רבי שמואל בן הושענא

מדינה	האימפריה הפאטמית
מקום פעילות	ארץ ישראל, סיציליה, דמשק, קהיר
השתייכות	ישיבת ארץ ישראל
תלמידיו	רבי נתן אב הישיבה
בני דורו	רבי שמריה בן אלחנן.
חיבוריו	יוצרות רבי שמואל השלישי, מגילת מצרים
אב	רבי הושענא
צאצאים	בנו – רבי אברהם הרביעי בחבורה, נכדו – רבי עלי המומחה, נינו – רבי יהושע החבר

רבי שמואל בן הושענא (מכונה גם רבי שמואל השלישי) היה פייטן ומשורר ארץ ישראלי ואחד ממנהיגי ישיבת ארץ הצבי בשלהי המאה העשירית ובתחילת המאה האחת עשרה. קורות חייו נלמדו מתוך ממצאי גניזת קהיר. כתב מערכות יוצר לכל שבתות השנה ולמועדים, וכן פיוטים מסוגות נוספות. בתקופות קדומות, נאמרו פיוטיו בקהילות יהודיות בארץ ישראל, מצרים, ספרד, צפון אפריקה וסיציליה.

אין מידע על שנות חייו המוקדמות של רבי שמואל. בשנות השבעים של המאה העשירית הוא נשלח על ידי רב יוסף גאון לקהילת פלרמו שבסיציליה כדי לאסוף כספים לטובת הישיבה הארץ ישראלית. כבר בתקופה זו היה רבי שמואל אישיות חשובה וכל הנהגת הקהילה המקומית התקבצה לאספה בראשותו של ”כבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא שמואל בן כבוד מרנא ורבנא הושענא”.^[1]

כבר ברבע האחרון של המאה העשירית עסק רבי שמואל בחיבור פיוטי יוצרות רבים עליהם הוא חתם באקרוסטיכון "שמואל החבר", תואר שמעיד על כך שכבר אז רבי שמואל השתייך להנהגת ישיבת ארץ ישראל ונסמך על ידי ראשי הישיבה לשמש דיין ומנהיג בקהילתו מטעם הישיבה הארץ ישראלית.

בשנת 972 נערכו בארץ ישראל קרבות בין החליף הפאטמי, אבו תמים מעד אל-מועיז, שהגיע מקירואן וכבש את מצרים וארץ ישראל, לבין יוחנן הראשון צימיסקס, קיסר האימפריה הביזנטית ובעל בריתו אלפתכין מושל דמשק. הביזנטים רצו לגרש את יהודי ירושלים. בעקבות המאורעות חיבר רבי שמואל שיר שבו הוא מתאר את הגעתם של שלשה מלכים: אחד מהמערב (אל מועיז שמוצאו מקירואן שבמגרב), אחד מהמזרח (אלפותכין שבא מדמשק השוכנת ממזרח לא"י) ואחד "איש שעיר" (יוחנן צימסקס הביזנטי שכונה איש שעיר על בסיס הזיהוי בין אדום לנצרות). רבי שמואל המשיך לתאר את השטנה והקנאה של הביזנטים לעם ישראל, ואת רצונם לגרש את יהודי ירושלים, וסיים בתפילה להגעת המשיח שיבוא ויאבד את שונאי ישראל.

לפני שנת 1001 התמנה רבי שמואל לכהן כ"רביעי בחבורה" בישיבת ארץ ישראל.^[2]

בשנה זו כתב רבי שמואל שיר על הצלת הקהילות היהודיות משני צוררים, אחד במצרים ואחד בארץ ישראל. אין מידע ברור על כל השיר, אך רוב החלק העוסק בהצלה מהצורר הארץ ישראלי שרד. בחלק ששרד כותב רבי שמואל שהצורר (כנראה פקיד נוצרי שמונה על ידי השלטון הפאטמי בארץ ישראל), פגע בקהילות השונות בארץ ישראל: ”נווי אשקלון שידד, ובני עזה גידד, וקהל חצרים השסה, ואנשי צור הגלה”. הקהילות היהודיות ניצלו לאחר שהח'ליף הפאטמי (כנראה אל-חאכם באמר אללה) שלח מכתב ודרש להפסיק את הרדיפות נגד היהודים. המכתב הגיע ב”ביום רביעי מכוון, בסוף חודש מרחשוון”, בלשונו של ר' שמואל, והכוונה היא ליום רביעי האחרון של חודש חשוון שבאותה שנה חל בתאריך 19 בנובמבר 1001.^[3] רבי שמואל שלח שיר זה לנמען בשם רבנא אברהם כדי שיפיץ את סיפור הנס בקהילתו. רבי שמואל שלח לרבנא אברהם גם אגרת שבה פירט שמות של נכבדים שהוא חפץ שרבנא אברהם יראה להם את השיר: ”שלח אחר רבנא הלל ותלמדהו אותם בפרושם יפה יפה שיאמר אותם לפני השר ישמרהו צורו, ואם יאמר אותם לפני השר רבי משה יוסיף לו כי האיגרת הזו היא.^[4]”^[5]

לאחר מינויו של רבי שמואל לרביעי בחבורה, הוצע לו לתמוך במתחרהו של הגאון המכהן רבי שמואל בר יוסף, ובתמורה הוא יקודם למשרת "השלישי בחבורה" שהיא המשרה החשובה ביותר בהיררכיה לאחר משרותיהם של הגאון ואב בית הדין. רבי שמואל שמר אמונים לגאון המכהן וסירב להצעה המפתה. במכתב ששלחו הגאון רבי שמואל הכהן בר יוסף ואחיו רבי חנניה אב הישיבה הם משבחים את נאמנותו של רבי שמואל.

למרות סירובו להתמנות לשלישי באמצעות קשר נגד הגאון המכהן, כעבור תקופה קצרה הוא התמנה לכהן כשלישי, כנראה בשל פטירתו של אחד מבעלי התפקידים בישיבה או עזיבתו. כבר בכ"ד בחשוון ד'תשס"ד (10 בנובמבר 1003) הוא חתם כ"שמואל השלישי בירבי הושענא" על שטר חוב שסודר בבית הדין הגדול בירושלים.

בתקופת כהונתו כשלישי, נפטר במגרב אחד מחכמי הישיבה, רבנא אברהם בן שאול. בנו רבי נתן בן אברהם שהיה תלמיד בישיבת ארץ הצבי רצה לנסוע למגרב לטפל בעיזבונותיו של אביו. רבי שמואל ניסה לשכנע את רבי נתן לשלוח שליח לנסוע במקומו כי ריחם על תלמידו ורצה למנוע ממנו את טרחת הדרך, אך רבי נתן העדיף לנסוע בעצמו. רבי שמואל שלח מכתב מחורז לרבי שמריה בן אלחנן, מנהיג הקהילה הבבלית בקהיר, וביקש ממנו שיסייע לרבי נתן וייתן לו אגרות המלצה לתלמידיו בקהילות המגרב.^[6] לימים חזר רבי נתן מצפון אפריקה לארץ ישראל לאחר שלמד בישיבתו של רבינו חושיאל בן אלחנן בקירואן והתמנה לאב בית דין בישיבה הארץ-ישראלית תחת הגאון רב שלמה בן יהודה ונודע בכינוי רבי נתן אב הישיבה.

כחלק מתפקידו כשלישי בחבורה, רבי שמואל נסע לקהילות בחו"ל כשליח מטעם הישיבה הארץ-ישראלית, שם השתתף בהנהגת הציבור יחד עם המנהיגים והדיינים המקומיים. בו' בתמוז ד'תשס"ז (24 ביולי 1007) הוא חתם על פסקי דין בבית הדין של קהילת דמשק.

בקיץ ד'תשע"א (1011) נסע רבי שמואל לקהיר. במכתב שכתב אחד מבני הקהילה היהודית המקומית נאמר שרבי שמואל הגיע לעיר בימי השבעה על פטירתו של רבי שמריה בן אלחנן, מנהיג הקהילה הבבלית בפוספאט, שמת בעקבות מגפה שהשתוללה בעיר. החוקר יוסף יהלום משער שייתכן שרבי שמואל בא לקהיר כדי לארגן את מוסדות הקהילה היהודית שהתרופפו בעקבות המגפה ופטירת רבי שמריה. רבי אלחנן בן רבי שמריה, בנו של רבי שמריה בן אלחנן, שהיה אמור לכהן כמנהיג הקהילה הבבלית במקום אביו, שהה באותו זמן בדמשק. כששמע רבי אלחנן על פטירת אביו הוא היה חולה ולא יכול היה לחזור לקהיר ולהנהיג את הקהילה. גם לאחר שהבריא התקשה רבי אלחנן לחזור לקהיר בשל המלחמה בין הפאטמים לבין המורדים משבט בני טיי שהתרחשה בחופים המזרחיים של הים התיכון. אברהם בן סהלאן, אחד מעשירי הקהילה הבבלית בקהיר ניצל את העדרו של רבי אלחנן ורצה להתמנות במקומו לתפקיד ראש הקהילה הבבלית בקהיר.

רבי שמואל החליט לפעול נגד ניסיונו של אברהם בן סהלאן ושלח מכתב מחורז לגאון א"י רבי שמואל בן יוסף הכהן ובו ביקש ממנו למנוע את מינויו של אברהם בן סהלאן (שמכונה במכתב בשמו הערבי "ברהון") לראש הקהילה הבבלית בקהיר. רבי שמואל פתח את מכתבו בשיר, ובו הוא מתאר את מצבו של עם ישראל שנרדף בידי "בן הגר המצרית" (כינוי לערבים שהם בני ישמעאל בן הגר ובפרט לפאטמים שמרכזם במצרים). רבי שמואל הדגיש שלמרות מצבו הקשה של העם עדיין צריך לשמור על סדרי השלטון ומסורות ההנהגה העתיקות. לאחר הקדמה זו פונה רבי שמואל לעניין עצמו ואומר שבגלל הצורך לשמור על סדרי ההנהגה ”ישבע אדוני ויפציר, שלא ילמד ברהון דבר ויעציר... ושלא יותן לו סחר זרע וקציר” כלומר, שלא יתנו לברהון את הזכויות של מנהיג קהילה – ללמד ולכנס את הציבור ולנהל את המסחר בשוקי התבואות עד שיבוא רבי אלחנן שלפי סדרי ההנהגה אמור לקבל את הזכויות האלה. רבי שמואל סיים את מכתבו בפיוט על הגאולה העתידה. לבסוף הושגה פשרה, ורבי אלחנן התמנה למנהיג הקהילה ואברהם בן סהלאן לסגנו.^[7]

בכ"א אב ד'תשע"א (24 ביולי 1011) חתם רבי שמואל על שטר יחד עם חברי בית הדין של קהילת קהיר.

בג' בשבט ד'תשע"ב (ינואר 1012) השתתף רבי שמואל בהלווייתו של אחד מחזני הקהילה היהודית בקהיר. במהלך ההלוויה התנפלו פורעים מוסלמים על המלווים וכמה ממשתתפי ההלוויה וביניהם רבי שמואל אף נכלאו בידי הפורעים. לאחר לילה שלם בכלא הורה הח'ליף הפאטמי אל-חאכם באמר אללה לשחרר את היהודים ממאסרם. לאחר שחרורו חיבר רבי שמואל חיבור היסטורי בשם "מגילת מצרים" ובו תיאר את המאורע.

בעקבות המאורע החליטו מנהיגי הקהילה היהודית בקהיר לקבוע תענית ציבור בתאריך ג' בשבט. רבי שמואל כתב קרובות וסליחות שאותן שילבו בני הקהילה בתפילות במהלך התענית. הקרובות והסליחות שכתב רבי שמואל לתענית ג' בשבט כתובות בגוף ראשון ומתארות גם את הנס הפרטי של הצלתו של רבי שמואל, בנוסף להצלתה של הקהילה כולה ממזימות הפורעים.

לא ידוע מתי נפטר רבי שמואל, וכן לא ידוע האם חזר לארץ ישראל או נפטר בקהיר.

לאחר פטירתו חיבר המשורר רבי סהלאן ראש כלה (בנו של אברהם בן סהלאן) שיר הספד על רבי שמואל. בסוף כל בית כתב רבי סהלאן שצריך לבכות על פטירתו של רבי שמואל מפני שהיה בקי בתחום מסוים. למשל ”ספוד ספוד אקרא על בקי בתורה”. בבתים הנוספים ציין רבי סהלאן את בקיאותו של רבי שמואל במשנה, בתלמוד, בתוספתא, במכילתות, בהגדות ובחרוזים.

רבי הושענא אביו של רבי שמואל היה מחכמי הישיבה הארץ ישראלית. במכתב שנכתב על ידי בני קהילת פלרמו בזמן שליחותו של רבי שמואל לסיציליה הוא מכונה בכינוי "כבוד מרנא ורבנא הושענא". לא ידוע שמן של אם רבי שמואל ואשת רבי שמואל.

על פי המסמכים שעלו מגניזת קהיר, נראה שצאצאיו של רבי שמואל שמשו במשרות חשובות בהנהגת הישיבה הארץ ישראלית במשך כמה דורות, עד תקופת מסעי הצלב שהביאו לחורבנן של קהילות ארץ ישראל.

רבי אברהם, בנו של רבי שמואל, כיהן כאביו כ"רביעי בחבורה". בגניזת קהיר שרד מכתב שכתב רבי אברהם לרב שלמה בן יהודה גאון ובו חתם "אברהם הרביעי בחבורה בירבי שמואל השלישי בחבורה נוחו בגן עדן".^[8] נכדו של רבי שמואל היה אחד מ"חברי" הישיבה, וכונה רבי עלי המומחה בירבי אברהם. בגניזה הקהירית שרדו כמה מכתבים שכתב רבי עלי.^[9] גם נינו של רבי שמואל, ר' יהושע, כיהן כ"חבר" בישיבה הארץ ישראלית. הוא חתום על מסמכים שנכתבו בעיר רמלה בשנים 1051 ו-1076. הידיעה האחרונה עליו היא ערב מסע הצלב הראשון, כשר' יהושע, שהתגורר בקיסריה, פנה לרבי מבורך הנגיד בבקשה שיותר לו לעבור לאשקלון המבוצרת יותר מפחד הצלבנים.^[10][11]

רבי שמואל חיבר מערכת פיוטי יוצר לכל אחת מפרשות השבוע על פי החלוקה השנתית, שבכל אחת מהן שמונה פיוטים. מערכות יוצר אלו השתמרו כמעט בשלמותם בגניזה הקהירית. בנוסף, נמצאו בגניזה עוד כמאה פיוטים נוספים שלו.

בכמה מפיוטיו הוא מחקה את סגנונו של רב סעדיה גאון, סגנון המתאפיין בהרמזים מקראיים רבים, שימוש במילים מקראיות נדירות והטיות דקדוקיות ייחודיות, שנותנים לפיוטים אופי חידתי.^[12] מאידך, ברוב פיוטיו הוא עיצב סגנון ייחודי משלו, שהשפיע גם על הפייטנים שבאו אחריו. במערכות היוצר שלו, שעוסקות בהרחבה בפרשת השבוע, הוא מביא מדרשים רבים, אך בניגוד למקובל אצל הפייטנים הקלסיים, כרבי אלעזר בירבי קליר, שנוהגים להביא את המדרשים בקצרה וברמזים – הוא מביא את המדרשים בהרחבה, ולעיתים אף מצטט מהמדרשים בלשונם.^[13]

פיוטיו נאספו בספר יוצרות רבי שמואל השלישי על ידי יוסף יהלום ונאויה קצומטה בהוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים תשע"ד.

ברוב פיוטיו הוא חותם בתואר "שמואל" או "שמואל החבר", ורק בחלק קטן מפיוטיו הוא חותם כ"שמואל הרביעי" או "שמואל השלישי". מכאן נראה שרוב יצירתו נכתבה ברבע האחרון של המאה העשירית, לפני מינויו לתפקדי הרביעי והשלישי בחבורה.

סגנונו של רבי שמואל השפיע על סיגנונם של פייטני הדורות הבאים. בפיוטים ששרדו מיצירתו של כלף בר סעיד החזן, שחי בדורות הסמוכים לרבי שמואל ניתן לראות את השפעה חזקה של סגנונו של רבי שמואל. גם רב סהלאן בן אברהם ראש כלה, שכתב הספד על רבי שמואל היה מממשיכי דרכו של רבי שמואל וברבות מיצירותיו הוא חיקה את סגנונו. שרד מכתב שבו הוא מנסה לברר פירוש מילה ביוצר לראש השנה שחיבר רבי שמואל. גם רבי יוסף בן חלפון הלוי שכיהן כ"גדול הישיבה" מטעם ישיבת ארץ ישראל ופעל בקהילות טריפולי קהיר וחלב, הושפע מסגנונו של רבי שמואל וביוצרותיו לספר בראשית ובקדושתא שלו ליום הכיפורים ניתן לראות השפעה וחיקוי של סגנון רבי שמואל.^[14]

בני הקהילה הירושלמית בפוסטאט (קהיר העתיקה) נהגו ככל הנראה לומר את יוצרותיו של רבי שמואל בכל שבת ושבת. בגניזה הקהירית שממוקמת במתחם בית הכנסת של הקהילה נמצאו כ-800 קטעים מיוצרותיו ופיוטיו של רבי שמואל.^[14] עלי החבר בן יחזקאל, פרנס הקהילה היהודית בירושלים באמצע המאה ה-11 העתיק טפסים של יוצרות רבי שמואל שמהם שרדו לנו הכרך של היוצרות על ספר שמות והיוצרות לפסח ושבועות. סופרי בית הדין בפוסטאט עסקו בהעתקת יוצרותיו של רבי שמואל לצורך בני הקהילה. שרדו העתקות רבות בכתב ידו של הלל החזן בן עלי, ששימש כסופר בית הדין בשנים 1066–1108. גם אברהם בן אהרון סופר בית הדין בשנים 1095–1107 עסק בהעתקת יוצרותיו של רבי שמואל. בקולופון שהשאיר בסוף כתב יד של היוצרות לספר בראשית נכתב ”נשלם ספר בראשית ביום חמישי בשבת שהוא י"ד יומי בירח אב שנת א'ת"ו למניין יוונים בעיר אלקהרא הסמוכה לצוען מצריים שעל נילוס נהרא מותבא”. בהעתקתו שרדו גם כרכי היוצרות לספרים שמות ויקרא ודברים.

במחצית השנייה של המאה השתים עשרה עסקו בהעתקת יוצרותיו של רבי שמואל האחים ידותון הלוי החבר ומשה בן לוי הלוי. הם נהגו להעתיק קונטרסים נפרדים לכל פרשה. בראש כל קונטרס צירפו שער מיוחד שבו ציינו את שם הפרשה, את שמו של המחבר רבי שמואל בן הושענא ואת שם המעתיק. לרוב הקונטרסים הם צרפו בנוסף ליוצרותיו של רבי שמואל גם פיוטי מערביות שבני הקהילה הארץ ישראלית בקהיר נהגו לומר בפרשה זו. החוקרים יוסף יהלום ונאויה קצמוטה משערים שהעתקת הקונטרסים נעשתה כחלק ממאבקם של האחים הלויים לשימור מנהגי התפילה הארץ ישראליים בבית הכנסת בן עזרא בקהיר.^[15]

חלקים ממערכות יוצר של רבי שמואל, בעיקר החלקים הקלים והקצרים יותר, כמו ה'מאורה' וה'אהבה', ובעיקר יוצרות של פרשיות תלתא דפורענותא, נמצאו בכתבי יד של מחזורי פיוט בספרד וצפון אפריקה. בכתב יד של סידור בנוסח צפון אפריקה נכללו חלקים מיוצרותיו של רבי שמואל לפרשות פנחס, מטות ומסעי. במחזור כתב יד שנכתב בשנת 1481 בעיר אוקלס (אנ') שבמחוז קסטיליה לה-מנצ'ה שבספרד נכלל פיוט ה'זולת' של רבי שמואל. גם בכתב יד ספרדי שעיקרו ליקוט של קינות לשבתות תלתא דפורענותא נכללו כמה פיוטים מיוצרותיו של רבי שמואל לשבתות הפורענות.^[16] הד לתפוצת פיוטיו של רבי שמואל בספרד ניתן לראות בכך שרבי יצחק אבן גיאת, מחשובי חכמי ספרד וראש ישיבת לוסנה, כתב יוצר שהוא למעשה עיבוד ליוצר של רבי שמואל, ובו החליף את יצירתו של רבי שמואל למילים מובנות ופשוטות יותר.^[17]

המקור המאוחר ביותר שמביא מיוצרותיו הוא "מחזור חזונים כמנהג המערביים שנתגוררו בסיזיליא", שנדפס בקושטא בשנת שמ"ה ומביא חלק מהחטיבה הראשונה שלו מגוף היוצר לפרשת בראשית.^[18] חלק מפיוט נוסף, נדפס כמה שנים קודם, במחזור ליום הכיפורים של אותו הנוסח.^[19]

• יוסף יהלום ונאויה קצומטה, יוצרות רבי שמואל השלישי: מראשי ההנהגה בירושלים במאה העשירית, יד בן צבי, ירושלים תשע"ד. (כרך א וכרך ב באתר Academia.edu)
• נאויה קצומטה, הסגנון העברי בפיוטי שמואל השלישי, הוצאת בריל, ליידן 2003. (באנגלית ובעברית)

• יוסף יהלום, ‏משורר מנהיג בארץ ישראל הפאטמית: שמואל בן הושענא, קתדרה 149, תשרי תשע"ד, עמ' 25–50
• יוסף יהלום, "שמואל השלישי בצומת היצירה העברית בארץ ישראל בשלהי האלף הראשון" גנזי קדם טז (תש"ף), עמ' 153–178.
• מגילת מצרים באתר המילון ההיסטורי ללשון העברית.