צבא לבנון (בערבית: القوات المسلحة اللبنانية, בצרפתית: Forces Armées Libanaises) מורכב משלוש זרועות: כוחות היבשה, חיל האוויר הלבנוני והצי הלבנוני. משימת הצבא היא לשמור על הביטחון והיציבות במדינה, להגן על גבולותיה ועל נמלי הים. כמו כן הצבא אמור לסייע במבצעי סיוע וחילוץ, כיבוי אש ועוד. שלוש זרועות הצבא מתואמות במטה משותף, שמשכנו בירזה, ממזרח לבירהביירות. לצבא שש מכללות ובתי ספר ברחבי המדינה, להכשרת החיילים. חלק מהצוערים נשלחים למדינות אחרות לשם הכשרה נוספת. כ-85% מהציוד שמפעיל הצבא הוא ממקור אמריקאי וסובייטי.
ב־1988, לאחר שנשיא לבנוןאמין ג'ומאייל מינה את מפקד הצבא מישל עאון לראש ממשלת לבנון למרות היותו מרוני והשתייכות תפקיד ראש הממשלה באופן מסורתי לסונים, מינה ראש הממשלה הסוני המודח סלים אל-חוס מפקד מוסלמי לצבא, דבר שהביא להתפצלותו בספטמבר 1988 לשני גופים נפרדים.[1]
בזמן מלחמת לבנון השנייה התקיף צה"ל את לבנון מהאוויר, מהים וביבשה. צבא לבנון כמעט לא השתתף בלחימה (אולם לפי צה"ל, מכ"ם חוף של צבא לבנון סייע לחזבאללה לכוון את הטיל שפגע באח"י חנית[2].) אנשי צבא ככל הנראה נפגעו במהלך הלחימה, ואתר האינטרנט של הצבא פרסם שמות של חייליו שנהרגו. לחיל האוויר הלבנוני לא היו כלי טיס שיכלו להתמודד עם מטוסי חיל האוויר הישראלי. לצבא יש תותחי נ"מ, ודוברי הצבא טענו שנעשה בהם שימוש, אך לא דווח על כלי טיס ישראלי שנפגע מאש נגד מטוסים של צבא לבנון.
במאי 2007 התפתח עימות בין צבא לבנון לבין ארגון מוסלמי קיצוני בשם פתח אל-אסלאם, שהתבסס במחנה הפליטים הפלסטיני נהר אל-בארד בצפון המדינה. המאבק נמשך שלושה חודשים, ובמהלכו פונו רוב תושבי המחנה, והצבא השתמש באש ארטילרית ובירי ממסוקים כדי להכניע לבסוף את לוחמי פתח אל-אסלאם.
בתחילת מאי 2008 פרצו קרבות בין לוחמי חזבאללה ותומכי הארגון לבין לוחמים לא-סדירים של סיעות המתנגדות לו. הצבא נמנע מלהתערב בלחימה עצמה, אך התפרס באזורי הקרבות כאשר שככה.
צבא לבנון מתנגד לפעולות צה"ל במובלעות, כולל גיזום עצים שמפריעים לאבטחה סביב הגדר. במהלך אחת מפעולות הגיזום השגרתיות ב-2010, שלא כללה מעבר קרקעי, התרחשה תקרית גבול כאשר צלפים מצבא לבנון פתחו באש על חיילי צה"ל בגבול ישראל-לבנון, ליד משגב עם, הרגו את סא"ל דב הררי, מפקד גדודחי"ר בעוצבת חירם ופצעו קשה קצין נוסף[3]. בתגובה תקף צה"ל את מפקדת הגדוד של צבא לבנון באש טנקים, ארטילריה ומסוקי קרב, והשמיד תשתיות ורכבי צבא. כתוצאה מתקיפת צה"ל נהרגו 4 לבנונים, מהם 3 חיילי צבא לבנון[4]. כבר למחרת המשיך צה"ל בפעילויות הגיזום.
צבא היבשה
צבא היבשה, (בערבית: الجيش اللبناني) מורכב מהכוחות הבאים:
לאחר תקופה ארוכה שבה לא עשה שימוש במטוסים בעלי כנף קבועה, חזר חיל האוויר הלבנוני בשנים האחרונות להפעיל 4 מטוסי הוקר הנטר. כמו כן קיבלה לבנון מארצות הברית מטוס מדגם ססנה 208 קרוון החמוש בטילי הלפייר. מטוס נוסף מסוג זה הגיע ללבנון בשנת 2013.
כמו כן מפעיל חיל האוויר הלבנוני מספר סוגי מסוקים, בהם:
מסוקי הבל שנמסרו לחיל האוויר הלבנוני שימשו בעבר את צבא ארצות הברית. מסוקי הרובינזון נרכשו לאחרונה והם משמשים לאימון. הם מוצבים בבסיס חיל האוויר ריאק שבמזרח המדינה.
היסטוריה
ב-17 בספטמבר 1983 נערכה הגיחה הקרבית האחרונה של חיל האוויר הלבנוני. שלושה מטוסי הוקר הנטר מדגם F.Mk.70 נשלחו לתקוף עמדות דרוזיות. אחד המטוסים נפגע והתרסק, וטייסו הצליח לנטוש בקושי מעל הים. ההנטר השני נפגע קשות ונחת נחיתת אונס. ההנטר השלישי לא שב לבסיסו אלא טס לאקרוטירי שבקפריסין, והטייס ביקש שם מקלט מדיני.
גיוס
בעבר היה נהוג בלבנון גיוס חובה של הגברים הכשירים לשירות למשך שנה. ב-4 במאי 2005 אומצה מדיניות גיוס חדשה, שבמסגרתה קוצר שירות החובה למשך שנתיים לשישה חודשים בלבד, ולאחר מכן יהפוך השירות הצבאי להתנדבותי.
עתידו של הצבא
ממשלת לבנון ערכה הסכמים עם ממשלות ארצות הברית, בריטניה, צרפת, ירדן ומצרים כדי להכשיר את צבאה לעתיד. הממשלה גם שמה לעצמה למטרה לבצע מודרניזציה בצבא ובזרועות הביטחון לאחר נסיגת צבא סוריה משטח המדינה באפריל 2005. בתקופת ראש הממשלהפואד סניורה הועברו כ-400 מיליון דולר בסיוע אמריקני לכוחות הביטחון הלבנוניים, בניסיון לחזק את ממשלתו הפרו-מערבית[5].
.svg)
