כך היה דרכן של דור המבול, אחת לפריה ורבייה ואחת לתשמיש. זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפירש איוב (איוב, כ"ד, כ"א) "רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב", כמו שמפורש באגדת חלק.
רש"י מוסיף שעדה היא של פריה ורבייה וצלה היא של תשמיש. בפירוש זה יש קושי, שהרי צלה ילדה בן ובת. הפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות" מנסה ליישב קושי זה על פי הכתוב ”וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה” (בראשית, ד', כ"ב), ודבריו:
דלהכי כתיב "גם", כלומר אף צלה שנבחרה לתשמיש ילדה, ולא הועיל לה כוס של עקרין.
בדרך דומה אך הפוכה נוקט התלמוד הירושלמי[2]: "עדה – שהיה מתעדן בגופה; צילה – שהיה יושב בצילה של בנים".
רש"י ופרשני מקרא נוספים מסבירים, על פי מדרש, שהאיש שבו מדובר הוא קין, ושלמך הרג אותו בשגגה בעת ציד. למך היה כבד ראייה, ויצא לציד יחד עם בנו, תובל קין. קין עבר בסביבה, ולמך, שחשב שהוא חיה, ירה לעברו חץ והרגו. כשהעמיד אותו בנו על טעותו, ספק למך את כפיו מרוב צער, ומחץ למוות גם את בנו.
(לשירה זו קיימים פירושים נוספים, אך הפרוש הנ"ל הוא המקובל והידוע יותר).
^מקור קשר הנישואין הוא בספרות חז"ל ולא מפורש בספר בראשית.
^הסבר זה הוא על פי הפשט ופירוש דעת מקרא, אולם על פי חז"ל הפלשתים נולדו מפתרוסים ומכסלוחים שהיו "מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו ויצאו מהם פלשתים". ברש"י י יד. ובבראשית רבה לז ה.
