החל מתחילת המאה ה-21 עלתה משמעותית מעורבות נשים בתפקידי לחימה בצה"ל, עד למצב שבו מרבית תפקידי הלחימה פתוחים לנשים, ובהם תפקידי טיס, חובלים, שריון, מודיעין שדה, חיל הגנת הגבולות, יחידות מיוחדות ועוד[1]. במלחמת חרבות ברזל, לראשונה מאז קום המדינה לחמו נשים מטעם צה"ל בתוך רצועת עזה[2].
תצפיתניות
במתקפת הפתע על ישראל נהרגו 14 תצפיתניות ובקריות איסוף יבשתי מגדוד 414 בקרב מוצב נחל עוז[3]. 7 תצפיתניות נפלו בשבי. תצפיתניות נוספות ננעלו בחמ"ל והמשיכו כל העת לדווח ולתפעל את האירוע[4][5]. מעדויות שנמסרו לאחר האירוע עולה, שהתצפיתניות התריעו בחודשים שקדמו למתקפת הפתע על ההכנות שעשה החמאס להתקפה, איסוף מודיעין ואימונים חריגים[6][7][8][9]. לדברי התצפיתניות, בכל התקופה הזו סירב הפיקוד הבכיר להקשיב להתרעות[10].
חודש אחרי הטבח, נחנך חמ"ל התצפיתניות החדש של גזרת נחל עוז במחנה רעים[11][12].
טנק של לוחמות השריון מפלוגת פרא, (גדוד קרקל) בהובלת ופיקוד מח"ט הגזרה (גזרת פארן) שנכנס אליו, חבר ללחימה בדרום העוטף בערך בשעה 12:00, לאחר שנסע על זחלים עשרות קילומטרים.
עם הגעת הטנק לגזרה הוכוון הצוות לעבר ארבעה מחבלים במושב יתד והכניע אותם. הצוות המשיך בנסיעה עם הטנק לכיוון חולית, שבר את שער הקיבוץ והתקדם למוקד האירוע שם ניהלו, בשיתוף לוחמים נוספים, קרב במשך כ-40 דקות מול חוליה של 15 מחבלים עד חיסול המחבלים[13][14].
ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע על ישראל, הותקף בא"ח העורף – בסיס אימונים חטיבתי של חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף (מחנה זיקים), ולאחר חילופי אש קשים, נהרגו בקרב על הבסיס שבעה חיילים, מתוכם שלוש לוחמות: סרן אור מוזס, סגן אדר בן סימון, וסמ"ר עדן אלון לוי[19][20][21].
סא"ל ירדן שוקרון, מפקדת גדוד שחר בחטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף, הגיעה בבוקר 7 באוקטובר מביתה שבאופקים אל מפקדת מחוז דרום שבמחנה אורים, לשם חדר כוח מחבלים גדול. בדרכה לשם, שהייתה רצופה חסימות וחילופי אש, אספה שוקרון שני לוחמים מגדוד שחר. בשער המחנה הם ספגו אש כבדה של נשק קל ושל טילי RPG, והושלכו עליהם מטעני חבלה. בקרב שהתפתח במקום הצטרפה שוקרון לכוח קטן, שכלל לוחם מילואים בשלדג וכמה קציני לוט"ר ולוחמים אחרים. והללו הרגו ארבעה מחבלים, שהסתתרו באחת המיגוניות בסוף טיהור המחנה. במקביל לקרב במחנה אורים, הופעל גדוד שחר, שהיה בתעסוקה מבצעית בגזרת בנימין, ללחימה במרחב הדרום, וביממות הראשונות לאחר מתקפת הפתע, הובילה שוקרון את הלחימה של הגדוד במרחב העיר אופקים, בסריקות מבית לבית ובלכידת מחבלים שהסתתרו בעיר והמתינו להזדמנות לרצוח תושבים נוספים. במקביל ללחימה כנגד המחבלים, טיפלו כוחות גדוד שחר גם באירועי הרס שנגרמו מפגיעת טילים שנורו מהרצועה ופגעו בבתי העיר[17][22].
בשבוע הראשון של נובמבר 2023, נכנסו כוחות של החטיבה לרצועת עזה בהיקף רחב, ולדברי מפקד החטיבה אל"ם אלעד אדרי ב-19 בנובמבר, 40 אחוז מהסד"כ של החטיבה שנמצא בתוך הרצועה הן נשים, ובהן מפקדת גדוד (ירדן שוקרון) ושתי מפקדות פלוגה[23]. לפי יומן המלחמה של אתר צה"ל, ב-19 בנובמבר בשעה 17:00 הייתה הפעם הראשונה שבה גדוד מעורב של לוחמות ולוחמי חילוץ נכנס לרצועת עזה, בסיוע לתמרון הקרקעי[24].
הכח בפיקודן מאבטח בסיס לוגיסטיקה (מל"ק) אוגדתי.
בשבוע השביעי למלחמה נכנס צה"ל לבית החולים שיפא בעיר עזה. בין הכוחות שעסקו בחשיפת המנהרות התת-קרקעיות מתחת לבית החולים היה גם גדוד קדם, גדוד מעורב של החטיבה, שכלל בפעילות זו לוחמת אחת, סמ"ר זיו, הלוחמת הראשונה שפעלה במנהרות תת-קרקעיות בעזה[25].
השתתפות נשים בלחימה הקרקעית בשטח עזה
נשים השתתפו בלחימה הקרקעית בשטח רצועת עזה בתפקידים רבים ומגוונים. כוח מגדוד רם נכנס לתוך הרצועה והחל להילחם לצד כוחות החי"ר, וכוח מגדוד שחר של חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף, שהשתתף בהגנה על מוצב הלוגיסטיקה, היה כוח מעורב שכלל נשים. הלוחמות והלוחמים הצטרפו לצוותי קרב חטיבתיים באוגדה 162 וביצעו משימות מגוונות בהן סריקת מבנים ואיתור אמצעי לחימה. הלוחמות והלוחמים הצטרפו ללוחמי צוות קרב חטיבתי 460[26].
בחזית הנוכחות הנשית בשטח הרצועה, נכנסו נשות רפואה כגון רופאות ופרמדיקיות, עם הכוחות הלוחמים, כעשר במספר. בנוסף השתתפו נשים אחרות מפלוגות הסיוע המנהלתי, כגון קצינות לוגיסטיקה.[2][27]
כמו כן, קצינות תקשוב השתתפו גם הן בלחימה ברצועה. ביניהן סרן עדי איצקוביץ שהייתה לקצינת התקשוב הראשונה להיכנס לרצועה, ופיקדה על צומת התקשוב הראשונה אשר חצתה גב"ל ומוקמה בסמוך לקו החוף ברצועה.
חיילות השתתפו בלחימה בחיל הים במגוון תפקידים, כבקריות שליטה ימית[33], וכן כחובלות ולוחמות בספינות קרב[17].
צוות לוחמות מגדוד ברדלס פעל ברצועה, בין היתר לביצוע משימות מיוחדות[34][35].
נשים במילואים
בהמשך למעורבות רבה של נשים בתפקידי לחימה ובמערכות התומכות לחימה, במלחמת חרבות ברזל עלה מאוד שיעור נוכחות נשים בשירות מילואים. אלפי נשים גויסו בתחילת המלחמה בעזה, והן משרתות במגוון תפקידים, בהם ביחידות חילוץ והצלה של פיקוד העורף או הגנה מרחבית בחיל הרפואה והיחידות לוגיסטיות ובמערכות הטכנולוגיות בצבא[36].
בפברואר 2024, לראשונה בצה"ל, בעקבות שירות מילואים במלחמת חרבות ברזל, קיבלה עדי גיגי, בוגרת קורס חובלים וקצינת אלקטרוניקה, דרגת סא"ל במילואים[37][38][39].
נשים נופלות בפעילות מבצעית
מאז הכניסה הקרקעית לרצועת עזה, נפלו בפעילות מבצעית סמ"ר עמר שרה בנג'ו[40] ולוחמת מג"ב שי גרמאי מצטיינת חטיבתית של ספטמבר 2023 שנפלה בפעילות בג'נין ב-7 בינואר 2024[41][42].
נשים במשטרה
סיפורה של רפ"ק מאלי שושנה, מפקדת תורנית בתחנת המשטרה שדרות, בתערוכת סיפורי גבורה באשדוד
שוטרות לקחו חלק משמעותי בפעילות משטרת ישראל עם פרוץ המלחמה, ושש שוטרות נהרגו במהלך פעילותן[43]. רס"ר מור שקורי נהרגה בקרב עם המחבלים על גג תחנת משטרת שדרות במהלך הקרב בשדרות. רב שוטר רווית חנה אסייג, בת 19, נהרגה בקרב עם מחבלים במושב יכיני במהלך הטבח במושב. בהיתקלויות עם מחבלים נהרגו סמ"ר אליונה אסטפנקו, מפקחת קים דוקרקר, רב-סמל מתקדם שרון רחמני שנהרגה בקרב רעים ורס"ם יוליה ווקסר שנלחמה בקרב רעים.
רפ"ק שפרה בוכריס – מפקדת יחידת הסיירות במשמר הגבול דרום. בבוקר טבח 7 באוקטובר החליטה לפעול אף על פי שלא קיבלה פקודה על כך. בשבת בבוקר יצאה רפ"ק שפרה בוכריס עם סגנה פקד רם עמרני, הסמב"ץ רס"ם ברוך אביסהל ורס"ר המשמעת רס"ב יניב כהן לרעים למבצע חילוץ. בוכריס הגיעה עם צוותה בשני כלי רכב פרטיים ולא ממוגנים לאתר בו התקיימה קודם לכן מסיבת הטבע, ובמשך 4 שעות, פעלה לחילוץ והצלה של עשרות צעירים וצעירות[44].
רפ"ק מאלי שושנה – קצינת מתנדבים במרחב לכיש ומפקדת תורנית בתחנת המשטרה שדרות ביום של ההתקפה על מדינת ישראל. לחמה בעת המתקפה יחד עם שוטרי התחנה, וניהלה קרב יריות מול המחבלים במשך שעות ארוכות. במהלך הקרב היא הרגה לפחות ארבעה מחבלים, כאשר חבריה נהרגים לנגד עיניה. כאשר נזרק לעברה רימון היא השליכה אותו בחזרה אל המחבלים[45]. בשלב מסוים היא נפגעה והתחמושת נגמרה. היא ניצלה לאחר שהעמידה פני מתה למשך שעות עד שכוחות הימ"מ הגיעו וחילצו אותה[46].
רפ"ק מורן טדגי – גילתה תושייה והובילה את הלחימה באופקים נגד המחבלים. בפעולתה הצילה חיי אדם רבים[47].
במהלך המתקפה היו מעורבות אזרחיות שנלחמו במסגרת תפקידן כרכזות ביטחון, השתמשו במומחיות הרפואית שלהן או שהצליחו להתמודד מול המחבלים במגוון טקטיקות ולהציל חיים.
ענבל ליברמן – ב-7 באוקטובר 2023 בשעה 06:30, נשמעו בקיבוץ ניר עם אזעקות צבע אדום לכניסה למרחבים מוגנים. ענבל ליברמן, רכזת הביטחון השוטף של הקיבוץ, שמעה רעשים חריגים ליד הקיבוץ, שגרמו לה לשקול מחדש את המצב. היא הכינה תוכנית עבודה חדשה, יצרה מארבים למחבלים והעמידה חברים חמושים על הגדר של הקיבוץ. בזכות ההחלטה המוקדמת הזו, נמנעו עשרות נפגעים בנפש[48]. כיתת הכוננות ניהלה קרב יריות קשה במשך שלוש שעות מול המחבלים שבסופו נהרגו שני מחבלים והשלישי נפצע. כוח צה"ל, שהגיע מאוחר יותר, הסתער על המחבלים שנותרו מחוץ לקיבוץ. כל מי ששהה בקיבוץ ניצל. ב-18 באוקטובר 2023 בעת ביקור נשיא ארצות הבריתג'ו ביידן בישראל, הוא נפגש עם ניצולים ממתקפת הפתע על ישראל ובהם עם ליברמן[49][50].
רחל אדרי – בבוקר 7 באוקטובר פרצו לביתה של רחל אדרי ובעלה חמישה מחבלי חמאס, ניפצו את החלונות, שברו את הניידים, והשתלטו על בני הזוג. למחבלים היה נשק רב, לרבות רימונים, רובי סער AK-47 וטיל לאו. המחבלים היו בבית 19 שעות, ובמהלכן הגישה להם רחל עוגיות, קפה ושוחחה עימם. היא הלכה לשירותים מספר פעמים, על מנת שהשוטרים יוכלו להבחין בה, כאשר בכל פעם אחד המחבלים היה מלווה אותה. בנוסף, היא חבשה את אחד המחבלים שהיה פצוע. כשנלקחה כמגן אנושי על ידי מחבל למשא ומתן עם השוטרים כשהיא מאוימת באמצעות רימון יד לא נצור, היא סימנה לבנה ולשאר השוטרים שמחוץ לבית כמה מחבלים יש בביתה (5) בתנועה נסתרת באצבעות ידה[51][52]. ב־2 בלילה שוחררו בני הזוג על ידי שוטרים שפרצו לדירה תוך קרב וחיסלו את המחבלים. עם השוטרים ששחררו אותם היו ארקדי שוסטר, ויונס, קצין מג"ב. בנם של הזוג, פקד אביתר אדרי נאלץ להישאר בחוץ בגלל מעורבותו הרגשית[53][54][55].
מיכל אלון – אם ל-10 ילדים, אחות אונקולוגית במקצועה, הגיעה עם משפחתה ובעלה הרב לחגוג עם החיילים את שמחת תורה בבסיס זיקים. במהלך מתקפת הפתע על ישראל היא ספגה 3 כדורים מטווח קצר, אך הצליחה להדריך את הלוחמים כיצד לטפל בחבריהם הפצועים, ובכך הצילה את חייהם. למרות הפגיעות שספגה היא הצילה חיים של חיילת שנפגעה בראשה.[31][56] במהלך חודשי המלחמה טסה אלון למסעות הסברה רבים בברזיל ובארצות הברית.
נירה שפק – ניהלה חמ"ל מאולתר בממד בביתה בכפר עזה והשתמשה ברשת קשריה עם כוחות צה"ל וההתכתבות עם משפחות בקיבוץ כדי לכוון את כוחות צה"ל אל הבתים בהם שהו מחבלים. לאחר פינוי משפחתה, נכנסה שוב עם כוחות צבא וסייעה בפעולות הצלה וזיהוי גופות[57].
טלי חדד – בת 48 מאופקים ואם לשישה ילדים, עודדה את בנה, לוחם צה"ל, לצאת עם נשקו להציל חיי אדם. יצאה אחריו, התניעה את רכבה ונסעה שוב ושוב למוקד הלחימה כדי לפנות פצועים כאשר היא היחידה שפעלה בזירה למטרה זאת. הצליחה לפנות 14 פצועים תחת אש לתחנת מד"א בעיר, בהם גם בנה[58].
עמית מן – פרמדיקית, בת 26. במשך 6 שעות הייתה נצורה במרפאה בבארי וטיפלה בפצועים. הצילה חיים עד שנהרגה בטבח בבארי[59].
לי נוי ויזמן – חובשת ונהגת אמבולנס שפינתה והגישה טיפול רפואי לעשרות פצועים תחת אש באופקים כחלק מפעילותה הקימה נקודת פינוי וטיפול בתחנת אופקים.
נילי מרגלית – אחות, תושבת ניר עוז, שנחטפה עם עשרות מתושבי קיבוצה למנהרות החמאס. שם העניקה טיפול רפואי לחבריה לשבי, בעיקר לקשישים שבהם.
נסרין יוסף – אם משפחה דרוזית ממושב יתד. הצילה את המושב מפגיעת מחבלים כאשר חקרה מחבלים שנשבו בחצר ביתה והוציאה מהם מידע לגבי מיקומם של מחבלים אחרים במושב ולידו והעבירה אותו לחיילים[60].
שגית לוי גלפרב – הצילה את תושבי קיבוץ ארז כראש צוות החירום היישובי כשמיהרה לפתוח את החמ"ל של הקיבוץ עוד בתחילת ההתקפה כששמעה בנוסף לירי הרקטות וירי הנק"ל את האזעקה שבמושב נתיב העשרה הסמוך והזהירה את אנשי הקיבוץ כשהיא מורה להם מאמצעי התקשורת של החמ"ל להיכנס לממ"דים ומנהלת את קשר עם כיתת הכוננות של הקיבוץ שהתאחדה עם זו של קיבוץ אור הנר הסמוך לקרב עם המחבלים. כמו כן הצילה נער ונערה שהתארחו בקיבוץ כשהבריחה אותם אל הממ"ד של ביתה תוך סיכון מירי המחבלים[61][62].
אלימות מינית בטבח שבעה באוקטובר
הלווייתה של מיכל רואימי שנרצחה במסיבת הטבע ברעים, 15 באוקטובר 2023
לאחר מתקפת הפתע על ישראל הגיעו לידי הצבא סרטונים ממצלמות החמאס ועדויות על התעללות במבוגרים, ילדים, ונשים, כולל אונס נשים, שקדמה לרצח או לחטיפה[63][64][65][66].
פרופ' רות הלפרין-קדרי, טוענת שהמתקפה המכוונת ומעוררת האימה נגד נשים וילדים, שכללה עינויים ואונס, הייתה יעד מרכזי מתוך מטרה להפיץ פחד ואימה, והוא חלק משימוש בפשעים נגד נשים כנשק במלחמה.[64]
עו"ד ענת טהון אשכנזי כתבה שהשימוש בנשים כנשק מוכר כפשע מלחמה, ויכול להוביל לרצח עם.[64][67]
הדיווחים על אונס ואלימות מינית מבוססים על עדויות מניצולים מהטבח במסיבת הטבע ליד רעים, וממקומות אחרים בהן היו עדויות לאונס נשים לפני שהן נרצחו או נחטפו, עדויות של המחלצים, ראיות פורנזיות התואמות לעינויים ואונס וכן סרטונים שצולמו על ידי חמאס וחלקם אף עלו לרשתות החברתיות ולטלגרם על ידי פעילי החמאס עצמם[64][67][68][69].
חטיפת נשים
הפגנה למען השבת החטופים הישראלים בעזה, שהתקיימה מול הקריה בתל אביב
במהלך מתקפת הפתע על ישראל חטפו המחבלים אזרחים, בהם זקנים, נשים ילדים וגברים, והובילו אותם לשבי בעזה.
ישנם דיווחים על מקרי אונס ופגיעות מיניות בחטופים[70][71].
אחד המקרים המתועדים מהחטיפות הוא חטיפת נועה ארגמני, אישה ישראלית בת 25, שנחטפה על ידי חמאס ממסיבת הטבע ברעים. באחד הסרטונים הראשונים שפורסמו מהטבח של חמאס, היא נראית נחטפת באופנוע כשהיא צועקת "אל תהרוג אותי!" כאשר זרועותיה מושטות לעבר חברה אבינתן אור, שנחטף גם הוא[72]. חטיפתה של ארגמני הוצגה בעמוד הראשון של מהדורת ה-8 באוקטובר של Mail on Sunday (אנ'). ב-8 ביוני 2024 חולצה ארגמני במבצע ארנון ממחנה הפליטים נוסייראת.
באחד הסרטונים נראית יפה אדר, בת ה-85, שנוטלת תרופות מצילות חיים באופן יום-יומי, נלקחת לשבי חמאס ברצועת עזה[73][74]. ב-24 בנובמבר שוחררה יפה במסגרת הסכם הפסקת האש. נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, התייחס לכך בנאום תמיכה בישראל שנשא[75].
בסרטון אחר נראית שני לוק, ישראלית-גרמנייה, מושכבת בטנדר בעירום חלקי ומובלת ברחובות עזה כאשר הקהל יורק עליה[76][77]. ב-30 באוקטובר עדכן צה"ל את משפחתה כי היא לא בחיים, כיוון שנמצאה עצם מבסיס הגולגולת של לוק שמעידה על מותה[78]. גופתה של לוק אותרה והושבה לקבורה בישראל לאחר מעל 7 חודשים, ב-17 במאי 2024.
בסרטון נוסף נראים מחבלי חמאס דוחפים בברוטליות את נעמה לוי, תצפיתנית בת 19, חטופה פצועה לרכב[79].
נשים בעורף
חמ"ל אזרחי – איסוף ציוד עבור חיילי צה"ל ומפונים, אוקטובר 2023
נשים רבות בעורף חוו פגיעה כלכלית עקב ההאטה במשק שנוצרה במהלך המלחמה. אימהות התקשו לשוב לעבודה כיוון שהמסגרות לילדים הושבתו או נוהלו במתכונת חירום חלקית. נשים רבות נאלצו לעקור ממקום מגוריהן עקב פינוי יישובים. נשים עצמאיות או בעלות עסק חוו פגיעה כלכלית קשה עוד יותר עקב אי יכולת לתפעל את העסק עקב המלחמה[80]. עוד נמצא כי נשים רבות הוצאו לחל"ת וייתכן כי ההשלכות הכלכליות של המלחמה על שוק העבודה השפיעו יותר על נשים מאשר על גברים[81][82].
הנצחה והוקרה
גבורתן של נשים במלחמה זכתה להתייחסות תקשורתית, בכתבות, ראיונות ותוכניות דוקומנטריות.
בחודש מאי, 2024 עלה לרשת לאחר עבודת מחקר של פורום דבורה, שיזם כתב והפיק את הפרויקט, אתר ייעודי לכבודן של גיבורות ישראל לציון הנשים ששרתו ולחמו ולזכר הנופלות. האתר "גיבורות ישראל", מתייחס לנשים בלחימה, לנופלות ולהיסטוריה של פעולות שהובילו נשים באופן שנועד לשמר את הזיכרון הקולקטיבי ואת חשיבותן של נשים למאמץ המלחמתי[83].
_%D7%A4%D7%A8%D7%99_-_%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%93%D7%99-9_-_02.jpg)
_%D7%A4%D7%A8%D7%99_-_%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%AA_%D7%93%D7%99-9_-_23.jpg)
.jpg)
