בתנ"ך, שֶׂרַח בת אשר (לעיתים נכתב שמה סרח) היא בתו של אשר ונכדתו של יעקב, שבעקבות אזכורה הקצר בספר בראשית ובספר במדבר זכתה למדרשים אחדים בספרות חז"ל. במקורות התנאיים דמותה נקשרת לסיפור יציאת מצרים. יש מסורות הגורסות ששרח היא אחת מהמעטים שנכנסו בחייהם לגן עדן.[1][2]
לפי גרסת הרמב"ן ועוד ראשונים[3] תרגום אונקלוס טוען ששרח הייתה בת אשת אשר אך לא בת אשר, ואותם ראשונים מסבירים איך זה יכול להיות. הדבר מקביל לאמור בספר הישר ששרח נולדה למלכיאל בן עילם בן שם ולהדורה בת אבימאל בן עבר, אך אביה נפטר כשהייתה בת שלוש ואימה נישאה בשנית לאשר בן יעקב ולכן גדלה בביתו.
גילה המופלג
ספר בראשית מונה את בני ישראל הבאים מצרימה, ובהם: ”וּבְנֵי אָשֵׁר, יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם” (מ"ו, י"ז). ספר במדבר מונה את בני ישראל שיצאו ממצרים, ובהם: ”וְשֵׁם בַּת-אָשֵׁר, שָׂרַח” (כ"ו, מ"ו). אזכור כפול זה מביא למסורות מדרשיות שלפיהן חייתה שרח עד גיל מופלג של מאות שנים, בהתאם למניין השנים שבהן שהו בני ישראל במצרים.
בספר הישר מופיעה אגדה בקשר לגילה המופלג שבא בזכות ברכתו של יעקב סבה: לאחר שיוסף מתגלה אל אחיו ושולח אותם לספר לאביו על מעמדו כמשנה למלך ולהביא אותו למצרים, האחים חוששים אם ואיך לספר את הבשורה הפתאומית. שרח, שעל פי הנאמר שם ידעה לנגן בכינור (הכוונה לכינור המקראי), ניגנה בכינור לפני יעקב כשמילות השיר הן ”יוסף דודי חי הוא, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ולא מת”. לאחר שחזרה על הדברים שתיים-שלוש פעמים, שבה אליו רוחו וראה ברוח הקודש שדבריה אמת. יעקב בירך אותה: ”בתי, אל ימשול בך מות עד עולם, כי החיית את רוחי”.[4]
כוחה של שרח
מניין השנים המיוחס לשרח הקנה לה על פי ספרות חז"ל עמדה של כוח והשפעה, משום שהקשר שלה עם העבר נתן בידה יכולת לדעת סודות שלא נודעו לאחרים. יכולת זו ניכרה בשתי נקודות בולטות בחייו של משה.
על ראשית דרכו של משה כמנהיג מספר המדרש:
וכלם [סודות הגאולה] לא נמסרו אלא לאברהם אבינו ואברהם מסרן ליצחק ויצחק מסרן ליעקב ויעקב מסר סוד הגאולה ליוסף שנאמר: "ואלהים פקוד יפקוד אתכם". ויוסף בנו מסר סוד הגאולה לאחיו ואמר להם: "פקוד יפקוד אלהים אתכם". ואשר מסר סוד הגאולה לסרח בתו, וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה: בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך. אמרה להם: אין באותו ממש. אמרו לה: והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם. אמרה להם: הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד. מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו שנאמר: "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו".
בתחילתה של יציאת מצרים נעזר משה בסרח, שידעה את מקום קבורתו של יוסף, דבר שאפשר למשה לקיים את ההבטחה שניתנה ליוסף ולהעלות את גופתו לפני היציאה ממצרים[5]:
”וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ” (שמות, י"ג, י"ט)... ומשה מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו. עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס נטל צרור וזרק לתוכו וזעק ואמר: יוסף יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך [אם לא תעלה את ארונך תישאר אתה כאן ואנחנו נצא ממצרים פטורים מהשבועה]. מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה
בספרו של זאב וילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, (מוסד הרב קוק, תשכ"ג, עמ' קכו-קכז), נכתב:
היהודים באיראן (פרס) מראים את קברה של שרח בכפר לנג'אן, בסביבות העיר איספהאן, שבה נמצאת אחת הקהילות היהודיות הקדומות ביותר בפרס ... הקבר קדוש להמוני היהודים בפרס, הנוהגים לעלות אליו בהמוניהם ... בצד המצבה על שם שרח, מראים ספסל או ספה על שם משה רבינו ... שם גם נמצא סלע ובו סימני עקבות פרסת סוס, והוא מיוחס לאליהו הנביא [שגם הוא לא מת אלא נכנס בחייו לגן עדן].
בהמשך הביא וילנאי כמה אגדות על מפגשים עם שרח, והיא עלמה כלילת חן והדר, ורב אורה בנועם שפתיה, ועל הצלחתה להסב את לב שליטי איראן לטובה על ישראל. וסיים; "והמאמין יאמין, כאז כן עתה".
^זיהויה מבוסס על המילים בפסוק "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" שמשמעותו "אני שהשלמתי נאמן לנאמן - יוסף למשה" רמז למדרש לפיו בזמן יציאת מצרים גילתה שרח את מיקומו של ארונו של יוסף למשה.
^מקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא מפורש בספר בראשית.
^הסבר זה הוא על פי הפשט ופירוש דעת מקרא, אולם על פי חז"ל הפלשתים נולדו מפתרוסים ומכסלוחים שהיו "מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים". ברש"י י יד. ובבראשית רבה לז ה.
