לטושים הוא דמות מקראית, בנו של דדן ונכדם של אברהם וקטורה.^[1][2] ללטושים היו שני אחים: אשורים ולאומים.^[1]

יש המפרשים את שמו בתור שוכני אוהלים.^[2]

רש"י מפרש אותו על דרך נטושים, והאותיות נ' ו-ל' מתחלפות.^[2]

יש חוקרים המפרשים את שמו מלשון לוטשים, כלומר חרשים. לעומת זאת, יש האומרים שפירוש שמו הוא אומנין.

יש אפילו הסוברים שהשמות אשורים, לטושים ולאומים אלה כלל לא שמות אלא כינויים של מעמדות חברתיים והם אומרים שלטושים היה שבטים הנודדים למחצה. דעה זאת מסתמכת על כך שהשם נכתב ברבים, מה שלא נהוג לרוב בשמות פרטיים.^[3]

לטושים, ככל הנראה התיישב, כמו שאר אחיו ואביו, במדבר הסורי-הערבי.^[3]

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.