אפרים מרגנסבורג

אפרים מרגנסבורג
לידה 1110
בסביבות ד'תת"ע
רגנסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1175 (בגיל 65 בערך)
בסביבות ד'תתקל"ה
רגנסבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1175 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות בעלי התוספות
תחומי עיסוק תלמוד ופסיקה
רבותיו ריב"א, רבנו תם
תלמידיו רבי יואל הלוי מבונא (אבי הראבי"ה)
בני דורו רבנו תם
חיבוריו קונטרס גרמא וגרמי, פיוטי סליחות ותפילות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אפרים בר' יצחק בר' אברהם מרגנסבורג (כונה לרוב רבינו אפרים; 1110 בקירוב – ד'תתקל"ה, 1175 בקירוב) היה מבעלי התוספות ומראשוני תלמידיו של רבנו תם, וכן תלמידו של ריב"א. התגורר בגרמניה. חיבר את הפיוט המפורסם על עקדת יצחק – "אם אפס רבע הקן".
מכונה גם "רבי אפרים הגדול", "רבי אפרים הגיבור",[1] "ר' אפרים הצרפתי", "ר' יקיר"[2] ו"ר' אפרים מאלמניא [גרמניה]". יש גם מזהים את 'רב החובל' בתוספות על מסכת מגילה[3] עם רבי אפרים.[4]

לעיתים לא הבחינו בינו לבין רבנו אפרים מקלעת חמאד, תלמידו של הרי"ף, המכונה גם הוא "רבינו אפרים".[5]

ביוגרפיה

למד בישיבתו של ריב"א והיה חבר בית הדין של רבי יצחק בן מרדכי. בצעירותו היה תלמידו של רבינו תם בצרפת. נאלץ לעזוב את שפיירא, שבה ישב זמן מה, בעקבות מחלוקת עם חכמי העיר, ר' שמריה משפיירא ור' אברהם בר' שמואל החסיד, בנושא פת שנחמץ בשמרי יין של נכרים.[6][7] ייתכן שמשפיירא עבר לוורמייזא, וגם בה ערער על מנהגי הקהילה.[8]

על פי המובא בדברי הראשונים, רבי יואל הלוי מבונא, אביו של הראבי"ה, היה תלמיד חבר שלו.[9]

חיבוריו

על התלמוד

הוציא קונטרס בשם "גרמא וגרמי" העוסק בדיני גרמא וגרמי, שנדפס לראשונה בספר אוהל ישעיהו בעריכת הרב הלל מן.

חיבר תוספות על כמה מסכתות,[10] ספר בשם "ארבעה פנים" (מוזכר גם בשם "חיבור ר' אפרים"), שהיה כנראה ספר חידושים על סדר נזיקין ותשובות רבות (קטעים ממנו מובאים בספרי הפוסקים).

פיוטים וסליחות

חיבר פיוטים וסליחות רבים. בין פיוטיו הפיוט "אם אפס רובע הקן", הסליחה לעשרה בטבת "אבותי כי בטחו",[11] והפיוט "אשר יצר אור", לשבת שנייה של חנוכה, במבנה הפיוט "שני זיתים", לשבת הראשונה של חנוכה.[12] בפיוטיו ניתן למצוא הדים לגזירות רגנסבורג (1137) ולמסע הצלב השני (1146-1147). קרוב לוודאי שנקבר ברגנסבורג.

מפסקיו המפורסמים

  • בהלכה נודע רבינו אפרים כבעל הפלוגתא של רבינו תם בעניין חתיכה נעשית נבילה. רבינו אפרים מצמצם כלל זה וטוען שאינו תקף אלא בתערובת של בשר בחלב, אך לא בתערובת של שאר איסורים.[13] בשולחן ערוך נפסק כדעתו,[14] אבל הרמ"א חולק עליו.[14]
  • בספר הגהות אשרי מובא שרבי אפרים התיר לאכול דג הנקרא בורביטא, ואחר כך נגלו אליו בחלום ואמרו לו שהתיר שרצים, וחזר בו מהיתרו.[15]
  • בספר האגודה[16] ובראשונים נוספים מובא ששאל רבי יואל את רבי אפרים על צורות של עופות וסוסים בבית הכנסת, אם יש בזה חשש איסור משום לא תעשון אתי או חשד עבודה זרה, ורבי אפרים השיב שאין חשש. תשובתו הובאה באחרונים רבים.
  • התנגד בחריפות למנהג יהודי ריינוס להתיר באכילה את החֵלֶב שעל הקיבה (שנתכנה משום כך חלב דבני ריינוס), בניגוד לרוב הפוסקים, שאסרוהו באיסור חלב. בעניין זה התפלמס עם תלמידו רבנו יואל, שהיה מבני ריינוס ונהג לאוכלו.

משפחתו

בנו ר' משה חיבר כנראה את הפיוט "מגיני וקרן ישעי" שסימנו "משה בר' אפרים". בנו של ר' משה, ר' יהודה, היה קשור לחוג החסידים, וכדי להבדילו מר' יהודה בר' משה אחר, נקרא "בן בנו של רבנו אפרים". ייתכן שהיה לו בן שנקרא גם הוא ר' אפרים, והוזכר בתוספות (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ו, עמוד א', ד"ה במקום: "רבי אפרים בר אפרים הגיבור"). יש משערים שנולד אחרי פטירת אביו ('ילקוט המאירי' פסחים שם).

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תוספות על מסכת פסחים, דף ל"ו, עמוד א' ד"ה במקום ושו"ת מהרש"ל סימן כט
  2. ^ על שם הפסוק ”הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם” (ספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוק י"ט).
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד ב'
  4. ^ דניאל שפרבר, מנהגי ישראל חלק ג', ירושלים: מוסד הרב קוק, תשנ"ה, עמ' לז בהערה 3.
  5. ^ חיד"א, שם הגדולים, ערך רבינו אפרים תלמיד הרי"ף
  6. ^ תוספות על תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ד, עמוד א', ד"ה דורדיא, פסקי אור זרוע על עבודה זרה, סימנים קפ"ב–קפ"ג
  7. ^ אפרים אלימלך אורבך, בעלי התוספות: תולדותיהם, חיבוריהם, שיטתם, הוצאת מוסד ביאליק, תש"ם, עמ' 200–201
  8. ^ אורבך, עמ' 201
  9. ^ למשל בספר הראבי"ה חלק ב' בהלכות מגילה סימן תקנ"א מכנה אביו רבי יואל את רבי אפרים "מורי": "שאלתי אני יואל הלוי מאת מורי הרב רבי אפרים זצ"ל ברבי יצחק".
  10. ^ ראו למשל שבלי הלקט, סימן יב: "כתב רבינו אפרים בסוף מסכת ראש השנה".
  11. ^ מעשה בפזמון שכלל לא עלה על דעתו של המשורר
  12. ^ פיוט זה נתקבל במנהג אשכנז המזרחי לשבת שנייה של חנוכה וכן לשבת בהעלותך. ראו "סדר עבודת ישראל", עמ' 640.
  13. ^ תוספות למסכת חולין, דף ק', עמוד א'. טור יורה דעה סימן צב.
  14. ^ 1 2 יורה דעה, צב, ד.
  15. ^ הגהות אשרי על עבודה זרה פרק ב' סעיף קטן מ"א.
  16. ^ ספר האגודה על עבודה זרה פרק ג' סימן ל"ח.