פירוש המילה גד הוא 'מזל' והמילה בגד (בָּא גָד) פירושה: בא המזל. בספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י"א נזכר שמו של האל הארמי גד: וְאַתֶּם עֹזְבֵי ה', הַשְּׁכֵחִים אֶת-הַר קָדְשִׁי--הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן. האל הארמי גד היה מופקד על גורלות ומזלות. השם "גדיאל" – גדי בצירוף המילה אל מופיע בספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י'.
ברכת יעקב לגד
ברכת יעקב לבנו גד טרם מותו: ”גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב”[3].
בברכת יעקב לגד הפעולה נגזרת משמו של השבט. אם יותקף גד, יתגודד לקבוצה ובזה טמון כוחו. בברכת יעקב לגד ניכר דמיון בתוכן הברכה, בלשונות דומים, ובאמצעי האמנותי לשון נופל על לשון לדן, אשר בורך גם הוא בפעולה אשר נובעת משמו וגם עליו נאמר כי יתקיף את אויביו מאחור. המילה "עָקֵב" מופיעה בשתי הברכות[4].
תרגום השבעים שונה במעט בפסוקים אלו: "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך" (מ"ט יט–כ): האות מ"ם המופיעה בנוסח המסורה במילה "מאשר" נראית שלא במקומה, מלבד העובדה שלשאר השבטים הפניה אינה כוללת אותיות השימוש. בתרגום השבעים לעומת זאת נכתב "גד... עקבים. אשר שמנה..." – כלומר, האות מ"ם שייכת למילה עקבם (כתיב חסר) ובנוסח המסורה היא עברה אל המילה הבאה.
גבורתו של גד מתבטאת בברכת משה. דימוי כוחו של ה' לאריה הרובץ על טרפו ואינו ירא מאויביו מצוי גם בספר ישעיהו, פרק ל"א, פסוק ד'. הגבורה שהיא אחד מאפיוניו של גד באה לידי ביטוי גם בספר צוואת גד א', ב': 'ואהי גיבור בין המשפתים. ולכן שמרתי בלילה על העדרים והיה כי בא הארי או הזאב או כל חיה רעה אל העדר ואוץ אחריו ואתפשהו ואחזיק בידי ברגלו ואקלעהו כאבן הקלע וככה הרגתיו'. בברכת משה הטורף הוא גד ואילו בצוואה, החיות מנסות לטרוף את העדר וגד עוצר בעדן[7].
בני גד היו צִפְיוֹן, חַגִּי, שׁוּנִי, אֶצְבֹּן[9], עֵרִי, אֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי[10]. צאצאיו של גד נזכרים גם במצבת מישע כ"איש גד" אשר התיישבו בארץ עטרות. בין הגולים בגלות אשור הם מצאצאי גד אשר הוגלו על ידי תגלת פלאסר.
ילקוט שמעוני, ויצא, דורש את מוצאו של אליהו הנביא בגד: אליהו הנביא משל מי? רב נהוראי אומר מגד היה, מתושבי גלעד.
.jpg)
