מארב צבאי הוא צורת קרבצבאית בה הצד התוקף משתמש ביתרון שבהסתתרות או באלמנט ההפתעה כדי לתקוף את הצד השני באופן לא צפוי. צורת קרב זו מעניקה יתרון לכוח התוקף (ברוב צורות הקרב האחרות היתרון נמצא בצד הכוח המגן) כיוון שהוא בוחר את זמן ההתקפה ואת תנאי השטח הנוחים לו. מארב יכול להתקיים במהלך מתקפה (על ידי משיכת כוח מתגונן לתוך שטח בו ממתין לו מארב) או במהלך מגננה. מארבים יכולים להתבצע ביבשה, בים, ומאז ראשית התעופה גם באוויר. מארב הוא צורת הקרב המועדפת בלוחמת גרילה.
המארב היה בשימוש לאורך כל ההיסטוריה, החל בציד בתקופה הפרה-היסטורית, עבור בלוחמה העתיקה וכלה בלוחמה המודרנית. המארב אינו משמש רק למלחמה, גם כוחות משטרה מבצעים מארבים (כגון מארב לעברייני תנועה). ישנם בעלי חייםטורפים רבים התופסים את מזונם באמצעות מארב.
ביצוע מארב
תכנון
מודיעין, בין אם נקודתי על תנועת אויב ובין אם על שגרתו, עשוי לתרום רבות להצלחת המארב. היתרון ממנו נהנה הכוח האורב מאפשר לקיים יחס קטן, יחסית לצורות קרב אחרות, בין התוקף (האורב) למתגונן (המופתע). עם זאת, בתכנון מארב עדיין השאיפה היא ליתרון מספרי מהותי של הכוח האורב על הכוח המתגונן, על מנת להימנע ממצב בו הכוח המתגונן מצליח להפוך את הגלגל, ולהשמיד או לפחות להבריח את הכוח האורב.
בחירת מקום המארב לוקחת בחשבון את שני הנתונים הראשונים. ישנם מצבים בהם נתיב התנועה של האויב ודאי או קרוב לוודאי (כמו בתנועה במעבר הכרחי בין הרים) ומצבים בהם לא ניתן לחזות בדיוק את נתיב תנועת האויב. במקרה של נתיב ודאי ייבחר מקום המארב במקום בו האויב נמצא חשוף ביותר ואילו האורבים מוסתרים ביותר. במקרה של נתיב לא ידוע, יבחר מקום המארב על פי ניתוח הסתברותי של תנועת האויב הצפויה, תוך "הקרבה" מסוימת של המסתור של המארב לצורך שיפור יכולת התצפית שלו.
במקרים של נתיב ודאי ניתן אף לקבוע מראש את המיקום של הכוחות האורבים ואף לבצע חלוקת גזרות ירי מראש.
הכנה
כניסת כוח למארב צריכה להיות מוסתרת מעיני האויב. פריסת כוח לקראת מארב כוללת הטמנת מלכודות אם תוכננו, הכנת עמדות ועמדות חלופיות, הצבת הכוח בעמדות, הסוואתו. לאחר שהכוח ממוקם מחולקות גזרות הירי והכוח ממתין לאויב הצפוי. משך ההמתנה תלוי במודיעין על האויב, עשוי להמשך בין מספר דקות (במקרה של מודיעין מדויק) עד מספר ימים. על הכוח האורב לשאת אספקה לתקופת ההמתנה, שכן תספוקו מבחוץ עלול לחשוף את המארב.
ביצוע
הפעלת מארב מתחילה בירי ופיצוץ חומרי הנפץ (אם הוכנו מבעוד מועד), באופן שיפגע ככל האפשר בכוח המותקף, או הסתערות על האויב (במארב מזנק). המארב מופעל כאשר האויב מגיע אל גזרות הירי שתוכננו מראש, תוך ניסיון לגרום כמה שיותר פגיעות באויב. אם כוחות האויב אינם מושמדים בתוך זמן קצר, מפקד המארב יעריך מתי התנגדותם נחלשה מספיק על מנת לבצע הסתערות סופית שתוודא את השמדתם או כניעתם.
מארב ציר - שיטת מארב בה הכוח התוקף מפוצל לשני חלקים כאשר כל צוות יושב בצד אחר של נתיב התנועה של האויב מוסווה היטב, בנקודה בה הציר נשלט היטב ממיקום המארב. על פי אות מוסכם, הכוח תוקף את הצד המתגונן עד להיחלשות משמעותית, ואז מסתער ומכתר את הצד המתגונן המופתע משני צדדיו. בדרך כלל תחילת ההתקפה תתמקד בקצוות הקדמי והאחורי של הכוח המתגונן, על מנת למנוע ממנו לסגת או להמשיך ולהתקדם.
היתרון הבולט של שיטה זו ההוא יכולת הניטרול והכיתור המהיר משני הצדדים. חסרונה הוא שהשיטה עתיקה ומוכרת, כך שכוחות שצפויים לעבור בצירים מודעים לאפשרות של מארב, נוקטים אמצעי זהירות, מתכוננים ומתמגנים לאפשרות כזו. חיסרון נוסף הוא האפשרות לירי דו-צדדי בין הכוחות האורבים, שסכנתו גדולה במיוחד בעת מארב לילה.
מארב צלפים - צלפים (ולעיתים גם קלעי סער) מתמקמים בעמדה מוסווית החולשת על שטחי מפתח, ומחכים שהאויב יחשוף את עצמו, ואז יפגעו בו באמצעות ירי צליפה מדויק מרחוק.
מארב נ"ט - מארב שמבוצע על ידי חי"ר או יחידות סיור מהירות כנגד יחידות רכובות, ובפרט יחידות מבוססות רק"מ. המארב מנצל את העובדה שליחידות רק"מ יכולת תצפית מוגבלת, ואינן יכולות להסתתר. המארב מתבצע על ידי ירי מטח של טילי נ"ט מטווח ממנו קשה מאוד לרק"מ לזהות את האורבים. שיטה נוספת היא הצבה של משגרי נ"ט או תול"רים על גבי רכבי סיור מהירים אשר משנים את מיקומם לאחר כל ירי. בדרך כלל לאחר מטח אחד או שניים הכוח האורב ינתק מגע שכן עצם זיהוי מקור הירי מעמיד את הכוח האורב בסכנת השמדה.
בכל פעילות צבאית עיקרית, אם במהלך לחימה ואם בפעילות ביטחון שוטף, ההנחה היא כי האויב ינסה לטמון מארבים. היקלעות למארב היא המצב הקשה ביותר שכוח צבאי עשוי להגיע אליו, ולכן ננקטות פעולות רבות להתמודדות עם אפשרות זו.
פעולות מנע
הדרך המועדפת היא למנוע את המצב בו כוח יקלע למארב. דרך הפעולה כוללת מספר שיטות עיקריות:
מניעה - בעת לחימה, ינסה כל אחד מהצדדים הלוחמים להסתיר את תנועת כוחותיו, ולמנוע מהצד השני מודיעין באשר לתנועה מתוכננת. בפעילות בט"ש, הכרוכה בתנועה רבה לאורך צירים ידועים מראש הכוללת סיורים, העברת אספקה, שינוע כוחות וכדומה, לא ניתן למנוע לחלוטין מהאויב מודיעין על תנועת הכוחות, אך ניתן לצמצם אותו.
הטעיה נועדה לגרום לאויב להניח מארבים במקומות ובזמנים לא נכונים. דרך לעשות זאת היא שינוי תכוף של נתיבים וזמנים ("שבירת שגרה"), ובניית משימות כך שלא ניתן יהיה לצפות מראש את השלבים בהן.
איתור - בדיקה מראש, באמצעות ניתוח פני השטח, מאפשרת לזהות זירות מתאימות למארבים. האיתור מתמקד בתצפית למקומות אלו או אף סיור אליהם על מנת לגלות מראש מארבים או הכנות שמתבצעות למארבים.
ייזום מתבצע תוך כדי תנועה על ידי ירי אקראי לשטחים שולטים על ציר התנועה, באותן הזירות שאותרו באמצעות ניתוח פני השטח. המטרה בירי זה היא לגרום לכוח שהציב מארב לחשוב שהתגלה, ולפעול שלא בהתאם לתוכנית המארב ובטרם זמן.
מבנה - תנועת הכוח מתבצעת באופן שימנע עד כמה שאפשר פגיעה בחלק גדול ממנו בו זמנית. כאשר מדובר בכלי רכב בודד כמובן שאין אפשרות כזאת, אך כל כוח שמורכב משני חלקים או יותר ינוע כאשר חלקיו השונים מרוחקים זה מזה במידה מספקת.
כאשר מדובר בתנועה של יחידה גדולה יחסית, למשל שיירת אספקה, תאובטח השיירה מהחזית ובסופה. בתנועה של כוחות צבא גדולים בלחימה יוקצה כוח קטן כ"משמר קדמי" שינוע הרבה לפני הכוח העיקרי, ינסה לאתר מארבים או להפעיל אותם כשאינם מודעים לגודל היחידה שנעה לעברם, ומעניקים ליחידה הגדולה זמן להיערך לקרב. בנוסף, קיים גם "משמר אחורי" שנועד למנוע סגירת מלכודות על כוחות גדולים ולהותיר להם נתיב נסיגה. משימת "משמר קדמי" נחשבת למשימה מסוכנת ביותר, ובדרך כלל יוקצו לה חיילי עילית שיוכלו להיחלץ ממארב או להחזיק מעמד עד להגעת עיקר הכוח.
גיבוי הוא כוח שנמצא בכוננות בעת תנועה מבצעית של כוח אחר, על מנת לסייע לו באם יקלע למארב או לכל קרב אחר. ככל שהסיכוי לקיום מארב מוערך כגדול יותר, יכיל כוח הגיבוי אמצעים רבים ומגוונים יותר (למשל סוללת ארטילריה או מסוק קרב בכוננות)
ניהול קרב
המציאות היא שלא כל המארבים מצליחים, וניהול נכון של ההגנה עשוי להציל את הכוח שנקלע למארב, ובנסיבות מסוימות אף להפוך את הגלגל ולהפוך את הטורף לנטרף. כוח יכול להבין שנקלע למארב עוד בטרם המארב הופעל. ישנם סימנים מובהקים לקיומו של מארב: זיהוי חסימה על ציר, שינוי בנוף, רעש מתכתי, אירועים או עצמים חריגים בנתיב התנועה - כל אלה מעידים על אפשרות קיומו של מארב. הפעולה הראשונה אותה יכול לעשות מפקד כוח שחושד כי נכנס למארב, היא לנהוג כאילו המארב כבר הופעל, ובכך להרוויח זמן יקר ולחסוך באבידות.
הפעולה הראשונה שכוח צבאי עושה בכניסה למארב תלויה מאוד בסוג הכוח - רגלי, רכוב, ימי או אווירי.
כוח רגלי שנכנס למארב ישתטח על מנת לצמצם במהירות את היכולת לפגוע בו, וינסה לזהות את מקורות הירי על מנת לתפוס מחסות יעילים. במקביל ידווח הכוח לדרג שמעליו כי נתקל בירי ואת מיקומו. מפקד הכוח יבצע הערכת מצב מהירה, שעיקרה כיווני הירי ועוצמתו, טווח לאויב, ומצב הכוח שבפיקודו (הרוגים ופצועים). בהתאם להערכת המצב יפעיל את הכוח שבפיקודו באחת מהאפשרויות הבאות:
נסיגה - תוך חיפוי, או בריחה.
ניהול קרב הגנה או השהייה - במקרים בהם מצב הכוח סביר והערכת המפקד כי יוכל להחזיק מעמד עד להגעת תגבורת.
כניעה - כאשר המצב "אבוד", על מנת לנסות והציל את שארית אנשיו ממוות.
כוח רכוב לא יכול לצמצם במהירות את פגיעותו, ולכן התגובה המיידית היא היחלצות מהירה לאחור, ובכך לצאת משטח ההריגה. כאשר זה לא ניתן לביצוע, הפניית חזיתות הרכבים אל מקורות הירי ובכך להגדיל את המיגון על הרכבים (חזיתות של רק"מ מוגנות יותר משאר חלקיו, אך גם ברכבים שאינם ממוגנים המנוע הנמצא בחזית מספק מיגון מסוים).
