רבי שלמה בן יהודה (מכונה גם: שלמה בן יהודה אלפאסי) היה מחכמי ארץ ישראל, גאון וראש ישיבת "גאון יעקב", ופייטן. כיהן בגאונות גם לאחר מותו של הגאון הבבלי האחרון רב האי.
ביוגרפיה
רבי שלמה בן יהודה גאון נולד כנראה לאחת מהמשפחות החשובות בעיר פאס שבמרוקו. בצעירותו עלה לירושלים ובשנת 1016 הוא מונה לאב הישיבה בישיבת גאון יעקב במקום. משנת 1025 ועד לפטירתו בשנת 1051 הוא ישב על כס הגאונות בארץ ישראל. בשונה משאר הגאונים הוא לא החזיק ביחוס להלל הזקן או לרבי אלעזר בן עזריה, אלא מונה לתפקידים הציבוריים והרוחניים בזכות חכמתו ואישיותו. בין תלמידיו ידוע רבי ישעיה בן רבי יוסף הכהן, מחכמי מצרים.
תקופת גאונותו הייתה קשה עבור יהודי הארץ. משנת 1024 ועד לשנת 1029 פקדו מגפות ורעב את היישוב בארץ, והשלטון הפאטמי הטיל מיסוי כבד על הקהילה היהודית בירושלים וברמלה. כתוצאה מהעוני והרעב רבים מהיהודים מתו בטרם עת ואחרים איבדו את עצמם לדעת. על מנת לחלץ את היהודים ממצוקותיהם נסע רבי שלמה מספר פעמים למצרים, ואף שלח את בנו לשם, על מנת לגייס למען היישוב בארץ את היהודים שהיו בעלי השפעה בחצרו של הכליף.
מהאגרות שכתב ניכרים היטב מאמציו הכבירים להשכין שלום, מידת הסתפקותו במועט וענוותנותו. הוא פעל בקרב יהודי מצרים להשקיט את המחלוקת על רבי אפרים בן שמריה. הוא כותב להם על כך: ”אחינו! ראוי לנו להסיר הקנאה מבינותינו ולהסיר השנאה מנפשותינו, ולהוכיח איש את אחיו לאמור: הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבות. דיינו שנאת הגויים אויבינו המבקשים נפשותינו, עד אשר נאכל איש בשר זרועו... המולו לה' והסירו ערלת לבבכם.” במכתב אחר הוא כותב: ”כל תאוותי וכל רצוני שלום ישראל. גלוי לאל כי לו נשלח (כסף הנדבה) על ידי המחלוקת - לא אקבלם.”
שלום עם הקראים
בשנת 1034 התרחשה רעידת אדמה בארץ ישראל ובתים רבים נחרבו בירושלים וברמלה. בצל המאורעות החלו הקראים להציק לרבנים בגיבוי מלא של השלטונות. באמצעות מגעים רבים הביא רבי שלמה לשלום ולהבנה עם הקראים.
המחלוקת עם רבי נתן בן אברהם
בשנת 1040, בעיצומה של תקופת גאונותו, יצא כנגדו רבי נתן בן אברהם הראשון (אנ'), אחיינו של אב הישיבה בירושלים. לאחר מספר שנים ששהה רבי נתן בקירואן שבתוניסיה, שם למד רבי נתן אצל רבנו חושיאל בן אלחנן ואף הסדיר ענייני ירושה משפחתית, הוא שב לארץ ישראל וביצע מחטף של משרת אב הישיבה ו"נתכנה בשם גאונות". המחלוקת שפרצה בעקבות מעשיו של רבי נתן פילגה את היישוב, ופקידי השלטון ברמלה צידדו ברב נתן. מצדדי הגאון השפיעו על הח'ליף הפאטמי במצרים שהורה למושל ברמלה לתמוך ברבי שלמה בן יהודה. בשנת 1043 הושג הסכם בין השניים והם כיהנו בגאונות זה לצד זה.
