נאמנות למדינה האסלאמית. הארגון איים לפגוע בספורטאים ובתיירים במהלך אולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016).^[266]

ב-21 ביולי 2016 נעצרו עשרה חשודים בחברות בארגון. לדברי המשטרה החשודים אף דנו באפשרות לבצע פיגועים בריו דה ז'ניירו, לקראת האולימפאידה שנערכה בעיר.^[267]

סקר שנערך בסתיו 2015 הראה אחוזי תמיכה נמוכים יחסית במדינה האסלאמית בקרב מוסלמים מרחבי העולם, כאשר אחוזי תמיכה גבוהים יחסית (בין תשעה לשנים-עשר אחוזים) נמצאו בסנגל, ניגריה, מלזיה ופקיסטן. בטורקיה ובבורקינה פאסו נמצאה תמיכה של כשמונה אחוזים במדינה האסלאמית, ברשות הפלסטינית כשישה וחצי אחוזים (בקרב תושבי יהודה ושומרון נמצאה תמיכה גבוהה יותר מאשר בקרב תושבי רצועת עזה), בקרב ערביי ישראל ארבעה אחוזים, בירדן שלושה אחוזים, ובלבנון פחות מאחוז אחד. אחוזי התנגדות גבוהים למדינה האסלאמית (מעל לשישים אחוזים) נמצאו בכל המדינות המוסלמיות בעולם שנבדקו, למעט פקיסטן.^[268]

סקרים שנערכו ביבשת אירופה^[269] בקיץ 2014 הראו כי כשישה-עשר אחוזים מתושבי צרפת, כשבעה אחוזים מתושבי בריטניה, ובין שלושה לארבעה אחוזים מתושבי גרמניה תומכים/מזדהים ("sympathises") ב/עם המדינה האיסלאמית. עם זאת, צוין גם כי רוב תומכי המדינה האסלאמית הם מוסלמים ממוצא צפון אפריקאי ומהמזרח התיכון שהגיעו לאירופה כמהגרים.^{[דרוש מקור]}

• האזורים הגאוגרפיים: "סוריה הגדולה", "לבנט"
• אל-קאעידה
• הג'יהאד הסלפי
• המתקפה בצפון עיראק (2014)
• המערכה על כובאני
• ג'ון הג'יהאדיסט (מוחמד אמוואזי)
• בוקו חראם
• חמאס
• דינר המדינה האסלאמית

• צור שיזף, דאעש: מסע אל מפתנו של השטן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015
• יורם שוייצר ועומר עינב, עורכים, המדינה האסלאמית: דגל שחור מתנוסס מעליה, תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2015
• ג'ובי ווריק, דגלים שחורים - העלייה של דאעש, הוצאת משכל, 2016
• נטעלי ויינר בניה, 6 מטוסים מול העולם: מי מפחד מדאעש?, באתר ynet, 12 בפברואר 2016
• עוזי רבי ומיכאל ברק, דאעש וחזון המדינה האסלאמית, הוצאת רסלינג, 2021

מדיה וקבצים בנושא המדינה האסלאמית בוויקישיתוף

• ג'קי חורי, השחקן האסלאמיסטי העולה שמדיר שינה מעיני האמריקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
• רועי קייס, הכי קיצוני שיש: מכאן הגיע המחבל מבריסל, באתר ynet, 3 ביוני 2014
• רון בן ישי, אל-קאעידה בדרך ליצירת חליפות אסלאמית, באתר ynet, 11 ביוני 2014
• שבוי שנשבר חשף את ארגון הטרור העשיר בעולם, באתר הארץ, 16 ביוני 2014
• בגרפים ואיורים: אל-קאעידה בדו"ח ביצועים, באתר ynet, 22 ביוני 2014
• יעקב אילון, ‏דאע"ש עם שיר, באתר ‏מאקו‏, 7 באוגוסט 2014
• אוריה כנף‏, הצצה נדירה למפלצות של "המדינה האיסלאמית", באתר וואלה, 13 באוגוסט 2014
• הפנים מאחורי האכזריות. צמרת דאעש נחשפת, באתר ynet, 20 בספטמבר 2014
• איתי זהוראי, איום עולמי: דאעש הוא ארגון הטרור העשיר בכל הזמנים, באתר פורבס ישראל, 13 בנובמבר 2014
• איתי אנגל, "עובדה", ‏בחזית מול דאע"ש, באתר ‏מאקו‏, 22 בדצמבר 2014
• צבי בראל, קבוצות מיקוד, אפקטים מיוחדים ומזכרות: לצד הקרבות, דאעש לא מזניח את המערכה התקשורתית, באתר הארץ, 17 באפריל 2015
• ירון פרידמן, ש' זה שריעה. המילון של דאעש, באתר ynet, 27 במאי 2015
• אדם הופמן ולירן אופק, 'המדינה האסלאמית' ב-4 דקות: הנרטיב המכונן, אתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
• נדן פלדמן, כלכלת עורפי הראשים: איך הפך דאעש לארגון הטרור העשיר בעולם - ומה פוגע בו עכשיו, באתר TheMarker‏, 14 בנובמבר 2015
• לא רק טרור: כך מתכנן דאעש להקים מדינה, באתר ynet, 7 בדצמבר 2015
• איתי זהוראי, כבר לא ארגון הטרור העשיר בעולם: הירידה הדרמטית של דאעש מנכסיו, באתר פורבס ישראל, 27 ביולי 2017
• ירון פרידמן, איפה דאעש?, באתר ynet, 17 בנובמבר 2018
• נמרוד הורביץ, חמאס, דאעש – מה ההבדל?, באתר ynet, 19 בדצמבר 2018
• המדינה האסלאמית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• דאעש (ארגון), דף שער בספרייה הלאומית
• יורם שוויצר, עומר עינב, המדינה האסלאמית: דגל שחור מתנוסס מעליה, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (inss), 2015

המדינה האסלאמית המדינה האסלאמית
מלחמות המדינה האסלאמית	מלחמת האזרחים השנייה בעיראק • מלחמת האזרחים בסוריה • מבצע נחישות טבועה • המלחמה בטרור בסיני
רדיפות והריסות	הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית • טבח סינג'אר • טבח מחנה ספייקר • רדיפת להט"ב במדינה האסלאמית • רדיפת יזידים במדינה האסלאמית • רדיפת שיעים במדינה האסלאמית • רצח נוצרים על ידי המדינה האסלאמית
שלוחות	אסיה אבו סיאף • אוזבקיסטן • ח'וראסאן • מיליציית מאוטה • צבא ח'אלד בן אל-וליד • סיני • מועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בסביבות ירושלים • קווקז • חטיבת שייח' עומר חדיד • תימן אפריקה אלג'יריה • לוב • מדבר סהרה • בוקו חראם • סומליה • מרכז אפריקה • מערב אפריקה
תקשורת	אל חיאת • דאבק • אל-בייאן
פיגועים בולטים	פיגועים בולטים באירופה פיגועי נובמבר 2015 בפריז • פיגועי מרץ 2016 בבריסל • פיגוע הדריסה בניס • פיגוע הירי במועדון הלילה באיסטנבול • הפיגוע במנצ'סטר ארנה פיגועים בולטים באסיה הפיגועים בביירות • הפיגוע בכראדה (2016) • מתקפת הטרור בטהראן • פיגוע ההתאבדות במסטונג • הפיגועים בסרי לנקה • הפיגוע בנמל התעופה חאמיד כרזאי
מנהיגים	אבו בכר אל-בגדאדי • אבו אבראהים אל-האשמי • אבו חסן אל-האשמי • אבו אל-חוסיין אל-חוסייני אל-קורשי • אבו חפס אל-האשימי אל-קורשי

כוחות צבאיים בעולם הערבי
מדינות ריבוניות	אלג'יריה אלג'יריה • בחריין בחריין • קומורו קומורו • ג'יבוטי ג'יבוטי • מצרים מצרים • עיראק עיראק • ירדן ירדן • כווית כווית • לבנון לבנון • לוב לוב • מאוריטניה מאוריטניה • מרוקו מרוקו • עומאן עומאן • קטר (מדינה) קטר • ערב הסעודית ערב הסעודית • סומליה סומליה • סודאן סודאן • סוריה סוריה • תוניסיה תוניסיה • איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות • תימן תימן • צ'אד צ'אד
מדינות עם הכרה מוגבלת	הרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית • רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית הרפובליקה הדמוקרטית הערבית הסהראווית • סומלילנד סומלילנד
כוחות מזוינים אזוריים אוטונומיים	פשמרגה
שחקנים משמעותיים אחרים	המדינה האסלאמית המדינה האסלאמית • חמאס חמאס • חזבאללה חזבאללה • חות'ים חות'ים • היחידות להגנת העם